אז...קנינו את הרכב!! ויש בלוגולדה (בקטנה...) אבל קודם...סיפור המעשה.
לפני חודשיים וחצי, בשביל שיהיה ככה סיפתח לשנה האזרחית החדשה שהחלה באותו יום..."רצחתי" את הרכב שלנו...כך טוען הבעל, אבל אני טוענת לחפותי או לכל היותר מודה בהריגה בשוגג.
בצהרי יום חמישי, כשהעיר ישנה (ככה לפחות נראו הרחובות הריקים שלה) יצאתי לאסוף את בכורי מביה"ס...הקטנה היתה רתומה לכסא הבטיחות שלה (שלא היה מבייש אף כורסת מנהלים! לא בגודל ולא במחיר!), מזג האויר היה אפרפר ואני טיפסתי במעלה השדרה בדרך המוכרת לבית הספר...עוד כמה דקות ונהיה שוב בבית, נאכל מרק חם ונחזור לשגרת הצהריים המשעממת שלנו...כך חשבתי...
בשלב הזה הכל קרה תוך שניות ולמרות שהתיאור שלי אורך יותר מזה, צריך לדמיין את הכל קורה במהירות שיא...
בקצה השדרה, בהצטלבות עם רחוב נוסף, במקום בו רכבים חוצים אמורים להמתין ולתת זכות קדימה עמד רכב והמתין, לכאורה נתן לי זכות קדימה כמו שצריך, הנהג ואני הסתכלנו זה על זו וברגע שהבנתי שהוא רואה אותי ובאמת עצר, המשכתי.
בשבריר השניה הזה, הוא יצא! לא ברור לי למה...אולי רצה לבדוק את מהירות ההאצה של הרכב שלו ולראות אם יצליח לחצות לפני שאני מגיעה? בכל מקרה...לא הצליח לו!
ראיתי את עצמי פשוט נוסעת לתוך הרכב שלו, הרגשתי את הפגיעה ואז נפל האסימון! אני בעיצומה של תאונה!
הקטנה מאחור נבהלה והתחילה לבכות, פתאום באמת קלטתי מה קורה..."בירכתי" את הנהג הסורר בשפה אילמת ורצתי החוצה לשלוף את הקטנה מהכסא שלה, להרגיע אותה...
היה קר, התחילו להתגודד אנשים (איך פתאום העיר הישנה התעוררה), פחדתי להסתכל ולראות מה קרה...כשיצאתי מהרכב הצלחתי לראות שכל החלק הקדמי שלו פשוט מעוך בתוך הרכב השני (שנזרק אל מעקה הבטיחות לצד המדרכה), מבחינתי זה הספיק לי...לא רציתי לראות יותר.
איש מקסים שהגיע ראשון למקום התאונה, לקח אותי ואת הקטנה אליו לרכב, כדי שלא נעמוד בחוץ בקור (גם התחיל כבר לטפטף), כל הזמן דאג לנו ובמקביל רץ לרכב השני לבדוק מה קורה...
בינתיים התקשרתי לבעל, שעזב את העבודה באמצע ישיבה כדי להגיע אלינו...הסבתא הוזעקה לקחת את הבכור מביה"ס, זעקות האמבולנסים כבר נשמעו קרובות יותר...ואני ישבתי שם ברכב הזר, מחבקת את הקטנה שלי, רועדת כולי ולא מבינה איך זה קרה לי!
לאט לאט התחלתי להרגיש כאבים בברך ובצוואר...כאבים שהלכו והתגברו עד שלא הצלחתי לעמוד על הרגל ופינו אותי על כסא אלונקה.
חמותי שהגיעה למקום, הצטרפה אלינו לביה"ח כדי להיות עם הקטנה והבעל שהספיק להגיע לפני שפונינו נשאר במקום עם המשטרה.
בילינו כשלוש שעות בביה"ח, כל מיני בדיקות וצילומים...חצי מהזמן הגוף שלי היה מאובן ורעד...אין ספק חוויה טראומטית!
לשמחתי, הקטנה יצאה ללא פגע (ותודה לכורסת המנהלים היקרה!), אני חטפתי מכה בברך ונחבשתי...אבל זה באמת כלום לעומת מה שיכול היה לקרות!
לדברי כל מי שנכח באיזור התאונה, הפראמדיקים, אנשי המשטרה ואנשי כיבוי האש, היה לנו מזל גדול, שיצאנו מהתאונה הזו בפגיעות קלות מאוד.
אז כאבה לי הברך (כאב שהתפוגג לגמרי רק לאחרונה) וכאב הצוואר ואח"כ כאבה גם הכתף (מההדף), אבל אני מודה לאל שזה הכל!
הרכב שלנו הוכרז "מת באופן סופני" וככה מצאנו את עצמינו נטולי רכב, נעזרים בשירותי ההסעות של סבתא. טרנטה...טרנטה...אבל סוחבת (לא סבתא! הרכב שלה!! רק זה עוד חסר לי, סכסוך עם החמות בגלל טרנטה).
כשהגיע סוף סוף הצ'ק מהביטוח ואחרי שהתאוששנו מההלם על שוויו הזעום של ה"נרצח", התחלנו בחיפושים...
לא היה קל...כבר פעמיים היינו בסיטואציה של "כמעט" רכישה וחזרנו בנו ברגע האחרון...
ביום חמישי, הבעל לקח יום חופש במטרה להקדיש זמן "איכות" למציאת רכב (כנראה שכבר ממש נמאסו עליו הנדנודים שלי...) וכמו קרציה טובה, סליחה...רעיה טובה, הצטרפתי לחיפושים...ראינו רכב, אהבנו ואתמול חזרנו לסגור עניינים!
מודה שחששתי מאוד, "הנרצח" היה ידני, החדש אוטומטי. אני מאוד חוששת מדברים שאיני מכירה, משינויים טכנולוגיים...יותר מדי פונקציות או כפתורים ואני נכנסת לחרדות. ממש כמו הזקנים (טוב, אולי לא כולם...אבל כמו סבתא שלי ז"ל).
לשמחתי הבעל הוא מורה נהיגה במקצועו (ידעתי עם מי להתחתן, חסך לי המון כסף על שיעורי נהיגה) קצת הדרכה לפני הנסיעה ("אין לך ברירה, הרכב צריך להגיע איכשהו הביתה!") ואני בעניינים!
יש עוד כמה חששות לגבי נהיגה בכלל, לא חשבתי שהתאונה תשפיע עליי כך...הייתי נהגת מאוד בטוחה בעצמי, היו שהגדירו אותי נהגת שודים ומאז התאונה רצות לי מחשבות לא סמפטיות בראש בכל פעם שאני צריכה להכנס לרכב, גם אם אני לא נוהגת בעצמי...אבל אני מקווה שעם החזרה לכביש, יחזור הביטחון.
אז עכשיו אני שוב ניידת ולא צריכה להסתמך על סבתא (שמאוד עזרה לנו בחודשיים האחרונים ובכלל עוזרת לא מעט...אבל היא כבר לא בת 50...) ולכן אני רוצה לשתף אתכם בשמחתי בהגרלת בלוגולדה...בקטנה.
ולמה בקטנה? כי היא קטנה :-)
הגרלת הבלוגולדה שלי תהיה על קישוט תפילת הדרך לרכב...מאחר וזה פוסט על רכישת רכב ונרשמה התלהבות מהרעיון במסגרת החלפת מחזיקי המפתחות, חשבתי שזו יכולה להיות בלוגולדה מתאימה...
ההגרלה תערך ביום שישי הקרוב בין כל המגיבים לפוסט הזה ומכיוון שאין לי הרבה קוראים או מנויים על הבלוג, לכל המגיבים יש סיכויים גבוהים לזכות :-)
והנה קישוט הבלוגולדה...
צורת הכתיבה שלך הורסת.........
השבמחקתתחדשו על רכב החדש וסעי בזהירות..
ונשמע שבאמת יצאתן בזול מהתאונה הזו.. שלא נדע..
ליאת
תתחדשו על האוטו!
השבמחקלא נעים.... אבל העיקר שהכל מאחוריך!
השבמחקסעי בזהירות!
תתחדשי! (טוב, תתחדשו, אבל אנחנו יודעות שהוא בעיקר בשבילך (-;).
השבמחקאני בטוחה שהבטחון יגיע עם הזמן.
חיבוקים!
WOW איזה סיפור. מפחיד לגמרי. תתחדשו על הרכב תהיו בריאים ותרגישו טוב :-):-)
השבמחקאני עוקבת אחריך וגם מנויה...
השבמחקהמון זמן לא התעדכנו,
תתחדשו על הרכב,
אנא- אמא של הפיצ'ון
וואו, אנא! איזו אורחת...אכן המון זמן לא התעדכנו...
השבמחקצריך לשנות את זה, לא?