מתנת כריסטמס מאוחרת

טוב, החבילה הגיעה, אפשר כבר לשתף...
אבל לפני כן, אני רוצה להודות לתרגום האוטומטי של גוגל שעשה עבודתו "נאמנה" וגרם לכך שכרגע יש בוודאי סוטים פוטנציאלים שמסתובבים פה בבלוג! אני יכולה רק להזהיר אתכן ולומר שדברים שרואים מכאן, לא רואים משם (או להיפך).

ולעניינינו...מי שעוקב אחריי (אפרופו לעקוב אחריי, אם ממש אין לכם מה לעשות בחיים, אתם מוזמנים ללחוץ על קוביית הקוראים העוקבים שלי בצד ימין ולעקוב אחריי...בשעה 12 אני מורידה כביסה, באחת מכינה ארוחת צהריים, המקלחת זה בדרך כלל בערב..אני יודעת שזה מנוגד לגמרי למה שכתבתי פסקה אחת למעלה)...
בכל אופן, לאחי יש חברה אמריקאית נוצריה, מנדי... ולכבוד החג הצבעוני והמגניב ביותר שאני מכירה אצל הנוצרים, החלטתי לשלוח לה מתנה (ועל הדרך גם להוריה)...

לא אקשקש יותר מדי...
מאחר והם קתוליים, שלחתי להוריה תמונה קטנה של מלאך עשויה פייפר פיסינג ולמנדי הכנתי מעיל לIPOD, דומה מאוד לזה שהכנתי לאחיינית של הבעל.

כמובן שצירפתי כרטיסים ברוח החג...

הטקסט הודפס על בריסטול אדום. בכרטיס העליון העץ עשוי קרטון אפור שחתכתי לצורה זו, צבעתי אותו בצבע אקריל ירוק וחום ולאחר הייבוש, טופפתי עליו כרית דיו סימן מים, שפכתי אבקת הבלטה שקופה על הכל וחיממתי, לאחר מכן טופפתי עם אותה כרית דיו "פסים" על העץ במקומות רצויים, שפכתי אבקת הבלטה לבנה וחיממתי כדי ליצור מראה של עץ מושלג. אבקות ההבלטה יצרו מעין מראה מזוגג על העץ (אני מניחה ששימוש בדיימונד גלייז היה נותן אפקט דומה, אבל אין לי...).

עכשיו נותר לחכות לתחילת מרץ, מנדי מגיעה לארץ! יש לי אפילו רעיון למתנת "ברוכה הבאה"...אבל הפוסט הזה יאלץ לחכות :-)

לפני שאסיים...אספר שמנדי התקשרה אליי ממש לפני כמה דקות, לעדכן אותי שהחבילה אכן הגיעה (התחלתי לכתוב את הפוסט כשראיתי עדכון באתר הדואר שהחבילה הגיעה ליחידת הדואר שלה)...מודה שהתרגשתי משיחת הטלפון, זו פעם ראשונה שאנחנו מדברות והיא נשמעת כל כך חמודה!

מרוב התרגשות גמגמתי, נתקעו לי המילים והרגשתי כמו ברז חלוד שמנסים לפתוח אחרי מליון שנה...עכשיו יש לי חודשיים להתאמן כדי להשמע לפחות כמו ברז שעבר הסרת חלודה ;-)

אז שתהיה לכולנו שנה חדשה נפלאה, אין ספק שאני סוגרת את השנה החולפת עם חיוך...

ומה אתם עשיתם ביום הראשון של השנה החדשה??

הלילה בחצות המספרים משתנים...מתחיל עשור חדש...המונים יחגגו את המאורע במסיבות, נשיקות והרבה בלגן (אני אחגוג בניסיונות שווא לגנוב את השמיכה לכיוון שלי)...
מחר נקום לבוקר חדש (אני מקווה), נתרגל לכתיבת התאריך החדש ונתפלל כל אחד בדרכו לסיפתח מעולה לשנה...(אם תצפו באח הגדול, תלמדו עוד כמה דרכי תפילה מעניינות מיוסף השאנטי-באנטי...כן, אני צופה בזה, מזמן לא צפיתי בתוכנית שמאגדת בתוכה בידור, דרמה, מתח ומדע בדיוני בעת ובעונה אחת).

אני באופן אישי, מאחלת לעצמי שה-1.1.2010 יהיה יום מוצלח ביותר...במיוחד לאור העובדה שה-1.1.2009 היה אחד הימים הפחות המוצלחים בחיי. (ומה אתם עשיתם ביום הראשון של השנה החדשה??)

אם נתחיל להתפלסף, אז אפשר יהיה לומר שזו היתה דווקא התחלה טובה, כי היה לי מזל גדול ויצאתי בנס ובעצם קיבלתי את חיי במתנה באותו יום שפתח את השנה...אבל עזבו אתכם מפלסף...
אני מוכנה לוותר על חוויות משנות חיים מהסוג הזה ולהתחיל את השנה בסבבה, בלי אירועים טראומטיים, עם הרבה איחולים אישיים וגלובליים...

אז מי שחוגג הלילה, שיהנה ויהיה זהיר... (איך השנה החדשה באה טוב למי שלא עובד בימי שישי ואין לו מיליון סידורים)
ולכולנו שתתחיל שנה אזרחית טובה, מלאת אנרגיות חיוביות! (צופי האח הגדול מבינים את הבדיחה הפנימית), שנה של בשורות טובות - אישיות וכלליות (גלעד שליט, יאללה...חזור הביתה!), שנה של אושר, אהבה, בריאות (בלי שפעת חזירים, עופות, סנאים או דינוזאורים)...
שתתחיל לנו שנה נפלאה!

המכירה הגדולה!

לא, עוד לא הגעתי לשלב בו אוכל להצהיר קבל עם ואחותו שאני מוכרת (יצירות או מוצרים)...אבל טינקל כן מוכרת...ה-כ-ל! (בהכל, אני מדברת על מוצרי יצירה, כן? לא תמצאו שם מקרר, ספה, ארון או כל דבר אחר מלבד מוצרי יצירה!)
למה? ככה! (בטח יש סיבה מוצדקת, אבל אני לא יודעת אותה).
המכירה תתקיים בסטודיו "מותק בוטיק סוכר" ב-15.1.2010, בין השעות 10:00-15:00
ואם זה לא מספיק, היא גם עורכת הגרלה בין כל מי שיפרסם את המכירה שלה, על חבילת חומרים שווה!

חוץ מזה שטינקל הצטרפה כשחקנית חיזוק לצפון, אז רק על זה מגיעה לה קריאת הידד!

ובנימה אופטימית זו (שלא ברור לי מה מקורה, אולי זה עודף קפאין בדם) שיהיה לכולנו יום חמים ונעים!

אלבום בת מצוה דיגיטלי

עד כה עיצבתי אלבום אחד ידני, שהוזמן ממני...עיצבתי עוד כמה מיני אלבומים פה ושם, אבל אלבום רציני, גדול...יש רק אחד ברזומה שלי...(מה ל'שות, אני לא אשת שיווק טובה, במיוחד לא לעצמי).
ואז האחיינית של הבעל הגיעה לגיל מצוות וחשבתי שיהיה נפלא להביא לה אלבום מעוצב כמתנת בת מצוה.
התייעצתי עם גיסתי לגבי סגנון האלבום, ידני או דיגיטלי...אבל היא הרסה לי את ההפתעה והפנתה אותי להתייעץ עם בעלת השמחה עצמה...
הילדונת הודיעה שדיגיטלי מתאים לה והתחלתי במלאכת איסוף החומר...בשלב מסוים גם התחלתי לעבוד על האלבום, כי בכל זאת רציתי לתת את האלבום לבת המצוה ולא בחתונה שלה...

יום ההולדת המדובר היה כבר לפני חודשיים אבל ההורים החליטו לחגוג רק עכשיו ולכן חיכיתי עם הגשת האלבום ל"אירוע" (מפגש משפחתי סופר מצומצם שכלל ארוחת ערב, הצגת מצגת עם שלל תמונות ונאומים של בעלת השמחה והוריה...).
לאחר שסיימתי לעצב והבאתי את הפיתוחים מהדפסה התרגשתי מאוד לראות את התוצאה בלייב..זה נראה אחרת ממה שרואים על מסך המחשב...בסופו של דבר אני מאוד מרוצה מהאלבום.

מאוד רציתי לשתף בתוצר הסופי, אבל לצערי, גיסתי אינה אוהבת לחשוף את תמונות משפחתה...ובכל זאת...
החלטתי להעלות חלק מהדפים (יצאו 30 עמודים), בשינוי התמונות לתמונות של המשפחה שלי...כמובן שזה לא יצא בדיוק כי הצבעים בתמונות המקוריות מתאימים יותר לעיצוב, אבל זה עדיף על פני טשטוש הפנים שלטעמי פוגם במראה הכללי.
אז הנה מדגם מייצג...

בתמונה הזו השארתי את בני המשפחה המקוריים בטשטוש הפנים, הייתי מוכרחה להעלות את הדף הזה ושום תמונה חלופית לא התאימה פה!

וזה האלבום עצמו. אלבום קורדרוי שנקנה ב"מעשה בנייר", אותו קישטתי באותיות סול מ"קסם שימושי" (הבעל עצר אצל לימור בתום יום העבודה, הושיט לה את האלבום ויחד בחרו אותיות בשלושה צבעים שעשויים להתאים, כמה נוח שיש בעל שעובד קרוב ופייה אדיבה  ;-)) הוספתי פרחים מלבד שנחתכו בקאטלבאג וזהו, האלבום מוכן.

אחרי שראיתי אצל הג'ינג'ית המוכשרת "מעיל" מדליק ל-IPOD, החלטתי להכין גם אחד ולצרף אותו לאלבום שנמסר לגברת הצעירה...

היתה התלהבות רבה הן מה"מעיל" הפסיכי והן מהאלבום...לא יכולתי לבקש יותר מזה!

רק על עצמי לספר ידעתי

צר עולמי כעולם נמלה...כמילות שירה של רחל...
טוב, אולי לא כזה צר, אבל כשתמר הסופר-גירל קראה ליוצרות אחרות להצטרף אליה ובעקבותיה לראיין את עצמן (איזה קונספט מגניב!) תהיתי האם להענות לקריאה...כי סה"כ אני די משעממת!
חוץ מזה שאני נרתעת משאלות של "הכי", כי אני קשת החלטה ולכן אין אצלי משהו שהוא "הכי"...
ולמרות זאת, מכיוון שהבלוג מיועד גם כדי לתעד ולא רק כדי לספק עניין לקוראים, החלטתי לראיין את עצמי בעזרת השאלות המנחות שסיפקה תמר...
אז הנה מתחילים...

- מי אני?
לשמחתי, אני לא במצב רוח פילוסופי, אחרת הייתי דופקת תשובה מרדימה לאללה!
אז אני עדיה, אוטוטו בת 37, אמא של יובל בן העשר (כמעט) וגאיה בת שנה ושמונה חודשים. נשואה 14 שנים לחבר הראשון שלי, גרפיקאית במקצועי, אבל אמא במשרה מלאה. בנוסף, עורכת המגזין "סקראפהוליק" ויוצרת בפוטציה (אם יתנו לי זמן ושקט!)
שטותניקית בנשמה, קשקשנית בלתי נלאית וצינית עם חוש הומור קצת מוזר. משוגעת על בעלי חיים - כלבים בעיקר (וגם קצת בראש), חובבת אפיה ואכילת עוגות!


- מה רציתי להיות כשהייתי קטנה?
רציתי להיות ספרית! לשמחתי זה עבר לי...אין לי אישיות של ספרית ולא הייתי שורדת בג'ונגל הזה של נשים קשקשניות בתוך חלל אפוף תרכובת של עשן סיגריות, ספריי לשיער ועוד כמה גזים בלתי מזוהים.

- התמונה הכי יפה שראיתי בזמן האחרון...
אני משוחדת, כי זו תמונה שאני צילמתי ומככבת בה גאיה שלי, אבל בעיני זו התמונה הכי יפה שראיתי בזמן האחרון...(וכן, למי שתוהה, היא מוצצת אצבע!)

- מה השיר האחרון ששמעתי בבוקר?
נרותיי הזעירים...
חנוכה או לא חנוכה?? (חוץ מזה שאני אמא במשרה מלאה לפעוטה שצריכה להיות מעודכנת, אחרת הגננות העתידיות עוד ידווחו על הזנחה פושעת).



- מה המתנה הבאה שאקנה לעצמי?
לא קונה לעצמי מתנות...קונה דברים שצריך, אבל אף פעם לא רואה אותם בגדר מתנה, קשה לי לפרגן לעצמי...




- מה הדבר המופרע ביותר שעשיתי בחיי?
לידת ילדיי!
הן במובן הפיזי של החוויה והן מבחינת המשמעות של הבאת ילדים לעולם...
לא משנה אם הלידות הן ארוכות, קשות וכואבות או זריזות, קלות ונטולות כאב...הגוף עובר חוויה מטורפת!
והבאת ילדים לעולם, גידולם, האחריות שיש בתפקיד הורה...זה הדבר המופרע ביותר שעשיתי!


- מה המילה היפה ביותר בעיני?
לא חושבת שיש מילה כזו עבורי...




- מה אני אוהבת לעשות בזמני הפנוי?
זמן פנוי...מממ...לקח לי רגע להזכר מה זה!
האמת שבזמן הפנוי אני אוהבת לחלום ולטפח את החווה שלי בפייסבוק, אולי פעם תהיה לי כזו גם באמת...



- מה החלום שלי?
לא עניתי על זה בשאלה למעלה?
אבל אם נהיה רגע רציניים (כי חוץ מהחווה של אריק שרון לא שמעתי על חוות בארץ)...החלום שלי הוא לפתוח פנסיון לכלבים...להיות מוקפת כלבים...האו-האו




- כשאהיה גדולה אני רוצה להיות כמו...
אין לי אישיות מיוחדת שאני רוצה להיות דומה לה...יש כמה אמניות שהייתי שמחה להיות כשאהיה "גדולה", אבל אני יודעת בוודאות כמו מי אני לא רוצה להיות...אני לא רוצה להיות כמו אמי.




- מה הייתי לוקחת איתי לאי בודד?
אי בודד...מממ...פנס! כי אני מפחדת מהחושך...הייתי לוקחת כלב, שישמור עליי ויארח לי לחברה, הייתי לוקחת כלי וחומרי יצירה (לבד, חוטי רקמה, צבעים וקנווסים) ואם לא מבטיחים לי שתוך שבוע באים לחלץ אותי, אז הייתי לוקחת גם את הבעל והילדים.



- מה היעד הבא?
מאחר והשאלה פתוחה ולא מגבילה ליעד תיירותי או גיאוגרפי בכלל...אני הולכת על יעד אחר ועבורי היעד הבא הוא לסיים את האבחונים של הבכור ולשלב אותו בצורה הכי נכונה, מתאימה ומפרה. (שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בביה"ס, למי שלא בקיא בטרמינולוגיה).


- מה הייתי הכי רוצה ללמוד לעשות?
לתפור במכונה, לצלם באופן מקצועי ולאלף כלבים!


- איפה הייתי רוצה להיות ממש ע-כשיו?
בדיוק איפה שאני! בחדר העבודה שלי...




- דבר אחרון- המלצה חמה מכל הלב:
שוקו חם (טוב, אפשר גם קפה/תה...העיקר שיהיה חם!), מתחת לשמיכה מפנקת ומול מסך עם האנטומיה של גריי/עקרות בית נואשות/מרפאה פרטית...



חנוכה שמח!!

משחקים בכאילו...

כשגאיה היתה כבת שנה, נסענו למכון להתפתחות הילד לביקורת.
היא נולדה עם טורטיקוליס ועם הזמן ראינו איחור קל בהתפתחות (לעומת אחיה ש"טס" ברצף ההתפתחותי, אבל "נפל" ברצף האוטיסטי)...אז נסענו לביקורת, לראות שהכל דופק כמו שצריך (ואני בכלל לא פולניה ומאמינה שלכל אחד קצב ההתקדמות שלו, אבל בכל זאת...ילד מיוחד אחד עושה קצת דאגות לגבי המשך השושלת).
הרופאה החביבה עד מאוד התרשמה מכישוריה החברתיים של הנסיכה, אבל כשהיא העמידה מולה בובה בגודל ילד, הושיטה לה כפית וביקשה מהגברת הצעירה להאכיל את הבובה, הוד נסיכותה לא הבינה מה רוצים מהחיים שלה...(האמת, גם אני לא הייתי מתקרבת לבובה הזו, היא נראתה כמו צ'אקי, בובת הפלצת מסדרת סרטי האימה!).

בסופו של דבר הנסיכה עברה את הביקורת ויצאנו משם עם כמה הוראות הפעלה... 
אני, פולניה או לא, הרגשתי רגשות אשם שהנה לא השקעתי מספיק באימונים והילדה לא יודעת איך מאכילים בובה, כל הדרך הביתה חשבתי על שלל משחקי הדמיון שארכוש לה (בנוסף לאלו שעברו אליה בירושה מאחיה יורש העצר)...דמיינתי את כל הסטים הקטנים והמתוקים למטבח שאקנה לה, את הבובה הכמעט אנושית שאוסיף לחבילה רק כדי שיהיה לה על מה להתאמן באיך מאכילים מישהו אחר (ואני אומרת...קודם שתלמד להאכיל את עצמה בלי לתקוע מזלג בלחי!)

בכל מקרה, הזמן עבר, חזיונות השווא על קניית ציוד סימולציה התחלפו בדברים קצת יותר חשובים (ע"ע ילד מיוחד) והנסיכה נאלצה להסתפק באימונים על בובת פו הדב - כן, גם היא ירושה מאחיה...הילדה ממש מסכנה, שמישהו יקרא ליצחק קדמן!

יום אחד, ממש לא מזמן אגב, בעודי יושבת בחדר העבודה, קלטתי בחצי אוזן את הגברת מקשקשת לעצמה, הצצתי לרגע וראיתי אותה יושבת בחדרה על הרצפה, מחזיקה מסננת חול מערכת הים שאני מחזיקה באמבטיה, בידה השניה צבע פסטל (הילדה ציירת מחוננת, כל היום מסתובבת עם צבעים בידיים ועושה לי רה-דקורציה לקירות הבית) ומאכילה בעזרתם את בובת דורה שקיבלה מתנה ליום הולדת שנה...עיני העלו דמעות! הילדה מאכילה בובה! משימתי הושלמה (ואני מודה שאפילו לא עבדתי איתה על זה...כבר אמרתי שצריך לקרוא ליצחק קדמן?)
מה שבאמת ריגש אותי היתה העובדה שהיא לא נזקקה לסטים "אמיתיים" של כלי מטבח, היא פשוט נעזרה בדמיון המופלא שלה, במסננת כצלחת ובצבע ככפית...באותו רגע גמלה בי ההחלטה! לא צריך לקנות משחקים שמדמים את האביזרים האמיתיים...גם לא צריך למהר לשלוף את כפות העץ הישנות שסבתא הורישה לנו על ערש דווי...פשוט לתת לה את המרחב שלה ולאפשר לדמיון שלה לקחת אותה לאן שתרצה!

אמ-מה, אני ממש לא עקבית...כי ברגע שראיתי את ההגרלה הסופר-דופר עלי-הופר קפוץ! (הורים לילדים מעל גיל 4, מוזמנים להציץ בספרי פו הדב) של עפרה, הלא היא תוצרת בית...כל ההחלטות וההכרזות שלי התמוססו (או לפחות הלכו להתחבא מאחורי הדלת עד שתסתיים ההגרלה).
עפרה שמייצרת מטבחי עץ מ-ד-ה-י-מ-י-ם! לילדים (וגם פינות משחק) תחת שם המותג Petit, חוגגת מכירת 100 מטבחי עץ ומעבר להנחה בסך 100 ש"ח שהיא נותנת על קניית מטבח, היא גם עורכת הגרלה בין קוראי הבלוג, סבתם, אחותם ושכנתם, על מטבח עץ שכזה!!
ואני רוצה אותו! לגמרי! בשביל הנסיכה כמובן...טוב, אולי גם קצת בשבילי...תודו שזה נראה מפתה לשחק במטבח כזה!

והנה הנסיכה שלי ברגע של משחק דמיון א-לה "הבית של יעל"

גלי חוגגת עם סוכריה בלוגית!

גלי, הידועה בכינויה gallish חוגגת יום הולדת לעצמה ולבלוג שלה (בהפרש של כמה וכמה שנים...) ומצ'פרת את קוראיה בשתי מתנות...

אחת היא הקיט הנפלא המופיע בתמונה...

והשניה, תוצר מעשה ידיה (הסופר מוכשרות!)

מה צריך לעשות? להיות מנוי לבלוג שלה, להשאיר תגובה בפוסט ולהפיץ את השמועה בכל מקום אפשרי...

ההגרלה תיערך ביום הולדתה 18.11 (אל תשכחו לאחל גם איזה מזל טוב על הדרך)...

scrapaholic magazine 5th issue is out!

The Hebrew version will be followed by an English one

אני לגמרי לא עקבית עם העניין הזה של האנגלית, אבל אני תמיד תוהה כמה מעניין את הקוראים הזרים שלי, לקרוא דברים שאינם קשורים ביצירה (בהנחה שהם כאן מהסיבה הזו, חוץ ממנדי כמובן)...
אז הפעם, אני מעלה סדנא שהופיעה בגיליון האחרון שיצא ממש היום, אחרי שלי יצאה הנשמה ומסיבה זו אני מעלה גם תרגום באנגלית...

הגיליון הפעם עסק בנושא מתוק, למרות שהסדנא המצולמת אינה תלוית נושא בהכרח, החלטתי כן ליצור משהו שיתאים לנושא ואחרי פשפוש באיזורים האפורים והפחות שימושיים של המוח שלי, מצאתי את הרעיון...שבעיני לא יכול להיות מתוק יותר ממנו (חוץ מממתקים) מעין אלבום/ספרון שיכיל את הפנינים המתוקות של גאיה.

לבכור יש ספרון כזה (אם כי לא מעוצב ברוח הסקראפ) ובו כתובות כל אמרות השפר והפנינים שלו, זו מזכרת נפלאה בעיני...

מאחר והנושא הוא מתוק, בחרתי ליצור ספרון בצורת סוכריה עגולה.

I'm totally inconsistent with that translation thing, I sometimes wonder if my foreign readers are interested in what I have to say when it's not about arts and crafts (essuming that they're here for that reason, except for Mandy of course).

The subject of the current Scrapaholic issue was sweet and although our tutorial does'nt necessarily have to be on the issue subject, I've decided to create something sweet and searched my less functioning areas of the brain to find the sweetest idea (except for candies) and that is a mini book/album with my little girl's sweet language pearls (you know, all those cute phrases and words). My eldest have one (but not a scrapy one) and I think it is a lovely souvenir.

Since the subjest is sweet, I created the mini book in the shape of a candy.

החומרים:

שני עיגולים עשוים קרטון עבה (קרטון ביצוע, קרטון אפור, קרטון מאריזות דגנים וכו’) בקוטר של דיסק

ארבעה עיגולי בריסטול עבה (בריסטול יצירה או קארדסטוק מדוגם) בקוטר של דיסק

מספר עיגולי בריסטול עבה/קארדסטוק בהתאם למספר הדפים שרוצים ליצור בספרון.

עיגולי בריסטול עבה/קארדסטוק צבעוניים, בקטרים שונים.

סרט

נייר צלופן או ניילון לעיטוף ספרים

The materials:

-2 cardboard circles, the size of a CD (I use thick gray cardboard, the same cardboard that chipboards are made of. here we have it in big sheets and I just cut them).

- 4 circles of solid cardstock in different colours, the size of a CD.

- Some cardstocks for the mini book pages (depend on how many pages you want) the size of a CD.

- Some patterned cardstocks in different sizes (I used circles as well).

- A ribbon

- Cellophane or clear Nylon (we use it to wrap books for school)

צובעים את שולי כריכת הספרון בצבע רצוי, בדיו או צבע אקרילי. חותכים בריסטול יצירה צבעוני, לעיגולים בכמה קטרים כאשר העיגול הגדול ביותר הוא בקוטר של דיסק ומתאים בגודלו לקרטון המשמש לכריכה. את העיגולים הגדולים ביותר חתכתי ידנית ואת הקטנים יותר בעזרת מיכשור (קאטלבאג ושבלונת קולוזל).

Paint the cardboard edges with ink or acrylic paint. cut coloured circles from the solid cardstock. The bigger circle should be the size of a CD, the others are smaller. That will be our cover. The largest circles cut by hand and the smaller using Cuttlebug and koluzzle.

בתום הדבקת העיגולים, הוספתי עיגול נוסף קטן יותר, עליו הדפסתי כיתוב “הפנינים המתוקות של גאיה”.על החלק הפנימי של הכריכה הדבקתי עיגול בריסטול נוסף.
כעת נעטוף את הכריכה לסוכריה.
נפרוש את יריעת הניילון/צלופן ונניח במרכזה את הכריכה הקדמית של הספרון כאשר חלקה המעוצב פונה כלפי מטה. נקפל את חלקו העליון של הצלופן. במידה ויש כיתוב כדאי לשים לב שמניחים את הכריכה בצורה נכונה.
על מנת לוודא שהניילון/צלופן לא יזוז, כדאי להדביק אותו אל החלק הפנימי של הכריכה בעזרת נקודות דבק שקוף. נקפל גם את חלקו התחתון של הניילון/צלופן ליצירת מעטפת ונחזק בדבק.

After adhering the circles to the cardboard, I added a white smaller circle to the middle and printed on it: Gaia's sweet pearls.
Now we'll wrap our cover into a candy shape.
Take your Cellophane or clear Nylon and open the sheet. place your front book cover in the middle, face down. fold the upper side of the Cellophane or clear Nylon. make sure your printing on the other side is aligned.
In order to make sure your Cellophane/clear Nylon won't move, you should adhere it to the inner side of the cover with glue dots. fold the lower side of the cellophane and tape it.

נהפוך את הכריכה העטופה ונכווץ את הנילון/צלופן מצדדיה, כך שתווצר מאגדת. ניתן לחזק בנייר דבק.

Turn the cover over and squeeze the Chellophane on the sides to wrap it. you can secure with tape.

נחתוך את הסרט שלנו לשתי חתיכות שוות. נניח את אחת מחתיכות הסרט מתחת לכיווץ שיצרנו בצד הכריכה וניצור קשר לולאה. נחזור על הפעולה גם בצד השני וניצור סוכריה.

Cut your ribbon in half, place it under the Chellophane and tie it making a bow , repeate on the other side to creat your candy.

נכין את דפי הספרון. אני בחרתי להשאר עם המוטיב העגול ויצרתי דפים שבסיסם הוא בריסטול יצירה צבעוני, עליו הדבקתי עיגולים קטנים יותר של קארדסטוק מדוגם ומעליהם עיגולי בריסטול יצירה נוספים כמקום לכיתובים.

Now it's time to create the pages. I decided to stick with the circular motif, but you can design your pages any way and shape you want.

I used mostly cardstock and felt.

Hope you enjoyed my tutorial.

איזה בוקר של כיף, איזה כיף שהיה לי הבוקר!

זה אולי השיר ששר הפורץ טרם נלכד...אבל אם תשאלו אותי, אני אשיר...איזה בוקר של אקשן, איזה אקשן היה לי הבוקר!
אז כן, היה לי הבוקר מפגש עם פורץ....ואני לא מדברת על פורץ מנעולים שמוזעק להציל אישה מבולבלת ששכחה את המפתחות במקום אחר...אלא פורץ אמיתי! (אם כי לפי הכינוי שלו - במבה, זה נשמע פורץ דרדע'לה, אבל בגלל שאני לא מתעסקת יותר עם מרפי, מבחינתי זה היה פורץ של ממש, גדול ומפחיד!)

הסיפור התחיל הבוקר, חברה יקרה באה לבקר...אנחנו מקשקשות לנו ותוך כדי, אני שומעת רעשים של דפיקות...אני רגילה לרעשי דפיקות מכל מיני שכנים לא ממש מתחשבים, כך שבאופן אוטומטי שאלתי בקול, שאלה רטורית שלרוב מהדהדת במוחי "מי זה מפרק פה משהו?"
כמה דקות אח"כ נקישה בדלת, השכנה ממול מלחששת שמסתובב טיפוס חשוד ליד המחסנים הממוקמים מתחת לבניין ושבעלה כבר הזמין משטרה ושהיא חושבת שפרצו לנו למחסן (עכשיו נופל הכרטיס SIM, אלו היו הרעשים)...אני מנסה להבין ממנה עוד כמה פרטים, אבל לפי התיאור שלה, לא מדובר במחסן שלנו...לא ממש הצלחתי להבין ממנה מה ומי, לקחתי את גאיה, גררתי את החברה וירדתי למטה...

ראיתי בכניסה למחסנים המון בקבוקי פלסטיק ופחיות פזורים ומיד ידעתי...זה שלנו! (הבעל מצא לו תחביב לאסוף בקבוקים לביה"ס, הכיתות זוכות בפרסים או משהו כזה על איסוף...ועד שהוא מעביר את זה לביה"ס, "האוצר" הזה שוכב לנו במחסן בשקיות).
הספקתי עוד לראות את השוטר עם הפורץ בפתח יחידת המחסנים לפני שאזקו אותו והכניסו אותו לניידת (בחיי, היו יעילים הפעם והגיעו בצ'יק) , לשניה הרגשתי קצת כמו יעל פוליאקוב באחת הפרסומות היותר דרמטיות ל-יס.
התקרבתי אל המחסן, הדלת היתה נעולה, הרשת הממוקמת מעל הדלת היתה קרועה...הצפלון טיפס על הקיר כמו עכביש ונכנס דרך הרשת, כמו ג'וק!

ואז התחילו השאלות של השוטרים, מה היה לנו במחסן ואיך זה נראה וכמה ומדוע...וכוס קפה לשוטר והחברה שנזנחה להפעיל את גאיה והבן של השכנה בזמן שאנחנו נתנו עדות...ואח"כ זיהוי פלילי שהגיעו ומילאו את דלת המחסן באבקה שחורה (הצעה שלי, עבודות שירות לפורץ...לתקן את הרשת ולצבוע את המחסן מחדש!)
ואח"כ טלפון ממחלקת החקירות להגיע לתחנה כי הם רוצים לגבות עוד עדות (ואני בכלל לא ראיתי כלום! ובסוף הוא לא יצא עם שום שלל...רק חיכה להתפס ולחזור למעצר) ולא לשכוח להוציא מהזבל את השקיות המקוריות של הבקבוקים כי השוטר רוצה לבדוק אותן בכל זאת...ו...ו...ו...אוףףףף! איזה לחץ!
אבל הכי מלחיץ זו התחושה של חוסר הבטחון במקום שאמור להרגיש בטוח...

אז אין ספק, היה לי בוקר של "כיף"...

מזל טוב לנו!

מחרתיים (26.10) נחגוג 14 שנות נישואים...זה נראה לי כמו נצח! אולי בגלל העובדה שלפני הנישואים היינו חברים במשך 7 שנים וגם את זה התחלנו בגיל צעיר (הייתי בת 14-15)...חישוב פשוט מראה שאנחנו יותר זמן יחד מאשר לחוד...ת'אמת, אני בכלל לא זוכרת איך זה להיות בלעדיו...

היינו שכנים מאז שנולדנו, בניין מגורים אחד, כניסות נפרדות...ידעתי מי הוא ולהיפך, ההורים הכירו זה את זה כשכנים, אבל לא היה בינינו קשר עד לחופשת הקיץ בשנת 1988...כשיצאנו באחד הערבים ל"שכונה" אני וחברתי, הוא וחבריו. כך ישבנו חבורה אחת של צעירים, ערב ערב, מעבירים את לילות הקיץ בצחוק, דיבורים ושירה (אחד החבר'ה היה אחראי על הגיטרה)... באופן טבעי, נוצר קשר ובגלל שהיינו שכנים התחלנו להגיע יחד לאותם "מפגשי שכונה".

לאט לאט הקשר התחזק, מצאנו את עצמינו משוחחים שיחות נפש ארוכות ומאחר והיתה לי ילדות לא קלה, הרגשתי שיש לי מישהו להאחז בו, לשתף אותו בדברים הקשים ולהתנחם באוזן הקשבת שסיפק לי. לאורך זמן ראיתי בו מעין אח גדול ולא קלטתי שהבן אדם אוהב אותי ולא בתור אחות קטנה. עד שהוא אמר לי את זה...ואז הבנתי שגם אני בעצם אוהבת אותו מעבר לידיד טוב או "אח גדול".

בתמונה הזו, אני בת 16 וקצת, הוא כבן 19 (כל הפולניות שמצקצקות עכשיו בלשון...אתן יכולות להרגע, לא עישנתי אז, אני לא מעשנת היום וככל הנראה לא אעשן, אלא אם כן הבת שלי תעשה לי את המוות כשתגיע לגיל העשרה ולא יהיה משהו אחר בסביבה כדי להרגיע את עצביי...הסיגריה בתמונה היא רק בשביל ה"פוזה")

בכל אופן, לא אספר לכם את כל סיפור חיינו המשותפים, זה יקח שעות אם לא ימים! אבל אחרי שבע שנים מאז אותו קיץ 88 (ואחרי שאמא שלו הציבה לו אולטימטום...או שאתה מתחתן איתה או שאתה משחרר אותה לחיות את חייה) עמדנו תחת החופה.
בשלב החיפוש אחר שמלת כלה הסתובבתי מלווה בפמליה משפחתית שכללה את אמי, דודתי ובתה, כאילו החתונה הזו היא של כולנו...בראיה לאחור, לא הייתי חוזרת על זה...דודתי שראתה את השמלה שרציתי (שמלה פשוטה "נוזלת" בגוון קרם, עם שרוולים ארוכים צמודים וקצת תחרה) הצהירה מייד שזו לא שמלת כלה ושאחפש משהו "מפואר" יותר.
אני, חסרת עמוד שדרה (וגם די צעירה, כולה בת 22...בקושי מבינה מהחיים שלה) הקשבתי לה...לא שאני מתחרטת על השמלה שבחרתי בסופו של דבר, אבל היא לא היתה "אני"...מבחינתי היא היתה מפוארת מדי...

זו אני, בסטודיו של התופרת, באחת המדידות האחרונות של השמלה, הפעם מלווה רק באמא שלא ניחנה בכישורי צילום ובמזל לא חתכה לי את הראש...

ואיך אפשר בלי תמונה מייצגת מהיום הגדול? הצלם (שמאוד עצבן אותי עם כל הוראות הבימוי שלו "תעמדי ככה, תרימי יד, תשעני על הברזיה ותעשי קולות של כיף") לקח אותנו לטיילת לואי בחיפה...
חדי העין יבחינו שהנעליים שלי בגוון קרם ולא לבן, נסעתי ליפו כדי לקנות אותן, בחנות שמתמחה בנעליים במידות גדולות, לכל אלו שנולדו עם סנפירים במקום כפות רגליים (מידה 43, תודה ששאלתם)...המוכר היה בהלם כשביקשתי נעל לבנה עם קצת עקב, הוא אמר שאם אני גבוהה, יש לי פטור מנעלי עקב ושנעלי-פלצת לא מייצרים בצבע לבן...
אז התפשרתי...זה היה או זה או נעלי ספורט...של גברים!
איכשהו עם השנים אני מגלה שבמקום להתכווץ כמנהג הקשישים, כפות הרגליים שלי מתארכות והיום אני נועלת מידה 44...של גברים!

את התמונה הזו אני פשוט אוהבת , נקייה ופשוטה כמוני...
שמתם לב שאין לי מגדלים על הראש או צבעי מלחמה על הפנים? כמי ששונאת רעש והמולה ויתרתי על כל הטקס בסלון הכלות והתלבשתי בבית דודתי, כן...ההיא מהשמלה.
שכרתי מאפרת שהגיעה הביתה, את התסרוקת (אם אפשר לקרוא לבייביליס תסרוקת) עשיתי במספרה הקבועה שלי, זו שאני מבקרת בה כשאני מחליטה שנמאס לי לגזור לעצמי את השיער ואת הזר הזמנתי במשתלה מקומית "בדיוק כמו בג'ורנל".

זה הרכב בו נסענו ביום החתונה, הנהג - בן הדוד של הבעל, הרכב - של הדודה של הבעל...

כשהצטלמנו בטיילת לואי הסתובבה שם קבוצת תיירים מנורבגיה...הם מאוד התלהבו מזה שראו חתן וכלה וביקשו להצטלם איתנו (מה שאומר שאי שם בנורבגיה מסתובבת תמונת חתונה שלנו), אבל זה לא הסביר את הצחוקים שלהם כשנכנסנו לרכב...
בירור קצר עם מדריך הטיולים שלהם הבהיר שהם משועשעים מהעובדה ששני גבוהים כמונו (הבעל כמעט שני מטר, אני כמעט 1.80) מצליחים להדחס עם השמלה והכל לתוך הדייהטסו הקטנה...פייר, גם אני הייתי צוחקת!

אז התחתנו, לחופה צעדנו לצלילי דיויד ברוזה ו"מתחת לשמיים", שבזמנו נשמע לי הכי רומנטי שיש, אבל קריאת המילים עכשיו מבהירה לי שזה שיר שמתאים לירח הדבש עצמו, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...

גם לכניסה לאולם היינו צריכים לבחור שיר ואני רציתי את "ברית עולם" של מתי כספי, אלא שהתקליטן שביום החתונה היה כנראה על איזה חומר לא כל כך חוקי אם אשפוט לפי ההיפריות שלו, אמר שצריך שיר קצבי שיעורר את הקהל לקום על רגליו לכבודינו (בדיוק מה שאדם עם חרדת קהל צריך! כאילו שסתם להיות כלה לא מספיק לצורך העניין!) וכך מצאנו את עצמינו צועדים לאולם לצלילי הנעימה מהסרט "השוטר מבברלי הילס"...

הצעד הבא היה כמובן לגור יחד...מה שלא עשינו קודם לכן, כי בשביל מה לבזבז כסף על שכירות אם יכולתי להגיע אליו בגלישת אומגה מחלון החדר שלי?
וכשהרגשנו שאנחנו כבר מסודרים עם דירה משלנו ורכב, הגיע הזמן לצעד נוסף...כלב!
אז צירפנו אל משפחתינו את הדובון הלבן שלנו, פאן, שליווה אותנו יותר מעשר שנים (אלוהים, כמה אני מתגעגעת אליו)...

שלוש שנים אח"כ הצטרף אלינו הבכור...שתפקד כמלך הבלתי מעורער של הבית...

עד שהצטרפה אחותו הנסיכה...לפני שנה ושבעה חודשים...

אז זהו, 14 שנה אחרי (21 בכולל)...אנחנו עדיין פה...יחד :-)
יום נישואים שמח בעלי היקר!


(לא, לא הצטלמתי עם מחבל, הוא פשוט החליט לבדוק את כוח הסבל שלי לפרווה הזו שצימח על פניו, היא כבר לא שם!)

"New issue for "Scrapaholic

The Hebrew version will be followed by the English version.

גליון מספר 4 של "סקראפהוליק" יצא לאור...אני לא מאמינה שארבעה גליונות כבר מאחורינו!

אני לא יודעת עד כמה אתם מבינים או יודעים מה כרוך בהוצאת מגזין לאור (על אף שזה מגזין אינטרנטי) אבל זו עבודה קשה ודורשת ובמקרה שלנו גם התנדבותית...זה לא מובן מאליו שהגענו לארבעה גליונות!

הגליון הרביעי של סקראפהוליק עוסק בטבע ומיחזור...
באתגר החודש לא הוגבלנו לדף אלבום או דרישה לתמונות ולכן יכולתי ליצור את הקנווס הזה, שמתאר סצינת טבע תוך שימוש בחומרים ממוחזרים. אני אוהבת לעבור עם חומרים ממוחזרים, לקחת משהו ששימש פעם למטרה אחת ולהפוך אותו למשהו אחר לגמרי.
תחילה צבעתי את הקנווס בצבע אקרילי בגוון חול, לאחר הייבוש הדבקתי דשא עשוי מקרטון גלי שקרעתי ועליו עברתי ברפרוף עם מכחול טבול בצבע אקריל ירוק.
ליצירת העלים של העץ, חתכתי ניילון בועות (פצפצים) לעיגול, צבעתי אותו בצבע אקריל ירוק עם נגיעות כתומות והחתמתי איתו את הקנווס. עליו הדבקתי את גזע העץ וענפיו, אותם יצרתי מענפים אמיתיים. כמה כפתורים אדומים הפכו לתפוחים על העץ. את פסי התכלת המהווים שמיים, קרעתי מנייר טישו דק שעטף מתנה שקיבלתי פעם. מעל, הדבקתי עננים, עשויים מעין ספוג מוקצף שהיה קודם לכן רפידה בנעל חדשה שרכשתי לבני, על העננים עברתי עם טוש שחור כדי להדגיש אותם. שאריות נייר מדוגם הפכו לפרחים בעזרת מחורר בצורת פרח.
חותמת ציפורים שנצבעה בצבעי מים והודבקה, השלימה לי את התמונה כך שתתאים גם לכיתוב שבחרתי להוסיף,
“Life without love is like a tree without blossoms or fruits” אותו הדפסתי על שאריות בריסטול לבן ולכלכתי את קצוותיו בדיו דיסטרס חום.
אני מאוד אוהבת את התוצאה.

The 4th issue of "Scrapaholic" is here!
I can't believe that four issues are behind us! I don't know how much you understand or know about publishing a magazine (even though it's an on-line magazine) but it's hard and demanding work and in our case it's Voluntary as well... It's not obvious we got four issues out!

The fourth issue Is about nature and recycling ... since we could create what ever we want on this month challenge , I've decided not to create an album layout, but to create a canvas, depicting nature scene using recycled materials. I love to work with recycled materials, taking something that was once ment for one purpose and turn it into something else entirely.

First I painted the canvas with sand color acrylic paint, after it was dry ,I torn some ribbed cardboard for my grass and painted it lightly with green acrylic paint. To create the leaves of the tree, I used some bubbled nylon, painted with green and some touches of orange acrylic paint and stamped it on the canvas.
The tree stem and branches are made of real tree branches. Some red buttons were added to create apples on the tree.
I ripped stripes of thin tissue paper for my blue sky, the tissue paper was once a gift wrapping.
Above, I added clouds, made of a sponge foam that was previously some kind of a pad inside my son's new shoes. Scraps of paper have become flowers with the help of a flower punch. Stamped birds painted with watercolors completed the image to fit my chosen quote "Life without love is like a tree without blossoms or fruits" which I printed on white cardstock. I love the result.

לפינת "ברגע האחרון" בה אנו יוצרות כרטיסים מהירים וקלים להכנה, הכנתי שני כרטיסים.
האמת שהכנתי שלושה ודווקא אהבתי את הרעיון של השלישי (יצרתי פרחי קאלה ממגבון לח איתו ניקיתי את שאריות צבע הספריי) אבל התוצאה הסופית לא יצאה משהו, אז העדפתי להחביא את זה הזוועה.

בסיס הכרטיס הירוק הוא למעשה המעטפת החיצונית של בלוק ציור ישן. אהבתי את העובדה שלדף עצמו יש טקסטורה. את החלקים המודפסים עליו הסתרתי בעזרת שכבה שניה שעשויה משאריות תיקיה חומה ששימשה את בני בבית הספר. אהבתי את הגוון הטבעי שנעשה לאחרונה מאוד פופולרי. על הקרטון החום הנחתי כוכבים עשויים מפל שהכנתי וחתכתי ידנית ושימשו לי מסיכה. התזתי צבע ספריי של טים הולץ בגוון ירוק, שרטטתי מסגרת בעט שחור ואח”כ הוספתי קוים בעט ג’ל לבן. בין השכבה הירוקה לחומה הוספתי חתיכת נייר ממחברת חשבון ישנה, אותה הצמדתי בעזרת סיכות שדכן. הכיתוב נעשה ביד חופשית עם עט שחור. כרטיס זריז מחומרים שהיו לי בבית.

For our "At the last minute" article in which we create quick and easy cards, I made two cards. Actually I made three and I realy liked the third card idea (I made Kala flowers from the baby wipes I used cleaning the spray paint out of my hands) but the final result wasn't good , so I preferred to hide this atrocity.

In the card below, the green base of the card is actually the outer cardstock of an old sketch pad. I loved the fact that the cardstock itself has texture. I hide the printed parts of it by a second layer made of brown folder leftovers, the kind kids use at school. The natural color is so popular recently. On the brown cardboard I placed stars as a mask I Sprayed green Adirondack color wash by Tim Holtz and then outlined a frame with black ink pen and some lines with white gel pen. I stapled a little piece from a math notebook, added some freehand caption and that's it! Quick and easy!

בכרטיס הבא בניתי כמה שכבות. בסיס הכרטיס הוא בריסטול בגוון טבעי שנשאר לי מחבילת נייר ושימש ככל הנראה כגב החבילה. עליו הדבקתי חתיכת בריסטול יצירה ורוד שנשאר לי כשארית. על הבריסטול הורוד הדבקתי חתיכה מדף תשבץ שמצאתי באחד העיתונים, גזרתי אותו וחוררתי בפאנץ’ צורה. על דף התשבץ הדבקתי חתיכת קרטון גלי שגזרתי מאריזת קרטון. חתיכת רשת חלונות היוותה שכבה נוספת ומלמעלה הדבקתי שארית בריסטול פלסטי בעל טקסטורה (בו השתמשתי ליצירת יומן הקיץ בגליון מספר 2). את החתמת הלבבות יצרתי בעזרת תבנית פלסטיק בתוכה היו שוקולדים. חתכתי את התבנית כך שהלבבות יהיו בולטים, מרחתי עליהם צבע אקרילי והחתמתי על הדף. לכלכתי בקצת דיו מסביב לדף הבסיס, הוספתי כיתוב ביד חופשית עם עט שחור וזהו. הכרטיס מוכן.

I made this card with a few layers. The base of the card is a natural colored cardstock, that once was probably the backing of a paper stack. on the pink cardstock I added a piece of a crossword puzzle I found on an old newspaper, I punched it with Fiskars border punch. Next layers are a ribbed cardboard and a Piece of mesh we put on our windows to prevent Mosquitoes. On top of it I added some kind of a plastic cardstock with textured (which I used to create the summer journal on issue 2).
The Hearts were created using a plastic hearts shaped container (That contained some chocolate). I cut the pattern of hearts from the container so that the hearts will stick out, I painted some acrilyc paint on it and stamped the cardstock. The Card is ready.

רגע לפני סיום, רציתי לספר על מעטפה מיוחדת שקיבלתי היום בדואר...
ידעתי שזו מעטפה של יוצרת, כי הייחודיות שלה לא השאירה מקום לספק...התחלתי להפעיל את גלגלי המוח בנסיון לחשוב מי מחברותיי היוצרות שלחה לי משהו...על המעטפה לא היה כתוב שם השולח וכך בעוד אני מנסה להבין ממי המעטפה, אני פותחת אותה ואז צצה לה עוד מעטפה...הסקרנות כמעט הרגה את החתול (טוב, זה היה הרכב של השכנים שכמעט הפך אותו לסמרטוט)...פתחתי גם את המעטפה הזו ובתוכה מצאתי את ה-ZINE של חגית!
מי שקרא בבלוג שלה את הפוסט האחרון, יודע שהיא יצרה את ה-ZINE הראשון שלה וכולו מלא צבע וייחודיות.
חגית, שניחנה בלב ענק (זה כנראה בא קומפלט עם החיוך הזה שיש לה תמיד על הפנים)...שלחה לי עותק של ה-ZINE שלה (ויחד איתי יקבלו אותו כל קוראי הבלוג שלה שביקשו אותו)...
חגית היא יוצרת ברוכת כשרונות וסגנון ובעלת אחד הבלוגים המעניינים ביותר...
למי שעוד לא מכיר את חגית (ואני תוהה אם יש עוד מישהו כזה), אני ממליצה בחום לקפוץ לבקר אצלה בבלוג...

Just before the end, I wanted to tell you about the special mail envelope I received today ... I knew it was an envelope sent by a creative person, It was so unique there was no doubt about it... My brain start rolling it's wheels trying to think which of my creative friends sent me something... there wasn't a sender name on the envelope and while I'm trying to figure out who the envelope is from, I opened it and found another envelope. The curiosity almost kiled the cat! (well, not realy...it was my neighbours car that almost made a rag out of it) ...

I opened the envelope and inside I found Hagit's ZINE! Anyone who read the last post on her blog, knows that she has created her first-ZINE and it's all full of color and uniqueness. Hagit, who have a huge heart (it probably comes in one package with that smile she always have on his face) ... sent me a copy of her ZINE (and all of her blog readers who requested it) ... Hagit is an artist with many talents and styles and has one of the most interesting blogs ... Those of you who are not familiar with Hagit (I wonder if there's someone like that), I highly recommend you to stop by her blog ...

כרטיסים להלוואין Halloween cards

For an English version, please scroll down

לוח המבקרים בבלוג מראה שיש לי מבקרים מארצות שאינן דוברות עברית, זו הסיבה ששמתי את כפתור התרגום של גוגל בראש הבלוג, בתקווה שהוא יאפשר להם לקרוא את הגיגיי בשפתם...אבל אני טיפוס ספקן מטבעי, לכן החלטתי לבדוק מה בדיוק הקוראים שלי קוראים כשהם מתרגמים את הבלוג לשפתם.

מאחר ואיני דוברת איטלקית, הונגרית או סוואהילית, היה ברור שלא אערוך את הניסוי שלי בשפות אלו ולכן בחרתי לתרגם לאנגלית, שפה שבמרבית המקומות מכירים...

בשורה הראשונה עוד הייתי מרוצה מהתרגום, אבל אח"כ התחלתי להתבלבל בעצמי...הקשקשת שהיתה שם ערערה את ידיעת האנגלית שלי וכבר חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר (גם...אבל לא לזה התכוונתי)...

בנוסף, עכשיו שיש לי "קשרים הדוקים" עם אנשים בארה"ב (ע"ע חברתו האמריקאית של אחי), הרגשתי שמן הראוי יהיה שהבלוג הזה יקרא באנגלית מדוברת ולא באנגלית מג'וברשת...

אז גמלה בי ההחלטה לכתוב את הפוסט גם באנגלית...(בשלב זה עוד לא ברור לי אם ההחלטה נבונה או לא, מפאת הפדיחות שיהיו לי אם הפוסט ייצא באנגלית רצוצה).

מלבד היותי סקפטית (עוד בפולניה הייתי סקפטית...) אני גם אדם רחום וחנון ולכן לא אתרגם את הכל, כדי לשמור לפחות חלק מקוראיי בסטטוס הזה...

כמו כן, התרגום באנגלית יהיה בסוף הרשומה כדי לחסוך מכם את כאב הראש (אמרתי שאני רחומה וחנונה?)

ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו כאן...כרטיסי ברכה לחג ההלוואין...

עבר כמעט חודש מאז חזר אחי מביקור אצל מנדי חברתו בארה"ב, אבל ההתלהבות שלי עדיין בעיצומה (אל תנסו להבין למה...האינפנטיליות שלי בשיאה) ואחרי שהכנתי לו את ארנק התמונות המשותפות שלהם לכבוד יום הולדתו, החלטתי להכין למנדי ומשפחתה כרטיסי ברכה להלוואין...חשבתי שזו סיבה מצוינת להשוויץ ביכולות שלי ובכלל, סיבה עוד יותר מצוינת ליצור...

למנדי הכנתי את הכרטיס הבא...
כבר כשראיתי את החותמת המקסימה הזו בקופסת החותמות של חן חברתי היקרה (שהשאירה אצלי את החותמות שלה ועוד כמה דברים טובים לפני שנסעה לחודש לארה"ב) היה לי ברור שהיא מתאימה פיקס לכרטיס לחג ההלוואין...

כל כך התלהבתי ממנה שהחתמתי איתה בכל צבעי החג ואז כשנשארתי עם החתמות בכמה צבעים, החלטתי להפוך כל אחת מהן לתג-ברכה, אותן צירפתי לכרטיס של מנדי כדי שתוכל לתת אותן ככרטיסי ברכה לחברים או משפחה...

אלו התגים...

למען הנימוס (וכאות תודה על שקיבלו את אחי כל כך יפה ונהגו בו כבן בית), הכנתי גם להוריה של מנדי כרטיס ברכה לכבוד החג, בסגנון קצת שונה...

את הכרטיסים שלחתי והם כבר הגיעו ליעדם...אני יודעת שהחג יחגג רק בעוד חודש, אבל חששתי שהמשלוח יתעכב בגלל החגים שלנו וגם הייתי כבר כל כך נלהבת שרציתי לשמוע תגובות...והן לא איחרו לבוא והיו חמות מאוד :-)

ואצלינו קופצים מחג לחג, רק סיימנו את צום יום הכיפורים והנה עומד לפנינו עוד חג...חג סוכות...

כבר בניתם סוכה?

The blog visitors table shows I have visitors from a non-Hebrew-speaking countries, that's why I've put the Google translation button at the top of the blog, hoping that it will allow them to read my thoughts in their language ... but I'm a skeptic by nature, so I decided to check what my readers read when they translate the blog to their language.

Since I do not speak Italian, Hungarian or Swahili, it was clear that I will not edit my experiment in any of those languages and i'll translat it into English, a language known in most places ...

Reading the first line I was still pleased with the translation, but then I started to get confused... and "I got lost in translation"...I thought something was wrong with me (Well, that too. .. but it's not what I meant) ...

In addition, now that I have "close ties" with people in the U.S. (FV my brother's American girlfriend), I Felt it would be appropriate to allow people read my blog in spoken English rather then Gibrish... So I made the decision to write the post in English as well... (at this point I'm not sure whether or not it's a wise decision, because of the potential embarrasment if the post will come out in broken English).

Besides being skeptical I'm also a compassionate person and therefore I will not translate everything, in order to keep at least some readers at that status ... Also, the English translation will be at the end of the post to save you hebrew readers the headache (Didn't I say i'm murciful?)

Now down to business...Halloween cards...

Almost a month passed since my brother came back from visiting his girlfriend Mandy in the U.S., but my enthusiasm is still in progress (do not try to understand why ... my infantile is in it's peak) and after I made him a picture wallet with pictures of their time together in the U.S. for his birthday, I've decided to make Halloween greeting cards for Mandy and her family ... I thought it was an excellent reason to show off my abilities, and the more excellent reason to create!

I made the First card for Mandy...

The moment I saw this beautiful scary girl stamp at my girlfriends stamps box, I knew it would be perfect for Halloween card ...

So I stamped it with all Halloween colors, and decided to make some greeting tags which I attached to Mandy's card so she can give them to friends or family ...

To be polite (and to show my gratitude on welcoming my brother and treating him as one of there own), I've also made Mandy's parents a Halloween greeting card, a little different styled...

I sent the cards and they recieved them... I know there is still time until Halloween, but I was afraid that the shipment will be delayed because of our holidays and I was so excited I wanted to hear comments :-)

And here we have holiday after holiday, just finished the Yom Kippur fast and stands before us Sukkot holiday ...Can't wait for it!