יום חמישי, 31 בדצמבר 2009

מתנת כריסטמס מאוחרת

טוב, החבילה הגיעה, אפשר כבר לשתף...
אבל לפני כן, אני רוצה להודות לתרגום האוטומטי של גוגל שעשה עבודתו "נאמנה" וגרם לכך שכרגע יש בוודאי סוטים פוטנציאלים שמסתובבים פה בבלוג! אני יכולה רק להזהיר אתכן ולומר שדברים שרואים מכאן, לא רואים משם (או להיפך).

ולעניינינו...מי שעוקב אחריי (אפרופו לעקוב אחריי, אם ממש אין לכם מה לעשות בחיים, אתם מוזמנים ללחוץ על קוביית הקוראים העוקבים שלי בצד ימין ולעקוב אחריי...בשעה 12 אני מורידה כביסה, באחת מכינה ארוחת צהריים, המקלחת זה בדרך כלל בערב..אני יודעת שזה מנוגד לגמרי למה שכתבתי פסקה אחת למעלה)...
בכל אופן, לאחי יש חברה אמריקאית נוצריה, מנדי... ולכבוד החג הצבעוני והמגניב ביותר שאני מכירה אצל הנוצרים, החלטתי לשלוח לה מתנה (ועל הדרך גם להוריה)...

לא אקשקש יותר מדי...
מאחר והם קתוליים, שלחתי להוריה תמונה קטנה של מלאך עשויה פייפר פיסינג ולמנדי הכנתי מעיל לIPOD, דומה מאוד לזה שהכנתי לאחיינית של הבעל.










כמובן שצירפתי כרטיסים ברוח החג...








הטקסט הודפס על בריסטול אדום. בכרטיס העליון העץ עשוי קרטון אפור שחתכתי לצורה זו, צבעתי אותו בצבע אקריל ירוק וחום ולאחר הייבוש, טופפתי עליו כרית דיו סימן מים, שפכתי אבקת הבלטה שקופה על הכל וחיממתי, לאחר מכן טופפתי עם אותה כרית דיו "פסים" על העץ במקומות רצויים, שפכתי אבקת הבלטה לבנה וחיממתי כדי ליצור מראה של עץ מושלג. אבקות ההבלטה יצרו מעין מראה מזוגג על העץ (אני מניחה ששימוש בדיימונד גלייז היה נותן אפקט דומה, אבל אין לי...).

עכשיו נותר לחכות לתחילת מרץ, מנדי מגיעה לארץ! יש לי אפילו רעיון למתנת "ברוכה הבאה"...אבל הפוסט הזה יאלץ לחכות :-)

לפני שאסיים...אספר שמנדי התקשרה אליי ממש לפני כמה דקות, לעדכן אותי שהחבילה אכן הגיעה (התחלתי לכתוב את הפוסט כשראיתי עדכון באתר הדואר שהחבילה הגיעה ליחידת הדואר שלה)...מודה שהתרגשתי משיחת הטלפון, זו פעם ראשונה שאנחנו מדברות והיא נשמעת כל כך חמודה!
מרוב התרגשות גמגמתי, נתקעו לי המילים והרגשתי כמו ברז חלוד שמנסים לפתוח אחרי מליון שנה...עכשיו יש לי חודשיים להתאמן כדי להשמע לפחות כמו ברז שעבר הסרת חלודה ;-)

אז שתהיה לכולנו שנה חדשה נפלאה, אין ספק שאני סוגרת את השנה החולפת עם חיוך...

ומה אתם עשיתם ביום הראשון של השנה החדשה??

הלילה בחצות המספרים משתנים...מתחיל עשור חדש...המונים יחגגו את המאורע במסיבות, נשיקות והרבה בלגן (אני אחגוג בניסיונות שווא לגנוב את השמיכה לכיוון שלי)...
מחר נקום לבוקר חדש (אני מקווה), נתרגל לכתיבת התאריך החדש ונתפלל כל אחד בדרכו לסיפתח מעולה לשנה...(אם תצפו באח הגדול, תלמדו עוד כמה דרכי תפילה מעניינות מיוסף השאנטי-באנטי...כן, אני צופה בזה, מזמן לא צפיתי בתוכנית שמאגדת בתוכה בידור, דרמה, מתח ומדע בדיוני בעת ובעונה אחת).

אני באופן אישי, מאחלת לעצמי שה-1.1.2010 יהיה יום מוצלח ביותר...במיוחד לאור העובדה שה-1.1.2009 היה אחד הימים הפחות המוצלחים בחיי. (ומה אתם עשיתם ביום הראשון של השנה החדשה??)

אם נתחיל להתפלסף, אז אפשר יהיה לומר שזו היתה דווקא התחלה טובה, כי היה לי מזל גדול ויצאתי בנס ובעצם קיבלתי את חיי במתנה באותו יום שפתח את השנה...אבל עזבו אתכם מפלסף...
אני מוכנה לוותר על חוויות משנות חיים מהסוג הזה ולהתחיל את השנה בסבבה, בלי אירועים טראומטיים, עם הרבה איחולים אישיים וגלובליים...

אז מי שחוגג הלילה, שיהנה ויהיה זהיר... (איך השנה החדשה באה טוב למי שלא עובד בימי שישי ואין לו מיליון סידורים)
ולכולנו שתתחיל שנה אזרחית טובה, מלאת אנרגיות חיוביות! (צופי האח הגדול מבינים את הבדיחה הפנימית), שנה של בשורות טובות - אישיות וכלליות (גלעד שליט, יאללה...חזור הביתה!), שנה של אושר, אהבה, בריאות (בלי שפעת חזירים, עופות, סנאים או דינוזאורים)...
שתתחיל לנו שנה נפלאה!

יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

המכירה הגדולה!

לא, עוד לא הגעתי לשלב בו אוכל להצהיר קבל עם ואחותו שאני מוכרת (יצירות או מוצרים)...אבל טינקל כן מוכרת...ה-כ-ל! (בהכל, אני מדברת על מוצרי יצירה, כן? לא תמצאו שם מקרר, ספה, ארון או כל דבר אחר מלבד מוצרי יצירה!)
למה? ככה! (בטח יש סיבה מוצדקת, אבל אני לא יודעת אותה).
המכירה תתקיים בסטודיו "מותק בוטיק סוכר" ב-15.1.2010, בין השעות 10:00-15:00
ואם זה לא מספיק, היא גם עורכת הגרלה בין כל מי שיפרסם את המכירה שלה, על חבילת חומרים שווה!

חוץ מזה שטינקל הצטרפה כשחקנית חיזוק לצפון, אז רק על זה מגיעה לה קריאת הידד!

ובנימה אופטימית זו (שלא ברור לי מה מקורה, אולי זה עודף קפאין בדם) שיהיה לכולנו יום חמים ונעים!

יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

אלבום בת מצוה דיגיטלי

עד כה עיצבתי אלבום אחד ידני, שהוזמן ממני...עיצבתי עוד כמה מיני אלבומים פה ושם, אבל אלבום רציני, גדול...יש רק אחד ברזומה שלי...(מה ל'שות, אני לא אשת שיווק טובה, במיוחד לא לעצמי).
ואז האחיינית של הבעל הגיעה לגיל מצוות וחשבתי שיהיה נפלא להביא לה אלבום מעוצב כמתנת בת מצוה.
התייעצתי עם גיסתי לגבי סגנון האלבום, ידני או דיגיטלי...אבל היא הרסה לי את ההפתעה והפנתה אותי להתייעץ עם בעלת השמחה עצמה...
הילדונת הודיעה שדיגיטלי מתאים לה והתחלתי במלאכת איסוף החומר...בשלב מסוים גם התחלתי לעבוד על האלבום, כי בכל זאת רציתי לתת את האלבום לבת המצוה ולא בחתונה שלה...

יום ההולדת המדובר היה כבר לפני חודשיים אבל ההורים החליטו לחגוג רק עכשיו ולכן חיכיתי עם הגשת האלבום ל"אירוע" (מפגש משפחתי סופר מצומצם שכלל ארוחת ערב, הצגת מצגת עם שלל תמונות ונאומים של בעלת השמחה והוריה...).
לאחר שסיימתי לעצב והבאתי את הפיתוחים מהדפסה התרגשתי מאוד לראות את התוצאה בלייב..זה נראה אחרת ממה שרואים על מסך המחשב...בסופו של דבר אני מאוד מרוצה מהאלבום.

מאוד רציתי לשתף בתוצר הסופי, אבל לצערי, גיסתי אינה אוהבת לחשוף את תמונות משפחתה...ובכל זאת...
החלטתי להעלות חלק מהדפים (יצאו 30 עמודים), בשינוי התמונות לתמונות של המשפחה שלי...כמובן שזה לא יצא בדיוק כי הצבעים בתמונות המקוריות מתאימים יותר לעיצוב, אבל זה עדיף על פני טשטוש הפנים שלטעמי פוגם במראה הכללי.
אז הנה מדגם מייצג...



















בתמונה הזו השארתי את בני המשפחה המקוריים בטשטוש הפנים, הייתי מוכרחה להעלות את הדף הזה ושום תמונה חלופית לא התאימה פה!










וזה האלבום עצמו. אלבום קורדרוי שנקנה ב"מעשה בנייר", אותו קישטתי באותיות סול מ"קסם שימושי" (הבעל עצר אצל לימור בתום יום העבודה, הושיט לה את האלבום ויחד בחרו אותיות בשלושה צבעים שעשויים להתאים, כמה נוח שיש בעל שעובד קרוב ופייה אדיבה  ;-)) הוספתי פרחים מלבד שנחתכו בקאטלבאג וזהו, האלבום מוכן.




אחרי שראיתי אצל הג'ינג'ית המוכשרת "מעיל" מדליק ל-IPOD, החלטתי להכין גם אחד ולצרף אותו לאלבום שנמסר לגברת הצעירה...




היתה התלהבות רבה הן מה"מעיל" הפסיכי והן מהאלבום...לא יכולתי לבקש יותר מזה!



יום שבת, 12 בדצמבר 2009

רק על עצמי לספר ידעתי

צר עולמי כעולם נמלה...כמילות שירה של רחל...
טוב, אולי לא כזה צר, אבל
כשתמר הסופר-גירל קראה ליוצרות אחרות להצטרף אליה ובעקבותיה לראיין את עצמן (איזה קונספט מגניב!) תהיתי האם להענות לקריאה...כי סה"כ אני די משעממת!
חוץ מזה שאני נרתעת משאלות של "הכי", כי אני קשת החלטה ולכן אין אצלי משהו שהוא "הכי"...
ולמרות זאת, מכיוון שהבלוג מיועד גם כדי לתעד ולא רק כדי לספק עניין לקוראים, החלטתי לראיין את עצמי בעזרת השאלות המנחות שסיפקה תמר...
אז הנה מתחילים...

- מי אני?
לשמחתי, אני לא במצב רוח פילוסופי, אחרת הייתי דופקת תשובה מרדימה לאללה!
אז אני עדיה, אוטוטו בת 37, אמא של יובל בן העשר (כמעט) וגאיה בת שנה ושמונה חודשים. נשואה 14 שנים לחבר הראשון שלי, גרפיקאית במקצועי, אבל אמא במשרה מלאה. בנוסף, עורכת המגזין "סקראפהוליק" ויוצרת בפוטציה (אם יתנו לי זמן ושקט!)
שטותניקית בנשמה, קשקשנית בלתי נלאית וצינית עם חוש הומור קצת מוזר. משוגעת על בעלי חיים - כלבים בעיקר (וגם קצת בראש), חובבת אפיה ואכילת עוגות!


- מה רציתי להיות כשהייתי קטנה?
רציתי להיות ספרית! לשמחתי זה עבר לי...אין לי אישיות של ספרית ולא הייתי שורדת בג'ונגל הזה של נשים קשקשניות בתוך חלל אפוף תרכובת של עשן סיגריות, ספריי לשיער ועוד כמה גזים בלתי מזוהים.

- התמונה הכי יפה שראיתי בזמן האחרון...
אני משוחדת, כי זו תמונה שאני צילמתי ומככבת בה גאיה שלי, אבל בעיני זו התמונה הכי יפה שראיתי בזמן האחרון...(וכן, למי שתוהה, היא מוצצת אצבע!)








- מה השיר האחרון ששמעתי בבוקר?
נרותיי הזעירים...
חנוכה או לא חנוכה?? (חוץ מזה שאני אמא במשרה מלאה לפעוטה שצריכה להיות מעודכנת, אחרת הגננות העתידיות עוד ידווחו על הזנחה פושעת).



- מה המתנה הבאה שאקנה לעצמי?
לא קונה לעצמי מתנות...קונה דברים שצריך, אבל אף פעם לא רואה אותם בגדר מתנה, קשה לי לפרגן לעצמי...




- מה הדבר המופרע ביותר שעשיתי בחיי?
לידת ילדיי!
הן במובן הפיזי של החוויה והן מבחינת המשמעות של הבאת ילדים לעולם...
לא משנה אם הלידות הן ארוכות, קשות וכואבות או זריזות, קלות ונטולות כאב...הגוף עובר חוויה מטורפת!

והבאת ילדים לעולם, גידולם, האחריות שיש בתפקיד הורה...זה הדבר המופרע ביותר שעשיתי!


- מה המילה היפה ביותר בעיני?
לא חושבת שיש מילה כזו עבורי...




- מה אני אוהבת לעשות בזמני הפנוי?
זמן פנוי...מממ...לקח לי רגע להזכר מה זה!
האמת שבזמן הפנוי אני אוהבת לחלום ולטפח את החווה שלי בפייסבוק, אולי פעם תהיה לי כזו גם באמת...



- מה החלום שלי?
לא עניתי על זה בשאלה למעלה?
אבל אם נהיה רגע רציניים (כי חוץ מהחווה של אריק שרון לא שמעתי על חוות בארץ)...החלום שלי הוא לפתוח פנסיון לכלבים...להיות מוקפת כלבים...האו-האו




- כשאהיה גדולה אני רוצה להיות כמו...
אין לי אישיות מיוחדת שאני רוצה להיות דומה לה...יש כמה אמניות שהייתי שמחה להיות כשאהיה "גדולה", אבל אני יודעת בוודאות כמו מי אני לא רוצה להיות...אני לא רוצה להיות כמו אמי.




- מה הייתי לוקחת איתי לאי בודד?
אי בודד...מממ...פנס! כי אני מפחדת מהחושך...הייתי לוקחת כלב, שישמור עליי ויארח לי לחברה, הייתי לוקחת כלי וחומרי יצירה (לבד, חוטי רקמה, צבעים וקנווסים) ואם לא מבטיחים לי שתוך שבוע באים לחלץ אותי, אז הייתי לוקחת גם את הבעל והילדים.



- מה היעד הבא?
מאחר והשאלה פתוחה ולא מגבילה ליעד תיירותי או גיאוגרפי בכלל...אני הולכת על יעד אחר ועבורי היעד הבא הוא לסיים את האבחונים של הבכור ולשלב אותו בצורה הכי נכונה, מתאימה ומפרה. (שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בביה"ס, למי שלא בקיא בטרמינולוגיה).


- מה הייתי הכי רוצה ללמוד לעשות?
לתפור במכונה, לצלם באופן מקצועי ולאלף כלבים!


- איפה הייתי רוצה להיות ממש ע-כשיו?
בדיוק איפה שאני! בחדר העבודה שלי...




- דבר אחרון- המלצה חמה מכל הלב:
שוקו חם (טוב, אפשר גם קפה/תה...העיקר שיהיה חם!), מתחת לשמיכה מפנקת ומול מסך עם האנטומיה של גריי/עקרות בית נואשות/מרפאה פרטית...



חנוכה שמח!!