יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

סטאנדאפיסט נולד

אם אני רוצה לשבת ולאכול בשקט, אני יודעת שיובל לא צריך להיות איתי ליד השולחן...
אצלינו ארוחה לא יכולה לעבור בשקט כי ליובל יש קושי לסתום את הפה...לא ברור לי איך מישהו יכול גם לאכול וגם לדבר באותו הזמן...זו כנראה יכולת משוכללת כזו של ילדים מיוחדים...

ארוחת הצהריים היום לא היתה שונה מכל ארוחת צהריים בחברתו ובעוד אני מנסה לאפס את המוח שלי לתפקוד רב תחומי (תסיימי את הבישול, תגישי לצלחות, תניחי על השולחן, תושיבי את גאיה ותוודאי שהיא מספיק קרובה לשולחן כדי שארוחת הצהריים תכנס לבטן ולא לכיסים במכנסיים, תשימי לב שמה שנשאר בסיר לא נשרף ותקשיבי לברברת הבלתי פוסקת ליד השולחן)...הצלחתי לקלוט בתוך כל הקשקשת גם דברים ששווה לתעד...

יובל פוצח בסדרת שאלות על סירנות, אלו מהמיתולוגיה היוונית ואחת השאלות היא האם אני יודעת מה קורה כששומעים את שירת הסירנות, אני שכאמור הייתי עסוקה בתפקוד רב תחומי, ממש לא הייתי פנויה לשאלות שלו ובחוסר סבלנות עניתי לו שאין לי מושג (בטח שיש לי מושג! אבל לא כשהמוח שלי כל כך עסוק!) מאחר ולא נתקלתי בסירנות מחוץ לדפי המיתולוגיה, אמרתי לו בעוקצנות שיודיע לי כשיראה אחת...התשובה שלו היתה: "ראיתי...על גג של מכונית משטרה!"...מה שנקרא, הביא לי את הפאנץ' ליין...

ארוחת הצהריים ממשיכה, הברברת גם, כשהמוח שלי כבר מצפצף ומאותת על עומס יתר וסכנת קריסה, אמרתי ליובל שיהיה בשקט כי הוא כמו קופסת רעש...התשובה לא איחרה לבוא: "מה, אני רדיו??"
צחקתי ואמרתי לו שהיום הוא מלא הברקות...וכן...גם על זה היה לו מה להגיד..."עם מה אני עושה הברקות? עם מטאטא או מגב?"

בשלב הזה כבר לא עמדתי בפאנצ'ים שלו...
שלום אסייג...זהירות, מאחוריך!

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

דירה חדשה...

לא, לא שלי...
מנדי, חברתו האמריקאית של אחי שכרה לראשונה בחייה, דירה...אל הדירה הזו על פי התכנונים, אמור להצטרף אחי מתישהו בעתיד הקרוב...(נו חבר'ה...מה קורה??)

אז כמובן שהרגשתי צורך להכין לה משהו למאורע...ומה מתאים יותר אם לא אחד משלטי הבית שלי?
הפעם החלטתי לוותר על הענף וליצור אפשרות תליה קצת אחרת...הוספתי גם כרטיס ברכה...
מנדי יקירתי, מאחלת לך הרבה מאוד רגעים קסומים בדירה החדשה! (מעניין איך גוגל יתרגם לה את זה...)




היום קיבלתי עדכון שהשלט הגיע אל ביתו החדש ואפילו אוהבים אותו...יותר מזה, אני לא צריכה...

ועוד דירה חדשה...
חבר לעבודה של מידד נכנס בסופ"ש האחרון עם אשתו לדירה החדשה שקנו...נכון...הכנתי גם להם שלט...




ואם כבר שלטים... במסגרת רעיונות חדשים לחנות שלי...חשבתי להכין שלט על אותו רעיון אבל מלבד...(גם לכם קפצה הפרסומת של אסי כהן לראש?)
אמ-מה, תכנונים לחוד ומציאות לחוד...
הפליז שהיה בסיס לשלט, התכווץ קצת עם כל הרקמה והתפרים וכבר לא התאים לקרטון הבסיס שייעדתי לו (כן, יכולתי לחתוך, אבל תאמינו לי שלא קל לחתוך קרטון אפור ישר, כל שכן כשהוא בעל קצוות מעוגלים, אז ויתרתי) ובעוד אני מנסה לחשוב מה לעשות עם היצירה החדשה, החלטתי להפוך אותה לכרית...קטנה...בגלל שהיא קטנה אני עוד שוקלת האם להעלות אותה לחנות או לא...



יום שישי, 10 בדצמבר 2010

בלוג מלא סטייל...

כשקיבלתי הזמנה בפייסבוק מרותי צחורי, לקפוץ לבלוג שלה ולקבל פרס על בלוג מלא סטייל, הייתי בטוחה שהיא התבלבלה ושלחה לי את ההודעה בטעות...
אבל אני מנומסת וכשמזמינים אותי, אני באה...אז קפצתי לבלוג שלה וגיליתי שרותי אכן בחרה בבלוג שלי כאחד משמונה בלוגים מלאי סטייל!

איזה כיף! רותי...את מקסימה!

במסגרת בחירת הבלוג, עליי "להעביר את זה הלאה" ולבחור 8 בלוגים נוספים מלאי סטייל שאני אוהבת ולספר 8 דברים עליי שאף אחד לא יודע!

שתי המשימות לא היו פשוטות!
כמו קודמותיי, גם אני רציתי לקדם בלוגים ישראליים, אבל יש כל כך הרבה!
איך בוחרים? ואיך לא מעירים את המפלצת ירוקת העין? (כי היא קיימת ולא משנה כמה תנסו לומר "אני לגמרי בסדר עם זה שהחברה הטובה שלי לא בחרה בבלוג שלי...הכלבה!")

אז דעו שאני אוהבת לא מעט בלוגים ויוצרות ואני בטוחה שבמסגרת הפרס הזה גם הם ייחשפו...
ואלו הבלוגים שאני בחרתי:

1. Make my day - הבלוג של איולה

2. הבלוג של מקופלת

3. לג'ירף יש צוואר ארוך - הבלוג של קרין

4. Welcome to my goodies - הבלוג של קרני

5. מגלה את הסקראפוהוליקית שבי - הבלוג של הגר

6. קונדסונים קטנים ועוד... - הבלוג של יעל

7. יצירה זו רק עוד דרך לנהל יומן - הבלוג של יאמה

8. The little green box - הבלוג של שירה

למצוא דברים שלא יודעים עליי, היה ממש קשה! יש לי נטיה לברברת חושפנית וגם אחרי נבירה במעמקי המוח התקשיתי למצוא משהו שטרם חלקתי...אבל איכשהו הצלחתי למצוא בבוידעם של התאים האפורים משהו...בעיקר את הפרטים ההזויים יותר...אז הנה השמונה:

1. כנערה, הייתי מעריצה שרופה של להקת A-ha (ואתם בטח תוהים...אה??) היו לי פוסטרים, מחברות עם גזירי עיתון ותמונות ואפילו נהגתי לקנות באופן קבוע את המגזין Bravo (שהוא בכלל מגזין נוער בשפה הגרמנית, אבל לתמונות אין שפה וממש לא היה אכפת לי, העיקר שיכולתי להוציא משם את תמונות הלהקה...)



2. את נקיונות הבית הטובים והיסודיים ביותר שלי אני מבצעת תוך כדי שיחת טלפון (רצוי ארוכה וכזו שאני לא צריכה לדבר בה הרבה...רעש הרקע של האדם בצד השני עוזר לי יופי לריכוז בנקיון!)

3. כשהייתי נערה, נהגתי לדמיין שיש לי יכולת לעוף, היתה תקופה שאפילו ניסיתי את זה ותוך כדי ריצה הייתי פשוט מנתרת באויר בצעדי ענק בנסיון להשאר שם...אז אמנם הצלחתי לגמוע מרחקים ארוכים בזמן קצר, אבל לעוף...עם הזמן הבנתי שזה לא יקרה...לא בגלגול הזה בכל אופן!

4. אני לומדת נגינה על גיטרה...טוב, באופן רשמי יובל לומד, אבל אני מצטרפת לשיעורים, מקשיבה ואח"כ מתאמנת יחד איתו בבית...חייבת לציין שבינתיים אני מתמידה יותר ממנו...

5. אני טיפוס חרדתי ברמות קשות!

6. אני מאוד אוהבת לרקוד וכנערה רקדתי בלהקת ג'ז מקומית, כשהעמידו אותי בשורה האחרונה באחת ההופעות בגלל הגובה הבנתי שהגיע הזמן להחליף את זה במשהו מתאים יותר ועברתי לשחק כדורסל (חוץ מזה שהתחלתי להרגיש מסורבלת לריקוד עם האיברים הארוכים שלי...)

7. אני מכורה ל"האח הגדול".

8. ככל שעוברות השנים קשה לי יותר עם הפער שנוצר בין הגיל הכרונולוגי שלי לבין הגיל הרגשי...ואני תוהה באיזה שלב זה יתחיל להראות פתטי כשאתנדנד בנדנדה ליד גאיה או כשאנהל קרב האבקות עם יובל...

ולסיום, רק כי השיר הזה מדהים ומתנגן לי בראש כל היום ובגלל שהקליפ שלו מופלא...

יום ראשון, 5 בדצמבר 2010

Buligaia נולדה!

כן, אני יודעת שהעיתוי לא משהו...הסופ"ש האחרון היה כואב, עצוב ומפויח...הלב חושב על אותם אנשים שקיפחו חייהם בדרך כל כך איומה והשאירו אחריהם אנשים כואבים, על ההר הירוק תמיד שהפך שחור ומת...ההר הזה שנפרש לפנינו כמו מסך ענק בכל פעם שנסענו לכיוון חיפה או תל אביב...ההר שטיילנו בו כל כך הרבה...הלב כואב והמוח מסרב לקלוט...

אבל...
החיים ממשיכים, למרות הכל.
♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

אחרי כמה חודשי "הריון" היה נדמה שהתינוקת הזו לא רוצה לצאת...אבל בסוף זה קרה!
Buligaia הגיחה הבוקר לאויר העולם...


הבוקר עלו הינשופים שלי, זה אחר זה אל ביתם החדש...חנות האטסי שלי Buligaia (ולמי שתוהה מה עומד מאחורי השם..זה לא כל כך קשה...בולי הוא שם החיבה של יובל וגאיה...היא הנסיכה הקטנה שלנו  :-))

אני מאוד מתרגשת וגם חוששת...אבל ידעתי שזה צעד שרציתי לעשות...אם יהיה מוצלח או לא, רק ימים יגידו...
בינתיים אתם מוזמנים להכנס ולהציץ ולהפיץ את השמועה...

יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

רגע של פרגון...

חברת ילדות שלי עשתה רילוקיישן לפני שנה ועברה עם משפחתה להודו הצבעונית...היא באה מתחום האופנה ואחרי שנה של שיטוטים בשווקים הצבעוניים של הודו, היא פתחה לאחרונה חנות באטסי ובה מבחר בדים משגעים!
מאחר ויש לי קוראות וחברות שתופרות, חשבתי שהן תשמחנה להציץ בחנות ואולי למצוא שם את הבד שחלמו עליו לפרויקט הבא שלהן  :-)
אני אגב, אמנם לא תופרת (לא בדים ולא במכונה...) אבל כבר התאהבתי בכמה בדים שהייתי שמחה לעשות מהם פרוייקטים  :-)

הנה הצצה...





קפצו לבקר ב Fabulous India...
יש עוד בדים נהדרים לראות...החנות נפתחה ממש לא מזמן, כך שיעלו עוד בדים בהמשך...

יום שבת, 27 בנובמבר 2010

אני רוצה בובה!!

כן, יש לי חסכים מהילדות...(הילדות עצמה בעיקר...)
בגיל 24 בעלי היקר קנה לי 5 בובות ברבי כמתנת יום הולדת (וזה לגמרי מראה שהוא מכיר אותי ואת חסכי הילדות שלי)...שיחקתי בהן, ברור! גם תפרתי להן בגדים קטנים וחמודים, אבל ברגע שנכנס לחיינו "בוב" אמיתי בדמותו של יובל, עברתי לשחק בבובות אנושיות...
מאז שכבו הברביות בארון המשחקים בידיעה שפעם הן תעבורנה לידיה של נסיכה קטנה וזה אכן קרה...לא מזמן...רשמית הפכתי לנטולת בובות משחק...
זה לא ממש הפריע לי, כי נהניתי לראות את הקטנה משחקת בבובות...ובינינו, יותר הגיוני שילדונת בת שנתיים וחצי תשחק בבובות ולא אמא שלה בת ה-38...
כל זה היה נכון ומקובל עד שראיתי את הבלוג קנדי שמציע אולושקה!

תראו איזו מתיקות, איזו שלמות!!





אני רוצה לזכות! בשבילי! אני רוצה את הבובה!!

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

החיים מתחילים בגיל 40...

את המשפט הזה, לא אני המצאתי...

יש דיעות שונות לגבי מי באמת טבע את המשפט, אבל ב-1932 פרסם פסיכולוג אמריקאי בשם וולטר פיטקין ספר בשם זה: "life begins at forty" ואמר שזוהי התוצאה המהפכנית של העידן הזה (כיוון שעד תחילת המאה העשרים, אנשים בקושי גירדו את ה-40 לפני שהחזירו נשמתם לבורא...למות בגיל 40 נחשב כמו לחיות עד 120 של ימינו).
בעקבות יציאת הספר, נקשר הפתגם לשמו של פיטקין עד היום.

היום, מידד חוגג 40!
ובגלל שהוא מרבה לחזור ולומר שנגמרו לו החיים (הייתי אומרת שזה שוב בגלל מה שאנחנו עוברים עם יובל, אבל אני מתחילה לחשוש מהתיק המאוד כבד הזה שאנחנו מעמיסים על הילדון)...החלטתי להזכיר לו את הפתגם הזה ולעודד את רוחו...
לא היה פשוט למצוא מה להכין לו...בכל זאת, אני לא רוצה להפוך את המשרד שלו למוזיאון...הוא צריך לעבוד שם ו...הוא גבר...אז לא כל דבר מתאים...
ואז כמעט ברגע האחרון מצאתי...ינשוף! (נכון, זו בכל זאת תוספת מוזיאונית למשרד וגם לא הכי גברית...אבל כזה עוד אין לו...)






בנוסף לינשוף הכנתי לו שלט לתליה, שיעודד אותו מדי פעם ומאחר והשלט דו צדדי הוא יכול להחליף בכל פעם צד ולגוון את הקישוט על הקיר...





דדי, שיהיה לך יום הולדת 40 נפלא! ומזל טוב לעוד 40 לפחות...

יום שני, 15 בנובמבר 2010

הביצה והתרנגולת...

בסוף היום, אחרי יום קשה נפשית , ניגש אליי הילדון ופוצח במונולוג הבא:

"אמא, כשהייתי במקלחת תהיתי...מה בא קודם, הביצה או התרנגולת? ואני יודע מה התשובה! התרנגולת!"

הוא לא חיכה לתגובה והמשיך...

"בתורה, בסיפור בריאת העולם לא כתוב שאלוהים ברא ביצים! אבל כן כתוב שהוא ברא את כל החיות וזה אומר שהתרנגולת היתה קודם!"

נו, נכון שאי אפשר להתווכח עם תובנה כזו?? 
אז מהיום אמרו...התרנגולת היתה קודם...ההוכחה בספר בראשית!


ולמשהו אחר...בימים האחרונים נכנסתי להילוך קצת יותר גבוה בכל הנוגע לחנות האטסי העתידית (כן, אני יודעת שחלקכם כבר בטוחים שאני הוזה והחנות הזו היא פיקציה...) הכנתי עוד ינשופים, עוד שלטי בית וקנווסים...ובעיקר עבדתי על הטקסטים (שזה החלק הפחות אהוב עליי, אני מודה)...
תוך כדי העבודה על השלטים עלה לי רעיון לשלט נוסף, קצת אחר...האמת שהרעיון הזה עלה כבר לפני כחודשיים או יותר, אבל לא כל כך אהבתי את מה שקורה איתו במהלך העבודה ועצרתי באמצע...מה שנקרא, המוזה עזבה את הבית...
אבל אני לא אוהבת להתחיל במשהו ולא לסיים, אז הכרחתי את עצמי לעשות איתו משהו ולסיים את השלט...לא מתה על התוצאה, אבל יצא חמוד...הגג יצא ענק (בפעם הבאה יוקטן...) ומשהו קצת חסר לי בכל השלט הזה...אם יש לכם רעיונות, אני פתוחה להצעות :-)

והנה התמונה לשיפוטכם...



וזו כבר טעימה קטנה מאחת מבובות הינשוף שהכנתי עבור חנות האטסי...

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

טים הולץ...מאחוריך!!

טוב, אז אולי מר הולץ לא באמת צריך לדאוג למקומו המכובד בתעשיית הקראפט...
אבל אין ספק שגיליתי גבר נוסף עם פוטנציאל בתחום!

כשלימור, פיית הקסם השימושית הזמינה אותי לסדנת קנווס מעוצב במסגרת חיפוש רשימת הקשר האבודה שלה...קפצתי על ההזמנה (אחרי שבוע של סגר עם בלונג'ינג'ית חולה וניג'וזית, הייתי קופצת על כל הזדמנות לקצת שקט לבד ואם אפשר ליצור תוך כדי...אז בכלל!!)
עוד יותר שמחתי על העובדה שלימור בנדיבותה הזמינה אותי להביא חברה ליצירה בחברותא...
האדם הראשון שחשבתי עליו, היתה אמא שלי...חשבתי שזו הזדמנות לפנק אותה במשהו שלא התנסתה בו אף פעם ובכלל, לאפשר לה לגלות אולי איזה תחביב שיוכל להעסיק אותה במקום הדאגה התמידית לילדיה (שנכון להיום, זה עיסוקה הבלעדי ואנחנו מדברים על "ילדים" בני 30++)...

מי שזוכר את הפתיח לפוסט הקודם, יודע שכל ה"עניינים" סביב השילוב של יובל השפיעו על כל בני הבית ועל בעלי במיוחד...אז אחרי מחשבה קצרה שיניתי את דעתי והחלטתי להציע לבעל להצטרף אליי לבוקר שבת של יצירה אצל לימור...חשבתי שלא יזיק לנו זמן איכות יחד בו לא נהיה עסוקים רק בשיחות ומחשבות על הילדים וגם זמן של עשיה מהנה, משחררת וכיפית יכול להועיל...לשמחתי, הבעל הסכים (מה שלא מנע ממנו להביע את היסוסיו לאורך כל השבוע)...

ככל שהתקדם השבוע התרגשתי יותר...לא בשבילי...בשבילו!
נכון שהוא תמיד נמצא איתנו במפגשי היצירה שאני מארחת, צוחק איתנו, משעשע אותנו ואפילו שואל שאלות ענייניות, אבל הוא אף פעם לא יצר איתנו או בכלל (אם נתעלם לרגע מעבודות העץ שהוא מכין לפעמים או מהמפגש בו אמיליה הושיבה אותו לחורר עבורה צורות עם פאנץ')...

כשהגענו ליובלים, לימור הופתעה לראות שאמא שלי שינתה פתאום צורה ונראתה כמו בעלי, אבל נדמה לי שזה היה שינוי מרענן...במיוחד כשהוא התיישב סביב השולחן יחד עם כל הבנות...
אחרי הסבר קצר של לימור, התחלנו בעבודה...בשלב הצביעה היה נראה שהקנווס של מידד (זה שמו של הבעל ומעתה אשתמש בו, כי זה נשמע לי הרבה יותר נעים מ"הבעל") הולך להיות אסון! אבל תוך כדי עבודה גיליתי שהוא יודע מה הוא עושה! למעט ייעוץ קטן פה ושם לא עזרתי לו (ואני גם יודעת שהוא לא הציץ לי או העתיק...) ובסופו של דבר הוא יצא מהסדנה עם קנווס גמור וחמוד מאוד!!
אני לעומת זאת, שאמורה לדעת מה אני עושה, סיימתי בקושי חצי מהעבודה וגם עם זה לא הייתי הכי שלמה...(בינתיים הספקתי לסיים את הקנווס בבית ואני עדיין לא הכי מרוצה)...

בדרך הביתה מידד אמר שמאוד נהנה ושקע ביצירה והיה מרוכז...אבל אני...כמה זמן לוקח לי להחליט!! חשבתי שאחרי 15 שנות נישואים הוא כבר היה אמור לקלוט את העניין 

כשהגענו הביתה, התלהבתי בשביל מידד והצגתי את יצירת המופת שלו בפני יובל, הילדון חשב שאני מסתלבטת עליו ושזו עבודה שלי (והפליג במחמאות מפה ועד זימבבואה)...ואם זה לא מספיק, אז על הקנווס הלא גמור שלי הוא אמר "זה נראה כמו משהו שאבא עשה!"...

ועל זה נאמר...בנים גידלתי ורוממתי והם נתנו לי בעיטה בטוכע'ס!

ועכשיו לתמונות...מידד ויצירת המופת שלו (נכון שיצא לו קנווס מוצלח בשביל התנסות ראשונה???)


וזה מה שיצא לי בסופו של דבר...


יובל שכאמור התלהב מהתוצאה של אביו החליט שגם הוא רוצה ליצור...אז כנראה שנבקר את לימור שוב בקרוב...ואפרופו לימור, הנה אנחנו בתמונות "אוירה" שצולמו על ידיה...






חוב קטנטן מהפוסט הקודם...הכנתי קופסה למיני אלבום...רציתי שהיא תהיה מינימלית, בכל זאת צריכה לשבת על שולחן של גבר...ובכלל מה שחשוב הוא הבפנוכו...אז הכנתי קופסה מקרטון אפור, ציפיתי אותה בנייר קראפט חום, הכנתי מכסה מדף קארדסטוק, יצרתי חלון תצוגה עליו הנחתי שקף וזהו...הקופסה מוכנה...והאלבום מוצג בתוכה...אפשר לסמן "וי" על עוד פרויקט...



יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

♥♥♥ יום נישואין שמח! ♥♥♥

אז אתמול הבעל ואני חגגנו את יום נישואינו ה-15...
האמת שקצת קשה לקרוא לזה חגיגה...בחודש האחרון אנחנו לא ממש חוגגים פה...בעצם הבית כן "חוגג" אבל לא במובן הטוב של המילה.
כן, הסדנה של עמליה היתה מוצלחת, ההמשך פחות...לא ארחיב כרגע כי דברים עוד לא סגורים...אבל בואו נאמר שלא עושים לנו חיים קלים וההתנהלות סביב זה משפיעה מבחינה רגשית על כולנו...גם על יובל שפשוט יורד מהפסים וכתוצאה מכך כל הבית "חוגג"...

אז ממש לא קל לנו ולכן גם לא התפנינו באמת לחגוג את יום הנישואים...ובסופו של דבר היה לנו יום לא משהו בכלל! מקווה שזה לא סימן לבאות...
הבעל לקח אמנם יום חופש מהעבודה, אבל הראש שנמצא במקום אחר לא התפנה לתכנן משהו ליום הזה וכך יצא שסתם הסתובבנו יחד בקניון, חסרי מטרה...
כדי לא להרגיש שהיום הזה "נשרף", החלטנו לשבת בבית קפה (רולדין, דווקא נחשב למיטב הבנתי) כדי לעשות משהו קטן לציון האירוע...אבל לעוגה שהזמנו היה טעם של קרטון (כנראה יצאה מהקפאה והופשרה מהר מדי...) ועד שחיכינו לעוגה אחרת במקומה, קיבלתי טלפון מביה"ס שיובל לא מרגיש טוב ושנבוא לקחת אותו...אז ביקשנו לארוז (בחיים שלי לא אכלתי עוגה ארוזה...כי מה כל הכיף בלאכול עוגה אם לא יושבים בכיף ומתענגים עליה?) וטסנו החוצה...בדרך עשינו עצירה מהירה בדוכן האוכל הסיני, כי יובל מאוד אוהב אוכל סיני ומזמן לא פינקנו אותו בסיני... אח"כ בבית גילינו שכנראה טעו בתיבול של הבשר והיה בלתי אפשרי לאכול אותו...אלא אם כן היה מטף כיבוי אש בסביבה...

אספנו את יובל שהיה מעוך לגמרי...אספנו את גאיה מהגן, פרקנו שקיות והופ הבעל שוב בדרך החוצה, לבדיקה בבי"ח...בדיקה חשובה שהיה צריך לחכות הרבה זמן בתור עבורה והנה התפנה במקרה תור ליום הזה שלנו...אז לא ניקח?

בקיצור...זה היה יום ממש ממש לא "חגיגי"...אני מקווה שנמצא יום אחר לפצות...

לכבוד האירוע החלטתי להכין לבעל מיני אלבום נוסטלגי עם תמונות שלנו מאז שאנחנו יחד...בשבוע האחרון עבדתי על האלבום וסיימתי אותו ממש אתמול בבוקר, הבעל קיבל אותו ממש חם מהתנור...
נהניתי מאוד מההכנה ואני מאוד אוהבת את התוצאה, יצא מיני אלבום שמן מאוד, עם דפים אינטראקטיביים בגדלים שונים (באופן כללי הלכתי על גודל של תמונה 10X15) ואני מאוד אוהבת את חוסר האחידות שלו...אז בלי יותר מדי מילים...הנה התמונות (ויש הרבה!)
כמו תמיד, הקלקה על התמונות תגדיל אותן...



ושימו לב לעובי שלו...




שימו לב לדף השמאלי...





רואים את הלשונית הירוקה הקטנטנה בתמונה השמאלית??


מושכים אותה...והנה עוד תמונה בכיס נסתר...



דף שקוף, את הדף עצמו הכנתי מאריזת פלסטיק קשיחה של תבניות נסטביליטיס ששמרתי 









גם מרימים את הדף וגם שולפים תגית...



מה מסתתר פה בכיס??


עוד אלבומון קטנטון












את ההשראה ליצירת הדף המיוחד הזה, קיבלתי מפוסט בבלוג של מימס, אליו אני מנויה.
כשראיתי את הטריק המדליק הזה בפוסט שלה ידעתי שאני חייבת לנסות אותו!
סבלנות זה לא הצד החזק שלי וגם לא נסיעות ארוכות לסדנאות בקצה השני של הארץ...אז התחלתי לשוטט ברחבי הרשת המופלאה ובעזרתו האדיבה והסבלנית של Google (שסבל את כל נסיונות החיפוש ההזויים שלי) מצאתי את ההדרכה שהביאה אותי ליצירת הדף הזה...


מושכים בתגית למעלה...


והופ...תמונה אחת נפתחת למעלה והשניה מלמטה...


התמונות היו מאוד מטושטשות, כי יובל צילם אותנו, אבל היה לי כל כך חבל לא להשתמש בהן, שעשיתי להן אפקט קל של זוהר בפוטושופ וזה גם טשטש קצת את חוסר הבהירות שלהן ונתן להן מראה מיוחד...








הבעל מאוד התלהב והתרגש, בעיקר מהתמונות הנוסטלגיות...וביקש שאעצב גם איזו קופסה כדי שיוכל להחזיק את זה במשרד בלי שהאלבום יצבור אבק או יהרס...אז יש לי כבר פרויקט נוסף שמחכה לי...