יום שישי בערב...נתקפתי חלושס...נחיר ימין התחיל להראות סימני סתימה ומרתון האפצ'י יצא לדרך...
נכנסתי למיטה בתשע וחצי, כמו ילדה בת 10, לא לפני ששפכתי גלון קרבול על הכרית...וקיוויתי לטוב...
בבוקר המחרת לא היה ממש טוב.
גם בבוקר שלמחרת המחרת...
להיפך, המצב הלך והחמיר ומצאתי את עצמי במתקפת אפצ'י של חצי שעה בכל שעה, חלושס כרוני ותחושת שיתוק בחצי הימני של פרצופי...
מעבר לרחמים העצמיים כבר התחלתי לדאוג, כי למחרת, כלומר היום...הילדון צריך היה לצאת לטיול כיתתי ואני התנדבתי להצטרף (כאילו שהיתה לי ברירה...הילדון הכריז שהוא לא יוצא אם אני לא מצטרפת אליו)...
"אני מוכרחה להרגיש טוב יותר! אתה חושב שזה יקרה עד מחר?" שאלתי את הבעל שמעולם לא סיים וגם לא התחיל לימודי רפואה, מה שלא מנע ממנו לעטות מבט של רופא ולענות: "לא נראה לי!"
הייתי צריכה לבנות תוכנית מגירה למקרה שאני אהיה עדיין במצב חולני...הרי הילדון לא יפסיד את הטיול (המסלול הוא סטלה מאריס בחיפה, מערת אליהו הנביא ועוספייה...כלומר, טיול שווה!) וכך הוחלט שאבא יקח חופש וייצא עם הילדון במידה ואני לא אתאושש...נרגעתי!
הבוקר, השעון צלצל...עשיתי לעצמי הערכת מצב והבנתי שלא אצליח ללוות את הטיול ואת בני יקיר לי בלי להתעלף להם בדרך מרוב חלושס ומסכנות...מזל שיש לי תוכנית מגירה!
לפני שניגשתי להעיר את אבא, עברתי בחדר של הילדון...כי הוא צריך השכמה להשכמה...
הוא הסתובב אליי ואמר "כואב לי הראש"...
עכשיו, כל אמא מכירה את הקול הזה של ילד חולה...זה לא קול רגיל...זה לא קול שאפשר לזייף אותו...אם הוא חולה באמת ולא עושה את עצמו כי יש מבחן שלא בא לו לעשות או כי סתם בא לו להתפנן במיטה, את אמא...תזהי מיד!
"אוי לא" חשבתי לעצמי...
הנחתי יד על המצח...הילדון רותח...הנחתי יד על הבטן...המצב לא שונה...הבאתי מדחום, כדי שיהיה לי אישור "רפואי" למצב... 38.2...הלך הטיול! איזה באסה!
אבא החליט שאם אין טיול, חבל לבזבז יום עבודה ויצא לדרכו...
אז התחיל היום המטורף שלי...אמא חולה פלוס ילדון חולה פלוס ילדונת קטנה ונמרצת מאוד!
היא רוצה לאכול, יוגורט עם בננה...יושבות במטבח, אני נותנת לה לאכול.
"לבד" היא אומרת ואני כבר מדמיינת את הניקיון הצפוי לי עוד מעט...היא מתחילה לאכול, גם השיער אוכל קצת...גם החולצה...
מהחדר אני שומעת קולות מוזרים...אני עוזבת לרגע את הקטנה וממהרת אל החדר, כדי למצוא את הילדון שעון על מעקה המיטה עם הראש למטה (אחסוך את הפרטים הגרפיים ואתן לכם להשלים בעזרת דמיונכם)...
"רגע חמוד, אני כבר חוזרת אליך"...אני רצה למטבח להביא שקית, מטלית לניקוי ועל הדרך לבדוק שהקטנה עוד יושבת ואוכלת ולא בדרך לאיזה בנג'י מטורף מארונות המטבח.
אני חוזרת אל החדר, עוברת באמבטיה להביא כפפות, דלי ומגב וחוזרת אל הילדון...עוזרת לו להתנקות, בשלב הזה הוא סמרטוטי ומסכן...
אני אוספת את הלכלוך ושוטפת את החדר...הקטנה סיימה בינתיים לאכול אבל השאירה צלחת כמעט מלאה...היא באה לראות על מה כל הרעש...
אנחנו יוצאות מהחדר ואני לוקחת אספקה חדשה לאפי הדולף, במקום זה שהקטנה גילגלה אתמול והסתובבה איתו בכל הבית כאילו היה כלב מחובר לרצועה ממש, אבל ממש מתארכת.
היא רוצה לשחק וניגשת לכוננית המשחקים, מטפסת על השרפרף, זה שהיא עדיין לא יודעת לרדת ממנו לבד...מצביעה על משחק קופסה ומתחילה ביללות קריאה לעזרה...אני ניגשת אליה, עוזרת לה לרדת ומתיישבת בקול נפץ על השטיח מולה...אנחנו מנסות להתאים קלפי צבעים...אני מנסה להסביר לה, הילדה לא ממש תופסת...או שהילדה תהיה בלונדינית אמיתית או עיוורת צבעים, בשלב הזה עוד מוקדם להחליט...
אחרי 4 נסיונות היא מתייאשת ופונה למשחק אחר על המדף...שוב לקום...שוב לשבת...(ואני מזכירה שאני חצי גוססת...).
מיצינו גם את המשחק הזה, עכשיו היא רוצה שוקו "שיט! שכחתי להכין לה את בקבוק השוקו של הבוקר" אני הולכת למטבח להכין לה שוקו, היא אחריי.
"אמא, קקי"...יופי, אני חושבת...זו התודה שמגיעה לי? אחרי כל מה שאני עושה כשאני חולה? אני מסתכלת עליה והמבט על פניה מבהיר לי שהיא לא התכוונה לומר מה היא חושבת עליי, אלא שבחיתול שלה מחכה לי הפתעה...
אני מסתכלת על הבקבוק שמחכה לי...מסתכלת על הפרצוף עם הבעת הגועל, שוב על הבקבוק..."צטערת, היא ניצחה" אני אומרת לו והולכת להחליף לה חיתול...
בדרך חזרה למטבח לסיים את הכנת השוקו שבשלב הזה כבר יכולנו לדלג עליו ולחכות למחר בבוקר...אני שומעת מהחדר של הילדון שוב קולות מוזרים...
"אההההה! רגע...אני באה!" אני כבר מיומנת, אוספת כפפות, מטלית, שקית, מגב, דלי "אל תזוזי!" אני פוקדת על הקטנה בדרך ורצה להציל את הילדון האומלל...
שוב לשטוף הכל (בשלב הזה קיבלתי שכל והנחתי לידו דלי...אבל הוא כבר מיצה את העניין, הדלי נותר מיותם)...הילדה נזכרת שהיא שוב רעבה ולי מתחשק לתלוש את השערות...
טלפון לבעל "תעשה טובה...ממילא לא היית אמור להיות היום בעבודה, תחתוך מוקדם ותבוא הביתה!"
למה לא נותנים לי פעם אחת להיות המסכנה ולהנות מזה??
נכנסתי למיטה בתשע וחצי, כמו ילדה בת 10, לא לפני ששפכתי גלון קרבול על הכרית...וקיוויתי לטוב...
בבוקר המחרת לא היה ממש טוב.
גם בבוקר שלמחרת המחרת...
להיפך, המצב הלך והחמיר ומצאתי את עצמי במתקפת אפצ'י של חצי שעה בכל שעה, חלושס כרוני ותחושת שיתוק בחצי הימני של פרצופי...
מעבר לרחמים העצמיים כבר התחלתי לדאוג, כי למחרת, כלומר היום...הילדון צריך היה לצאת לטיול כיתתי ואני התנדבתי להצטרף (כאילו שהיתה לי ברירה...הילדון הכריז שהוא לא יוצא אם אני לא מצטרפת אליו)...
"אני מוכרחה להרגיש טוב יותר! אתה חושב שזה יקרה עד מחר?" שאלתי את הבעל שמעולם לא סיים וגם לא התחיל לימודי רפואה, מה שלא מנע ממנו לעטות מבט של רופא ולענות: "לא נראה לי!"
הייתי צריכה לבנות תוכנית מגירה למקרה שאני אהיה עדיין במצב חולני...הרי הילדון לא יפסיד את הטיול (המסלול הוא סטלה מאריס בחיפה, מערת אליהו הנביא ועוספייה...כלומר, טיול שווה!) וכך הוחלט שאבא יקח חופש וייצא עם הילדון במידה ואני לא אתאושש...נרגעתי!
הבוקר, השעון צלצל...עשיתי לעצמי הערכת מצב והבנתי שלא אצליח ללוות את הטיול ואת בני יקיר לי בלי להתעלף להם בדרך מרוב חלושס ומסכנות...מזל שיש לי תוכנית מגירה!
לפני שניגשתי להעיר את אבא, עברתי בחדר של הילדון...כי הוא צריך השכמה להשכמה...
הוא הסתובב אליי ואמר "כואב לי הראש"...
עכשיו, כל אמא מכירה את הקול הזה של ילד חולה...זה לא קול רגיל...זה לא קול שאפשר לזייף אותו...אם הוא חולה באמת ולא עושה את עצמו כי יש מבחן שלא בא לו לעשות או כי סתם בא לו להתפנן במיטה, את אמא...תזהי מיד!
"אוי לא" חשבתי לעצמי...
הנחתי יד על המצח...הילדון רותח...הנחתי יד על הבטן...המצב לא שונה...הבאתי מדחום, כדי שיהיה לי אישור "רפואי" למצב... 38.2...הלך הטיול! איזה באסה!
אבא החליט שאם אין טיול, חבל לבזבז יום עבודה ויצא לדרכו...
אז התחיל היום המטורף שלי...אמא חולה פלוס ילדון חולה פלוס ילדונת קטנה ונמרצת מאוד!
היא רוצה לאכול, יוגורט עם בננה...יושבות במטבח, אני נותנת לה לאכול.
"לבד" היא אומרת ואני כבר מדמיינת את הניקיון הצפוי לי עוד מעט...היא מתחילה לאכול, גם השיער אוכל קצת...גם החולצה...
מהחדר אני שומעת קולות מוזרים...אני עוזבת לרגע את הקטנה וממהרת אל החדר, כדי למצוא את הילדון שעון על מעקה המיטה עם הראש למטה (אחסוך את הפרטים הגרפיים ואתן לכם להשלים בעזרת דמיונכם)...
"רגע חמוד, אני כבר חוזרת אליך"...אני רצה למטבח להביא שקית, מטלית לניקוי ועל הדרך לבדוק שהקטנה עוד יושבת ואוכלת ולא בדרך לאיזה בנג'י מטורף מארונות המטבח.
אני חוזרת אל החדר, עוברת באמבטיה להביא כפפות, דלי ומגב וחוזרת אל הילדון...עוזרת לו להתנקות, בשלב הזה הוא סמרטוטי ומסכן...
אני אוספת את הלכלוך ושוטפת את החדר...הקטנה סיימה בינתיים לאכול אבל השאירה צלחת כמעט מלאה...היא באה לראות על מה כל הרעש...
אנחנו יוצאות מהחדר ואני לוקחת אספקה חדשה לאפי הדולף, במקום זה שהקטנה גילגלה אתמול והסתובבה איתו בכל הבית כאילו היה כלב מחובר לרצועה ממש, אבל ממש מתארכת.
היא רוצה לשחק וניגשת לכוננית המשחקים, מטפסת על השרפרף, זה שהיא עדיין לא יודעת לרדת ממנו לבד...מצביעה על משחק קופסה ומתחילה ביללות קריאה לעזרה...אני ניגשת אליה, עוזרת לה לרדת ומתיישבת בקול נפץ על השטיח מולה...אנחנו מנסות להתאים קלפי צבעים...אני מנסה להסביר לה, הילדה לא ממש תופסת...או שהילדה תהיה בלונדינית אמיתית או עיוורת צבעים, בשלב הזה עוד מוקדם להחליט...
אחרי 4 נסיונות היא מתייאשת ופונה למשחק אחר על המדף...שוב לקום...שוב לשבת...(ואני מזכירה שאני חצי גוססת...).
מיצינו גם את המשחק הזה, עכשיו היא רוצה שוקו "שיט! שכחתי להכין לה את בקבוק השוקו של הבוקר" אני הולכת למטבח להכין לה שוקו, היא אחריי.
"אמא, קקי"...יופי, אני חושבת...זו התודה שמגיעה לי? אחרי כל מה שאני עושה כשאני חולה? אני מסתכלת עליה והמבט על פניה מבהיר לי שהיא לא התכוונה לומר מה היא חושבת עליי, אלא שבחיתול שלה מחכה לי הפתעה...
אני מסתכלת על הבקבוק שמחכה לי...מסתכלת על הפרצוף עם הבעת הגועל, שוב על הבקבוק..."צטערת, היא ניצחה" אני אומרת לו והולכת להחליף לה חיתול...
בדרך חזרה למטבח לסיים את הכנת השוקו שבשלב הזה כבר יכולנו לדלג עליו ולחכות למחר בבוקר...אני שומעת מהחדר של הילדון שוב קולות מוזרים...
"אההההה! רגע...אני באה!" אני כבר מיומנת, אוספת כפפות, מטלית, שקית, מגב, דלי "אל תזוזי!" אני פוקדת על הקטנה בדרך ורצה להציל את הילדון האומלל...
שוב לשטוף הכל (בשלב הזה קיבלתי שכל והנחתי לידו דלי...אבל הוא כבר מיצה את העניין, הדלי נותר מיותם)...הילדה נזכרת שהיא שוב רעבה ולי מתחשק לתלוש את השערות...
טלפון לבעל "תעשה טובה...ממילא לא היית אמור להיות היום בעבודה, תחתוך מוקדם ותבוא הביתה!"
למה לא נותנים לי פעם אחת להיות המסכנה ולהנות מזה??
מסכנונה!
השבמחקתרגישי טוב וגם יובל.
רק שגאיה לא תצטרף למסיבה....
אוי מותק..תרגישי טוב!
השבמחקמקווה שתחזרו מהר לשפיות ובריאות
הזדהות טוטאלית עם מצבך רק שאני מתמודדת עם המצבים הללו פחות טוב.
השבמחקתרגישי טוב. מאוד. מאוד
הי, מקווה שמחר בבוקר תרגישו כמו חדשים!בהחלט לא יפה שלא נותנים לך "להנות" מהמחלה...
השבמחקיו החלמה מהירה מתוקה לכולכם
השבמחקתחזיקי מעמד!
השבמחק