בשבת צפיתי בטלויזיה, בסרט מופלא ומרגש שנקרא "טמפל גרנדין" (אותה משחקת בכשרון רב, השחקנית הצעירה והנהדרת קלייר דיינס). טמפל גרנדין היא אוטיסטית. האוטיסטית הכי מפורסמת בארה"ב. אוטיסטית שהפכה לפרופסורית, התמחתה בהתנהגות בעלי חיים ובקר בפרט ומרצה היום על אוטיזם.
הסרט הראה את השלבים מרגע קבלת האבחנה, דרך המלצה לשלוח אותה למוסד והתעקשות אמה לעזור לה להיות מעורבת בחיים ובקהילה ועד הפיכתה לפרופסורית ומרצה בעלת שם בתחום.
רגעים רבים בסרט גרמו לי לבכי, הבנה והזדהות...
הזדהות עם הקושי שלה עם מגע אנושי, עם דבריה של אמה כשהיא מסבירה שטמפל אינה מכה, אלא אם מתגרים בה קודם. האמפטיה שחשתי כשראיתי את טמפל נבהלת כשמשהו בסביבה המוכרת לה השתנה ולו במעט. ההערצה לאמא הזו שלא ויתרה.
יובל שלי אמנם אינו אוטיסט "קלאסי", אבל הוא מאובחן על הרצף האוטיסטי. תסמונת אספרגר קוראים לזה...אוטיסט בתפקוד גבוה. כאמא לילד על הרצף, הסרט הזה עורר בי המון רגשות.
חלק מאותם רגשות עלו שוב היום, בטקס יום הזכרון שהתקיים בבית הספר.
כבר סיפרתי שיובל מופיע במקהלת ביה"ס ושאני די לחצתי עליו לעשות זאת ואני שמחה עם הצעד הזה.
השנה, המורה שלו למוסיקה הרגישה שהוא מספיק חזק לשיר סולו לבד ולהתמודד עם זה...
מיותר לומר שהגאווה שחשתי כשסיפר לי על השיר שקיבל, גרמה ללב שלי לעוף...
הבוקר, התייצבנו בביה"ס. בניגוד לפעמים קודמות, אבא של יובל הצטרף גם הוא...כשהגיע תורו של יובל לשיר את הסולו, הוא ירד ממקומו בשורות המקהלה והתקדם אל עבר המיקרופון...אבל אז הוא נעצר וכמעט חזר על עקבותיו...החזרות לטקס לא כללו את התפאורה וציוד הסאונד שהיו בטקס והשינוי הזה בלבל והלחיץ אותו...באותו רגע רציתי לעזוב את המצלמה ולרוץ אליו, להושיט לו יד ולכוון אותו...לשמחתי, ישבה ליד המקהלה אחת המורות שכנראה היתה אמורה לכוון ולעזור...והיא אכן עזרה והנחתה את יובל מה עליו לעשות.
אני לא חושבת שהנוכחים בטקס הבינו את מה שעבר על יובל באותם רגעים כמו שאני הבנתי, אבל בסיום הטקס, ניגשו אליי מספר מורות ואמרו שהוא מקסים וריגש אותן מאוד...
המורה שעזרה לו קודם לכן, אמרה לי שהוא ילד כל כך עדין ושצריך לחזק את הנקודה החזקה הזו שלו, השירה, שתתן לו כוח...הבנתי שזו מורה שרואה אותו, באמת...כמו שהוא.
הטקס עצמו היה מרגש. כמו בכל שנה נכחו גם משפחות שכולות שילדיהן למדו בביה"ס. אחת המשפחות, מרגשת אותי במיוחד בכל שנה. זהו זוג מבוגר מאוד ששכל את בנם, הם תמיד מגיעים עם הדור הצעיר של המשפחה וכך מלווים בארבעה צעירים וצעירות שמחבקים אותם, הם צועדים כולם יחד ומדליקים נר ומניחים זר לזכר יקירם. קשה להשאר עם עין יבשה למראה הזה.
היום העצוב הזה, שמלא בסיפורים ושמות יסתיים בעוד מספר שעות בשמחה וחגיגות...בזכותם.
יהי זכר הנופלים ברוך ולא לשווא.
הסרט הראה את השלבים מרגע קבלת האבחנה, דרך המלצה לשלוח אותה למוסד והתעקשות אמה לעזור לה להיות מעורבת בחיים ובקהילה ועד הפיכתה לפרופסורית ומרצה בעלת שם בתחום.
רגעים רבים בסרט גרמו לי לבכי, הבנה והזדהות...
הזדהות עם הקושי שלה עם מגע אנושי, עם דבריה של אמה כשהיא מסבירה שטמפל אינה מכה, אלא אם מתגרים בה קודם. האמפטיה שחשתי כשראיתי את טמפל נבהלת כשמשהו בסביבה המוכרת לה השתנה ולו במעט. ההערצה לאמא הזו שלא ויתרה.
יובל שלי אמנם אינו אוטיסט "קלאסי", אבל הוא מאובחן על הרצף האוטיסטי. תסמונת אספרגר קוראים לזה...אוטיסט בתפקוד גבוה. כאמא לילד על הרצף, הסרט הזה עורר בי המון רגשות.
חלק מאותם רגשות עלו שוב היום, בטקס יום הזכרון שהתקיים בבית הספר.
כבר סיפרתי שיובל מופיע במקהלת ביה"ס ושאני די לחצתי עליו לעשות זאת ואני שמחה עם הצעד הזה.
השנה, המורה שלו למוסיקה הרגישה שהוא מספיק חזק לשיר סולו לבד ולהתמודד עם זה...
מיותר לומר שהגאווה שחשתי כשסיפר לי על השיר שקיבל, גרמה ללב שלי לעוף...
הבוקר, התייצבנו בביה"ס. בניגוד לפעמים קודמות, אבא של יובל הצטרף גם הוא...כשהגיע תורו של יובל לשיר את הסולו, הוא ירד ממקומו בשורות המקהלה והתקדם אל עבר המיקרופון...אבל אז הוא נעצר וכמעט חזר על עקבותיו...החזרות לטקס לא כללו את התפאורה וציוד הסאונד שהיו בטקס והשינוי הזה בלבל והלחיץ אותו...באותו רגע רציתי לעזוב את המצלמה ולרוץ אליו, להושיט לו יד ולכוון אותו...לשמחתי, ישבה ליד המקהלה אחת המורות שכנראה היתה אמורה לכוון ולעזור...והיא אכן עזרה והנחתה את יובל מה עליו לעשות.
אני לא חושבת שהנוכחים בטקס הבינו את מה שעבר על יובל באותם רגעים כמו שאני הבנתי, אבל בסיום הטקס, ניגשו אליי מספר מורות ואמרו שהוא מקסים וריגש אותן מאוד...
המורה שעזרה לו קודם לכן, אמרה לי שהוא ילד כל כך עדין ושצריך לחזק את הנקודה החזקה הזו שלו, השירה, שתתן לו כוח...הבנתי שזו מורה שרואה אותו, באמת...כמו שהוא.
היום העצוב הזה, שמלא בסיפורים ושמות יסתיים בעוד מספר שעות בשמחה וחגיגות...בזכותם.
יהי זכר הנופלים ברוך ולא לשווא.
גם אני ראיתי את הסרט המרגש ויותר מאוחר באותו יום ביקשתי מהמתבגר שיוריד אותו למחשב כדי שגם הילדים יוכלו לראות, יש שם כל כך הרבה מה ללמוד על החיים, על כח רצון, על אהבה, על אתגרים ועוד ועוד.
השבמחקבטקס שבו השתתפו הילדים שלי היום קינחו בשיר התקווה של אביב גפן, בין השאר הם שרו:
"לחופש הנצחי
לילדים שלי
אז בואו ננסה
עד שיהיה טוב
עד שיהיה...."
אני מאמינה שיהיה טוב :-)
ממש ריגשת אותי
השבמחקישר כוח
בדיוק חזרתי מפגישה בבית ספר, שבה הבהירו לי שלבן שלי אין שם מקום! גם הוא על הרצף האוטיסטי (pdd-nos). ילד מוכשר, חכם, יצירתי ועד (אני יודעת שאנילא אובייקטיבית, אבל יש לי דידה שנייה ;-). ופתאום אני מקבלת את הפוסט שלך! כבר קודם הייתי מוכנה לקרב, אבל עכשיו אני עם כוחות כפולים בזכותך!
השבמחקכל הכבוד ליובל, זה צעד מדהים שמניסיוני רק יעצים אותו!
תודה לך על פוסט מרגש! בטוחה שהוא ימשיך להצליח!
אנונימית יקרה,
השבמחקאני שמחה שהצלחתי לתת לך כוח.
הייתי שמחה לדבר איתך בפורמט פרטי יותר, מאחר ואין לי דרך להגיע אלייך דרך תגובתך, אשמח אם תכתבי לי למייל:
Adiyaber@gmail.com
כאמא לילד על רצף, אומנם בתחום אחר, אבל עדיין על רצף, ריגשת אותי מאוד.
השבמחקאני מאוד שמחה על החוויה המרגשת שכולכם חוויתם ויובל בראש, ומאחלת לכם עוד הרבה חוויות ונצחונות שכאלו.
עדיה, כל הכבוד ליובל ששר כה מדהים ובבטחון מלא!
השבמחקאכן, הטקס מרגש ודמעות רבות זולגות, ביחוד כשאותו זוג מבוגר שהזכרת מגיע להניח את הזר ולהדליק את האש...
חג עצמאות שמח,
גלית
מרגש מאוד.
השבמחקאשמח אם תוכלי לספר איך ומתי בעצם גילית על מצבו המיוחד של יובל.
ריגשת אותי
השבמחקשולחת לך חיבוק וחיזוק
ריגשת אותי מאד ומאחלת לכם עוד רגעים רבים של גאווה וחוזק.
השבמחקהגעתי לבלוג שלך ממש במקרה, ועוד יותר במקרה לרשומה הזאת.
השבמחקאין לך מושג עד כמה ריגשת אותי בפוסט הזה ועד כמה נטעת בי עוד כוח ותקווה.
הילד שלי אובחן רק לאחרונה כסובל מ-SPD (זה גם על הרצף? אין לי שמץ של מושג. אני ממש "מתחילה" בעניין).
הוא בסה"כ בגן וכבר רוצים שילך בשנה הבאה לחינוך מיוחד.
ואני הולכת לעשות כל שביכולתי למנוע זאת, ולדאוג לשילובו במערכת החינוך הרגילה, תוך מתן כל העזרה לה הוא זקוק.
אני פשוט יושבת עכשיו מול הפוסט שלך ודומעת.
כל הכבוד לילד המקסים שלך, וכל הכבוד לך שהבאת אותו לכך.
אנונימית יקרה, אין לי דרך להגיב לך והייתי שמחה לדבר איתך ולעזור לך קצת בנבכי המושגים, החששות ומה שעוד עובר עלייך בעקבות האבחון של בנך..
השבמחקאת מוזמנת לשלוח לי מייל: adiyaber@gmail.com
עדיה