בתוך כל המהומה של החיים, כדאי לפעמים לעצור, "לרדת לרגע מהרכבת" ולהנות מהרגעים הקטנים שמעלים על פנינו חיוך...הרגעים הטריוויאליים לפעמים...
התקופה האחרונה די מבולבלת עבורינו...
בשנה הבאה יובל עובר מסגרת לימודים לחטיבה, מה שאומר שאני כבר בעיצומן של פגישות, בירורים, בדיקות שונות...כיתת תקשורת? שילוב יחידני? איפה יהיה לו טוב, מה נכון עבורו?
זה לא קל...המחשבות, התהיות, הלבטים, האחריות!
גם שאר דיירי הבית נמצאים בלבטים אישיים משלהם (כן, אפילו גאיה מתלבטת האם להתלונן הבוקר על כאבי בטן, אוזניים או סתם להכנס להתקף בכי הסטרי שמכניס את כל הסביבה לסטרס כי לך תבין מה קורה איתה עכשיו)...
בקיצור, תקופה לא פשוטה והתחושה היא שאנחנו באמת נמצאים על רכבת דוהרת וקצת קשה לעצור...
אבל עצרנו...לכמה רגעים...
בשבוע שעבר חגגו בגן של גאיה את יום המשפחה במסיבה רבת משתתפים...(אמנם מסיבת יום המשפחה, אבל אם אומרים לא להביא אחים, זה אומר לא להביא אחים ובטח לא נספחי משפחה אחרים!)...
אחרי שצלחנו את שלב הקיטורים (ביני לבין עצמי, ברור) על הצפיפות, העיכוב וסתם על הורים שלא מקשיבים למה שאומרים להם...המסיבה סוף סוף התחילה...
גאיה כהרגלה בשנה האחרונה, שיחקה אותה ונהנתה מכל רגע...תראו...
יומיים אח"כ ליוויתי את יובל לכנס מקהלות, בניגוד לשנה שעברה האירוע היה קטן יותר, רגוע יותר...וליובל היתה יותר אפשרות להנות ממנו, לא שזה עבר בלי דרמות...חיינו בלי דרמות אינם חיים.
יום לפני הכנס, המורה למוסיקה הורידה את יובל מהסולו שלו בגלל שהיה חולה ולא הספיק להתאמן עם המלווה המוסיקלית המקצועית שהביאו...בשביל יובל, הודעה שכזו ברגע האחרון זה סערה בלב ים! לוקח לו זמן לעבד דברים...בטח דברים שכאלו שמבחינתו הם בעלי משמעות גדולה...(ולא משנה אם מבטיחים לו שוב סולו ביום הזכרון).
אם ניקח את מה שקרה בכנס הקודם (וזה מלווה את יובל כל הזמן) ונוסיף את זה...קיבלנו דרמה מהסרטים!
בקיצור, יום לפני הכנס היה לנו לא פשוט והיתה לי המון עבודת החזקה וחיזוק, אבל ביום הכנס היה נדמה לי שהוא הצליח גם להנות...
ורגע נוסף של אושר מחכה לנו השבוע, בפורים כשהם יתחפשו...(אני מתה על פורים!!)
גם השנה לא פסחנו על תחפושת ה"אמא, התחפושת הזו בכלל לא קשה, אני רק צריך מעיל כזה ומגפיים כאלו ואת הדבר הזה על הצוואר והמסיכה שעוברת מעל הראש וצמודה לפנים והאוזניים יוצאות ממנה..." (הבנתם את הרעיון, נכון?)
ויובל יקבל את התחפושת שהוא רוצה (פחות או יותר, לפחות עד השלב שהוא אישר) אבל אני לא אגלה בינתיים מהי פן יחרימו אותי לנצח...
לגבי גאיה, במהלך הכנת התחפושת, השתעשעתי במחשבה לחפש אותה ל"דובון לא 'כפת לי" כי זה המשפט הנפוץ בביתינו לאחרונה, אבל פעם פסיכולוגית אחת אמרה ש"לא מאירים בזרקור התנהגות שרוצים להכחיד" אז ירדתי מזה וחזרתי לרעיון המקורי...
אני מודה שהרעיון המקורי שהיה לי לתחפושת מאוד הדליק אותי והתוצאה נכון לעכשיו מאוד מוצאת חן בעיני אם כי הקונספט של התחפושת מתחיל להשמע לי הזוי ואני רואה כבר גבות רבות מורמות ותוהות אם לקחתי את הכדורים הנכונים כשחשבתי על תחפושת בשבילה...אבל מה 'כפת לי? ;-)
פוסט תחפושות ממש בקרוב...ובינתיים אלו מביניכם שעדיין תקועים בלי תחפושות ומחפשים רעיונות, אתם מוזמנים להציץ בפוסטים קודמים שלי על פורים, אולי משם תבוא הישועה ;-)
פורים נוסטלגי
מסיבת פורים
***************************************************************************************************
ובינתיים, זוכרים שנתתי לכם להציץ לתהליך העבודה על החישוק עם הפרחים הרקומים?
ובכן, סדרת החישוקים הזו מוכנה והיא כבר בחנות האטסי ומרמלדה שלי...
מדובר בסדרה ייחודית של 4 חישוקים (שניתנים לרכישה כל אחד בנפרד), הבד הוא בד וינטאג' בן למעלה מ-40 שנה, ממנו תפרה סבתא שלי ז"ל ציפות לכריות...
אחרי שנפטרה, לקחתי את הציפות אליי ולאחרונה, אחרי שהייה ארוכה במעמקי הארון, הן יצאו החוצה ולאחר שרקמתי את קוי המתאר שלהם, הם הפכו לפריט דקורטיבי נוסטלגי לקיר...
אם יש לכם מצעים מבית סבתא שאתם שומרים בעומק הארון רק בגלל הערך הנוסטלגי שלהם, אבל הייתם רוצים לראות אותם מוצגים לראווה על הקיר, אתם מוזמנים לפנות אליי ונחשוב יחד איך להחיות אותם מחדש.
תודו שהתמונות האלו עושות מצב רוח אביבי...
שיהיה לכולנו שבוע חמים ונפלא ופורים שמח!!
התקופה האחרונה די מבולבלת עבורינו...
בשנה הבאה יובל עובר מסגרת לימודים לחטיבה, מה שאומר שאני כבר בעיצומן של פגישות, בירורים, בדיקות שונות...כיתת תקשורת? שילוב יחידני? איפה יהיה לו טוב, מה נכון עבורו?
זה לא קל...המחשבות, התהיות, הלבטים, האחריות!
גם שאר דיירי הבית נמצאים בלבטים אישיים משלהם (כן, אפילו גאיה מתלבטת האם להתלונן הבוקר על כאבי בטן, אוזניים או סתם להכנס להתקף בכי הסטרי שמכניס את כל הסביבה לסטרס כי לך תבין מה קורה איתה עכשיו)...
בקיצור, תקופה לא פשוטה והתחושה היא שאנחנו באמת נמצאים על רכבת דוהרת וקצת קשה לעצור...
אבל עצרנו...לכמה רגעים...
בשבוע שעבר חגגו בגן של גאיה את יום המשפחה במסיבה רבת משתתפים...(אמנם מסיבת יום המשפחה, אבל אם אומרים לא להביא אחים, זה אומר לא להביא אחים ובטח לא נספחי משפחה אחרים!)...
אחרי שצלחנו את שלב הקיטורים (ביני לבין עצמי, ברור) על הצפיפות, העיכוב וסתם על הורים שלא מקשיבים למה שאומרים להם...המסיבה סוף סוף התחילה...
גאיה כהרגלה בשנה האחרונה, שיחקה אותה ונהנתה מכל רגע...תראו...
יומיים אח"כ ליוויתי את יובל לכנס מקהלות, בניגוד לשנה שעברה האירוע היה קטן יותר, רגוע יותר...וליובל היתה יותר אפשרות להנות ממנו, לא שזה עבר בלי דרמות...חיינו בלי דרמות אינם חיים.
יום לפני הכנס, המורה למוסיקה הורידה את יובל מהסולו שלו בגלל שהיה חולה ולא הספיק להתאמן עם המלווה המוסיקלית המקצועית שהביאו...בשביל יובל, הודעה שכזו ברגע האחרון זה סערה בלב ים! לוקח לו זמן לעבד דברים...בטח דברים שכאלו שמבחינתו הם בעלי משמעות גדולה...(ולא משנה אם מבטיחים לו שוב סולו ביום הזכרון).
אם ניקח את מה שקרה בכנס הקודם (וזה מלווה את יובל כל הזמן) ונוסיף את זה...קיבלנו דרמה מהסרטים!
בקיצור, יום לפני הכנס היה לנו לא פשוט והיתה לי המון עבודת החזקה וחיזוק, אבל ביום הכנס היה נדמה לי שהוא הצליח גם להנות...
ורגע נוסף של אושר מחכה לנו השבוע, בפורים כשהם יתחפשו...(אני מתה על פורים!!)
גם השנה לא פסחנו על תחפושת ה"אמא, התחפושת הזו בכלל לא קשה, אני רק צריך מעיל כזה ומגפיים כאלו ואת הדבר הזה על הצוואר והמסיכה שעוברת מעל הראש וצמודה לפנים והאוזניים יוצאות ממנה..." (הבנתם את הרעיון, נכון?)
ויובל יקבל את התחפושת שהוא רוצה (פחות או יותר, לפחות עד השלב שהוא אישר) אבל אני לא אגלה בינתיים מהי פן יחרימו אותי לנצח...
לגבי גאיה, במהלך הכנת התחפושת, השתעשעתי במחשבה לחפש אותה ל"דובון לא 'כפת לי" כי זה המשפט הנפוץ בביתינו לאחרונה, אבל פעם פסיכולוגית אחת אמרה ש"לא מאירים בזרקור התנהגות שרוצים להכחיד" אז ירדתי מזה וחזרתי לרעיון המקורי...
אני מודה שהרעיון המקורי שהיה לי לתחפושת מאוד הדליק אותי והתוצאה נכון לעכשיו מאוד מוצאת חן בעיני אם כי הקונספט של התחפושת מתחיל להשמע לי הזוי ואני רואה כבר גבות רבות מורמות ותוהות אם לקחתי את הכדורים הנכונים כשחשבתי על תחפושת בשבילה...אבל מה 'כפת לי? ;-)
פוסט תחפושות ממש בקרוב...ובינתיים אלו מביניכם שעדיין תקועים בלי תחפושות ומחפשים רעיונות, אתם מוזמנים להציץ בפוסטים קודמים שלי על פורים, אולי משם תבוא הישועה ;-)
פורים נוסטלגי
מסיבת פורים
***************************************************************************************************
ובינתיים, זוכרים שנתתי לכם להציץ לתהליך העבודה על החישוק עם הפרחים הרקומים?
ובכן, סדרת החישוקים הזו מוכנה והיא כבר בחנות האטסי ומרמלדה שלי...
מדובר בסדרה ייחודית של 4 חישוקים (שניתנים לרכישה כל אחד בנפרד), הבד הוא בד וינטאג' בן למעלה מ-40 שנה, ממנו תפרה סבתא שלי ז"ל ציפות לכריות...
אחרי שנפטרה, לקחתי את הציפות אליי ולאחרונה, אחרי שהייה ארוכה במעמקי הארון, הן יצאו החוצה ולאחר שרקמתי את קוי המתאר שלהם, הם הפכו לפריט דקורטיבי נוסטלגי לקיר...
אם יש לכם מצעים מבית סבתא שאתם שומרים בעומק הארון רק בגלל הערך הנוסטלגי שלהם, אבל הייתם רוצים לראות אותם מוצגים לראווה על הקיר, אתם מוזמנים לפנות אליי ונחשוב יחד איך להחיות אותם מחדש.
תודו שהתמונות האלו עושות מצב רוח אביבי...
שיהיה לכולנו שבוע חמים ונפלא ופורים שמח!!
עדיה, בהזדהות עמוקה עם תחושת רכבת ההרים צריך לזכור שמתישהו איכשהו היא בסוף חוזרת למטה...
השבמחקהבובה שלך בובה והחישוקים מעלפים!
תמונות נהדרות של גאיה...וחישוקים יפיפיים ומרגשים! בהצלחה בכל המעבר...אכן לא קל...
השבמחקאיזה כיף שהקטנה מככבת!!
השבמחקאני מקווה שיובל נרגע קצת בינתיים והצליח להתאושש (ד"ש חמה לכולם ממני!!!).
שתמיד יהיו רק רגעים של אושר!
השבמחקבובה, אני מקווה שבקרוב הכל יתסדר ויהיה מושלם..
השבמחקהחישוקים מהממים וגאיה הורסת ת'בריאות..
נשיקות!
אילו רגעי קסם מקסימים, נהנתי מהשיתוף ויש במה ובמי להתגאות אתם באמת משפחה מיוחדת במינה ושיהיה בהצלחה בחטיבה.
השבמחקמחכה לראות את התחפושות!!
והחישוקים, החישוקים יפיפיים - איך יש לך אומץ להפרד מהם???!!!
חג שמח
שולי