יום שלישי, 29 בספטמבר 2009

כרטיסים להלוואין Halloween cards

For an English version, please scroll down


לוח המבקרים בבלוג מראה שיש לי מבקרים מארצות שאינן דוברות עברית, זו הסיבה ששמתי את כפתור התרגום של גוגל בראש הבלוג, בתקווה שהוא יאפשר להם לקרוא את הגיגיי בשפתם...אבל אני טיפוס ספקן מטבעי, לכן החלטתי לבדוק מה בדיוק הקוראים שלי קוראים כשהם מתרגמים את הבלוג לשפתם.
מאחר ואיני דוברת איטלקית, הונגרית או סוואהילית, היה ברור שלא אערוך את הניסוי שלי בשפות אלו ולכן בחרתי לתרגם לאנגלית, שפה שבמרבית המקומות מכירים...
בשורה הראשונה עוד הייתי מרוצה מהתרגום, אבל אח"כ התחלתי להתבלבל בעצמי...הקשקשת שהיתה שם ערערה את ידיעת האנגלית שלי וכבר חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר (גם...אבל לא לזה התכוונתי)...
בנוסף, עכשיו שיש לי "קשרים הדוקים" עם אנשים בארה"ב (ע"ע חברתו האמריקאית של אחי), הרגשתי שמן הראוי יהיה שהבלוג הזה יקרא באנגלית מדוברת ולא באנגלית מג'וברשת...
אז גמלה בי ההחלטה לכתוב את הפוסט גם באנגלית...(בשלב זה עוד לא ברור לי אם ההחלטה נבונה או לא, מפאת הפדיחות שיהיו לי אם הפוסט ייצא באנגלית רצוצה).
מלבד היותי סקפטית (עוד בפולניה הייתי סקפטית...) אני גם אדם רחום וחנון ולכן לא אתרגם את הכל, כדי לשמור לפחות חלק מקוראיי בסטטוס הזה...
כמו כן, התרגום באנגלית יהיה בסוף הרשומה כדי לחסוך מכם את כאב הראש (אמרתי שאני רחומה וחנונה?)
ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו כאן...כרטיסי ברכה לחג ההלוואין...
עבר כמעט חודש מאז חזר אחי מביקור אצל מנדי חברתו בארה"ב, אבל ההתלהבות שלי עדיין בעיצומה (אל תנסו להבין למה...האינפנטיליות שלי בשיאה) ואחרי שהכנתי לו את ארנק התמונות המשותפות שלהם לכבוד יום הולדתו, החלטתי להכין למנדי ומשפחתה כרטיסי ברכה להלוואין...חשבתי שזו סיבה מצוינת להשוויץ ביכולות שלי ובכלל, סיבה עוד יותר מצוינת ליצור...
למנדי הכנתי את הכרטיס הבא...
כבר כשראיתי את החותמת המקסימה הזו בקופסת החותמות של חן חברתי היקרה (שהשאירה אצלי את החותמות שלה ועוד כמה דברים טובים לפני שנסעה לחודש לארה"ב) היה לי ברור שהיא מתאימה פיקס לכרטיס לחג ההלוואין...

כל כך התלהבתי ממנה שהחתמתי איתה בכל צבעי החג ואז כשנשארתי עם החתמות בכמה צבעים, החלטתי להפוך כל אחת מהן לתג-ברכה, אותן צירפתי לכרטיס של מנדי כדי שתוכל לתת אותן ככרטיסי ברכה לחברים או משפחה...
אלו התגים...




למען הנימוס (וכאות תודה על שקיבלו את אחי כל כך יפה ונהגו בו כבן בית), הכנתי גם להוריה של מנדי כרטיס ברכה לכבוד החג, בסגנון קצת שונה...
את הכרטיסים שלחתי והם כבר הגיעו ליעדם...אני יודעת שהחג יחגג רק בעוד חודש, אבל חששתי שהמשלוח יתעכב בגלל החגים שלנו וגם הייתי כבר כל כך נלהבת שרציתי לשמוע תגובות...והן לא איחרו לבוא והיו חמות מאוד :-)


ואצלינו קופצים מחג לחג, רק סיימנו את צום יום הכיפורים והנה עומד לפנינו עוד חג...חג סוכות...
כבר בניתם סוכה?
The blog visitors table shows I have visitors from a non-Hebrew-speaking countries, that's why I've put the Google translation button at the top of the blog, hoping that it will allow them to read my thoughts in their language ... but I'm a skeptic by nature, so I decided to check what my readers read when they translate the blog to their language.

Since I do not speak Italian, Hungarian or Swahili, it was clear that I will not edit my experiment in any of those languages and i'll translat it into English, a language known in most places ...
Reading the first line I was still pleased with the translation, but then I started to get confused... and "I got lost in translation"...I thought something was wrong with me (Well, that too. .. but it's not what I meant) ...
In addition, now that I have "close ties" with people in the U.S. (FV my brother's American girlfriend), I Felt it would be appropriate to allow people read my blog in spoken English rather then Gibrish... So I made the decision to write the post in English as well... (at this point I'm not sure whether or not it's a wise decision, because of the potential embarrasment if the post will come out in broken English).
Besides being skeptical I'm also a compassionate person and therefore I will not translate everything, in order to keep at least some readers at that status ... Also, the English translation will be at the end of the post to save you hebrew readers the headache (Didn't I say i'm murciful?)
Now down to business...Halloween cards...
Almost a month passed since my brother came back from visiting his girlfriend Mandy in the U.S., but my enthusiasm is still in progress (do not try to understand why ... my infantile is in it's peak) and after I made him a picture wallet with pictures of their time together in the U.S. for his birthday, I've decided to make Halloween greeting cards for Mandy and her family ... I thought it was an excellent reason to show off my abilities, and the more excellent reason to create!
I made the First card for Mandy...
The moment I saw this beautiful scary girl stamp at my girlfriends stamps box, I knew it would be perfect for Halloween card ...
So I stamped it with all Halloween colors, and decided to make some greeting tags which I attached to Mandy's card so she can give them to friends or family ...
To be polite (and to show my gratitude on welcoming my brother and treating him as one of there own), I've also made Mandy's parents a Halloween greeting card, a little different styled...
I sent the cards and they recieved them... I know there is still time until Halloween, but I was afraid that the shipment will be delayed because of our holidays and I was so excited I wanted to hear comments :-)
And here we have holiday after holiday, just finished the Yom Kippur fast and stands before us Sukkot holiday ...Can't wait for it!

יום שבת, 26 בספטמבר 2009

היתה אחלה סדנא!

אני די בטוחה שעם כל הניג'וזים שלי, אין מישהו שמכיר את הבלוג ופספס את הרשומה(ות) על קיום סדנת הקנווס המעוצב שלי.
אז ביום חמישי האחרון, אחרי שברגעים האחרונים התווספו עוד בנות...הסדנא יצאה לדרך (הסדנא במרכז בוטלה בשל חוסר הענות).
מבחינת הכנות לא היה בה משהו שונה מהמפגשים החודשיים שאני נוהגת לקיים אצלי, הסלון עבר טרנספורמציה (בפעמים הראשונות בהן הבנות הקבועות באו אליי למפגש יצירה אינטימי או סתם קפצו לבקר, הן נדהמו מאיך שנראה הבית שלא במסגרת מפגש), הסבתא הוקפצה לביביסיטר עד שהבעל חזר מהעבודה והחליף אותה בתפקיד, הבכור הסתגר בחדר עם המחשב ולא יצא עד שאחרונת הבנות עזבה (אלא אם כן ההסתננות העכברית שביצע למטבח נחשבת יציאה)...בקיצור, הכל היה אותו דבר...למעט העובדה שזו היתה סדנא ראשונה שהעברתי בתשלום (עלויות פורום, אבל עדיין בתשלום).
לא אקשקש יותר מדי על הסדנא, יש תמונות שמראות קצת את האוירה וכמובן התוצרים (אם כי עדיין חסרות לי 2 תמונות של תוצרים שלא הושלמו במהלך הסדנא ואחת התמונות שצולמה, עברה עוד שיפוצון בהמשך), אבל אספר שהקטנה שלי תמיד אוהבת להיות בסביבה במפגשי היצירה.
עד שלמדה ללכת היתה יושבת בכסא האוכל שלה לידי, עושה חנדלעך לבנות ומשחקת ב"קאטל-כף" שלה. כף עץ סתמית לחלוטין אבל לצורך התחושה שהיא חלק מהעניינים, אבא שלה נתן לה את הכינוי הרלוונטי (שככל הנראה רק העוסקים בסקראפ יבינו את כוונתו).
מאז שהתחילה ללכת (לפני 3 חודשים) היא כבר לא יושבת בכסא, גם אם קושרים אותה, היא תמצא את הדרך להשתחרר ולעמוד ומשם הדרך החוצה כבר בלתי נמנעת...אז היא מסתובבת בין הבנות, עושה בדיקות מלאי בתיקים של כולן (לראות מה יש להן שלאמא אין ואולי שווה לקנות) ולפעמים גם עושה בדיקת כיבוד, לראות אם יש משהו שווה לשנורר לארוחת הערב.
במהלך הסדנא היא התבייתה על קופסה שהכילה כריות דיו והונחה על הרצפה, בשלב הראשון היא הוציאה אותן החוצה ואח"כ החזירה ושוב הוציאה ושוב הכניסה ושוב...וכשהחליטה שזה כנראה כבר קצת מיצה את עצמו, היא לקחה בידה האחת כמה כריות דיו שהצליחה להחזיק, ביד השניה מכחול ויצאה לדרכה...מתחת לשולחן ובין הרגליים של הבנות!
איזה שוס זה היה בשבילה...הילדונת עשתה חיים באותו ערב!
אני קצת פחות, כי אחרי שהיא סיימה את ביקורת הגבולות בתיקים של כולן, היא החליטה שהכי טוב זה בידיים של אמא ושם היא בילתה במשך זמן רב. היה שלב בו הרגשתי שהגוף שלי מתחיל לקבל זוית של סימן שאלה, שלא לדבר על העובדה שהיה מאוד מאתגר לעבוד בצורה כזו...
אבל בשורה התחתונה היה כיף! נהניתי מחברת הבנות, מהיצירתיות של כולן ומכך שלמרות שבסיס החומרים היה דומה, כל אחת לקחה את זה לכיוון שלה ויצרה משהו אחר.
הנה, בסופו של דבר קשקשתי לא מעט, בחיי, אני לא עומדת במילה שלי.
אז עכשיו אני סותמת...הנה התמונות





וזהו חוב קטן מראש השנה...
אחותו של הבעל הגיעה לחגוג את החג השני אצל הוריה, ידעתי שנפגש כי ההורים גרים במרחק 10 דקות הליכה מאיתנו, מה גם שהבכור לא מסוגל לפספס מפגש עם בני דודיו כשהם מגיעים (בכל זאת הם נפגשים רק אחת לשבועיים-שלושה בגלל המרחק הגיאוגרפי) אז החלטתי להכין לה מתנת חג בעבודת יד, זכרתי שהיא דיברה כבר זמן רב על כך שהיא צריכה שלט חדש לדלת וזה בדיוק מה שהכנתי לה! ההתלהבות היתה רבה!
הילדים אגב קיבלו מתנות שנרכשו ברגע האחרון בקסם שימושי (מזל שהבעל עובד ליד ויכול לעבור שם "על הדרך")...


ולסיום, דקה לפני יום כיפור, תהיתי האם להקדיש לכך פוסט שלם, אבל החלטתי לחסוך מכם את כאב הראש...אז אני אעשה זאת בקטנה...
אני רוצה לבקש סליחה כנה ועמוקה מכל מי שפגעתי בו אם במכוון ואם שלא במכוון (הלשון שלי לפעמים לא יודעת איפה הגבול)...אני אשתדל לערוך את חשבון הנפש שלי ביומיים הקרובים ומקווה שהיושב שם למעלה יעשה איתי חסד (וגם כל אלו שאני זקוקה לסליחתם).
לכל מי שצם, צום קל ולכולם גמר חתימה טובה!

יום שלישי, 22 בספטמבר 2009

ילדים זה שמחה...באמת??

אתמול, התוכנית של מיקי רוזנטל (6 דרכים להיות מאושרים או משהו בסגנון)...עסקה בילדים, בנשים שלא רוצות ילדים ונשים שלא מבינות איך אפשר בלי...בשאלה האם ילדים הם סיבה לאושר או לא ועוד...מודה שלא ראיתי את כל התוכנית, אבל הנושא בהחלט גרם לי לחשוב...
אני מאוד אוהבת את הילדים שלי (הילדים שלי, נשמע כאילו יש לי חמישה...), אבל מתקשה לומר שילדים זה שמחה (באופן גורף)...

ילדים מבחינתי, זה השקעה, אחריות ענקית, לקיחת חלק גדול מהעצמי שלי, התבגרות, קבלת החלטות לא קלות...
אף פעם לא ממש התחברתי לילדים, אני לא מאלו שרואה תינוק ומיד נמסה כמו חמאה במחבת, או רואה פעוט עושה איזה שטיק ומתעלפת עד שאמא שלו מורידה לי כאפה.

תמיד אהבתי להתנדב לעזרה בגן הילדים אליו הלך הבכור וגם בביה"ס בו הוא לומד התנדבתי לא מעט והיד עוד נטויה...אבל אני לא בטוחה שיש לזה קשר לחיבתי לילדים. חמותי אמרה לי פעם, שלדעתה הייתי צריכה ללמוד הוראה ואני הודעתי לה שאם היא רוצה לראות כותרות בעיתון "מורה הדביקה תלמיד לקיר כאילו היה טאפט", אז כבר מחר אני נרשמת ללימודי הוראה!

לא תתפסו אותי ממלמלת על תינוק/פעוט/ילד "איזה מתוקי, קוצילה..." לעיתים קרובות. (זה צריך להיות ילד סופר יפה/מתוק/מיוחד בשביל לגרום לי לאבד כל בדל שפיות ולהתחיל להגג מילים כאלו...)
איך אמרה ההיא מהתוכנית אתמול? אני לא מתחברת לזה, זה לא מדבר אליי...פסיכולוגים בטח היו מכניסים אותי לצנצנת עם פורמלין רק כדי לחקור את המוח המטורלל שלי...

יחד עם כל האמור למעלה, כן רציתי ילדים משלי (שוב...ילדים...מתרוצצים אחריי לפחות עשרה...), כנראה שאני בכל זאת לא כזו סוציומטית...(או שכן, תלוי את מי שואלים).
אני מאוד אוהבת את ילדיי (איתם אני לגמרי מאבדת שפיות...הבכור כבר העיר לי שאני מביכה אותו עם ליטופי הראש וה"מתוקי" בשער בית הספר והקטנה שוקלת לשים פתק על המצח "מזוזה")...יש לנו רגעים קטנים של אושר (משפט חזק בפורומים וקומונות להורים לילדים "מיוחדים"), אבל לא תמצאו אותי מרחפת על ענן סוכר ורוד עם חיוך מרוח מצד לצד, כי אני לא סופר אמא, על אף שהבכור היה איתי עד גיל שנתיים ושבעה חודשים בבית ועל אף שישבתי איתו יותר ממה שיושבת גננת ממוצעת בגן עם כל עשרים הילדים שבחסותה, על אף העובדה שבחרתי להיות SAHM (שמישהו ימציא כבר הגדרה סקסית בעברית לעקרת בית!) כדי לחכות לו עם ארוחת צהריים חמה ועוד שלל פינוקים...
החיים הם לא מרציפן, הורות היא לא שוקולד (חבל, אז אולי באמת הייתי סופר אמא!) וילדים הם לא -תמיד- שמחה (פעם אחת שתהיה אמת בפרסום!) חוץ מזה שיצאו לי סלוגנים איומים...

הילדים הפרטיים שלי יכולים להביא אותי לפעמים לרמות עצבים ויאוש שמצריכות אשפוז במחלקה סגורה!
וזה מלבד העובדה שהבכור הוא ילד מיוחד על כל המשתמע מכך...אבחונים, טיפולים, לבטים, החלטות, פסיכולוגים, נוירולוגים, פסיכיאטרים, מרפאות בעיסוק, מטפלים באמצעות בעלי חיים, מטפלים באומנות, מטפלים במוסיקה ומטפלים באמצעות גרביים משומשות (סתם, סתם...בכאלו עוד לא נתקלנו, אבל לכו תדעו...).
רק הרשימה הזו מכניסה אותי לאנטי ולרצון לברוח לאיזה אי בודד ומבודד, כזה שגם ברדאר לא מגלים את קיומו...

אבל רגעי האושר הקטנים מזכירים לי מדוע לא הייתי מוותרת או מחליפה אותם אף פעם!!
* הבהרה: המדבקה על החולצה של הבכור היא לא תוצאה של אמא עם אלצהיימר מתקדם ששכחה להוריד אותה אחרי הקניה (אני גם מאלו שמכבסות כל בגד חדש לפני שלובשים אותו), אלא עוד "הבזק שטות" של הבכור שפשוט אוהב להדביק מדבקות על כל מיני דברים ו/או אנשים...

יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

שנה טובה! אמן!

אוטוטו היא פה...עוד יומיים...ובלוגרים רבים עושים את חשבון הנפש שלהם מעל דפי הרשת...
אני אפילו לא נמצאת במקום שבו הראש שלי מצליח לעשות חשבון!
כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה מחשבות ממלאות אותו שאני לא מצליחה לעצור לרגע ולחשוב מה היה, מה אני רוצה שיהיה...

ובכל זאת, מה היה בשנה החולפת (לפחות הדברים ה"גדולים" שאני זוכרת)?
- נכנסתי לתחום הסקראפ (התחלתי קצת לפני, אבל העיסוק המרכזי היה השנה) וזכיתי לקחת חלק בצוות המגזין הישראלי הראשון בתחום - סקראפהוליק.
- היתה לי תאונת דרכים, בה הלך לעולמו הרכב שלנו ובנס יצאנו גאיה ואני ללא פגע משמעותי (מכה בברך שכאביה חלפו לאחר חודשיים היא בהחלט פגע לא משמעותי!).
- דודי היקר והאהוב נפטר ממחלה (ואתמול, בשיחה עם אבא שלי שמעתי עוד דברים שלא ידעתי עליו וקשורים אליי, שגרמו לי לבכות).
- לקחתי חלק בקורס הורים של תל"י (תגבור לימודי יהדות) שהחזיר אותי קצת לשורשים ועשה לי טוב על הנשמה...
- והאחרון שסוגר את השנה...הבכור קיבל לפני שבועיים את האבחנה PDD-NOS ובכך הושמה חותמת בעלת משמעות אחרת לכל הקשיים שליוו אותנו ואותו.

כאמור, עוד לא עצרתי לעשות חשבון נפש, לחשוב בצורה רגועה, מכוונת על השנה שחלפה והכל עוד נמצא בבלגן בראש שלי...
אבל לשנה הבאה שממש נושפת בעורפינו, אני מאחלת לעצמי רוגע, שלווה, השלמה עם עצמי, הצבת יעדים והשגתם ובעיקר שיהיו לי כוחות הנפש להתמודד עם מה שעוד מחכה לי מעבר לפינה.
למשפחתי אני מאחלת שיצליחו להתמודד עם המכשולים שהחיים מציבים בפניהם, שיהיו מאושרים גם מהדברים הקטנים שיש לחיים להציע ושיהיו בריאים, בגופם ובנפשם. שאהבה תשרה ביניהם וקבלה תשרה בינם לבין הסובבים אותם.
ולכולם, שתהיה שנה טובה, שנה של שלום, של בשורות טובות, של קבלת האחר ושל פדיון שבויים.

אמן!

יום רביעי, 9 בספטמבר 2009

הדוד מאמריקה חזר...

טוב, הוא לא ממש מאמריקה, הוא נסע לשם למטרת "בדיקת השטח" עם מנדי - בחורה מקומית שהכיר...אבל הוא חזר (כבר לפני שבוע פלוס רק שלא היה לי זמן לעדכן, הייתי עסוקה עם יציאת הגליון של "סקראפהוליק")...


נסעתי לשדה התעופה לפגוש אותו ולקחת אותו הביתה (איזו אחות אני, אה?) נסיעה של שעה וחצי, אליה הצטרף הבכור...זמן איכות לאמא ובן. בנוסף, הבכור שהיה בשדה תעופה לפני 3 שנים ולא זוכר מזה כלום, היה מאוד נרגש, מהרעיון שדוד שלו חוזר (עם מתנה...) ובכלל מעצם השהיה בשדה התעופה ...כך שרק טוב יצא מזה!

אז כאמור אחי חזר והביא מתנות שוות, ביניהן שתי דובוניות מקסימות לנסיכה שלי ולאחייניתי בת החמש.
עכשיו, דובונים הם דובונים, גם אם הם עלו ארצה מארץ אחרת, אבל הדובוניות האלו מיוחדות...הדובוניות האלו נולדו במקום שנקרא Build a bear, ב"נולדו" אני מתכוונת שממש מכינים אותם במקום!
התהליך מתחיל מבחירת החיה הרצויה (יש שם הרבה יותר מרק דובונים!) לאחר מכן, בוחרים את הקול של החיה...זו יכולה להיות הודעה מוקלטת, צחקוק ועוד...בוחרים לב שאותו מכניסים לתוך החיה...ממלאים את הפרווה במילוי הרך, תופרים ואחרי שהחיה נולדה, ממש כמו תינוק, צריך להוציא לה תעודת לידה, בה מעניקים לה גם שם (הדובונית של הנסיכה קיבלה את השם סופטי ובת דודתה נקראת בימבה...השלב הבא הוא הלבשת החיה באחת מהתלבושות הרבות הקיימות בחנות...ובסיום התהליך, החיה מקבלת קופסא דמוית בית, איתה היא מגיעה ליעדה...יחד עם תעודת הלידה שלה.
בקיצור, זו חוויה מעולם אחר לחובבות ה-Stuffed animals (כנראה שלאחותי ולי יש איזה חסך מהילדות...כי כשראינו את הדובוניות, לא הפסקנו ללטף ולקנא בבנות שלנו! אני חושבת שיש מצב שאני מבקשת לי חיה כזו ליום ההולדת הבא!)

כמובן שגם אני זכיתי במשהו מהנסיעה הזו...זה לא היה התכנון, כי לא שלחתי עם אחי רשימת קניות, רציתי שהוא ימצה את הטיול למטרה לשמה הוא נסע, מה גם שלפי המפה לא זיהיתי חנות סקראפ באיזור אליו נסע, למעט איזו חנות לא ממש מוכרת (לנו...כמובן) משם ביקשתי שיביא לי איזה חותמות שהוא מוצא בסל של ה-2 דולר...(בשביל שני דולר, כל דבר הוא מציאה), אבל אז גילינו שיש חנות של ג'ואן ומייקל'ס ממש קרוב למקום המגורים של מנדי והוא התחיל לשלוח לי הודעות שראה חותמת כזו וכזו...(הוא לא מבין בזה ורצה לבדוק איתי מה אני מעדיפה) אני מרוב התלהבות שכחתי שהוא אמור להביא לי פיצ'פקעס קטנים וזולים וכך הוא חזר עם כמה חותמות רקע גדולות (אחת מהן קיבלתי במתנה ממנדי! שהתגלתה כבחורה מקסימה ומשעשעת...והיא גם יפה!)

בקיצור...אתמול הוא חגג יום הולדת 35...וידעתי שאני רוצה להכין משהו בעבודת יד...בתחילה חשבתי להכין לו איזה יומן לסיכום המסע, כי הוא תיעד את כל הנסיעה בפנקסון. אלא שבסוף הפנקסון מנדי כתבה לו כמה דברים אישיים, אז היה לי ברור שהוא ירצה לשמור את זה, אם כי בדיעבד, גם אם הייתי מכינה יומן, יכולתי להכין בו מעטפה מיוחדת לאותם פתקים שכתבה לו... בכל מקרה, לא היה לי מספיק זמן להכין יומן כזה...חיפשתי רעיון שימושי ומהיר הכנה...ומצאתי! מיני אלבום/ארנקון תמונות!
מאחר והוא העביר לי את כל התמונות מהטיול, יכולתי לבחור משם תמונות נבחרות שלו ושל מנדי, כדי לשים בארנקון.
את ההדרכה הפשוטה והנהדרת מצאתי כאן וזו התוצאה שלי...
נרשמה הצלחה וזה הכי חשוב...כפי שניתן לראות בתמונות, שמרתי על קו נקי יחסית, בכל זאת ארנקון לגבר...לא יכולתי לשים שם יותר מדי קשקושים...אבל שדרגתי טיפה והוספתי יותר תמונות...





וזה כרטיס הברכה שצירפתי לארנקון...חייבת לומר שאני מאוד מרוצה ממה שיצא לי...





עדכון סדנת קנווס מעוצב

כפי שכתבתי כבר, חיפשתי בית מארח לסדנא באיזור המרכז ומצאתי (ובהזדמנות זו תודה לבנות שהציעו לארח אצלן את הסדנא).
הסדנא תתקיים ביום שישי, 25.9.2009, בין השעות עשר בבוקר עד אחת בצהריים, ברמת אביב, תל אביב. המארחת היא אלינור. כתובת מדויקת ופרטים נוספים ימסרו במייל לנרשמות.

הסדנא מתקיימת על פי התנאים
בבלוג הסדנאות , בעלות של 25 ש"ח למדריכה, 15 ש"ח למארחת + הוצאות נסיעה של 70 ש"ח שיתחלקו בין המשתתפות באופן שווה. (לולא נוית היתה בחו"ל, כל ההתארגנות היתה נעשית דרך בלוג הסדנאות).
הסדנא תתקיים, במידה ותהיינה לפחות 4 נרשמות.
מי שזקוקה לרענון גבי תוצר הסדנא, מוזמנת להציץ ברשומה
הזו.
ההרשמה מתבצעת דרך כתובת המייל שלי:
adiyaber@gmail.com

בנוסף, נשאר עדיין מקום לסדנא זהה בצפון (אצלי בבית, בקריות), ביום חמישי, 24.9, בין השעות 18:00 ל-21:00.
כאמור, הרשמה דרך כתובת המייל שלי...

יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

סדנא מצולמת: מתנה לחג, חמסה במסגרת

החגים אוטוטו כבר פה וצריך לחשוב על מתנות למשפוחה...אז הנה רעיון למתנה קלה להכנה.
הסדנא צולמה לגליון מספר 3 של המגזין "סקראפהוליק".


החומרים:
- לוח מקרטון אפור בגודל 25X25 ס”מ
- מסגרת מקרטון אפור בגודל 25X25 ס”מ עם חלון פנימי בגודל 17X17 ס”מ.
- חמסה מקרטון אפור בגודל 10X14.5 ס”מ
- דף מדוגם בגודל 30X30 ס”מ למסגרת.
- דף מדוגם בגודל 20X20 ס”מ לרקע
- קישוטים שונים.





ההכנה:
1. לאחר שחתכתי את הקרטון האפור לגודל הרצוי, הכנתי מחתיכת הקרטון שנותרה לי מחיתוך החלון של המסגרת, את החמסה על פי סקיצה שיש לי.
ניתן להשתמש גם בקרטון ביצוע ולהכין אלמנט מרכזי מכל חומר אחר ובכל צורה (רימון, דגים, תפוח וכן הלאה), ניתן לקנות גם אלמנט מוכן.





2. מדביקים את הנייר המדוגם הגדול על המסגרת כך שנשארים שוליים שווים מסביב למסגרת. הופכים את המסגרת כשהחלק המדוגם פונה כלפי מטה. בחלק הפנימי של המסגרת מודדים כשני ס”מ כלפי המרכז מכל פאה ויוצרים חלון. חותכים קו אלכסוני מהפינות הפנימיות של המסגרת אל הפינות של החלון שנוצר במרכז הדף.




3. לאחר שחתכנו ויצרנו זויות בפינות, נקפל את הכנפיים שנוצרו, על המסגרת ונדביק אותם כמו בתמונה. כדי ליצור קיפול קל, כדאי לעבור על קו הקיפול עם עט שאינו כותב או עם כלי קיפול במידה ויש לכם.




4. כך נראית המסגרת מאחור, כשהכנפיים מודבקות פנימה. בשלב הזה הפכתי את המסגרת ועברתי עם דיו דיסטרס כחול על השוליים הפנימיים של המסגרת. בשלב הבא, נדביק את הנייר המדוגם הקטן יותר, על הקרטון הנוסף שהכנו. זה יהיה הרקע לעבודה שלנו.




5. כעת מניחים מעל המסגרת (כשהחלק המדוגם כלפי מטה) את קרטון הרקע שיצרנו בסעיף הקודם, כשהרקע פונה כלפי מטה.




6. כששתי שכבות הקרטון מונחות זו על זו, נחבר אותן על ידי עיטופן עם הנייר המדוגם המודבק למסגרת.תחילה נחתוך וניצור משולשים בפינות כדי ליצור קיפולים נקיים (הדגמה ברורה יותר ניתן למצוא בסדנא בגליון מס’ 1) ואז נקפל את השוליים של הנייר על הקרטון העליון.







7. לאחר שהדבקנו את כל הפאות, נדביק מתלה. אני הדבקתי מתלה משולש של תמונות, ניתן לשים גם חוט חזק. על מנת שהחלק האחורי של המסגרת יהיה אסתטי ולא יראו את ההדבקה הוספתי חתיכת בריסטול פשוט אפור, לכיסוי.



8. לאחר שהדבקנו מתלה, נהפוך את המסגרת עם הפנים אלינו. כך נראית המסגרת לפני הקישוטים. ניתן לקשט בשלב זה או לאחר שהאלמנט המרכזי מוכן ומודבק.





9. כעת נכין את האלמנט המרכזי. אני בחרתי להכין חמסה, אבל ניתן ליצור אלמנט אחר המתאים לחג, או לקנות אלמנט מוכן בחנויות היצירה. את החמסה חתכתי מחתיכת הקרטון שנשארה לי כשיצרתי את החלון בקרטון המסגרת, נעזרתי בסקיצה שציירתי.

10. רציתי שיהיה כיתוב על החמסה, לקחתי קארדסטוק בגודל 16X12 ס”מ, הדפסתי עליו כיתוב, על הכיתוב המודפס עשיתי אמבוסינג בעזרת אבקת הבלטה ואקדח חום. לאחר מכן הפכתי את הקארדסטוק, הנחתי עליו את החמסה מקרטון, עברתי עם עפרון על קוי המתאר של החמסה ולאחר מכן גזרתי. כעת היו לי חמסה מקרטון וחמסה באותו גודל עשויה קארדסטוק עם כיתוב עליה.









11. צבעתי את שולי החמסה בדיו דיסטרס כחול, ניתן לצבוע בצבע אקרילי. הדבקתי את הקארדסטוק עם הכיתוב פונה כלפי מעלה, הוספתי רצועת נייר מדוגם, חותמת סלסולים, אבני פנינה והדבקתי במרכזהמסגרת שהכנתי קודם לכן. קישטתי גם את המסגרת והתמונה מוכנה.




ואם אתם יוצרים בעקבות הסדנא, אל תשכחו לשלוח תמונות למייל של המגזין: scrapaholic.magazine@gmail.com

יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

סדנת קנווס מעוצב - עדכון

יש תאריך לסדנת הקנווס המעוצב באזור הצפון.
* יום חמישי, 24.9.2009, בשעה 18:00.
עלות הסדנא על פי עלויות סדנת פורום (25 ש"ח למדריכה, אין עלות אירוח, אני מארחת).
רשימת חומרים תנתן בהמשך.
יש מקום לכעשר בנות, ההרשמה מתבצעת דרך כתובת המייל שלי: adiyaber@gmail.com

** אני עדיין מחפשת בית לאירוח הסדנא באיזור המרכז.