את ליל הסדר שלנו חגגנו עם הורי הבעל, אחותו ומשפחתה...הילדים הולבשו במיטב המחלצות, גם אני התעליתי על עצמי ולערב אחד נפרדתי מהג'ינס, הגופיה ונעלי הספורט (הכתומות!)....
מאוד חיכיתי לערב הזה, יש משהו מיוחד בחגים היהודים (אולי גם בנוצרים ובמוסלמים, לא יודעת...לא חגגתי אותם אפ'פעם)...ההתאחדות המשפחתית הזו, ההרגשה המיוחדת באויר שזו אינה עוד ארוחה משפחתית רגילה, הטקסים (גם אם הם לעיתים מעייפים וארוכים)...ובכלל, אני מאוד אוהבת את ליל הסדר...אפשר להשתטות ברמות מטורפות ותמיד להאשים את ההגדה שמאלצת אותנו לשתות יותר מדי יין (לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אני, מספיק שאריח את הכוס הראשונה ואני כבר מתמסטלת!)
אז הערב הגיע, שמנו פעמינו לבית הורי הבעל, בדלת קיבלו אותנו בצהלות (אותנו...ממש...אם לא הייתי נושאת את הנסיכה על ידיי לא היו יודעים שגם אנחנו מסופחים אליה!), השולחן כבר היה ערוך ומוכן, הילדים היו נרגשים, תפסנו את מקומינו...כולל הנסיכה בכסא האוכל שלה שנסחב מהבית...נמזגה כוס ראשונה והסדר התחיל...
חלפה שעה...כמו שחיכיתי לערב שיגיע, עכשיו כבר חיכיתי שיסתיים!
הגיס שניהל את הסדר, חילק לכולנו תפקידי קריאה והקפיד על הפסוק "והגדת לבנך", אי לכך, לא הסתפק בקריאת ההגדה בשפה שהבינו לפני 2000 שנה ונתן תרגום בגוף הסרט, קרי הסברים בשפת ימינו...שזה נפלא ומקסים ומלמד, אבל לא כשאני מעוכה מעייפות מכל הנקיונות (והשנה ממש הקפדתי! אפילו את צירי הדלתות הברקתי!) ולא כשאני נלחמת לשלוף שאריות הגדה מפיה של הנסיכה הרעבה שהחליטה שגם נייר יכול להיות טעים אם בוחרים לא להיות כל כך בררניים.
נוסיף לזה את סבא שישב מצידה השני של הנסיכה וכל הזמן שר לה שירים משונים שלמרות חיפושים קדחתניים, לא מצאתי אותם בתוך ההגדה!
כשכבר חשבתי שזה לא יגיע, זה הגיע! שלב ה"שולחן עורך"...(מצה כרוכה עם מרור/חרוסת/ביצה קשה וכו' לא ממש השביעו את בטני שצמה מאז ביעור החמץ בבוקר...חוץ מזה, הנסיכה כבר חיסלה חצי הגדה!)
בין לבין, הבכור ובני דודיו חיפשו את האפיקומן, מצאו אותו ו"חטפו" אותו...ילדים מתוחכמים אנחנו מגדלים...
בסיום הסעודה, הוציאה החבורה העליזה דף ובו דרישות לשחרור האסיר! לא ניתן היה לעבור לשלב הסופי של ההגדה עד שלא נסכים לכל תנאי המשא ומתן!
גיסתי, שהיתה ממונה על החבאת החטוף בטרם חטיפתו, לא האמינה שהוא אכן נחטף וכששבה ממקום המסתור, הבנו שאכן אנו עומדים בפני משא ומתן עם חבורת ילדים בגילאי 9-12...
אני, שכבר דיברתי ג'יבריש מרוב עייפות ונסיונות נואשים להרדים את הנסיכה (שכנראה שכבה על עדשה כי שום פוזיציה לא גרמה לה להרדם!), הייתי מוכנה לכל דרישה ותנאי ובלבד שישחררו את החטוף (מתוך חולצתה של בת ה-10...פיכס!)
החבורה היתה מאושרת, כולם קיבלו את מבוקשם (לפחות הבכור שלי, כי גיסי לא נכנע כמוני בקלות וניהל משא ומתן עם שובי האפיקומן הפרטיים שלו)...בנוסף לדרישות בכתב, הם קיבלו צ'ופרים מסבא-סבתא וכשסיימנו לשיר את חד גדיא (כשאני כבר עם הנסיכה על הידיים, תיק תלוי על הגב ורגל בדלת) ליל הסדר שלנו הסתיים באופן סופי.
היה משעשע, טעים ומקסים!
בחג עצמו, קיבלנו הצגת חינם בת 5 דקות, עליה עמלו הבכור ובני דודיו משעות הבוקר! לו ידעתי שאחים יכולים להעסיק זה את זה כל כך הרבה זמן וכל כך בשקט, הייתי עושה לו שלישיית אחים בזה אחר זה!
ואיך עבר הסדר שלכם?
* פינה חדשה בבלוג: "מה קשור?"
כל מיני עניינים קטנים שלא קשורים לפוסט הראשי, אבל צריכים לצאת החוצה איכשהו...
אז אם בסדר עסקינן, בזמן הנקיונות באותן פינות חבויות, פתחתי את קופסת התכשיטים שלי (עד היום לא ברור לי בשביל מה אני צריכה קופסא, יש לי שרשרת אחת שקיבלתי לנישואיי והיא על צווארי, טבעת נישואין על אצבעי, טבעת נוספת גם היא על האצבע וכמה זוגות עגילים שנחים להם בשלווה על תנוכי אוזניי!)...
כשפתחתי את הקופסא גיליתי בה את כל תכשיטי הפימו שעשיתי למכירה בתקופה שיצרתי בפימו (הם עדיין בקופסא - לא היו קונים)...לכבוד נקיונות הפסח, אווררתי אותם קצת וכיבדתי אותם בסט צילומים חדש...לשיפוטכם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה שקפצתם לבקר ולקרוא...
אשמח לתגובותיכם :)