אבל באמת! מה זה ההזנחה הפושעת הזו של הבלוג? לזנוח אותו ככה לחודש ויותר? לזנוח את הקוראים שלי (השניים ורבע קוראים שסובלים את החפירות שלי, אבל ככה לפחות בעלי לא מרגיש לבד).
אז מה היה לנו בחודש וקצת האחרונים? חגים...המון...יותר מדי...
חגים זה נחמד, חוץ מיום כיפור...שרק מעצם המחשבה עליו אני נכנסת לבאסה וחרדות האם אלוהים יתן לי פס לספר הנכון, אבל בין אם הם נחמדים או לא...מי צריך כל כך הרבה חופש רצוף עם כל כך הרבה אוכל? בשלב מסוים איבדתי צלם אנוש והרגשתי קצת כמו רובוט...
אז טוב שהם נגמרו (לפחות עד חנוכה) וכולם חזרו לשגרת חייהם ובכולם אני מתכוונת בעיקר לילדים שהתחילו קצת להתחרפן מעודף החופש ובלבלת ה"יום חול-חג-חג-יום חול".
בגזרת הגן חל שיפור, תודות לטבלת הקסם שהכנתי לגאיה..."אם תכנסי יפה לגן בלי להתלות לאמא על הרגל כמו קואלה ולמרוח לה על המכנס נזלת ודמעות, תקבלי כוכב! אחרי כמה כוכבים תקבלי הפתעה!" בשלב זה, הטבלה נוחלת הצלחה...גם המכנסיים שלי.
ואם נשאר לרגע בגזרת הגאיה, לקחתי אותה השבוע לשיעור נסיון בחוג לבלט, רציתי התעמלות אומנותית אבל החוג טרם נפתח...
תשאלו מה רע בבלט? כלום! זה מצוין וגאיה באמת אוהבת לרקוד ואם יורשה לי רגע להסחף בחוסר אובייקטיביות אז יש לה גם חוש קצב נהדר, אבל חשבתי שבשביל הטום בוי הקטנה התעמלות אומנותית תהיה מקום טוב להוציא אנרגיות כמו שצריך...זה או קפוארה, אבל פחדתי על המדריכים...
לשיעור הנסיון, בניגוד לשאר הדרדסיות הורודות והמטוללות (נו, שמלות הטול האלו שנראות כאילו שפכו עליהן יותר מדי עמילן)...הנינג'ה שלי הגיעה בטייץ אדום וחולצה צהובה והיתה הכי יפה ;-)
בתום השיעור נרשמה התלהבות הדדית שלה ושל המורה לבלט...נכון לעכשיו אנחנו ממשיכים בכיוון, לפחות עד שהיא תראה כמו עמוד חשמל מרקד (שזו הסיבה שבגללה אמא שלה נטשה את עולם הריקוד, עמודי חשמל רוקדים זה אולי חינני בסרט פנטזיה של דיסני, לא במציאות)...
לצערי נשארתי מחוץ לאולם, כך שתמונות המחשה אין, אבל יש לי תמונת יפיופה מהחג, זה גם משהו, לא?
בגזרת יובל (רגע, אני צריכה לוודא שמרפי לא שומע, כי הוא תמיד שם לי רגל!) השנה הזו התחילה טוב!
אולי זו העובדה שיש איתו המון ילדים חדשים בכיתה שעדיין לא רואים אותו כמו עוף מוזר (ואולי בכיתת אומנות כולם קצת עופות מוזרים אז הוא לא נראה חריג?), אולי זו העובדה שהוא מרגיש שנמצאים שם בשבילו ותומכים בו...אני לא יודעת עדיין לשים אצבע, אבל בינתיים זה טוב!
השבוע יצאתי איתם לפעילות "חפש את המטמון", כל קשר בין מציאת מטמון (לפחות אחד כזה שווה) לבין הפעילות עצמה הוא מקרי!
הכיתה חולקה לקבוצות וכל קבוצה עם המלווה שלה יצאה לסייר ברחבי העיר להכיר את ההסטוריה של המקום...יובל ביקש להיות בקבוצה שלי וככה מצאתי את עצמי עם קבוצה של 7 בנים (שזה כמעט כל הבנים בכיתה! כשאני למדתי בכיתת אומנות היחס בין בנים לבנות היה שווה...מה קרה להם עם השנים?)
בהתחלה קצת חששתי, רק בנים? ומה יקרה אם הם יעשו לי בלגן? יש לי פיוז קצר והפעילות עלולה להסתיים במורים מחפשים תלמידים תלויים על עצים...
אבל מסתבר שדווקא זכיתי! הם היו רציניים, שיתפו פעולה יפה, לא ייללו כל רגע שחם להם וקשה להם ו"אוף, כמה צריך ללכת", לא עצרו כל מילימטר כדי להצטלם בפוזת "דג אבו-נפחא" ובסופו של דבר סיימו ראשונים וגם זכו בפרס על ההצגה שהכינו בסוף הפעילות מתוך כל מה שלמדו בדרך...
ברוב סתימותי לא לקחתי איתי מצלמה ואת ההצגה (שהתקיימה במוזאון המקומי בסוף הפעילות) צילמתי בפלאפון, האיכות זוועה, אבל יש לי תמונות להתגאות בהן...יובל במרכז, משחק דמות של אחד ממייסדי העיר שמשיב לשאלות על העיר שהעלו "תלמידים מארצות אחרות שהגיעו ארצה באיזה פרויקט".
בשבוע הקרוב מחכה לנו עוד פעילות, סיור מוזיאונים...יובל עדיין לא מרגיש בטוח לצאת עם הסייעת שלו (למרות שהיא סופר מקסימה וסופר דואגת לו ואכפתית), אז יוצא שאני מרוויחה :)
ואם דיברנו עליי, אז אני יכולה לספר שאתמול עלתה לחנות בובה ראשונה מתוך ליין בובות שהתחלתי ליצור. המאפיין שלהן הוא פנים ריאלסטיות מצוירות בעבודת יד, בזמן שהגוף שלהן תפור ולא ריאליסטי בעליל...
אני אוהבת את התוצאה, בובה שהיא לא מושלמת במראה, שיש לה מראה קצת מוזר...המטרה היא שכל בובה כזו תהיה אחת ויחידה ולא תהיינה שתי בובות זהות.
מנסיונות העבר הבנתי שכדאי לי לצלם את הפריטים בהשוואה לגוף אדם או לחלק ממנו כדי שאנשים יבינו את הגודל וכך יצא שגאיה דיגמנה לי את הבובות...(תרשו לי רגע...חולה עליה!)
בתכנון שלנו למחר, טיול לעכו...מה אתם מתכננים לעשות השבת?
אז מה היה לנו בחודש וקצת האחרונים? חגים...המון...יותר מדי...
חגים זה נחמד, חוץ מיום כיפור...שרק מעצם המחשבה עליו אני נכנסת לבאסה וחרדות האם אלוהים יתן לי פס לספר הנכון, אבל בין אם הם נחמדים או לא...מי צריך כל כך הרבה חופש רצוף עם כל כך הרבה אוכל? בשלב מסוים איבדתי צלם אנוש והרגשתי קצת כמו רובוט...
אז טוב שהם נגמרו (לפחות עד חנוכה) וכולם חזרו לשגרת חייהם ובכולם אני מתכוונת בעיקר לילדים שהתחילו קצת להתחרפן מעודף החופש ובלבלת ה"יום חול-חג-חג-יום חול".
בגזרת הגן חל שיפור, תודות לטבלת הקסם שהכנתי לגאיה..."אם תכנסי יפה לגן בלי להתלות לאמא על הרגל כמו קואלה ולמרוח לה על המכנס נזלת ודמעות, תקבלי כוכב! אחרי כמה כוכבים תקבלי הפתעה!" בשלב זה, הטבלה נוחלת הצלחה...גם המכנסיים שלי.
ואם נשאר לרגע בגזרת הגאיה, לקחתי אותה השבוע לשיעור נסיון בחוג לבלט, רציתי התעמלות אומנותית אבל החוג טרם נפתח...
תשאלו מה רע בבלט? כלום! זה מצוין וגאיה באמת אוהבת לרקוד ואם יורשה לי רגע להסחף בחוסר אובייקטיביות אז יש לה גם חוש קצב נהדר, אבל חשבתי שבשביל הטום בוי הקטנה התעמלות אומנותית תהיה מקום טוב להוציא אנרגיות כמו שצריך...זה או קפוארה, אבל פחדתי על המדריכים...
לשיעור הנסיון, בניגוד לשאר הדרדסיות הורודות והמטוללות (נו, שמלות הטול האלו שנראות כאילו שפכו עליהן יותר מדי עמילן)...הנינג'ה שלי הגיעה בטייץ אדום וחולצה צהובה והיתה הכי יפה ;-)
בתום השיעור נרשמה התלהבות הדדית שלה ושל המורה לבלט...נכון לעכשיו אנחנו ממשיכים בכיוון, לפחות עד שהיא תראה כמו עמוד חשמל מרקד (שזו הסיבה שבגללה אמא שלה נטשה את עולם הריקוד, עמודי חשמל רוקדים זה אולי חינני בסרט פנטזיה של דיסני, לא במציאות)...
לצערי נשארתי מחוץ לאולם, כך שתמונות המחשה אין, אבל יש לי תמונת יפיופה מהחג, זה גם משהו, לא?
בגזרת יובל (רגע, אני צריכה לוודא שמרפי לא שומע, כי הוא תמיד שם לי רגל!) השנה הזו התחילה טוב!
אולי זו העובדה שיש איתו המון ילדים חדשים בכיתה שעדיין לא רואים אותו כמו עוף מוזר (ואולי בכיתת אומנות כולם קצת עופות מוזרים אז הוא לא נראה חריג?), אולי זו העובדה שהוא מרגיש שנמצאים שם בשבילו ותומכים בו...אני לא יודעת עדיין לשים אצבע, אבל בינתיים זה טוב!
השבוע יצאתי איתם לפעילות "חפש את המטמון", כל קשר בין מציאת מטמון (לפחות אחד כזה שווה) לבין הפעילות עצמה הוא מקרי!
הכיתה חולקה לקבוצות וכל קבוצה עם המלווה שלה יצאה לסייר ברחבי העיר להכיר את ההסטוריה של המקום...יובל ביקש להיות בקבוצה שלי וככה מצאתי את עצמי עם קבוצה של 7 בנים (שזה כמעט כל הבנים בכיתה! כשאני למדתי בכיתת אומנות היחס בין בנים לבנות היה שווה...מה קרה להם עם השנים?)
בהתחלה קצת חששתי, רק בנים? ומה יקרה אם הם יעשו לי בלגן? יש לי פיוז קצר והפעילות עלולה להסתיים במורים מחפשים תלמידים תלויים על עצים...
אבל מסתבר שדווקא זכיתי! הם היו רציניים, שיתפו פעולה יפה, לא ייללו כל רגע שחם להם וקשה להם ו"אוף, כמה צריך ללכת", לא עצרו כל מילימטר כדי להצטלם בפוזת "דג אבו-נפחא" ובסופו של דבר סיימו ראשונים וגם זכו בפרס על ההצגה שהכינו בסוף הפעילות מתוך כל מה שלמדו בדרך...
ברוב סתימותי לא לקחתי איתי מצלמה ואת ההצגה (שהתקיימה במוזאון המקומי בסוף הפעילות) צילמתי בפלאפון, האיכות זוועה, אבל יש לי תמונות להתגאות בהן...יובל במרכז, משחק דמות של אחד ממייסדי העיר שמשיב לשאלות על העיר שהעלו "תלמידים מארצות אחרות שהגיעו ארצה באיזה פרויקט".
בשבוע הקרוב מחכה לנו עוד פעילות, סיור מוזיאונים...יובל עדיין לא מרגיש בטוח לצאת עם הסייעת שלו (למרות שהיא סופר מקסימה וסופר דואגת לו ואכפתית), אז יוצא שאני מרוויחה :)
ואם דיברנו עליי, אז אני יכולה לספר שאתמול עלתה לחנות בובה ראשונה מתוך ליין בובות שהתחלתי ליצור. המאפיין שלהן הוא פנים ריאלסטיות מצוירות בעבודת יד, בזמן שהגוף שלהן תפור ולא ריאליסטי בעליל...
אני אוהבת את התוצאה, בובה שהיא לא מושלמת במראה, שיש לה מראה קצת מוזר...המטרה היא שכל בובה כזו תהיה אחת ויחידה ולא תהיינה שתי בובות זהות.
מנסיונות העבר הבנתי שכדאי לי לצלם את הפריטים בהשוואה לגוף אדם או לחלק ממנו כדי שאנשים יבינו את הגודל וכך יצא שגאיה דיגמנה לי את הבובות...(תרשו לי רגע...חולה עליה!)
בנוסף לבובה עלו לחנות גם חישוקים חדשים ותמונות מצוירות...בובות נוספות בדרך...
בתכנון שלנו למחר, טיול לעכו...מה אתם מתכננים לעשות השבת?
שניים ורבע קוראים זה כולל אותי, או שאני השלוש?
השבמחקכל העבודות מקסימות, אבל גאיה פשוט הורסת!
ואני שמחה שככה עם יובל. יפוי!
אני מקווה שאנחנו נבלה שבת בטיפול בגינה. נראה אם יצליח לנו..
כייף לקרוא, מפצה (חלקית) על זה שלא נפגשנו בסוכות...
השבמחקחמסה חמסה חמסה- שימשיך ויהיה רק טוב!
היי עדיה, מקסים! אוהבת מאוד את ליין הבובות. החזרת אותי אחורה לכיתת אמנות שבה למדנו יחד וגם למוזיאון תולדות העיר. רוחי עוד שם? שבת שלום וטיול מהנה לעכו. אני כנראה אבלה את הסופ"ש בעבודת השיווק של העסק החדש. ביי, איילת.
השבמחקהבובה מקסימה וגם הדוגמנית, בהצלחה!
השבמחקטל אפרתי.
אני מתחילה מהסוף..גאיה מהממת עם הבובה החדשה והחישוקים והתמונות מקסימים (גם החישוק הפרטי שלי..)
השבמחקבגזרת החזרה לשגרה אני לא אומרת כלום חוץ מטפו טפו..
תוצרים מרהיבים, צילומים יפהפיים ודוגמנית מתוקה. יופי של פוסט!
השבמחקתענוג לקרוא על הילדודס, והיצירות שלך מופלאות תמיד, איזה יופי.
השבמחק