שמחה רבה...שמחה רבה...פסח מגיע ואני גמורה!

המנטרה הזו חוזרת בכל פסח ויחד איתה השביזות והחלומות הלא באמת ריאליים שלי (הנה מה שכתבתי לפני שנה, היה טוב להזכר, קצת צחוק על הבוקר, לפני ששוב יוצאים למסע המפרך)...אז כדי לא לחזור על הקיטורים שנשמעים השנה בדיוק כמו לפני שנה וגם כדי לחסוך זמן, כי פסח על הראש ויש עוד מה לנקות...

אגש ישר ולעניין!

הסיקורים האחרונים שלי עבור מגזין סקראפהוליק.
מי שקורא את בלוג המגזין כבר ראה את העבודות, אבל מאחר ואנחנו שלוש בנות, אי אפשר לתפוס יותר מדי זמן מסך לעצמי ולכן לא העליתי תקריבים או זויות צילום שונות שמראות את העבודות מכיוונים שונים (וזה חשוב מסתבר)...
אני אמעט בהסברים...מי שירצה לדעת איך עשיתי משהו מסוים שלא הסברתי לגביו...מוזמן לשאול בתגובות...

מנתנאלה קיבלנו לסיקור חותמת חמודה של אמא ובתה...אני בחרתי להשתמש בחותמת בדף אלבום שעיצבתי לי ולגאיה וזו התוצאה:

השתמשתי בקארדסטוק כתום חלק של DCWV, בעזרת שבלונה (מפית פלסטיק דקורטיבית מאיקאה) וצבע אקרילי שדולל במים והותז בספריי יצרתי דוגמה של עיגול עם לבבות, אותם הדגשתי אח"כ בעט לבן.

נעשה שימוש בצבע אקרילי ועטים שחורים ולבנים מסביב לשוליים, החותמת הוחתמה על הדף עצמו ונצבעה חלקית להדגשה בעט לבן. שימוש בקארדסטוק דו צדדי בגוונים מתאימים יצר פרחים ולב...

מקוסמו קריקט קיבלנו קיטים ודף צ'יפבורדים, אני קיבלתי את קיט The boyfriend ודף הצ'יפבורדים התואם. בחרתי לעשות בו שימוש ליצירת מיני אלבום ליובל, הגברבר הקטן שלי...לא השתמשתי בכל הקיט (היה לי קשה לבזבז  ;-)) ונשארתי עם חומרים ליצירת עבודות נוספות...

הוספתי כמה קישוטים שהיו לי בבית ואני מאוד אוהבת את התוצאה...

 

זהו, שיהיה לכולכם חג פסח שמח וכשר (למי שזה משנה לו)...ונתראה אחרי המצות, או אולי עוד לפני כן...

סיפור יום הולדת וזוכה בהגרלה

לפני שאספר על יום ההולדת המיוחד שלי או על יום ההולדת שחגגתי אתמול,  אני רוצות להודות לכל מי שהגיב על הפוסט הקודם.  היה מרגש לקרוא את התגובות המפרגנות והמעודדות. מרגע פרסום הפוסט ועד לתגובה האחרונה שהתקבלה הרגשתי הכי מיוחדת והכי מוכשרת ונפלאה, אז תודה  :-)

אתמול חגגתי 37, זה נשמע לי כל כך זקן! והכי לא מסתדר לי עם נפש הילדה שבתוכי...
אחרי כל האירוחים והעוגות שהכנתי במסגרת הביקור של מנדי בארץ, לא ממש התחשק לי לארח או להכין עוגה, למזלי גיסתי כנראה קלטה אותי מהקצה השני של הארץ והגיעה עם המשפוחה לסופ"ש אצל ההורים, מה שגרר מפגש משפחתי (שתמיד קורה כשהם מגיעים), אז גם אירחו אותי וגם הכינו לי עוגה (וגם הסתלבטו עליי בלי סוף, כי הנה גדלתי בעוד שנה)...היה נחמד, אבל לא מיוחד...

יש שלושה ימי הולדת אותם אני זוכרת כמיוחדים...
בת המצווה שלי, אותה חגגו לי הוריי במסגרת הכיתתית, כי אז לא היה נהוג לחגוג באולמות וממילא לא היה לנו כסף או מצב משפחתי מתאים לחגיגה כזו...מה שהיה מיוחד באותה יום הולדת זה שאבא שלי כתב לי שיר...לצערי השיר לא אצלי ואני לא זוכרת ממנו הרבה, אני רק זוכרת שהוא סיפר איך בגיל שנתיים הלכתי לאיבוד במסגרת נופש בקיסריה וכבר אז ידעתי לומר לאנשים שמצאו אותי את שמי, את שם הוריי וכתובתי...

יום הולדת נוסף מיוחד הוא יום ההולדת ה-35, בו קיבלתי מתנה את גאיה בתי...אמנם באיחור של שבוע, אבל אני לא נתפסת לקטנות  :-).

יום ההולדת המיוחד ביותר עד כה, היה יום ההולדת ה-22 שלי...זה יצא בדיוק בפורים, בעלי שאז היה עדיין חבר שלי (במשך 7 שנים), בא אליי לתת לי משלוח מנות מאמא שלו (למי שלא זוכר או מכיר את הסיפור, הוא היה שכן שלי)...אני שכבר חשבתי שהנה הוא שכח ומה פתאום מביאים לי משלוח מנות ליום הולדת, הופתעתי כשהוא נתן לי אח"כ כרטיס וביקש שאקרא...התחלתי לקרוא את הברכה ולא שמתי לב בכלל שבצד השני של הכרטיס כתובה הצעת נישואין!
כשכבר קראתי, לקח לי רגע וקריאה נוספת כדי להבין מה קורה פה, בשלב הזה הוא שלף את הטבעת. ההתרגשות היתה גדולה, בכיתי כי הייתי בטוחה שזה לא יקרה, בשבועות שלפני יום ההולדת הוא פיזר רמזים עבים שהוא בכלל לא מוכן לחתונה וזה לא מעסיק אותו...חצי שנה אח"כ התחתנו...וזה ללא ספק יום ההולדת הכי מיוחד שלי  :-)

ועכשיו, להגרלה שנערכה הבוקר...
נעזרתי בשירותי הגרלה אינטרנטיים והמספר שעלה בגורל הוא: 14
ותגובה מספר 14 היא תגובתה של תמרי שכתבה: 
 tamari* אמר/ה...
וואו העבודות מקסימות!
כולן כולן כולן,
מאחלת לך המון הצלחה.
אני חושקת בשלטי הבתים הם מטריפים!

תמרי, ברכות! אני עדיין מחכה לשמוע איזה סיפור יום הולדת מיוחד...ובינתיים את מוזמנת לשלוח אליי את כתובתך אל המייל:  adiyaber@gmail.com


אני רוצה לחלוק אתכם תחושה...ככל שקיבלתי עוד ועוד תגובות לפוסט ההגרלה, התחלתי לחוש אי נוחות, רציתי לתת מתנה לכולן! איך אפשר לבחור? זה לא הוגן...
ואז חשבתי לעצמי שממילא נורא מתחשקת לי איזו החלפה פרטית, כי מזמן לא השתתפתי בהחלפות בגלל ההתעסקות עם המגזין וחוסר הזמן...כך שאולי זו ההזדמנות לתת למישהי נוספת? אמנם בתמורה להחלפה משלה, אבל זו עדיין תחושת נתינה שממלאת את הלב...
אז אם מישהי חשקה בהחלפה פרטית, מוזמנת לשלוח אליי מייל  :-)

ושיהיה יום נפלא!

מי רוצה בלוג קנדי?

בשבת הקרובה, הופ הופ טרללה אני גדלה בשנה וחשבתי שיהיה נחמד לפנק מישהו מקוראיי הנאמנים על הדרך (ומי שקורא אותי הוא לגמרי נאמן, כי לא קל לסבול את הבלבלת הכרונית שלי)...אבל...
לפני שכולכם קופצים (לפחות החלק היוצר שבכם), ארגיע קצת את ההתלהבות או שמא אומר, אבאס אתכם קשות...אני לא מגרילה חומרי יצירה שווים אלא עבודת יד שלי, עבורי זו דרך ראויה להודות למי שמתעניין בעבודות שלי וקורא את הפוסטים (וגם כי תכל'ס אני לא שופעת חומרים "קונבנציונליים" שבאמת תרצו לקבל).

אבל לפני שנגיע לפרטי ההגרלה, כמה עבודות שהכנתי לאחרונה...העבודות נוצרו לכבוד יריד אמנים בו השתתפתי בשישי האחרון, אם אני צריכה לסכם במילה אחת...אז אכזבה מתאימה פה יופי.
האירוע התקיים בישוב שורשים בגליל...מקום קסום, ירוק ופסטורלי, קצת אחרי יובלים, אבל כנראה שלא היתה חשיפה מי יודע כמה לאירוע וקומץ האנשים שהגיעו, הביעו בעיקר התלהבות מילולית ולא שלחו יד לכיס...אז חזרנו הביתה (חן ואני) בדיוק כמו שיצאנו פלוס תשישות מהחום שהיה באותו יום וגם קצת שעמום כי כמה אפשר לשבת על כסא ולבהות בכורכר?
הבעל, אופטימי באופן טבעי, אמר שלא נורא וניסיתי ומפה אפשר רק להתקדם, אבל לי התחשק להתקדם למיטה, להוציא בדרך לשון לקנווס ההעצמה מהפוסט הקודם ולהתחבא מתחת לשמיכה. לא העצמה ולא נעליים (אם כי מאז שיצאתי מתחת לשמיכה אני מריצה מחשבות על פתיחת חנות באטסי...).

אז הנה חלק מהעבודות שיצרתי ליריד (לא מעלה הכל, סבלנות זה לא הצד החזק שלי) מזכירה לכם שלחיצה על תמונה, מגדילה אותה.

הקוביות האלו מעוצבות בארבעה צדדים. על כל פאה הדבקתי אות, כדי ליצור מילים כך שניתן לסובב אותן ולבחור בכל פעם במילה אחרת שתקשט את המדף.

לפני שאני עוברת לבלוג קנדי...שלשום ביקרו אצלינו אחי ומנדי (כן, שוב...) היה אחלה, אם כי אני הייתי במצב של אי שפיות זמנית בגלל עייפות ועשיתי קצת שטויות (לא אפרט, אבל בואו נאמר שהיה קצת בעייתי לקבוע מי זו גאיה ומי זו אמא שלה), בכל אופן, נחה עליי הרוח והחלטתי לצ'פר את מנדי בעוד מתנה ורגע לפני שהיא חוזרת ארה"בה, הכנתי לה קוביות עץ קטנות מעוצבות עם שמה בעברית.

ועכשיו לבלוג קנדי, כמו שכבר כתבתי, תוכלו לזכות בעבודת יד שלי והאפשרויות הן:
- קוביות עץ קטנות מעוצבות עם שם או כיתוב כלשהו לבחירתכם.
- אחד הינשופים המתוקים.
- או שלט מעוצב לבית (בעברית או אנגלית לבחירתכם)
כל אחת מהאפשרויות מופיעה פה בפוסט.

מה צריך לעשות כדי לזכות?
פשוט לכתוב תגובה ולספר בה על יום ההולדת הכי מיוחד שחגגתם.
בנוסף, כתבו באיזו עבודת יד הייתם רוצים לזכות.
ניתן להכנס להגרלה עד שבת הקרובה בחצות. ההגרלה עצמה תערך ביום ראשון.
מי שרוצה מוזמן להפיץ את השמועה על הבלוג קנדי ולהצטרף לרשימת העוקבים אחריי (בקוביה בצד ימין), אבל זו ממש לא חובה  :-)

על יום ההולדת הכי מיוחד שלי אספר בפוסט הבא, נדמה לי שהנוכחי כבר מספיק ארוך  :-)

*** מי שמתעניין בעבודות שלי, הן למכירה (אלו שפה ובכלל), ניתן לפנות אליי דרך המייל המופיע בצד ימין.

סדנה מצולמת: קנווס מעוצב להעצמה אישית נשית

החל מהחודש מגזין סקראפהוליק עבר למתכונת בלוג ותכניו פתוחים לכולם.
נושא החודש הוא נשים וזו הסדנה המצולמת שלי לגיליון:


לא כולנו זקוקות לעידוד ותמיכה מהחוץ כדי להרגיש בעלות ערך, לא כולנו זקוקות לליטופי אגו תמידיים, אבל לכולנו יש רגעים קטנים בהם אנו חשות שאנחנו לא מספיק...טובות, מוכשרות, מעניינות ועוד...
מאחר והגיליון עוסק בנושא שכולו נשים והסדנה עולה יום אחרי יום האישה הבינלאומי, חשבתי שיהיה מתאים להכין משהו שיזכיר לנו שאנחנו כן מספיק...

החומרים:
קנווס מתוח על מסגרת עץ (השתמשתי בקנווס בגודל 30X30 ס"מ).
צבעי אקריל בגוונים רצויים
מכחול
מראה עגולה (ניתן להשיג בחנויות היצירה)
קישוטים שונים (השתמשתי בחותמות ופרחי נייר)
כיתובים

 1. בחרתי בצבעי אקריל לבן, תכלת וטורכיז וצבעתי את הקנווס במעגלים מהפנים כלפי חוץ כשהצבעים הולכים ומתכהים ככל שאני מתקרבת לשולי הקנווס.

2. בחרתי בחותמות שמבחינתי אומרות אישה, חותמת נעל על עקב (של חברת Hero arts) וחותמת שמלה (של חברת Inkadinkado). את חותמת הנעל החתמתי בצידו התחתון הימני של הקנווס ואת חותמת השמלה בצידו השמאלי התחתון של הקנווס, החתמה שעברה גם הבלטה עם אבקה ואקדם חום.

3. בשלב הבא מיקמתי את המראה העגולה שלי, סימנתי את שוליה בעזרת עפרון והנחתי אותה בצד. עברתי על סימון העפרון בעזרת מכחול וצבע אקריל לבן וציירתי ביד חופשית עיטורים שיהוו מעין מסגרת למראה.

4. הדבקתי את המראה בהתאם לסימון והכנתי פרחי נייר מנייר מדוגם על פי ההדרכה הזו: http://cosmocricket.typepad.com/cosmo_cricket/2009/07/natasjas-wedding-bouquet-class.html
את הפרחים סידרתי סביב המראה בין העיטורים המצויירים, כך שהם מהווים חלק ממסגרת המראה.
הכנתי פרח נוסף ממפה עשויה בד ארוג והוספתי אותו לצד פרחי הנייר. פרח זהה נוסף הנחתי על חותמת השמלה באיזור המותניים.

5. מאחר והמטרה היתה ליצור קנווס שייתן העצמה אישית ונשית, הוספתי בעזרת אותיות סול ונייר מבית קסם שימושי את הכיתוב "אני אישה" והדפסתי על בריסטול לבן שלל תיאורים חיוביים על עצמי. כל שנותר לעשות הוא לתלות את הקנווס ולהביט במראה ובכיתובים בכל פעם שרוחי תיפול.

ואם בנשים עסקינן, לפני יומיים צוין ברחבי העולם "יום האישה הבינלאומי". יום האישה התחיל לפני 153 שנים, ב-8 במארס 1857 , כאשר פועלות ענף ההלבשה בניו יורק קיימו מצעד מחאה בתביעה לתנאי עבודה טובים יותר ושוויון זכויות לנשים. כאשר הגיעו לאחת השכונות העשירות יותר של העיר פיזרה אותן המשטרה ואסרה נשים רבות. עם זאת הצליחה ההפגנה להפוך לסמל למאבק הנשים לשוויון זכויות. בשנת 1978 הוכר התאריך כיום האישה הבינלאומי על ידי האו"ם.
את יום האישה הפרטי שלי "חגגתי" בעייפות טוטאלית, אחרי לילה לבן באדיבותה של גאיה החולה, שהתקשתה לנשום בגלל אף סתום והתעוררה בערך כל 5 דקות בצווחות קורעות לב, בנוסף, גיליתי בבוקר ילדה עקוצה מכף רגל ועד עין, מה שבטח לא עזר לה לישון. אז במשך כל היום נלחמתי להחזיק את העיניים פקוחות, במיוחד כדי לראות איך עובר חולף לו היום "המיוחד" הזה בלי שום דבר שיגיד שהוא מיוחד...עד שבערב, אחרי שעתיים אצל האורתודנט, נכנסו הבעל והבכור עם אריזה ביד ושאגו "יום האישה שמח!"
באותו רגע הם עשו אותי אישה מאושרת מאוד! רוצים לראות למה??

הכיתוב על האריזה "דודו אוטמזגין" שימח אותי מאווווווד! כי אני חובבת עוגות מושבעת! שימו אותי על אי בודד בלי אוכל בכלל, אבל עם מקרר של קונדיטוריה ועשיתם אותי אישה מאושרת במיוחד...
אז באותו ערב, שני החבר'ה שלי עשו אותי מאוד מאושרת!

הנשר נחת...

ואפילו כבר היה אצלי במפגש משפחתי ולפני שאני אהפוך באופן רשמי לאחות המכשפה, אני אבהיר שהנשר היא מנדי, החברה האמריקאית של אחי  :-)

אז בשישי האחרון נסעתי עם אחי ועם יובל שהיה אפילו נרגש יותר מאיתנו, לשדה התעופה...
בדרך, כמו בפעם הקודמת בה נסעתי לשדה (אני תמיד על תקן הנהגת, אף פעם לא על תקן זו שטסה...) לקחתי פניה לא נכונה (איך חוזרים על אותה טעות מטופשת פעמיים בזמן של חצי שנה?) אבל התעשתתי מהר והגענו אל היעד רק כדי לגלות שיום שישי הוא יום עמוס לא רק בכבישים, אלא גם בנתיבים השמיימיים.
כמה אנשים!!

מצאתי חניה בחניון החיצוני וקיוויתי שאצליח למצוא את הרכב בים הרכבים סביבי.
כשהגענו לאולם קבלת הנוסעים ההתרגשות התעצמה וכך גם כאב הראש שלי! אתם יודעים שלצפות בכל כך הרבה אנשים מסתובבים מול העיניים, עושה מיגרנה?
בשלב הזה החלטתי שהכי טוב לשבת ולחכות, ממילא הטיסה עוד לא נחתה...זו כמובן אתנחתה מצוינת לצלם את יובל עם השלט המקסים (אז מה אם אני לא אובייקטיבית?) שהכין עבור מנדי...

לאט לאט כמות האנשים הדלדלה, בטח מיהרו להדלקת נרות...מצאנו את עצמינו עומדים וכוססים ציפורניים (אחי בעיקר, אבל זה פגם מולד) ולידינו בחורונת נוירוטית שלא הפסיקה לקשקש באנגלית על זה שהיא מחכה לשתי חברות טובות שצריכות להגיע מניו יורק והיא לא מבינה איפה הן ואולי קרה משהו בדרך ואולי מישהו לקח אותן בטעות בתור המטען שלו (ולא משנה בכלל, שהמטוס נחת רק חמש דקות קודם ויש תהליך מסוים שאורך זמן)...

כנראה שאלוהים אוהב אותי, כי התפללתי ממש חזק שמנדי תצא כבר אלינו ותגאל אותי מייסוריה של הנוירוטית והיא באמת יצאה! עם חיוך ענק מרוח על פניה (וגם על צג המצלמה, כי בדיוק אז הפוקוס החליט לשבות רעב)...
אחרי חיבוק של 10 דקות, שנראה כמו שעתיים עם אחי (הלו, היא פה לשבועיים...השעון דופק!) ואחרי כמה ניסיונות שלי להתגבר על הבלק אאוט באנגלית...זזנו לכיוון הרכב.
כל הדאגות שלי שלא נמצא אותו, התפוגגו ברגע אחד שחייב תמונה.

בדרך הביתה עצרנו בבית הפנקייק, כדי להשתיק את הרעב וגם קצת את יובל שקשקש עם מנדי כל הדרך והפתיע אותי בענק עם האנגלית שלו (אני יודעת שיש לו אנגלית טובה, אבל לא חשבתי שיצליח לנהל שיחה כזו קולחת, שיחקת אותה ילד!)

איך שהגעתי הביתה התחלתי להתכונן לאירוח המשפחתי למחרת...לא אלאה אתכם בפרטים, כי זה מעייף (במיוחד מהנקודה שאבא שלי ובת זוגו הגיעו ולרגע הרגשתי שנקלענו בטעות למחלקה הגריאטרית) אבל אספר שמנדי אהבה את מתנות עבודת היד שלי ואפילו אמרה שהיא אוהבת מתנות בעבודת יד (אבל אולי זה בגלל שהיא נוררררררררררראאאאאאא מנומסת! האתגר הבא שלי הוא לגרום לה קצת לצאת מהכלים  ;-))
גם אנחנו קיבלנו ממנה מתנה, היא הביאה לכולנו תמונה אמנותית ממוסגרת של אחת הערים בארה"ב, כל אחד זכה לבחור את התמונה שרצה, אני בחרתי תמונה מקסימה של שיקאגו.

ולסיום תמונות בונדינג של גאיה עם אחי ומנדי (שלצורך הביקור לימדנו אותה לומר כמה מילים כמו מנדי = "בדי",  Thank you = "תאק יו" ו -I love you שיצא לגמרי נאמן למקור).

בעוד יומיים, פוסט יצירתי בחסות סקראפהוליק ועד אז...לכל הנשים בעולם! שיהיה לכן יום של פינוק, כיף, אהבה ונסו רק ליום אחד, לחשוב על עצמיכן!

אורחת מרחוק

היה לי שבוע מטורף, כל כך הרבה הכנות, סידורים ונסיעות...הכנת והגשת ניירת לביטוח לאומי (צריכה אצבעות מוחזקות שלא ידחו אותנו), בדיקת בי"ס אנתרופוסופי לשנה הבאה - חוויה בפני עצמה, מקווה לכתוב על זה בקרוב (גם פה, החזקת אצבעות שנתקבל יכולה לעזור), הכנת תוצרים ליריד בו אשתתף ממש בעוד שבוע יחד עם חברתי האהובה והמוכשרת חן (בישוב שורשים בגליל התחתון למי שמתעניין וממש משעמם לו בשישי הבא)...
והשבוע הקרוב לא פחות לחוץ ומטורף...
אבל היום אני עושה הפסקה קלה מהכל ונוסעת לשדה התעופה לאסוף אורחת מרחוק. חברה של אחי מארה"ב מגיעה!
הבחור נטול רכב וגם כישורי הנהיגה כנראה נשכחו, אז התנדבתי לקחת אותו לשדה ובחזרה...כולנו מתרגשים מאוד, אפילו יובל ביקש להצטרף והכין שלט מקסים לקבל את פניה.
מחר בערב יערך אצלי מפגש הכרות משפחתי והכל כבר כמעט מוכן, אפילו המתנות שהכנתי לה ונאלצתי להתאפק עם פרסומן כאן...אז עכשיו כשהיא כבר במטוס ולא יכולה להציץ בבלוג, אני יכולה להעלות אותן...

הכנתי לה יומן טיול, בו תוכל לתעד בעיקר מילולית את הביקור שלה כאן ובובת ינשוף מתוקה, כי היא אוהבת ינשופים  :-)

הפוסט הזה קצר במיוחד, כי אני אוטוטו זזה לשדה, אז שתהיה לכולם שבת נפלאה!