יום רביעי, 26 באוגוסט 2009

קנווס וסדנא

הפוסט הזה יהיה (באופן מפליא!) קצר ונטול שנינות...
אני עייפה, פיזית (כי גאיה מעייפת אותי) ונפשית (כי שנת הלימודים המתקרבת מדאיגה אותי...והמחשבות על מה יהיה...מעייפות אותי)...
אבל עם העייפות הצלחתי ליצור (יש אילוצים, בשביל המגזין ואח"כ כבר הייתי בשוונג...)

יצרתי קנווס ומתוכננת סדנא ליצירתו...(ברור לי שזה לא סגנון שמתחבר לכל אחד ולהיפך)...
עוד אין פרטים סגורים לגבי הסדנא, גם לא מבחינת מיקום הסדנא (צפון או מרכז או גם וגם)...אני אעדכן בהמשך...
אבל בינתיים הצצה לתוצר כדי שתראו במה מדובר, האם אתם מתחברים לסגנון והאם מתאימה לכם סדנא כזו...



יום שבת, 22 באוגוסט 2009

הכשרון האמיתי

אנשים שנתקלים בעבודות שלי אומרים לי שאני מוכשרת...
לרוב אני מיד נכנסת למגננות, מאוד קשה לי לקבל מחמאות כי אני לא באמת מאמינה ביכולות שלי...ולא חושבת שאני מוכשרת...אלא שיש לי ימים טובים שבהם דברים מצליחים לי...פשוט כי ככה זה וזו גם הסיבה שאני לא באמת עושה משהו למצות את מה שאומרים שיש לי.
כשנולדתי, נקראתי על שמו של דוד שלי שהיה צייר והתאבד בגיל צעיר...כילדה, חלמתי שמלבד שמו ארש גם את כשרון הציור שלו ולמרות שאני מציירת, אני רחוקה מאוד מכשרון הציור שהיה לדוד שלי...(בהזדמנות אצלם ציורים שלו ואעלה לבלוג).
מי שכן ירש את אותו כשרון (וגם דמיון חיצוני מפליא), הוא אחי...
אלא שבמשפחה שלנו עניין חוסר הבטחון הוא כנראה מחלה מדבקת, כי גם אחי לא ממש עושה משהו עם הכשרון הזה...ובמקרה שלו אני באמת חושבת שזה בזבוז נוראי!

הבחור בן 35 (אוטוטו!!) חכם, שנון ואינטליגנט, שלולא היה אחי...הייתי מתחתנת איתו! (ואני לא משוחדת...כי יש לי אח נוסף שלא הייתי מחלקת לו קומפלימנטים וממש לא הייתי חושבת להתחתן איתו...)
המוכשר עובד כמאבטח כי לא מצא את הכיוון שלו בחיים עדיין...הוא רווק (אם כי ממש ברגעים אלו הוא בארה"ב במטרה לבדוק את מהות הקשר שיצר עם מישהי משם...תחזיקו לו אצבעות!) ובאופן כללי נראה שהוא מבזבז את חייו...

ניסיתי לשכנע אותו לעשות משהו עם הכשרון שלו והדבר הכי רחוק שעשה איתו הוא ללמוד אמנות באוניברסיטה (בלי לסיים את התואר) ולחלק את הציורים שלו כמתנות לחברים (גם כאלו מהפייסבוק, שבחיים לא ראה במציאות)...

בגלל שאני אוהבת אותו וכל כך חבל לי שהכשרון הזה יבוזבז סתם...לפני הנסיעה שלו, ביקשתי שיביא לי את הציורים שלו...החלטתי לסרוק אותם ולהעלות אותם לבלוג שלי...כדי לתת לו במה, כי אולי מישהו יראה ויבין שזה כשרון שצריך לדחוף...ואם לא, אז אולי לפחות אקבל מהקוראים שלי רעיונות...מה אפשר לעשות עם הכשרון הזה שלו...ברמה הפרקטית (או במילים אחרות, איך הכשרון הזה יכניס לו כסף ויהפוך אותו ל"משהו" בתחום).
אשמח לשמוע הצעות, המלצות ורעיונות!

וכדי שתבינו על מה אני מדברת, אני מעלה חלק מהציורים...
הסגנון שלו מאוד ייחודי לו, קצת בדיוני ופנטזיה..זה מה שהוא מצייר...והכל נעשה בעפרון רגיל, על נייר פשוט...

נו, אז מה אתם אומרים? נכון שהוא פשוט בזבוז??



(לחיצה על התמונות תגדיל אותן)














יום שישי, 21 באוגוסט 2009

מתנת יום הולדת

ממש לפני שנה השתתפתי במפגש היצירה הצפוני הראשון שלי, שהתקיים אצלי (ומאז המסורת נמשכת כל חודש...).
במפגש הזה הכרתי כמה בנות נפלאות, שחלקן גם הפכו לחברות קרובות יותר ו"קולגות מקצועיות"...
אחת מאותן בנות היא חן.
במהלך השנה הזו נוצר בינינו חיבור מיוחד ואני מרגישה שהיא באמת אחת החברות היותר קרובות שלי שאני כמובן מאוד אוהבת (כפרה!)
חן חגגה השבוע יום הולדת, רציתי לקנות לה מתנה וביקשתי ממנה כיוון, כי יש לה המון חומרי סקראפ ובכל פעם אני מגלה אצלה משהו חדש ולכן לא רציתי לקנות משהו שיש לה או שלא תאהב...
אני חייבת לומר שהיא לא ממש עזרה לי עם הכוונה, היא אמרה שחבל לי על הכסף כי היא אוטוטו טסה לארה"ב ותקנה שם את כל מה שהיא רוצה (למה ככה? למה להוציא לי ת'עיניים?)...וכך נותרתי בלי כיוון.

התחלתי לחשוב מה בכל זאת אפשר להביא לה ואז נתקלתי בפוסט הזה שנתן לי את הרעיון!
אכין מעין אלבום/מחברת של הדברים שהיא אוהבת!
אז שאלתי אותה מה היא אוהבת (אמנם אנחנו מכירות שנה, אבל אני עדיין לא יודעת הכל)...היא בטח חשבה שאני מתחילה להיות קצת כפייתית כלפיה...אבל ענתה על שאלתי וסיפקה לי את המידע הדרוש...

מאותו רגע, רצו לי מליון רעיונות ומחשבות לגבי הביצוע, אבל לצערי לא היה לי הרבה זמן...
גאיה בשלב ההתפתחותי המגנטי, עוברים לידה והיא מיד נצמדת...בעיקר אליי...ועם כל הרצון שלי לזמן איכות איתה, אני מעדיפה שסכין גרפיקאים, צבעים אקריליים ובעיקר עבודה שצריך למסור, לא יהיו מעורבים בעניין...כך שלא הצלחתי להספיק הרבה והעבודה נמרחה על פני כשבוע...נאלצתי לקצץ ברעיונות בעיקר בגלל אותו מרכיב "אין זמן"...אבל תמיד ניתן להוסיף לאלבום הזה עוד דפים...כך שזה לא משהו בלתי הפיך...

השתמשתי בחומרים שונים, רובם לא שייכים כלל לעולם ה"סקראפ" (כלומר לא דברים שנקנו בחנויות ייעודיות לתחום)...האלבום מכיל דפים לכתיבה ומעטפות לשים בהן דברים, בחלקן כבר שמתי כמו למשל במעטפת העוגות...הכנסתי 3 מתכונים, 2 מהם של עוגות שעשיתי במפגשים וחן מאוד אהבה ואחד נוסף של עוגה שחמותי עושה ואני מאוד אוהבת...עוגה קלה שמתאימה גם לפסח.
במעטפת הספרים הכנסתי כרטיס עליו חן יכולה לרשום את הספרים שקראה ואהבה והספרים שהיא עוד רוצה לקרוא, הוספתי 4 סימניות שונות שהכנתי ופתקיות נדבקות לכתיבת שם בעל הספר (ידועים בשם אקס-ליבריס).
באלבום השתמשתי בכל מיני סגנונות ויצאה לי עירבוביה שלמה שבסופו של דבר יצרה אלבום שאני מאוד מרוצה ממנו!

ונדמה לי שגם חן...

אז במקום להכביר במילים (איך אני אוהבת את המשפט הזה...כמעט לא יוצא לי להשתמש בו...בטח כבר שמתם לב), אתן לתמונות לדבר בעד עצמן...































כמובן שצורף גם כרטיס ברכה...

* פינת "מה קשור": השבוע קנינו לגברת סנדלים ראשונים...היתה התרגשות גדולה מעצם הרעיון, עד שהגעתי לחנות ומצאתי שם סנדלים בצבעים ונצנוצים שאיימו לעוור אותי!
כל נעלי הבנות הן בצבעים של אדום/ורוד/סגול...יש גם בלבן, אבל כדי לחפות על הצבע הנייטרלי מוסיפים לנעליים כמויות אסטרונומיות של פרחים/לבבות/נוצצים כדי שחלילה לא יתבלבלו ויקנו אותן לבנים...
אבל לא רק הנעליים הלבנות סובלות מעודף בלינגים (זה טרנד שמיישמים בכל תחום??) אלא גם אלו הורודות/אדומות/סגולות...
וכך במקום להתעסק במשך שעה בשאלת גודל הנעל הרצוי, התעסקתי בכמות הקשקושים שתהיה על הנעליים הנבחרות...
נאלצתי להתפשר, על מנת שהגברת לא תהלך יחפה לשארית חייה (או לפחות עד שתגיע למידת נעליים בה היצרנים מבינים שקשקושים כאלו יכולים לגרום לנועלת לנידוי גורף מהחברה) ובחרתי לה זוג סנדלים אדומים עם כמה לבבות.
תאמינו לי, זה היה הרע במיעוטו!
הגברת לקחה את הסנדלים לנסיעת מבחן, אחרי הסתבכויות של הרגליים זו בזו, 3-4 נפילות ונסיונות כושלים להתרומם כי משהו מפריע להזיז את הרגל (הסנדלים!) היא העבירה אותן את הטסט ומסתובבת איתן בבית בגאווה רבה.

יום שבת, 15 באוגוסט 2009

קופסת כרטיסים ותמונות מטופלות

חוץ מדינה ודונה האמריקאיות שנותנות לי השראה (ויש עוד כמה...רק שטרם יצא לי לעשות משהו בהשראתן), יש גם יוצרות ישראליות שמלבד להשרות עליי השראה, גורמות לעור שלי להוריק! (מקנאה...דא...)
אחת מהן היא חגית, הידועה בכינויה "משחק מילים"...
מלבד היותה בחורה לבבית, חייכנית ומקסימה (כן, פגשתי אותה רק פעם אחת, אבל זה הספיק כדי לבסס את הרושם שהיא משאירה אחריה בכל מקום)...היא בחורה מוכשרת מאוד וכל דבר שהיא יוצרת, גם אם הוא לכאורה לא מושלם, נראה פשוט כמו יצירת אומנות מופלאה!


את הבוקר פתחתי עם קפה ועדכון מהבלוג של חגית, על סדנא שהעבירה בנושא תמונות מטופלות...
התוצרים האישיים שלה ותוצרי הבנות היו כל כך מופלאים שהדגדוג באצבעות לא הניח לי!
החלטתי שגם אני רוצה, כאן ועכשיו...(לפעמים אין לי את הסבלנות הדרושה לארגון סדנא, מה גם שהמרחק הגיאוגרפי במקרה הספציפי לא ממש תורם)...

אז עשיתי חיפוש ומחקר זריז ברחבי הרשת בנסיון להבין את הטכניקה, כשמצאתי את מבוקשי...פשפשתי בערימת תמונות ישנות, כאלו שנמצאות אצלי באלבומי "תמונות מעפנות שיצאו נורא, אבל אין לי לב לזרוק אותן"...
דליתי 3 תמונות מלפני 13-18 שנה והתחלתי להתנסות...(אני עדיין מנסה להתאושש מההבנה שהתמונות האלו צולמו לפני כל כך הרבה שנים! אני זוכרת בדיוק את הסיטואציות בהן הן צולמו, הזכרון שלי לא מחזיק לטווח כל כך רחוק!)

התלהבתי מאוד כשראיתי שזה מצליח...למרות שהבעל הסתכל, הרים גבה ואמר שזה נראה כאילו ציירתי ציור של ילדים, גזרתי תמונות והדבקתי...(איזה חוסר הבנה!) לכן החלטתי לחלוק אתכם...בידיעה שקוראים אותי גם אנשים שמבינים קצת יותר ממנו בתחום...

* תתעלמו מאיכות התמונות עליהן עבדתי, כפי שכתבתי, הן מאלבומי ה"תמונות מעפנות, באיכות זוועה ופוזות שכדאי לגנוז"...













אין ספק שיש לי עוד במה להתנסות בתחום...אבל ליום אחד זה מספיק...
ואם כבר טרחתי לצלם...אז באותה הזדמנות צילמתי קופסת כרטיסים שהכנתי לפני יותר משבועיים, ככה בלי הרבה תכנון... פשוט כי התחשק לי להכין משהו (רואים שאין ממש תכנון, את הקופסא הכנתי מהראש, בלי סקיצה מוכנה או מידות...הכרטיסים שנוצרו משאריות בריסטול, אינם תואמים בגודל לקופסא...אבל לא ממש אכפת לי, כי זה לשימוש עצמי...)
החלטתי להכין כרטיסים, בעיקר בגלל הפוביה שלי לגביהם...וגם כי תמיד טוב שיהיו כמה כרטיסים ב"שלוף"...
אהבתי את מה שיצא, חלקם קצת יותר, חלקם פחות (כמו הראשון למשל...)
אבל בעיקר אהבתי את שילוב הצבעים של דף הפייזלי שנתן את הקו המנחה לכל הכרטיסים ולקופסא...

















זהו, עכשיו חוזרת לשולחן העבודה...יש לי פרויקט קטן עם דד ליין שמחכה לי...


יום שלישי, 11 באוגוסט 2009

מותק, הילדה השתגעה!

טוב, היא לא באמת השתגעה, זה שלב כזה בהתפתחות של תינוקות וברגע שאני מתחילה לתהות על פשר השגעונות החדשים של הגברת, יום לאחר מכן נוחת בתיבת המייל שלי "עדכון גדילה והתפתחות" מאיזה אתר אמריקאי שאליו נרשמתי ומספר לי איך בכל רחבי העולם, פעוטות (היא כבר נקראת פעוטה...מתי זה קרה??) עושים בדיוק את אותם "שיגועים" להורים שלהם...
צרת רבים, חצי נחמה? אולי...אבל אין ספק שאני כבר משתגעת!!

ברגעים אלו ממש, אני מטביעה את יגוני בכתיבת הרשומה הזו, זה עדיף על פני דרכים אחרות כמו עישון (לא עישנתי, למה שאתחיל עכשיו?), שתיה (מתמסטלת מריח של יין תירוש) או אכילה (עד שהצלחתי להכנס לקטגוריית משקל נוצה??)...
טוב, דרך נוספת היא פשוט לתלות את עצמי על הוילון באמבטיה...אבל אז עוד יכולים להאשים אותי שהזנחתי את ילדיי בכך שהתאבדתי בלי להשאיר אותם בהשגחת מבוגר...

מאז החלימה הגברת (בעצם עוד קצת לפני, אבל כנראה שהשקט ששרר כאן בשלושת ימי מחלתה מעצים את זה עכשיו) היא לא מפסיקה לצווח! כמו טווס! אבל בזמן שחיטה...
היא צווחת כשאחיה מתקרב אליה (ברור, גם אני הייתי צווחת במצב כזה) והיא צווחת כשהוא מתרחק...
היא צווחת כשהיא עייפה והיא צווחת כשהיא מתעוררת מהשינה, היא צווחת כשהכדור נכנס תחת המיטה וגם כשמוציאים אותו משם, היא צווחת כשלא נותנים לה אוכל והיא צווחת גם בזמן האוכל...היא צווחת כשהיא עומדת והיא צווחת כשהיא יושבת...טוב, הבנתם את הרעיון, כן?

מאז התחיל שגעון הצווחות, אני מתפללת כל לילה לפני השינה ומבקשת להתעורר חירשת...אבל אלוהים לא באמת אוהב אותי...
נוסיף על הצווחות שלה גם את הווקאליות העצומה של אחיה (שהיא פועל יוצא של ה"עניינים" שלו...) וקיבלתם פה בית משוגעים בקטנה, אז אל תתפלאו אם בפעם הבאה שתרימו אליי טלפון, תשמעו מענה "בית משוגעים שלום, כל העמדות תפוסות, אחת מהגרון, אחת מחוץ לחלון ואחת מקבלת שוקים חשמליים"...

חוץ מלצווח יש לה עוד כל מיני שגעונות...כמו לבכות בכל פעם שהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה, או כשאנחנו סתם מתנהגים כמו הורים סתומים ולא מבינים למה היא מתכוונת כשהיא אומרת "מה"...(אחרי כל ה"מה" שאנחנו שואלים אותה בנסיון להבין ממנה משהו, מה הפלא שאוצר המילים שלה מסתכם בשתי אותיות?)

הקטע החדש שלה הוא לאכול הכל לבד...שזה נפלא ונהדר, עד השלב שהיא תוקעת לגרון רבע פיתה כאילו היא נחש שמסוגל לבלוע פיל (ואז כולם קופצים מהכסא למבצע "חילוץ פיתה" לפני שהפיתה תתבע פיצויים) או שהיא סתם מתבלבלת בהבחנה ומאכילה את החולצה או השיער עם כפית מלאה בשמנת וכשהיא קולטת שפספסה את המטרה, היא שולחת יד לבדוק לאן זה נעלם ומורחת את הכל כאילו זה היה שמפו...העיקר שזה יהיה לבד!
ואם מתעקשים להאכיל אותה כי ממש אין חשק אח"כ לשבת ולפלות פתיתי אורז משערה, היא מסובבת את הראש, מרימה סנטר ומשלבת ידיים! (או בוכה...)

אין ספק, הקטנה נהייתה פושעת או כמו שאחיה אומר "עבריינית צעצוע"...אבל מגיע לי...כשגיליתי שיש לי בת בבטן התבאסתי וחששתי שתצא לי ילדה מפונפנת וממש קיוויתי לאיזו טום-בוי כמו שאני הייתי...אז מה אני מתלוננת עכשיו?
You get what you wish for!
הבכור בא אליי לפני יומיים ואמר "אמא, אני רוצה עוד אח"...
חשבתי לעצמי "איזה יופי!" ואמרתי: "הנה 100 ש"ח, לך תקנה בובת webkinz!"
אני, עם "עוד אחים" גמרתי!

ועכשיו אתן לכם עיצה קטנה, אם אתם בהריון או חושבים על ילדים או שיש לכם תינוקות רכים שזה עתה נולדו...תעשו לעצמכם טובה ואל תבזבזו כסף על משחקים מצ'וכללים! זה הכי מיותר שיכול להיות!!
לגברת יש ירושה מכובדת מהבכור, שלל משחקים וצעצועים ועוד כמה שקנינו לה באופן מיוחד...רק כדי שתהיה תוספת ורודה...אבל היא, יש לה דברים אחרים בראש...
הפלאפון של אבא, זה שמשנה צבעים ומחליף תמונות הרבה יותר מעניין מהמובייל המנגן שלה!
לשחק ב"בואו ננסה להוריד לאמא את המשקפיים ונראה מה יקרה אם זה יצליח" זה הרבה יותר משעשע מלשחק במשקפיים של "מר תפוח אדמה"...
לקחת לאמא את כל העטים, להחביא אותם מתחת לשטיח או בשקית האשפה או אפילו לקשקש איתם על הקירות זה הרבה יותר כיף מלבנות מגדלים בקוביות...
והכי הכי, לשבת על אמא בזמן שהיא עובדת עם חותמות ולדפוק עם הדיו על כל החותמות "כמו גדולה", זה הרבה יותר מעשיר מסתם לשרבט על יריעת נייר עם צבעים.
אז באמת, תעשו טובה ותחסכו...שיהיה לכם ממה לשלם אח"כ על פסיכולוגים!

יום שישי, 7 באוגוסט 2009

קיץ, צחוקים וכיף...

זה נושא האתגר בגליון השני של מגזין סקראפהוליק...
באתגר קיבלנו סקיצה על פיה היינו צריכים לעצב, ההוראות הנוספות היו להשתמש בצבעי קיץ ושנושא היצירה יהיה כיף וצחוקים.
ניסיתי לחשוב על תמונות שיתאימו לנושא ואז נזכרתי בתמונות שצילמנו לפני שלוש שנים...

מאז שיובל היה בן ארבע או חמש, עשינו לנו מנהג לסיים את חופשת הקיץ בבילוי כיף משפחתי, באחד מפארקי השעשועים הגדולים בארץ.
ימים ספורים לפני סיום החופש, היינו בוחרים את היעד ונוסעים ליום שכולו כיף והנאה. היינו בלונה פארק בתל אביב ובסופר לנד כמה פעמים ואף פעם לא נמאס לנו...
בעצם בפעם האחרונה בלונה פארק בתל אביב חטפנו קריזה ואמרנו "לא עוד"...כשחבורת ילדים (לא משנה מאיזה גזע, מין או דת) שהיו כנראה במסגרת קייטנה, החליטו שהלונה פארק של אבא שלהם והתפלחו לכל התורים למתקנים (שהתארכו יותר ויותר), קפצו על ומרכבת הלונה פארק בכל פעם שהתחשק להם ועשו שם בלגן נוראי...(תוך כדי צילמתי אותם וניגשתי עם הראיות למנהל שלא היה ממש יעיל)...

לפני שלוש שנים, ביולי 2006 , בתחילת חופשת הקיץ שקדמה לעלייתו של יובל לכיתה א’, פרצה מלחמת לבנון
השניה ושיבשה את תוכניותינו (אנחנו צפוניים...חטפנו טילים על ימין ועל שמאל).
לשמחתי, המלחמה הסתיימה כשבועיים לפני תום החופש וכך יכולנו לקיים את מנהגינו וגם לפרוק מתחים ונסענו ללונה פארק בתל אביב (נדמה לי שזו היתה הפעם של ה"לא עוד"). היה כיף והיו הרבה צחוקים ולכן החלטתי להשתמש בתמונות שצולמו אז, לצורך האתגר.

הפעם בחרתי לעצב דף בעיצוב דיגיטלי.

דף הרקע הירוק נלקח מקיט Lollipop של המעצבת Kim jones,
מהבלוג: http://serenitybluedigital.blogspot.com/
הדף הכחול לקוח מחבילת הדפים Seriously solid של המעצבת Sarah bennett
מהבלוג: http://sarahtawisha.blogspot.com/
התפרים על הרקע הכחול נלקחו מקיט Splendid של המעצבת Shabby princess
מהאתר: http://www.shabbyprincess.com/
הרקע הכתום הוא מברשת (ותודה לנוית ששלחה לי את המברשת הנפלאה), כמו גם הכתמים הסגולים על הדף והכתמים הירוקים (שאותם סתם הורדתי מהרשת, לא זוכרת מאיפה).
הכיתוב הורוד הוא אלמנט שיצרתי לבד מגופנים שיש לי בתוכנת הפוטושופ.
מאוד אהבתי את התוצאה של הדף, צבעונית, עליזה וכיפית...




הפעם החלטנו במגזין להציע פרס קטן שיוגרל בין שולחי העבודות לאתגר (ואולי זה יפתה אתכם ליצור עבור האתגר ולשלוח אלינו עבודות).


הנה עוד הצצה לפינה במגזין...
נושא הגליון הוא קיץ ולסדנא המצולמת של הגליון, הכנתי יומן קיץ, פעילות שניתן, רצוי וכדאי לעשות עם הילדים...
יצרתי את היומן בשיתוף פעולה עם הבכור (שבשלב מסוים פרש, כי כבר לא היתה לו סבלנות...)
מאז הצילומים לסדנא, היומן כבר התמלא...

רציתי ליצור יומן מחומרים ממוחזרים והשתמשתי בקרטון גלי חום, דפים מאיזה לוח שנה ישן שנצבעו (לוח שנה מדפים בריסטוליים-פלסטיקיים כאלו, קשה לי להגדיר...זה לוח שנה שמגיע כפד לעכבר והדפים שלו נתלשים...), עוד השתמשתי בדפי שורה מאיזו מחברת עתיקה שיש לי...
בחרתי שלא להשתמש בדפים מדוגמים ביומן הזה, כדי לשמור על מראה מסוים...אבל יומן כזה ניתן ליצור מכל חומר, בכל צורה ורעיון...





החלטנו גם לעשות פינה חדשה במגזין שתקרא "ברגע האחרון" ובה ניצור כרטיסים קלים ומהירים להכנה. הגליון השני של סקראפהוליק אמור היה לצאת ב-5.8, טו' באב הוא חג האהבה....לצורך הגליון הנוכחי הכנו כרטיסי ברכה המתאימים לחג האהבה...
לצערי, בשל עניינים טכניים התעכבה יציאתו של הגליון במספר ימים ולכן הכרטיסים שלנו עלו לבלוג של המגזין ולא מופיעים במגזין עצמו...
לאחר שהכרטיסים עלו לבלוג, חשבתי לעצמי שאולי לא כולם יודעים מהו אותו חג מחולות (חג האהבה, טו' באב...ברור...אבל על שם מה ומי המחולות?) אז החלטתי להביא לכם תקציר מתוך אתר משרד החינוך על אותו חג מחולות ועל טו' באב בכלל...

"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב" (מסכת תענית ד, ח)

חודש אב איננו חודש שכולו אבל ועצבות. בחודש זה חל אחד החגים שחגגו אבותינו.
התאריך איננו מקרי, על פי לוח הירח, תאריך ט"ו בחודש אב הוא התאריך של ירח מלא, שעוד מימי קדם היה לו קשר עם מחזור הפריון הנשי, שחפף, פחות או יותר, את חודש הירח (ומכאן השם העברי לחודש – ירח)

חמישה עשר באב הוא חג הבציר, חג המחולות בכרמים, חג האיחוד בין שבטי ישראל וחג האהבה – שבו התקשרו זוגות רבים בברית הנישואין בחיק הטבע.
בימי אבותינו נהגו בנות ירושלים לצאת בט"ו באב לשדות ולכרמים, כשהן לבושות בגדים לבנים ,על מנת שלא יהיה הבדל בין עשירה לענייה.
הגברים שביקשו לשאת אישה, היו יוצאים לשדות ולכרמים, ומולם היה מתגלה מראה הנערות הצעירות הרוקדות ומחכות לבני זוגן. כשהיו מגיעים הבחורים, היו הנערות אומרות להם: "שא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עינך בנוי; תן עינך במשפחה" כפי שנאמר כבר בתנ"ך "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא,ל)

מדוע חוגגים דווקא ביום זה?
חכמינו הביאו שורה של אירועים היסטוריים, שהחג בא לציין, וביניהם:
יום איחוד שבטי ישראל:
בעבר נאסר על בת, שירשה את אדמות אביה, להינשא לבן שבט אחר כדי למנוע את העברת האדמות לשבט אחר. בט"ו באב בוטל איסור זה. באותו תאריך בוטל גם האיסור שהוטל על שבט בנימין להתחתן עם יתר השבטים. איסור זה הוטל עליו בגלל מלחמה שניהל נגד שבטי ישראל

הרוגי ביתר הובאו לקבר ישראל:
העיר ביתר הייתה מבצרם האחרון של מורדי בר-כוכבא. אלפים מביניהם מצאו בה את מותם, והרומאים מנעו את הבאתם לקבר ישראל. ט"ו באב הוא היום שבטלה בו גזרה זו, והרוגי ביתר הובאו לקבורה.

כיום:
בישראל של ימינו בנות ישראל כבר אינן יוצאות לכרמים במחולות אך יום זה הפך לחג האהבה בגירסתו הישראלית, בדומה ליום ולנטיין (Valentine's Day) החל ב- 14 בפברואר, יום האהבה בעולם המערבי.



הנה הכרטיסים שהכנתי לכתבה:
כרטיס הברכה הזה בנוי משארית קארדסטוק מדוגם, עליו הודבק ריבוע בריסטול יצירה ורוד ששוליו נגזרו במספרי צורות. על הבריסטול הורוד הודבק נייר טואלט שעבר הבלטה בקאטלבאג והודגש עם כרית דיו.
עוד מסגרת לבנה שנחתכה מבריסטול רגיל, לב עשוי נייר טואלט דחוס בתבנית (הסבר מופיע בגליון מספר 2 של סקראפהוליק)שנצבע בעזרת כריות דיו ועוד כמה אבני חן לקישוט





בכרטיס הזה, הבסיס הוא בריסטול לבן מבלוק ציור (מאוד אוהבת לעבוד איתם, הם עבים ונהדרים, רק לא בגודל של דף אלבום לצערי). עליו הודבק ריבוע בריסטול יצירה אדום שנקרע ידנית בצידו השמאלי. במרכז הכרטיס, מלבן בריסטול יצירה צהבהב, עליו הותז צבע אדום (צבע מאכל ג’ל שנמהל במים, אני מאלתרת) עם מסכת לב שנגזרה ידנית. תיחום בטוש שחור, לב ספוג (שהוא בעצם חלקו הפנימי של לב עשוי מלבד שמוכרים בחנויות יצירה) שהודבק על הלב המרוסס, סיכה מתפצלת בצד שמאל וכיתוב ידני בטוש שחור.



הכרטיסים שלי נשארו כפי שהם ולא ניתנו לבן הזוג, במקום לחגוג את חג האהבה היינו עסוקים בדאגה לקטנטונת שהיתה מסמורטטת עם חום גבוה במשך כמה ימים ורק עכשיו מתחילה להראות סימני התאוששות...
ומה אתם עשיתם בטו' באב?