או לפחות הפארק העירוני שלנו...
בעיר שלנו יש מסורת ארוכת שנים של מופע יום העצמאות לגני הילדים בעיר, ימים ספורים לפני יום העצמאות עצמו...מסורת חביבה כשלעצמה, הילדים מקבלים חולצות זהות ודגלונים, חלקם חובשים כתרים ויש התרגשות גדולה...
אבל אתמול, עד שהגענו לפארק בו התקיים המופע, הרגשתי לגמרי שהעצמאות הזו מגיעה לי!
אל הפארק בו התקיים המופע צעדנו רגלית כי חצי עיר נחסמה לתנועת כלי רכב...
השדרה המובילה אל הפארק וחוצה שלושה רחובות היתה מלאה בגזלנים/מוכרי שמונצעס מהסוג שקונים בחנות בשני שקלים אבל הם מכרו ב-40 כי ישראלים מתקפלים מהר כשהילדים שלהם עושים להם את המוות שיקנו להם משהו/מנגליסטים מזדמנים ועוד כל מיני בעלי תפקידים שלא ברור איך הם קיבלו אותו...
אחרי כמה סלאלומים להיחלצות ממטחי ספריי קצף או סתם כדי לברוח מסרחון הנקניקיות/קבב/עז על האש, הצלחנו להגיע אל שערי הפארק המאובטחים, עוד מאמץ קטן להדחס עם כולם דרך השער ונשמנו לרווחה...כמעט...
פלאייר צהוב ודי מכוער נדחף לי לפרצוף על ידי "מישהי שיש לה איזה עסק ומצאה הזדמנות נפלאה לעשות קצת קידום מכירות" (בחיי! מבט חטוף בדף הבהיר לי שיש לה עסק למריטת גבות+שפם/השלת 5 ק"ג בשנה ורבע או משהו בסגנון)...
המשכנו במעלה הפארק, מחפשים את קוביית הדשא שהוקצבה לגן שלנו (מי שרוצה לשחק חפש את המטמון, זה הזמן והמקום!) נלחמנו קצת בגלגלי העגלה שנתקעו בדשא ובסוף הגענו למקומנו...
המופע התחיל, מתוקים בני 3-4 עלו על הבמה הענקית בריקודים עליהם עבדו בטח מאז היותם ביצית, ראש העיר נאם משהו שלא ממש הצלחתי לשמוע או להבין (ותכל'ס, גם לא ממש עניין אותי)...המתוקים הפריחו בלונים, הפארק כולו הרים ראש ומתח שריר צוואר או שניים ואז בא השוס...המופע של רינת גבאי וניקי גולדשטיין...
בשלב הזה המוח שלי כבר עבר ממצב צבירה נוזלי לאדים והתחברתי לגמרי עם קהל היעד תוך שירת שירי ילדות בקולי קולות, נוכח מבטיהם התוהים של ההורים סביב...
שמחתי לראות את גאיה משתחררת מהקפאון שלה ונכנסת לעניין, היא רקדה וקפצה והשתוללה ושרה כאילו היתה במסיבת טראנס לוהטת...גם אחיה נהנה סה"כ (למעט רגעי הסטריה פה ושם, אותם צלחנו יפה בלי לעורר מבטים)...
את הדרך חזרה עשינו במעקף כדי לדלג על השדרה ההומה וכך גם הצלחתי להמנע מאמירות בסגנון "אמא...תקני לי...נו....'בקשה!" (האמת שגם הכנתי אותו בבית מראש שאין מצב ושישכח מזה)...חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים (שזה מפתיע, כי אני שונאת אירועים מהסוג הזה ולרוב חוזרת מלאת טענות)...
ואיך אפשר בלי תמונות אחרי סיפור כה מייגע??
את התמונה הזו צילמתי בבית, אחרי שחזרנו, כי מרוב השתוללות הבנתי שאין לי תמונה של גאיה בה רואים את הכיתוב על החולצה במלואו ואני הרי חובבת תיעוד, אז איך נפספס?
וזה יובל כשהיה בגילה של גאיה, באותו מקום ואירוע...(כן, היתה לו תספורת קסדה ואין ספק שהוא ישנא אותנו על כך...)
מחר, אם לא תשתבשנה התוכניות ניסע לתל אביב לתערוכת חיות הבית...קשה לי לתאר לכם עד כמה אני מתרגשת!!
הבעל כבר הצטייד בכדורי הרגעה, הוא יודע שאשתו נהיית פסיכית בסביבת בעלי חיים...
יאללה חבר'ה,
שתהיה לכם צ'בת שלום!
בעיר שלנו יש מסורת ארוכת שנים של מופע יום העצמאות לגני הילדים בעיר, ימים ספורים לפני יום העצמאות עצמו...מסורת חביבה כשלעצמה, הילדים מקבלים חולצות זהות ודגלונים, חלקם חובשים כתרים ויש התרגשות גדולה...
אבל אתמול, עד שהגענו לפארק בו התקיים המופע, הרגשתי לגמרי שהעצמאות הזו מגיעה לי!
אל הפארק בו התקיים המופע צעדנו רגלית כי חצי עיר נחסמה לתנועת כלי רכב...
השדרה המובילה אל הפארק וחוצה שלושה רחובות היתה מלאה בגזלנים/מוכרי שמונצעס מהסוג שקונים בחנות בשני שקלים אבל הם מכרו ב-40 כי ישראלים מתקפלים מהר כשהילדים שלהם עושים להם את המוות שיקנו להם משהו/מנגליסטים מזדמנים ועוד כל מיני בעלי תפקידים שלא ברור איך הם קיבלו אותו...
אחרי כמה סלאלומים להיחלצות ממטחי ספריי קצף או סתם כדי לברוח מסרחון הנקניקיות/קבב/עז על האש, הצלחנו להגיע אל שערי הפארק המאובטחים, עוד מאמץ קטן להדחס עם כולם דרך השער ונשמנו לרווחה...כמעט...
פלאייר צהוב ודי מכוער נדחף לי לפרצוף על ידי "מישהי שיש לה איזה עסק ומצאה הזדמנות נפלאה לעשות קצת קידום מכירות" (בחיי! מבט חטוף בדף הבהיר לי שיש לה עסק למריטת גבות+שפם/השלת 5 ק"ג בשנה ורבע או משהו בסגנון)...
המשכנו במעלה הפארק, מחפשים את קוביית הדשא שהוקצבה לגן שלנו (מי שרוצה לשחק חפש את המטמון, זה הזמן והמקום!) נלחמנו קצת בגלגלי העגלה שנתקעו בדשא ובסוף הגענו למקומנו...
המופע התחיל, מתוקים בני 3-4 עלו על הבמה הענקית בריקודים עליהם עבדו בטח מאז היותם ביצית, ראש העיר נאם משהו שלא ממש הצלחתי לשמוע או להבין (ותכל'ס, גם לא ממש עניין אותי)...המתוקים הפריחו בלונים, הפארק כולו הרים ראש ומתח שריר צוואר או שניים ואז בא השוס...המופע של רינת גבאי וניקי גולדשטיין...
בשלב הזה המוח שלי כבר עבר ממצב צבירה נוזלי לאדים והתחברתי לגמרי עם קהל היעד תוך שירת שירי ילדות בקולי קולות, נוכח מבטיהם התוהים של ההורים סביב...
שמחתי לראות את גאיה משתחררת מהקפאון שלה ונכנסת לעניין, היא רקדה וקפצה והשתוללה ושרה כאילו היתה במסיבת טראנס לוהטת...גם אחיה נהנה סה"כ (למעט רגעי הסטריה פה ושם, אותם צלחנו יפה בלי לעורר מבטים)...
את הדרך חזרה עשינו במעקף כדי לדלג על השדרה ההומה וכך גם הצלחתי להמנע מאמירות בסגנון "אמא...תקני לי...נו....'בקשה!" (האמת שגם הכנתי אותו בבית מראש שאין מצב ושישכח מזה)...חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים (שזה מפתיע, כי אני שונאת אירועים מהסוג הזה ולרוב חוזרת מלאת טענות)...
ואיך אפשר בלי תמונות אחרי סיפור כה מייגע??
את התמונה הזו צילמתי בבית, אחרי שחזרנו, כי מרוב השתוללות הבנתי שאין לי תמונה של גאיה בה רואים את הכיתוב על החולצה במלואו ואני הרי חובבת תיעוד, אז איך נפספס?
וזה יובל כשהיה בגילה של גאיה, באותו מקום ואירוע...(כן, היתה לו תספורת קסדה ואין ספק שהוא ישנא אותנו על כך...)
מחר, אם לא תשתבשנה התוכניות ניסע לתל אביב לתערוכת חיות הבית...קשה לי לתאר לכם עד כמה אני מתרגשת!!
הבעל כבר הצטייד בכדורי הרגעה, הוא יודע שאשתו נהיית פסיכית בסביבת בעלי חיים...
יאללה חבר'ה,
שתהיה לכם צ'בת שלום!
איזה בובי קטנה גאיה!!
השבמחקויובל מתוק!!!
נשמע יום דיי מסוייט בחום הזה שהיה אבל אני שמחה שנהנית..
לא מאמינה כמה היא גדלה. זה ממחיש לי הכי טוב כמה זמן לא נפגשנו...
השבמחקיא, איך הילדים שלך גדלו...איזה חמודים שהם, כל הכבוד איך ששרדתם בחום
השבמחקעכשיו הבנתי.
השבמחקכל פוסט שלך מכין אותנו לעתיד.... כלומר מה מצפה לנו עם הילדים כי בין יובל לגאיה את אומרת שאין שינוי.
גאיה כרגיל מתוקה וגם יובל - וכל הכבוד על העמידה בהמולת האינשים והחג אנחנו אישית לא הולכים לאף מקום בעצמאות דווקא מהסיבה הזאת
בלי עין הרע כמה שהם מתוקים
השבמחקיופי של תמונות
חגשמח
שולי
SHOULYHZO1