תיבת אוצר

לא בניתי תיבת אוצר וגם לא מצאתי אחת (בינתיים...)
הפעם אני מדברת על האוצרות באטסי...

בכמה מילים, מה זה אוצר באטסי למי שלא מכיר?

אוצר הוא למעשה מעין גלריה, חלון ראווה בו מוצגות 16 עבודות של אמנים שונים בעלי חנויות באטסי...
כל מוכר/קונה פוטנציאלי/בעל חשבון באטסי רשאי ויכול לבנות אוצר. האוצרות נבנים על פי נושאים או צבעים אותם בוחר בונה האוצר כבסיס לאוצר הספציפי...

הרעיון בבניית האוצרות הוא חשיפה (ויש גם מי שנהנה מעצם בניית האוצרות, כמוני, זה קצת כמו להרכיב פאזל)...
כשאני בונה אוצר אני לרוב מוצאת נושא או צבעים שמעניינים אותי וסביבם בונה אוצר כשמה שמוביל אותי הוא בעיקר צילומי עבודות מיוחדים שתופסים לי את העין, או שהעבודה עצמה מעניינת...
האוצרות מתפרסמים באטסי ויש גם מי שמפרסם אותם מחוץ לאטסי, כדי לקדם חשיפה...

אחרי שיש כבר כמה אוצרות באמתחתי (כאלו שבניתי...) חשבתי לעצמי, למה לא לפרגן לאותם אמנים גם אצלי בבלוג? למה לא לשתף את הקוראים שלי בעבודות וחנויות של יוצרים שתפסו לי את העין?

אז מהיום, בכל פעם שאבנה אוצר, אתן ליוצרים השותפים בו במה גם כאן...

הפעם נושא האוצר הוא משולשים...איך הגעתי לזה? מאוד פשוט...אחרי אוצר ליצנים שפרסמתי לפני שבוע (הכנסו לקישור, אני חושבת שהוא מקסים) בהשראת חג פורים הקרב ובא...החלטתי שגם לאוזני ההמן מגיע מקום של כבוד...וכך נוצר אוצר המשולשים שלי...

תהנו!

אתם מוזמנים ללחוץ כאן כדי להכנס לאוצר...




מכתבים מעבר לים...

בעוד יומיים, יעלה אחי על מטוס ויעזוב אותנו לחצי שנה לפחות במטרה לבדוק את מערכת היחסים שלו עם חברתו האמריקאית מקרוב...או במילים אחרות, הוא נוסע לגור איתה...

אתמול בערב, ערכנו מפגש משפחתי במסעדה כדי להפרד ממנו...
התכנון שלי היה להכין לו מיני אלבום עם תמונות משותפות שלו עם כל אחד מבני המשפחה הקרובה, שיהיה לו למזכרת (לא שזה נחוץ כל כך בעידן האינטרנט והמצלמות, שמגשרים באופן יחסי על עניין המרחק)...
אבל תכנונים ומציאות הם לפעמים שני דברים שונים ובגלל "אילוצים טכניים" נותרתי ללא התמונות עליהן בניתי...אבל אי אפשר לשלח את הילד בלי משהו שיזכיר לו אותנו, אז בהבזק של רגע החלטתי לעשות לו ספר מעטפות שיכיל מכתבים אישיים מכולנו...
ביקשתי מכל בני המשפחה שיכתבו לו מכתב או ברכה, מהצעירים שבינינו ביקשתי שיציירו לו איזה ציור והתיישבתי להכין את הספר...כשסיימתי להכין את הכריכה חשבתי לעצמי שאולי הייתי צריכה לצלם את תהליך העבודה, אבל אז נזכרתי שיעל יניב העלתה הדרכה לכריכה דומה ממש לפני כמה ימים ולכן אני מפנה אתכם אליה (אני אומנם לא עבדתי על פי ההדרכה שלה ובכריכה שלי הקרטון חולק לגמרי לשלושה חלקים עם מרווחים קלים ביניהם וגם לא חוררתי חורים אלא בניתי שדרה להדבקת הדפים, אבל העיקרון דומה)...

בסופו של דבר יצא ספר שמאוד אהבתי!

לכל אחד מבני המשפחה, ייעדתי מעטפה עם שמו עליה...במעטפה הזו "מציצה" היצירה של גאיה, לבבות בריסטול שחתכתי והיא צבעה והדביקה עליהם כוכבים צבעוניים...

שמרתי על קו אחיד בעיצוב המעטפות, החלק הקדמי זהה לכולן, בחלק האחורי הדבקתי בכל מעטפה שניה דוגמה קצת שונה של ריבועים, לא רציתי להשאיר את המעטפות ערומות גם בגלל השעמום שזה יצר לי בעין וגם כי המעטפות היו דקות מדי בעיני ורציתי לחזק אותן כדי שאפשר יהיה להכניס ולהוציא מתוכן את המכתבים בלי שהן תקרענה...

בצד הפנימי של הכריכה האחורית הדבקתי מעטפה נוספת, שונה מהמעטפות של הספר עצמו, בה הכנסתי כמה תמונות של אחי מגילאים שונים וגם כמה תמונות משפחתיות שלנו...מזכרת, לא?

בנוסף לספר המעטפות, קניתי לו מחברת חלקה בכריכה קשה, שיוכל לכתוב בה את מה שעובר עליו או לצייר בה את הרעיונות שלו, בקיצור, שיהיה לו איך להעביר את השעות במטוס ובכלל...
כריכת המחברת המקורית היתה שחורה לחלוטין, היה לי ברור שצריך לתת לה איזה טאץ', אבל שלא יהיה קשקושי מדי...אז הלכתי על קו מינימליסטי ששדרג את המחברת לגמרי!

כמובן שהנסיעה הזו מערבת דמעות (למרות ועל אף האינטרנט והשכלול המודרני שמקל) ויחד עם זאת אני שמחה בשבילו ומאחלת לו הרבה אושר ואהבה!
אני אחתום את הפוסט הזה בשיר שאחי בחר להעלות לפייסבוק שלו כדי להביע את התחושות שלו רגע לפני הנסיעה

עדכון לפוסט ה-blog candy

בעקבות בקשות של בנות שאין להן בלוג אישי או דף פייסבוק (או גם וגם)...ניתן לפרסם את הממתק שלי גם בפורומים ובקומונות השונות...כדי להכנס להגרלה פעם נוספת...

בהצלחה לכולם!

ואם אני כבר פה, שימו לב שהחנות מתעדכנת במוצרים חדשים (אתמול עלה מוצר חדש והיום יעלו עוד כמה)...

לב כואב של אמא...

אחרי הפוסט השמח של אתמול, מגיע פוסט עצוב משהו...

רק לפני 3 או 4 פוסטים כתבתי על התקופה הטובה והרגועה שעוברת על יובל...והנה זה שוב התהפך...ידעתי שזה יבוא, זה תמיד ככה...תקופה קצרה ונפלאה של רוגע ואושר ואז קורה משהו (שהלוואי וידעתי מהו כדי למנוע אותו ולאפשר לעצמינו רק תקופות טובות) והופך את הכל לכדור שלג שחור ורע שמגיע לפיצוץ...

אתמול לא היה יום טוב...כבר כמה לילות שיובל מתקשה להרדם, זה לא משהו מאוד חריג בנוף האספרגר, יש ילדים שמתוספים במלטונין, אנחנו נחשפנו לעניין לא מזמן ומחכים בציפיה רבה לפרופ' מסוים שיחזור מחו"ל ויבדוק את המצב עם יובל כדי לאשר מלטונין.
בלילות שמאוד קשה לו להרדם הוא גם מרבה להתעורר באמצע הלילה ואם זה לא מספיק, כל העניין מלווה בחרדות חסרות הגיון...זה כמובן משפיע על ההערנות של יובל ביום שלמחרת ועל התפקוד שלו (ואני תמיד מכינה את עצמי אחרי לילות כאלו, שיתקשרו אליי מביה"ס לאסוף אותו מוקדם, כי קשה לו)...
אז אתמול לא היה יום שונה...אלא שהוא לא הלך לביה"ס ונשאר בבית...

בשעות הראשונות הכל היה בסדר ואז יובל של "הימים הלא מאוזנים" הופיע...אני לא אלאה אתכם בכל קורות אחה"צ של אתמול, אבל היה קשה...מאוד קשה!
כשאבא חזר מהעבודה הוא ישב עם יובל להכין שיעורים בחשבון (כי אמא כבר סתומה מדי לחשבון של כיתה ה'...זה חלק מהליקוי שלי) ובשלב מסוים, מתוך תסכול הוא פתח ב"הרצאה" ליובל...נאמרו דברים לא פשוטים, שנבעו מתוך רצון אמיתי לעזור, אבל אולי היו קשים מדי ליובל...וגם לאבא...שנאלץ לקחת הפסקה לפני שיפרוץ בבכי לפני הילדון...

אח"כ יובל ניגש אליי בדמעות ופתח במונולוג שקרע לי את הלב:
"אמא, את לא אוטיסטית אז את לא מבינה, אבל אנחנו האוטיסטים...מנודים! אף אחד לא רוצה אותנו ואם אני ארצה ללכת לעבוד נניח בהנהלת חשבונות, אז לא יקבלו אותי. כי המבוגרים הם יודעים מה זה אוטיזם והם לא רוצים אוטיסטים בעבודה"...

המילים והדמעות שלו נתנו לי אגרוף שחנק אותי...
הסברתי לו שאני אמנם לא אוטיסטית בהגדרה, אבל יש לנו קווים מאוד דומים ואני דווקא כן מבינה אותו ועל מה הוא מדבר...היה לי חשוב שיבין את ההזדהות שלי...
בשלב הזה התחלתי בנסיונות לשכנע אותו ההיפך וסיפרתי לו על אנשים חשובים ומיוחדים שהם אוטיסטים וסיפרתי לו על פורומים באתר שכל כולו אוטיזם וששם הוא יכול לדבר עם מבוגרים אוטיסטים ולשמוע מהם את החוויות שלהם כבוגרים ואיך הם מתמודדים (בהצלחה יתרה)...אבל הוא היה כל כך בתוך השחור וכשהוא בתוך השחור, אז לא קיים לבן וכל מה שנותר לי לעשות ברגעים האלו, זה לחבק אותו ולדעת שבתוך הראש והנפש של הילד שלי מתחוללות סופות הרסניות, שמכאיבות...לא רק לו...

יום הולדת למנדי...

מנדי, למי שעוד לא יודע, היא חברתו האמריקאית של אחי בשנה וחצי האחרונות (או קצת יותר)...
ובעוד שבוע וקצת הוא יעזוב אותנו ויטוס אליה, במטרה לגור איתה יחד...
(הם סופר מתרגשים, אנחנו סופר עצובים...במיוחד יובל שמשוגע על הדוד שלו...גאיה עוד קצת קטנה להבין בינתיים, למזלה...אבל אני שמחה בשבילם...מכל ה-♥)

בכל מקרה, מנדי, מעבר להיותה בחורה חייכנית ביותר, יפה ומקסימה באופן כללי ...נולדה באותו יום בו נולד יובל...
לא, היא לא בת 11...היא נולדה אמנם באותו יום, אבל עם כמה שנים פור על יובל...מה שאומר שהיא חגגה יום הולדת ממש לא מזמן...

כמו ביום ההולדת הקודם, גם הפעם הכנתי לה מתנה ושלחתי אותה (באיחור מה...אבל זה חיזק את גורם ההפתעה ☺)
חיכיתי עם פרסום הפוסט עד שהיא תקבל את המתנה ועכשיו, כשהמתנה הגיעה, אפשר להראות...
זוכרים את הפוסט "סבתא סורגת"? ובכן, התלהבתי לגמרי מעניין הסריגה וחיפשתי לי פרויקט קל להכנה...ומצאתי! צעיף ספירלה! תודו שזו אחלה מתנה!

כמובן שאי אפשר מתנה בלי כרטיס (אפשר, אבל זה לא כל כך מנומס...), אז ישבתי להכין כרטיס, הייתי חסרת מוזה לחלוטין, אבל איכשהו הצלחתי ליצור כרטיס שבסופו של דבר מצא חן בעיני...

דיווחים ממקור ראשון מוסרים שמנדי אהבה את הצעיף ונדהמה מכך שאני סרגתי אותו...מבחינתי, זו התודה הכי גדולה שיכולים לומר לי...

אז מנדי יקרה, שוב...באיחור קליל...המון מזל טוב ואושר גדול (אח שלי...זה תלוי לא מעט גם בך...אז בבקשה, בצע תפקידך כראוי)...

מחר אפרסם פוסט נוסף...כדאי לעקוב...

דף אלבום מעוצב

יש לי חוב קטן לשלומית שחגגה יום הולדת לפני חודש...דף אלבום מעוצב...
אז כשהבנתי שמחכה לי תקופה קצת עמוסה, התיישבתי להכין את הדף...

האתגר שקיבלתי משלומית הוא להכין את הדף הזה (התמונה לקוחה מכאן):

כמובן שהייתי צריכה לעשות שינויים בהתאם לתמונה שקיבלתי משלומית שהיתה מאוזנת ולהתחשב בכך שאין לי את כל החומרים והאלמנטים המקוריים...אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה, למרות שסגנון העיצוב שונה לחלוטין ממה שאני עושה בדרך כלל...

ואם אני כבר פה...הנה התוספת החדשה לחנות...לאוהבי הינשופים והמטריושקות גם יחד!

יום הולדת...חלק ב'

שבת בבוקר (הוא גם נולד בשבת!)...יובל התעורר בקושי ואחרי איחולי מזל טוב מכולנו הוא הלך אפוף שינה לסלון, נמרח על הספה ופתאום קלט את הבלונים התלויים מהתקרה...
ההתרגשות שלו התחילה להבנות...הוא ידע שבערב תבוא המשפחה לחגוג איתו ובעוד כשעה הוא יסע עם אבא למוזיאון המדע בחיפה ויפגוש שם את בני הדודים שלו שהגיעו במיוחד מהדרום (והבילוי במוזיאון הוא חלק ממתנת יום ההולדת שלהם ליובל)...

לפני שנסע, שתה שוקו ואכל חתיכה מעוגת יום ההולדת של אתמול...

בערב הגיעו בני המשפחה לחגוג...מאחר ובני הדודים היו צריכים לחזור הביתה דרומה, הקדמנו את טקס הדלקת הנרות...פה המקום לציין שזו פעם ראשונה שהם נוכחים ביום ההולדת שאנחנו עורכים ליובל...בגלל המרחק הגיאוגרפי, ימי ההולדת נחגגים באיחור אצל סבא וסבתא, כשבני הדודים מגיעים אליהם לסופ"ש...

אחרי הדלקת הנרות, אכילת העוגה (עוגת גבינה פירורים טעימה בטירוף!) ועזיבתם של בני הדודים, נשארנו במתכונת מצומצמת...זה היה הזמן לפתיחת המתנה שלנו...
יובל לא ידע שקנינו מתנה, הוא חשב שנלך יחד אחרי יום ההולדת ונקנה לו איזה משחק...היו לו חלומות לדברים ספציפיים, אבל אבא שלו שאוהב לעבוד עליו הצליח בזה גם הפעם...

יובל התחיל לפתוח את המתנה שלו בידיעה שיש שם ספר והיה די מאוכזב (אולי כי זה מה שהוא מקבל בכל יום הולדת/חג/מבצע 4 ב-100 וכבר קצת נמאס לו?)...

אבל כשהאריזה נפתחה לגמרי...התגובה שלו היתה אחרת לגמרי...(התמונה יצאה מטושטשת קצת כי הפלאש לקח את הזמן שלו ולא התחשב במהירות התגובה של יובל...שיצא די דומה לאמא שלו בכל הקשור להבעות פנים קיצוניות)...

אחרי כמה רגעים של עיכול, הראה לנוכחים ממה הוא מתלהב...(ipod בדיוק כמו של בת הדודה המוערצת עליו)...

ועוד כמה רגעים אח"כ הילדון ניגש אל אבא שלו ואליי בחיוך ענק ועם דמעות בעיניים ונתן לנו את החיבוק הכי מוחץ שקיבלנו ממנו בחיים (והילד הזה בדרך כלל מחבק מחץ!)
מאותו רגע ועד שהלך לישון, החיוך לא ירד לו מהפנים והוא לא הפסיק לחזור ולומר שזה יום ההולדת הכי מאושר שהיה לו...

(גאיה קיבלה פטור מהתפנפנות והורשתה להסתובב בפיג'מה, בגלל שהיא חולה...שוב...)

אני חייבת לומר שמעבר לחומריות של המתנה, זה ככל הנראה באמת היה יום ההולדת הכי מאושר של יובל מבחינת החוויה הרגשית.
ראיתי אותו שמח בעבר...אבל אף פעם לא ראיתי אותו מאושר ומתרגש כמו בסופ"ש הזה...הוא היה ילד אחר! חיבק ואיפשר לחבק ולנשק, נענה בקלות לבקשות שלנו, חייך בלי סוף, היה רגוע יותר...וכאמא שלו שעברה איתו לא מעט תקופות לא פשוטות, הייתי הכי מאושרת לראות אותו ככה...(ומי שלא רגיל לקבל חיבוקים מהילד שלו, או רגיל לכך שהילד נרתע מהחיבוקים...יכול להבין כמה אושר יש ברגע הזה שהוא מחבק ומאפשר לתת חיבוק ונשיקה מכל הלב!)

ל-ipod החדש תפרתי כיסוי לבד חמוד והכנתי כרטיס ברכה שאני מאוד מרוצה מאיך שיצא...

ולילדון היפה והמיוחד שלי, אני מאחלת שיהיה לך כל הטוב שבעולם, שתמיד תמשיך לחייך ולהיות מאושר כמו שהיית ביום ההולדת ה-11 שלך!!
אוהבת אותך עד הירח ובחזרה!

יום במב"ה ויום הולדת...חלק א'

לכבוד יום המשפחה, נערך ביום שישי יום במב"ה בביה"ס של יובל...
למי שחשב שזה יום שבו הילדים אוכלים במבה להפסקת עשר, הפסקת הצהריים ובמהלך כל שיעור...זה לא הכיוון!
יום במב"ה הוא..."במקום מורים באים הורים"! במהלך השנים היום הזה קיבל שמות רבים ומשונים, אבל זה השם המוצלח ביותר לדעתי...
בעיני זה יום נהדר, מגיעים הורים ומעבירים שיעור חוויתי בנושא שקשור לתחום העיסוק שלהם או כל דבר אחר שעולה בדעתם...
בכיתה הקודמת של יובל היו הורים שהעבירו שיעור ופעילות בנושא תזונה (בהצגה, בהסברים ובהכנת סלט פירות משותף), היה אבא נגר שהגיע עם הכלים וביחד הם בנו פסל דגלונים מעץ...בכיתות אחרות הורים הכינו יחד עם הילדים פנקייקים, קאפקייקס ועוד...ולי יצא לפני שלוש שנים להעביר שיעור בנושא מנדלות (היה מה זה מרגיע!)
בכל אופן, החלטתי להתגייס השנה ולהעביר לילדים פעילות יצירה ליום המשפחה...וטוב שכך, כי הייתי ההורה היחיד שהתנדב והרגשתי שיהיה חבל שהיום הזה יעבור בלי פעילות כיף...

מאחר ויום למחרת (אתמול) יובל חגג יום הולדת 11, החלטנו לשלב את ההפעלה שלי עם חגיגת יום הולדת סמלית בכיתה...יובל חשב שחגיגת יום ההולדת תתקיים ביום ראשון (כדי לא לערבב שמחה בשמחה) וכל הזמן תזכר את אבא שלו שלא ישכח לבוא...אני קצת חששתי מעניין ההפתעה, כי יובל לוקח שינויים בצורה לא פשוטה, אבל ידעתי שגם אבא וגם אני נהיה שם לתמוך בו אם יהיה לו קשה...

בתיאום עם המחנכת, אבא ואני הגענו לביה"ס עם סיום טקסי יום המשפחה ...היא חיכתה לנו מחוץ לכיתה וכדי לשמור על אפקט ההפתעה פשוט דחפה אותנו לכיתה מקבילה כדי שיובל לא יראה אותנו בזמן שהיא שולחת אותו כביכול להביא משהו מהמזכירות...(ואם אתם שואלים איך הגיבו המורה והתלמידים בכיתה אליה "התפרצנו"...הם פשוט התחילו לצחוק!)
אחרי שיובל נשלח למשימה, נכנסנו לכיתה, הכנו את העוגה והזיקוקים, הילדים התחבאו מתחת לשולחנות ויובל נקרא לחזור...כשנכנס לכיתה, הילדים קפצו מתחת לשולחנות בקריאות "מזל טוב" וכולם מחאו לו כפיים...
התגובה שלו היתה שונה משציפיתי...

ולתרגום: "מה לעזאזל קורה פה??"  (בתמונה עומדת לידו יפית, אחת הסייעות שלו)

יובל הושב על כסא המחנכת, מול העוגה והילדים בירכו אותו...יכולתי לראות שהוא נבוך מהעניין...אחרי ברכה מאמא ואבא ("אני לא צריך לברך אותו, הוא ברכה בעצמו!"), נבחרו כמה מבריוני הכיתה לטקס הרמת הכסא ...ולקול הספירה של כולם, יובל הונף על הכסא...

חלוקת העוגה וסוכריות לילדים ותמה חגיגת יום ההולדת...הילדים יצאו להפסקה ואני התחלתי להתארגן לפעילות היצירה...

תכננתי להכין עם הילדים קישוט תלוי קטן שבנוי על חומרים בשימוש חוזר...

כל ילד קיבל דיסק, שעליו הדבקתי מראש עיגול קרטון שחתכתי מאריזת דגנים/עוגיות/פיצה (אותן אני שומרת ליצירת כריכות/דפים למיני אלבומים שלי או גזעי עצים לשלטי הבית שלי) ועליו ציירתי שבלונת לב (שנחתכה גם היא מאריזת קרטון)...
חילקתי להם דפים ממגזינים והם התבקשו לקרוע פיסות קטנות בגוונים שונים של אדום ולהדביק אותן בפסיפס בתוך שבלונת הלב...
הדפסתי להם את הכיתוב "יום משפחה שמח" וחילקתי עיגולים עליהם הוחתמה החותמת "נעשה באהבה" מבית היוצר של מאי-צ'ו וקסם שימושי..
הילדים כל כך נהנו מהיצירה (וכך גם שתי המורות לאנגלית שנותרו חסרות תעסוקה אחרי שהשתלטתי להן על השיעור)...המחנכת פרגנה על ההפעלה ויובל היה מאושר!

היה מעניין לראות שאחרי שלב הדבקת פיסות הפסיפס, הילדים לקחו את היצירה למקום שלהם...רובם הוסיפו נצנצים, מדבקות ועוד...הצלחתי לראות גם כמה ילדים עם יצירות סקראפיות לגמרי!
לא הספקתי לצלם כמעט וחלק מהתמונות יצאו מטושטשות, אני גם לא רוצה להעלות תמונות של כלל הכיתה כדי לשמור על הפרטיות, אבל היתה בהחלט חגיגה של יצירה וכיף...וזה מדגם קטן של העבודות...

וזה התוצר של יובל...(שנהנה בעיקר מההתפלשות הידנית בדבק הפלסטי)

בתום הפעילות, אחת הבנות מהכיתה הקריאה אקרוסטיכון שהכינו לי (הם למדו ותרגלו בניית אקרוסטיכונים לקראת יום המשפחה)...היה מרגש...אבל לא מרגש כמו האקרוסטיכונים שיובל הכין לכל אחד מאיתנו...
כשחזרנו הביתה וקראנו אותם, היה קשה שלא לדמוע מהתרגשות...במיוחד לאור העובדה שהיו לנו שבועיים מדהימים איתו, אחרי תקופה לא קלה...ובכלל, הוא כתב דברים כל כך מרגשים בצורה כל כך בוגרת...

בקיצור...זה היה יום מדהים!! הרגשתי פשוט אושר! וזה נתן לי כוחות להתכונן לשבת, ליום ההולדת המשפחתית...אבל זה כבר בפוסט הבא  ☺

הממתק שיהרוס לכם את השיניים!

טוב, הפעם לא מדובר על ממתק אמיתי ולא באמת תצטרכו להתחיל לחסוך לרופא שיניים, אבל זה בהחלט ממתק ששווה להתאמץ למענו!

קרן שביט איחדה כוחות עם זוג הורים שהקים אתר בשם "איזה כיף!" (תודו שרק השם שלו עושה לכם כבר שמח בלב)...
זהו בעצם אתר קניות חברתי לילדים והורים ...האתר יעלה מדי יום מוצרים שווים בהנחות של לפחות 50% ממחירי השוק...

לקראת עליית האתר לרשת, קרן המוכשרת יצרה קולאז' מוצרים שווים במיוחד להגרלה, בה יהיה זוכה אחד ויחיד!
תראו בעצמכם במה אפשר לזכות...

נכון שכדאי להתאמץ ולמלא אחרי הוראות ההשתתפות??