אחד היתרונות בלהיות אמא של יובל, זו העובדה שאני יכולה להתלוות אליו לפעילויות בי"ס במקום הסייעת (שבטח אומרת לי תודה מליון ואחת פעם על כך שאני חוסכת לה הליכות או פעילויות מרדימות), אז פעילות "הכר את עירך" כבר עברנו יחד ולפני שבוע הגיע תור "פעילות מגמה במוזיאונים" (שזה יתרון מאאאגניב בשבילי כפנסיונרית של כיתת אומנות)...
במסגרת פעילות המגמה, נסעו תלמידי מגמת האומנות הפלסטית לסיור מוזיאונים בחיפה...התחלנו את הסיור במוזיאון טיקוטין (או כמו שקורא לו יובל - מוזיאון ניקוטין) לאומנות יפנית, האמת שציפיתי לתערוכה יפנית מסורתית גדושת גיישות ועצי דובדבן (או לכל היותר תמונות סמוראים מבצעים האראקירי), אבל בפועל זו היתה תערוכה קצת הזויה שנקראת "Double vision" עם מעט מאוד קשר לתרבות המסורתית היפנית.
היו שם מיצגים שהשאירו אותי עם מחשבות ותחושות מטרידות...
לדוגמה הסרטון הזה שנקרא ,God bless America והרעיון שלו אומר בעצם שאמריקה שולטת בכולם דרך הטלויזיה שנמצאת במרכז החיים של רובנו, בסלון...הסרטון הזה הוצג בלופ...ואת יובל שלי השאיר עם חרדות.
במסגרת פעילות המגמה, נסעו תלמידי מגמת האומנות הפלסטית לסיור מוזיאונים בחיפה...התחלנו את הסיור במוזיאון טיקוטין (או כמו שקורא לו יובל - מוזיאון ניקוטין) לאומנות יפנית, האמת שציפיתי לתערוכה יפנית מסורתית גדושת גיישות ועצי דובדבן (או לכל היותר תמונות סמוראים מבצעים האראקירי), אבל בפועל זו היתה תערוכה קצת הזויה שנקראת "Double vision" עם מעט מאוד קשר לתרבות המסורתית היפנית.
היו שם מיצגים שהשאירו אותי עם מחשבות ותחושות מטרידות...
לדוגמה הסרטון הזה שנקרא ,God bless America והרעיון שלו אומר בעצם שאמריקה שולטת בכולם דרך הטלויזיה שנמצאת במרכז החיים של רובנו, בסלון...הסרטון הזה הוצג בלופ...ואת יובל שלי השאיר עם חרדות.
בנוסף, היתה שם עבודה של יוקו אונו (וידוי מביש, לא ידעתי בכלל שהיא אמנית, הכרתי אותה רק כ"אשתו של..."), עבודה מוזרה בשם Cut piece, העבודה הוצגה על שני מסכי טלויזיה, הגרסה הישנה משנת 1965 ולצידה הגרסה העכשיוית (מצורף סרטון של הגרסה הישנה, בגרסה המודרנית, יוקו פשוט זקנה יותר, משוחררת יותר ובצבע)
ממוזיאון טיקוטין המשכנו למוזיאון חיפה לאומנות, להמשך התערוכה...לא היה פחות הזוי...
לצערי לא הורשנו לצלם בתוך המוזיאונים ולכן המזכרת היחידה שיש לי היא תמונה שצילמתי בפתח המוזיאון, מדובר בפסל ענק של דמות בחליפת אטום (הידעתם שיש אמן יפני שיוצר חליפות אטום כמיצגים?)
מיצג נוסף לא קל לעיכול (למרות שחזותית הוא נראה מעניין) הוא דגם של איזור יוקרתי בטוקיו שנקרא שיבויה אותו עיצבה קבוצת אמנים יפנים.
המקום סבל ממתקפת סופר - עכברושים שנקראים כך בגלל היכולות החיסוניות שלהם נגד רעל (רק שהג'וקים לא ישמעו על הרעיון) וקבוצת האמנים החליטה ללכוד אותם. אל המיצג במוזיאון מתלווה סרט וידאו בו רואים את הקבוצה במהלך נסיונות מטורפים ללכוד עכברושים, את הילדים זה מאוד שעשע, אותי זה די הגעיל.
אחרי שלכדו אותם, הרגו, פחלצו וצבעו אותם בצבעי פוקימון (כן, כן, העכברושים האלו אינם בובות, אלו עכברושים אמיתיים!) הקבוצה העמידה מיצג שמנסה להדגיש את השתלטות העולם המערבי עם דמויות כמו פוקימון, יחד עם השתלטות העכברושי העל האלו...
אחרי המראות ההזויים והתחושות המוזרות, הילדים קיבלו בונוס במוזיאון הילדים ממול ועברו סדנת הדפס בחריטה, את זה כבר יכולתי לצלם...
הילדים התבקשו להביא תמונות, אותם צילמה המורה והדפיסה בשחור לבן...
השלב הראשון בסדנה: "מעתיקים" את התמונה אל לוח פלסטי שקוף בעזרת חריטה במכשיר חד
השלב השני: לובשים סינר וכפפות ומורחים דיו שמנוני שחור על פני התמונה החרוטה
(למי שתהה לשונית, בדקתי...כפפות לובשים ולפעמים עוטים)
השלב השלישי: מנגבים את שאריות הדיו כדי להכניס אותו היטב פנימה לחריצים ותוך כדי מנקים את שאר התמונה
השלב הרביעי: טובלים בריסטול באמבטיית מים, מוציאים ומייבשים בין דפי נייר
השלב השישי: מסובבים את ידית המכבש ובכך מעבירים את ההדפס של החריטה אל הבריסטול
השלב השביעי: משוויצים בתוצר הסופי
זו התמונה המקורית שאותה העתיק יובל (היא יוצאת תמונת ראי אלא אם כן הופכים אותה לפני החריטה)
כשהגענו הביתה וסיפרנו בהתלהבות על היום האמנותי שלנו, הבעל העלה את האפשרות לעשות הדפס עם הקאטלבאג: זה לא כמו מכבש? הוא שאל ואני אמרתי וואלה, כמה טוב שהתחתנתי!
אז החלטתי לעשות נסיון ועל הדרך צילמתי הדרכה...אבל הפוסט הזה כבר מספיק ארוך, אז ההדרכה איך לעשות הדפס תחריט לבד...בפוסט הבא :)
מרתק!! אני דווקא שמחה שלא הייתה תערוכה יפנית מסורתית, זה הרבה יותר מעניין!! הילד בחליפה הוא דמות מוכרת, אני צריכה לשאול את אופיר, אני זוכרת שכשהיינו ביפן הוא התעניין בזה, אני לא זוכרת את ההסבר, וההדפס ממש מקסים! איזה כיף לילדים! אני מחכה לראותא ת ההדרכה, למרות שאין לי קאטל. :)
השבמחקמעניין זה עניין של טעם ;-)
מחקהתמונות פה או בקישור שצירפתי לא מצליחות להעביר את התחושות שעובר הצופה שמסתובב בתערוכה. לי היה קצת קשה עם חלק מהמיצגים או התמונות. היתה שם גם תערוכת צילומים של איזו צלמת יפנית, תמונות ממש לא קלות לצפיה, כשהצילומים עצמם אמורים לבטא כל מיני פחדים שלנו...בכל אופן, זה אחרת כשמרגישים את הדברים ממש ולא דרך מסך מחשב.
לגבי דמות הילד, אני לא יודעת מי הוא, אבל הוא מבית היוצר של קנג'י יאנובה שהוא האמן שיוצר את חליפות האטום (והילד באמת לבוש בחליפת אטום, בקישור יש גם תמונה של אדם וכלב בחליפות אטום - אין ספק שזה אחד הפחדים הגדולים של היפנים).