סיבה למסיבה...או איך מצאתי את עצמי במסיבת הסקראפ של אליס

אני לא נוהגת להשתתף במסיבות סקראפ, סדנאות או מפגשי יצירה, מכמה סיבות...(ואל תחשבו שלא מדגדג לי בכל פעם שמתפרסמת סדנה מעניינת או מסיבה עם הבטחות להמון כיף)...

* לרוב, המסיבות/סדנאות/מפגשים האלו נערכים במקומות מרוחקים עבורי ובשעות מאוחרות (מבחינתי אם אני מגיעה למפגש שמתחיל בשמונה, רצוי שאגיע אליו עם פיג'מה ושק"ש)...

* סדר העדיפויות הכלכלי שלי כנראה קצת אחר...

* מפגשים, מעבר להיותם בעלי אופי נושאי מסוים (במקרה הנ"ל יצירה ו/או סקראפ) הם קודם כל מפגש חברתי ואני...אני לא טובה עם אנשים...
אני חותמת בעיניים עצומות על כך שיש לא מעט אנשים, שחושבים שאני הסנובית הכי סנוביסטית שקיימת, בגלל שאני לא ניגשת לאנשים לשוחח איתם ומעדיפה לשבת או לעמוד בצד עם עצמי...וכשמישהו ניגש אליי ויוזם שיחה, אני לרוב מחייכת, עונה ספציפית לשאלה שנשאלת ולא מפתחת שיחה...
אבל אני באמת לא סנובית...אני פשוט לא טובה עם אנשים...

מאז שהילדון שלי נכנס למועדון האקסקלוסיבי של הקשת האוטיסטית, למדתי והבנתי את הקושי שלי עם אנשים...(מדהים כמה דברים אתה מגלה ומבין על עצמך אחרי שהילד שלך מאובחן)...

אני נחשבת "אשת אמצע" (Broader autism phenotype) יש מי שקוראים לזה "בן דוד" של אוטיזם ובמילים פשוטות, אלו אנשים עם מרכיבים אוטיסטיים, בעיקר בתחום קשיי השפה, התקשורת והמיומנויות החברתיות, שאינם נכנסים לטווח האבחוני של אוטיזם על פי המדריכים הדיאגנוסטיים.

כשלמדתי על הנושא קצת יותר, הבנתי למה היה לי תמיד כל כך קשה עם אנשים, למה כל מפגש עם אנשים חדשים הפך לי את הבטן וגרם לי לחרדות ברמה כזו שעם הזמן פשוט הפסקתי לצאת החוצה לעולם...נמנעתי ממפגשים עם אנשים חדשים, מצאתי תירוצים למה לא להענות להזמנות לאירועים של אנשים שאני לא מכירה ונשאבתי לעולם הוירטואלי שסיפק לי רשת בטחון בתקשורת עם אנשים.

על המחיר שהמשפחה שלי משלמת על זה לא ארחיב, אבל אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה זה קשה...ועכשיו תחשבו גם על העובדה שאני מגדלת ילד מיוחד, שצריך הכי הרבה תמיכה ועזרה והכוונה במיוחד בתחומים האלו שלי עצמי כל כך קשה איתם...(ואני אומרת תודה שאני אמא לילד הזה, כי בזכותו למדתי להכיר את עצמי ואת הקשיים האלו ולנסות להתגבר עליהם).

בכל מקרה, כשאליס פרסמה בבלוג שלה שהיא מתכננת מסיבת סקראפ בשעה אידיאלית מבחינתי ובעלות שפויה, זה שוב דגדג לי...אפילו לחצתי על כפתור ה"אולי אגיע" באירוע שפרסמה בפייסבוק שלה...בעיקר בנסיון לשכנע את עצמי לעשות סוף סוף איזה צעד בכיוון...זה כמובן לא מנע מעצמי לנהל מאבקים פנימיים של למה ללכת ולמה לא...

בסופו של דבר, ההכרעה ללכת נפלה במפגשון האחרון שהיה אצלי...כשתוך כדי קשקשת ויצירה, אחת הבנות שאלה אם מישהי נרשמה למסיבה ואני עניתי שחשבתי אולי להרשם, אבל אני עוד לא סגורה...
חן, הכפרה הפרטית שלי, קפצה מיד ואמרה "יאללה, אנחנו הולכות! זו המתנה שלך ליום ההולדת" ותוך שניה כבר היתה בשיחה עם אליס, מה שלא אפשר לי אפילו הזדמנות לשלוף תירוצים למה לא ללכת...

מיותר לציין שעד הרגע האחרון עוד נלחמתי בשדים הפנימיים (והיה לי אפילו תירוץ אחד מעולה ואמיתי! גאיה היתה קצת חולה), אבל בסוף, עם המון כאבי בטן וחרדות...נסעתי לתחנת הרכבת להפגש עם הבנות בדרכינו למסיבה...

על תלאות הדרך לא אספר, במיוחד לא על הנסיעה ההזויה חזרה, רק אתנצל בפני חיילי צה"ל על שהצעתי לנשנש אחד מהם, כי היינו מה זה רעבות! ובפני הבחור שישב לידי ברכבת ובטח חשב שאני "על משהו"...כי הצחוקיה שפתחתי עם חן היתה מופרעת לגמרי, אבל זה מה שקורה אם אני עדיין ערה בשעה אחת בלילה...

גם על המסיבה לא ארחיב, כי אני כבר לא בטוחה שאתם עוד פה (ובטח תקראו עליה בעוד מליון בלוגים של הבנות שהיו בה)...רק אומר שהיה כיף! והיו אחלה חידונים, הגרלות ופרסים (זכיתי, בטח זכיתי...)

ולבנות שבאו אליי במהלך הערב לומר שלום...תודה! (אורלי...סאחטיין עלייך, את מותק) מקווה שאחרי הפתיח של הפוסט אתן מבינות קצת יותר את ה"אנטי-סוציאליות" שלי...אני חושבת שאני די נחמדה כשאני כבר מכירה את האנשים :-)

במסיבה עצמה לא הספקתי ליצור הרבה, למעט שני Make and take, שסיימתי בבית הבוקר וזה מה שיצא...

ולפני סיום, חן חגגה יום הולדת ממש לא מזמן וחוץ מהמתנה שקניתי לה, הכנתי לה גם קנווס צבעוני וחמוד...לאור ההתלהבות האישית שלי מהתוצאה (וזה לא קורה תמיד) וההתלהבות של חן, ככל הנראה אכין ליין קנווסים בסגנון, שיעלה לחנות באטסי (לא, היא עוד לא נפתחה...החופש הגדול וההכנות לשנת הלימודים לא ממש אפשרו לי התקדמות בנושא, אבל זה יגיע...)

שבת שלום לכוווולם...

Pin It