שבת שלא...

"יש שבת של בית, תפילות בבית הכנסת וארוחות עם המשפחה....ויש שבת שלא."

אל הספר "שבת שלא" של מקדה בן נאה , התוודעתי לפני כתשעה חודשים, בישיבת ועד בית הספר של סוף השנה (כן, אני מאותן אמהות שיושבות בועד בית הספר...).
מנהלת בית הספר הציגה בפנינו תוכנית לימודים חדשה שתכנס לביה"ס החל משנת הלימודים הנוכחית, תוכנית תל"י או בשמה המלא "תגבור לימודי יהדות".

מודה שנבהלתי, לא שיש לי משהו נגד היהדות, אני דור שלישי למשפחה דתית (כשבכל דור זה הלך והתרופף עד לחילוניותי) ואני תומכת בכך שילדים צריכים להכיר את שורשיהם היהודיים, אבל אני בעד בחירה חופשית. שכל אחד יכבד את היהדות ואת המסורת בדרך המקובלת עליו...והרי אם רציתי שבני ילמד יהדות במסגרת מורחבת, הייתי שולחת אותו ללמוד בבית ספר דתי.

חששתי מסוג של כפיה, מלימודים שאולי יהיו צרי אופקים ולא יאפשרו לילדים באמת להבין מהי יהדות. מלימודים שיכתיבו לילדים מה נכון ומה לא (על פי התפיסה המוכרת בחוגים הדתיים) ולא יאפשרו להם חופש בחירה והבנה מלאה של המסורת היהודית.

אבל בשלב הזה, הגיע תורה של מנהלת המרחב על התוכנית לשאת את דבריה והיא בחרה לפתוח בקריאת הספר "שבת שלא"...
הבחירה הזו היתה מושלמת! מיד באותו רגע נעלמו כל החששות שלי. כי הספר הזה (שאמנם מיועד לילדים עד גיל בית ספר יסודי, אבל מזיז משהו גם בליבם של מבוגרים) מדבר בדיוק על העניין הזה של חופש הבחירה...שיש שבת של בית כנסת ויש שבת שלא, שיש שבת של טיולים בטבע ונסיעות לסבתא ומשחקים עם חברים ויש שבתות שלא וכל השבתות הן בסדר והן מקובלות ונכונות.
הספר אמנם מדבר רק על נושא השבת, אבל מבחינתי הוא מדבר בכלל על היכולת לבחור את הדרך המתאימה לכל אחד מאיתנו להרגיש שהוא יהודי.

הסתקרנתי והחלטתי להצטרף לקורס ההורים של תל"י, כדי ללמוד יותר ולהכיר את התוכנית ואת מה שיש לה להציע וכמובן להבין מקרוב יותר מה בני ילמד במהלך השנים הקרובות במסגרת לימודי תל"י...הייתי בארבעה מפגשים עד כה כשכל מפגש נערך בבית ספר אחר בו מיושמת תוכנית תל"י ולמרות השעות המאוחרות של המפגשים, שעות בהן המוח שלי כבר לא מתפקד, בטח לא בכל מה שמצריך דיונים מעמיקים, נהניתי מאוד והחכמתי (אני מניחה שזה גם בזכות האנשים המיוחדים המעבירים את התוכנית ומלווים את קורס ההורים).

אני מודה שמאז התחלתי את הקורס, אני מרגישה הרבה יותר נוח עם הזהות היהודית שלי, עם הבחירות שאני עושה בכל הקשור ליהדות שלי...ביניהן גם השבת שלי...

והשבת האחרונה היתה שבת של "הפרדת כוחות"...
לפני כשנה, כשהייתי בחודש השביעי או השמיני להריוני, צבעתי, הזזתי, תליתי וסידרתי את חדרו של הבכור כך שיתאים גם לנסיכה שצמחה בתוכי...חשבתי שחדר משותף יתרום לשניהם...כך יהיה להם חדר שמיועד למשחקים וחדר שמיועד לשינה והביחד הזה יתרום להם, במיוחד לאור הפרש הגילאים הגדול...

שנה לאחר מכן, הבנתי שזה פשוט לא הולך...הקטנה שמעריצה את אחיה הערצה עיוורת לא מצליחה לישון כשהוא בסביבה, היא מרימה את ראשה בכל פעם, מחפשת אותו, צוחקת אליו ומג'ברשת איתו, הוא מגיב אליה חזרה בדרך כלל כדי להסות אותה, כי היא מפריעה לו לישון...
בחדר המשחקים הוא לא יכול לשחק עם חבריו כי היא זוחלת אליהם ונוגעת בכל דבר וכשאין חברים והיא עסוקה בשלה, הוא מוצא את ההזדמנות להציק לה (כי משעמם לו)...

אז למען השקט המשפחתי (שהוא לא עניין של מה בכך במשפחתינו) החלטתי על הפרדת כוחות ואת כל השבת העברתי בסידור החדרים ובתיזוז הבעל. חדר המשחקים הפך להיות חדרה של הנסיכה וחדר השינה שלהם (שהיה בלעדי לילדון במשך 8 שנים עד שהיא הצטרפה אליו) חזר להיות חדרו בתוספת פינת למידה וכוננית הספרים והמשחקים הענקית שהיתה עד כה בחדר המשחקים.

ולמרות העבודה הקשה ולמרות שהשבת לא היתה "שבת מנוחה" כמו שכתוב בשיר...זו היתה השבת שלנו והיא היתה שבת מהנה מאוד עבורינו :-)

ואיך היתה השבת שלכם??

Pin It