(הפוסט הזה נכתב כבר לפני שבוע, אבל בגלל שלא היה לו עדיין סוף, חיכיתי עם הפרסום...)
זה לא פוסט יצירה, אבל אם אתם לא רוצים לאכול אותה כמוני, כדאי לכם לקרוא...
הכל התחיל לפני יותר משנה, קצת לפני שפתחתי את חנות האטסי שלי וחשבתי שהגיע הזמן שגם לי תהיה חותמת אישית עם לוגו והכל, בכל זאת המטרה היתה למכור עבודות שלי...
אז פניתי לאחת והיחידה, המוכשרת והמצחיקה בטירוף...מקופלת...כי תמיד חלמתי על חותמת כזו עשויה עבודת יד ומקופלת פשוט אלופה בתחום הזה...
החלפנו בינינו כמה מיילים, שיגעתי אותה כהרגלי...אבל בסוף החלטתי שזה עוד לא הזמן...קודם נראה שהעבודות שלי שוות את הטרחה...
חלפה שנה, עבודות התחילו להמכר (בקטנה, אבל הפידבקים החמים שהלקוחות משאירים לי שווים עבורי יותר מכל!) ואני התחלתי להתכונן ליריד ראש השנה בו עמדתי להשתתף...
זה הזמן, חשבתי ושוב פניתי למקופלת...הפעם כבר ממש שיגעתי אותה עם סקיצות ודרישות שונות ומשונות...כי נורא רציתי שהחותמת תהיה בדיוק כמו בלוגו (שזה אומר פונט לא פשוט ואותיות ממש קטנות)...מקופלת היתה הכי סבלנית (וסובלנית) לשגעונות שלי אבל גם היתה מספיק הוגנת לומר לי שאת האותיות הממש קטנות בלוגו היא לא יכולה לגלף והציעה לי פתרונות אחרים...
אבל אני, מה ל'שות...יש לי שריטות...התעקשתי...ובשלב מסוים הבנתי שאני צריכה לוותר על חלום ה"חותמת מגולפת ביד מבית מקופלת" ואחרי שהתנצלתי עמוקות בפני מקופלת על זה שסתם הטרפתי לה את השכל...פניתי לחפש פתרונות מכניים יותר בדמות חותמת סיליקון מגולפת בלייזר...
בחיפושיי אחרי יצרני חותמות מצאתי אתר של מישהי מקומית, התלהבתי...קל"ב!
שלחתי מייל עם סקיצה לחותמת וביקשתי הצעת מחיר...קיבלתי תשובה זריזה, המחיר היה ממש שווה! (כדי לסבר את אוזניכם, 50 ש"ח לחותמת) אבל אז קלטתי שאני צריכה לשלוח עוד מייל, כי חסר מידע חשוב כמו איך משלמים, מה עלות המשלוח והאם יש להם את הפונטים בהם השתמשתי, כי היה לי מאוד חשוב לשמור על החותמת כמו בלוגו שעיצבתי (כבר אמרתי...שריטה).
אחרי יומיים של המתנה לתשובה, שלחתי מייל נוסף לוודא שהמייל הראשון הגיע ליעדו ולא טעה בפניה באיזו צומת של כבלים תת קרקעיים...
המייל כנראה הגיע ליעדו כי אז קיבלתי טלפון מבעלת העסק, שיש בעיות עם הקובץ ועליי לשלוח אותו בפורמט אחר כדי שיוכלו לפתוח אותו...(איזה קטע...לא שמו לב לזה עד עכשיו?) בינתיים הספקתי להדליק גם את חן שרצתה חותמת לקראת היריד והחלטנו להזמין ביחד, לאחר שהובטח לנו שהחותמות תהיינה מוכנות תוך יום-יומיים.
בשלב הזה הדברים עדיין התנהלו בסדר באופן יחסי, למעט העובדה שהתחלתי להרגיש קצת כמו כלב שהבעלים שלו מושך אותו חזק מהרצועה, כי הייתי צריכה לרדוף אחרי בעלת העסק כדי לשמוע ממנה האם הקובץ נפתח, האם יש להם את הפונטים הנדרשים והאם בכלל ניתן לייצר את החותמות...
אחרי שחן ואני עיצבנו את החותמות והיינו מבסוטות ממה שיצא, שלחנו את הקובץ הסופי עם בקשה לייצר חותמות גומי ("עדיף לך חותמת גומי ולא סיליקון, בגלל סוג הפונט" כך אמרה לי בעלת העסק).
בעלת העסק אישרה את הקובץ וביקשה שניצור איתה קשר לצורך תשלום והסדר העברת החותמות (דואר, איסוף עצמי וכו')...
בשלב הזה חלפו כבר 5 ימים מאז המייל הראשון שלי, כשבמהלך הימים האלו רדפתי אחרי בעלת העסק אינספור פעמים כדי לקבל ממנה איזה שהוא אישור או מידע לגבי החותמות המתהוות שלנו...(ובכל פעם שהתקשרתי גיליתי שנמצאו עוד בעיות טכניות ושצריך לערוך שינויים נוספים בקובץ).
כשסוף סוף קיבלנו הודעה שהחותמות מוכנות, כבר הרגשתי הקלה, כי כל העסק התחיל להיות קצת מעיק וממש לא מקצועי...
בעלת העסק אמרה לנו שבמקרה היא תהיה באיזור שלנו ותוכל להביא את החותמות איתה, אלא שבפועל, "האיזור שלנו" לא היה בדיוק האיזור שלנו, אלא יותר האיזור "שלה" וחן (שרק יום לפני כן איבדה את סבא שלה והיתה עסוקה בשבעה) היתה צריכה לנסוע לפגוש את הגברת באחד הקניונים כי "זה על הדרך שלה לשאר הסידורים"...
ואם חשבתם שפה זה נגמר, טעיתם...חן המתינה לה שעה בקניון, כי בעלת העסק התעכבה בסוכנות מכוניות, בשלב מסוים היא גם הציעה לחן לבוא לפגוש אותה באותה סוכנות "על הדרך"...
בסופו של דבר חן קיבלה את החותמות ובאותו ערב באה אליי כדי לבדוק אותן, היינו די נרגשות לפתוח את המעטפה (כמו שתי ילדות סתומות) ולהפתעתינו גילינו שהחותמות עשויות סיליקון ולא גומי!
חשבנו שנוכל להבליג על זה, אבל אז ראינו שבחותמת של חן נערכו שינויים בלי שיידעו אותה, על מנת להתאימה לגודל בית החותמת ובחותמות שלי, הפונטים יצאו מאוד לא קריאים בהחתמה, מה שגרם לחותמת להיות בלתי שימושית כי אין מצב שאחתים בחותמת שלא מבינים מה כתוב בה, במיוחד כשמדובר בחותמת שנושאת לוגו ושם של עסק.
אם לא די בכך, אצל שתינו החותמות הודבקו אל העץ בצורה עקומה...בקיצור, אכזבה גדולה!
בשלב הזה הפיוזים שלנו כבר הוציאו עשן...גם על העובדה שהחותמות לא יוצרו מהחומר שסוכם עליו, גם על האיכות שלא אפשרה לעבוד איתן וגם על הדרך המאוד לא מקצועית שבה התנהלה כל התקשורת בינינו.
בעלת העסק טענה שעבור הסכום ששילמנו אנחנו לא יכולות לצפות שהיא תהיה זו שתיצור איתנו קשר ותיידע אותנו אם יש בעיות בקובץ וכו'...
וואלה...אם ככה זה עובד, אני לא גובה מספיק מהלקוחות שלי!
בכלופן, שחררנו קיטור וכתבנו לגברת מייל בו שטחנו את טענותינו, בתמורה היא הסכימה לייצר לנו חותמות חדשות מגומי ולהביא לנו ליריד שיתקיים כעבור שלושה ימים.
והיא אכן הגיעה ליריד...אבל בלי החותמות! "הקובץ לא תקין, הוא לא נפתח" היא טענה...ואני תהיתי..."איפה היית בשלושת הימים האחרונים מאז ששלחנו את הקובץ??"
"טוב, אתקן את הקובץ כשאחזור הביתה ואשלח לך" סיננתי והתחלתי לחפש את יגאל שילון,
חשבתי אולי הוא החליט לצאת מהנפטלין על חשבוננו ואני בסרט מתיחות שלו...
למחרת שלחתי לה קובץ מתוקן וכדי להיות בטוחה שהיא לא מפספסת אותו, גם סימסתי לה מייד לאחריו..."אבדוק אותו עוד מעט ואיידע אותך", היתה התשובה...
כנראה שהקבצים שלי מאוד ייחודיים כי מסתבר שלוקח הרבה מאוד זמן לבדוק אותם...חמישה ימים אח"כ שלחתי לה שוב מייל וסמס כדי לתהות מה קורה...היא ענתה שהקובץ שוב לא נפתח ושאנסה לשלוח שוב (מוזר, פתאום הקבצים שלי שנשמרו בדיוק באותה צורה ונשלחו בדיוק מאותו מקום, לא נפתחים)...עוד יומיים חלפו והתחלתי להריח משהו שרוף (זה היה הפיוז שלי!) התקשרתי אליה ונבחתי כמו רוטויילר עצבני, הפעם התירוץ היה שקרס לה המחשב (או הריאה או משהו שכזה, כבר לא כל כך עניין אותי)...
היא ביקשה שאשלח שוב את הקובץ...שלחתי, הפעם עם דד ליין לייצור החותמות ובקשה ליידע אותי שהמייל הגיע (אחרי שסימסתי כמובן שנשלח אליה מייל)...
שוב חולפים חמישה ימים של דממה אלחוטית מכיוונה, חן ואני כבר נמצאות במצב קטטוני של בכי שהופך לצחוק ולהיפך, הרגשנו כמו בסרט הזוי! כמעט חודש מאז המייל הראשון שלנו...אלוהים, כמה זמן וכמה תלאות בשביל חותמת אומללה!
אני שוב שולחת מייל, הפעם אחרי התייעצות עם עו"ד (כן, עד לשם הגענו) ומודיעה לה שאם עד הדד ליין אין חותמת, אנחנו מבטלות את העסקה...ואז אני מקבלת תשובה שאחזור אליה בהקדם, כי אין לה את הטלפון שלי (הכיצד? אחרי מליון סמסים ששלחתי לה?) ושצריך שוב קובץ מתוקן (בשלב הזה כבר רציתי למות, או לוותר על הכסף ולהפטר ממנה!)...
התקשרתי, התעצבנתי, התייאשתי...בהתייעצות עם חן, החלטנו שאנחנו מסיימות את הסאגה ההזויה הזו, לא שולחות שוב קובץ מתוקן (איך, איך פתאום שום קובץ לא נפתח? המחשב שלה קיבל אלרגיה לקבצים שלי שנפתחו עד עכשיו?) והודענו לגברת שאנחנו מבטלות את העסקה ושולחות לה בחזרה את החותמות הקודמות...התשובה שלה לא איחרה לבוא (מעניין איך התזמון שלה עובד)...בשורה התחתונה, קיבלנו איום בתביעה "ולו באופן עקרוני" (ציטוט)...
אחרי לבטים כיצד לפעול, הוחלט לעשות נסיון אחרון ולשלוח את הקובץ בפורמט אחר, אני מבחינתי רק רציתי לסיים את הסיפור, כבר לא עניין אותי אם תהיה לי חותמת או לא, ידעתי שממילא אצטרך לפנות למישהו אחר כדי לייצר חותמת, ידעתי שלא אקבל חותמת ראויה לשימוש גם אחרי כל הבלגן הזה...וממש, אבל ממש לא התחשק לי להתעסק עם תביעות (למרות שהצדק איתנו)...
באופן מפתיע, הקובץ נפתח והחותמות היו מוכנות תוך יום!
סיכמנו שהחותמות יישלחו אלינו בדואר רשום...היום, שבוע אחרי...החותמות בידי, לא תודות למשלוח בדואר, אלא תודות לבעלי שהסכים לנסוע אליה ולהביא אותן (כי היא לא שלחה בכלל)...
החותמות החדשות, מגומי...לא עולות באיכותן על אלו מסיליקון...או לסיכום...אין לי חותמות שמישות!
עכשיו, אחרי חודש של כאב ראש ואחרי שגרמה לי לאבד את אמוני, אני צריכה לחפש מקום מקצועי יותר, לתת בו שוב אמון ולקוות שהכסף שלי לא יזרק לשווא שוב...בתקווה שהפעם תהיינה לי חותמות ראויות לשימוש.
ואם אתם שואלים על מי אני מדברת? אז שמה ענת מ"לימונצ'לו - עיצובים בלייזר" בחיפה...
זה לא פוסט יצירה, אבל אם אתם לא רוצים לאכול אותה כמוני, כדאי לכם לקרוא...
הכל התחיל לפני יותר משנה, קצת לפני שפתחתי את חנות האטסי שלי וחשבתי שהגיע הזמן שגם לי תהיה חותמת אישית עם לוגו והכל, בכל זאת המטרה היתה למכור עבודות שלי...
אז פניתי לאחת והיחידה, המוכשרת והמצחיקה בטירוף...מקופלת...כי תמיד חלמתי על חותמת כזו עשויה עבודת יד ומקופלת פשוט אלופה בתחום הזה...
החלפנו בינינו כמה מיילים, שיגעתי אותה כהרגלי...אבל בסוף החלטתי שזה עוד לא הזמן...קודם נראה שהעבודות שלי שוות את הטרחה...
חלפה שנה, עבודות התחילו להמכר (בקטנה, אבל הפידבקים החמים שהלקוחות משאירים לי שווים עבורי יותר מכל!) ואני התחלתי להתכונן ליריד ראש השנה בו עמדתי להשתתף...
זה הזמן, חשבתי ושוב פניתי למקופלת...הפעם כבר ממש שיגעתי אותה עם סקיצות ודרישות שונות ומשונות...כי נורא רציתי שהחותמת תהיה בדיוק כמו בלוגו (שזה אומר פונט לא פשוט ואותיות ממש קטנות)...מקופלת היתה הכי סבלנית (וסובלנית) לשגעונות שלי אבל גם היתה מספיק הוגנת לומר לי שאת האותיות הממש קטנות בלוגו היא לא יכולה לגלף והציעה לי פתרונות אחרים...
אבל אני, מה ל'שות...יש לי שריטות...התעקשתי...ובשלב מסוים הבנתי שאני צריכה לוותר על חלום ה"חותמת מגולפת ביד מבית מקופלת" ואחרי שהתנצלתי עמוקות בפני מקופלת על זה שסתם הטרפתי לה את השכל...פניתי לחפש פתרונות מכניים יותר בדמות חותמת סיליקון מגולפת בלייזר...
בחיפושיי אחרי יצרני חותמות מצאתי אתר של מישהי מקומית, התלהבתי...קל"ב!
שלחתי מייל עם סקיצה לחותמת וביקשתי הצעת מחיר...קיבלתי תשובה זריזה, המחיר היה ממש שווה! (כדי לסבר את אוזניכם, 50 ש"ח לחותמת) אבל אז קלטתי שאני צריכה לשלוח עוד מייל, כי חסר מידע חשוב כמו איך משלמים, מה עלות המשלוח והאם יש להם את הפונטים בהם השתמשתי, כי היה לי מאוד חשוב לשמור על החותמת כמו בלוגו שעיצבתי (כבר אמרתי...שריטה).
אחרי יומיים של המתנה לתשובה, שלחתי מייל נוסף לוודא שהמייל הראשון הגיע ליעדו ולא טעה בפניה באיזו צומת של כבלים תת קרקעיים...
המייל כנראה הגיע ליעדו כי אז קיבלתי טלפון מבעלת העסק, שיש בעיות עם הקובץ ועליי לשלוח אותו בפורמט אחר כדי שיוכלו לפתוח אותו...(איזה קטע...לא שמו לב לזה עד עכשיו?) בינתיים הספקתי להדליק גם את חן שרצתה חותמת לקראת היריד והחלטנו להזמין ביחד, לאחר שהובטח לנו שהחותמות תהיינה מוכנות תוך יום-יומיים.
בשלב הזה הדברים עדיין התנהלו בסדר באופן יחסי, למעט העובדה שהתחלתי להרגיש קצת כמו כלב שהבעלים שלו מושך אותו חזק מהרצועה, כי הייתי צריכה לרדוף אחרי בעלת העסק כדי לשמוע ממנה האם הקובץ נפתח, האם יש להם את הפונטים הנדרשים והאם בכלל ניתן לייצר את החותמות...
אחרי שחן ואני עיצבנו את החותמות והיינו מבסוטות ממה שיצא, שלחנו את הקובץ הסופי עם בקשה לייצר חותמות גומי ("עדיף לך חותמת גומי ולא סיליקון, בגלל סוג הפונט" כך אמרה לי בעלת העסק).
בעלת העסק אישרה את הקובץ וביקשה שניצור איתה קשר לצורך תשלום והסדר העברת החותמות (דואר, איסוף עצמי וכו')...
בשלב הזה חלפו כבר 5 ימים מאז המייל הראשון שלי, כשבמהלך הימים האלו רדפתי אחרי בעלת העסק אינספור פעמים כדי לקבל ממנה איזה שהוא אישור או מידע לגבי החותמות המתהוות שלנו...(ובכל פעם שהתקשרתי גיליתי שנמצאו עוד בעיות טכניות ושצריך לערוך שינויים נוספים בקובץ).
כשסוף סוף קיבלנו הודעה שהחותמות מוכנות, כבר הרגשתי הקלה, כי כל העסק התחיל להיות קצת מעיק וממש לא מקצועי...
בעלת העסק אמרה לנו שבמקרה היא תהיה באיזור שלנו ותוכל להביא את החותמות איתה, אלא שבפועל, "האיזור שלנו" לא היה בדיוק האיזור שלנו, אלא יותר האיזור "שלה" וחן (שרק יום לפני כן איבדה את סבא שלה והיתה עסוקה בשבעה) היתה צריכה לנסוע לפגוש את הגברת באחד הקניונים כי "זה על הדרך שלה לשאר הסידורים"...
ואם חשבתם שפה זה נגמר, טעיתם...חן המתינה לה שעה בקניון, כי בעלת העסק התעכבה בסוכנות מכוניות, בשלב מסוים היא גם הציעה לחן לבוא לפגוש אותה באותה סוכנות "על הדרך"...
בסופו של דבר חן קיבלה את החותמות ובאותו ערב באה אליי כדי לבדוק אותן, היינו די נרגשות לפתוח את המעטפה (כמו שתי ילדות סתומות) ולהפתעתינו גילינו שהחותמות עשויות סיליקון ולא גומי!
חשבנו שנוכל להבליג על זה, אבל אז ראינו שבחותמת של חן נערכו שינויים בלי שיידעו אותה, על מנת להתאימה לגודל בית החותמת ובחותמות שלי, הפונטים יצאו מאוד לא קריאים בהחתמה, מה שגרם לחותמת להיות בלתי שימושית כי אין מצב שאחתים בחותמת שלא מבינים מה כתוב בה, במיוחד כשמדובר בחותמת שנושאת לוגו ושם של עסק.
אם לא די בכך, אצל שתינו החותמות הודבקו אל העץ בצורה עקומה...בקיצור, אכזבה גדולה!
בשלב הזה הפיוזים שלנו כבר הוציאו עשן...גם על העובדה שהחותמות לא יוצרו מהחומר שסוכם עליו, גם על האיכות שלא אפשרה לעבוד איתן וגם על הדרך המאוד לא מקצועית שבה התנהלה כל התקשורת בינינו.
בעלת העסק טענה שעבור הסכום ששילמנו אנחנו לא יכולות לצפות שהיא תהיה זו שתיצור איתנו קשר ותיידע אותנו אם יש בעיות בקובץ וכו'...
וואלה...אם ככה זה עובד, אני לא גובה מספיק מהלקוחות שלי!
בכלופן, שחררנו קיטור וכתבנו לגברת מייל בו שטחנו את טענותינו, בתמורה היא הסכימה לייצר לנו חותמות חדשות מגומי ולהביא לנו ליריד שיתקיים כעבור שלושה ימים.
והיא אכן הגיעה ליריד...אבל בלי החותמות! "הקובץ לא תקין, הוא לא נפתח" היא טענה...ואני תהיתי..."איפה היית בשלושת הימים האחרונים מאז ששלחנו את הקובץ??"
"טוב, אתקן את הקובץ כשאחזור הביתה ואשלח לך" סיננתי והתחלתי לחפש את יגאל שילון,
חשבתי אולי הוא החליט לצאת מהנפטלין על חשבוננו ואני בסרט מתיחות שלו...
למחרת שלחתי לה קובץ מתוקן וכדי להיות בטוחה שהיא לא מפספסת אותו, גם סימסתי לה מייד לאחריו..."אבדוק אותו עוד מעט ואיידע אותך", היתה התשובה...
כנראה שהקבצים שלי מאוד ייחודיים כי מסתבר שלוקח הרבה מאוד זמן לבדוק אותם...חמישה ימים אח"כ שלחתי לה שוב מייל וסמס כדי לתהות מה קורה...היא ענתה שהקובץ שוב לא נפתח ושאנסה לשלוח שוב (מוזר, פתאום הקבצים שלי שנשמרו בדיוק באותה צורה ונשלחו בדיוק מאותו מקום, לא נפתחים)...עוד יומיים חלפו והתחלתי להריח משהו שרוף (זה היה הפיוז שלי!) התקשרתי אליה ונבחתי כמו רוטויילר עצבני, הפעם התירוץ היה שקרס לה המחשב (או הריאה או משהו שכזה, כבר לא כל כך עניין אותי)...
היא ביקשה שאשלח שוב את הקובץ...שלחתי, הפעם עם דד ליין לייצור החותמות ובקשה ליידע אותי שהמייל הגיע (אחרי שסימסתי כמובן שנשלח אליה מייל)...
שוב חולפים חמישה ימים של דממה אלחוטית מכיוונה, חן ואני כבר נמצאות במצב קטטוני של בכי שהופך לצחוק ולהיפך, הרגשנו כמו בסרט הזוי! כמעט חודש מאז המייל הראשון שלנו...אלוהים, כמה זמן וכמה תלאות בשביל חותמת אומללה!
אני שוב שולחת מייל, הפעם אחרי התייעצות עם עו"ד (כן, עד לשם הגענו) ומודיעה לה שאם עד הדד ליין אין חותמת, אנחנו מבטלות את העסקה...ואז אני מקבלת תשובה שאחזור אליה בהקדם, כי אין לה את הטלפון שלי (הכיצד? אחרי מליון סמסים ששלחתי לה?) ושצריך שוב קובץ מתוקן (בשלב הזה כבר רציתי למות, או לוותר על הכסף ולהפטר ממנה!)...
התקשרתי, התעצבנתי, התייאשתי...בהתייעצות עם חן, החלטנו שאנחנו מסיימות את הסאגה ההזויה הזו, לא שולחות שוב קובץ מתוקן (איך, איך פתאום שום קובץ לא נפתח? המחשב שלה קיבל אלרגיה לקבצים שלי שנפתחו עד עכשיו?) והודענו לגברת שאנחנו מבטלות את העסקה ושולחות לה בחזרה את החותמות הקודמות...התשובה שלה לא איחרה לבוא (מעניין איך התזמון שלה עובד)...בשורה התחתונה, קיבלנו איום בתביעה "ולו באופן עקרוני" (ציטוט)...
אחרי לבטים כיצד לפעול, הוחלט לעשות נסיון אחרון ולשלוח את הקובץ בפורמט אחר, אני מבחינתי רק רציתי לסיים את הסיפור, כבר לא עניין אותי אם תהיה לי חותמת או לא, ידעתי שממילא אצטרך לפנות למישהו אחר כדי לייצר חותמת, ידעתי שלא אקבל חותמת ראויה לשימוש גם אחרי כל הבלגן הזה...וממש, אבל ממש לא התחשק לי להתעסק עם תביעות (למרות שהצדק איתנו)...
באופן מפתיע, הקובץ נפתח והחותמות היו מוכנות תוך יום!
סיכמנו שהחותמות יישלחו אלינו בדואר רשום...היום, שבוע אחרי...החותמות בידי, לא תודות למשלוח בדואר, אלא תודות לבעלי שהסכים לנסוע אליה ולהביא אותן (כי היא לא שלחה בכלל)...
החותמות החדשות, מגומי...לא עולות באיכותן על אלו מסיליקון...או לסיכום...אין לי חותמות שמישות!
עכשיו, אחרי חודש של כאב ראש ואחרי שגרמה לי לאבד את אמוני, אני צריכה לחפש מקום מקצועי יותר, לתת בו שוב אמון ולקוות שהכסף שלי לא יזרק לשווא שוב...בתקווה שהפעם תהיינה לי חותמות ראויות לשימוש.
ואם אתם שואלים על מי אני מדברת? אז שמה ענת מ"לימונצ'לו - עיצובים בלייזר" בחיפה...
איזה סאגה מעצבנת ומתישה ובעיקר בלי סוף טוב..
השבמחקטוב שכתבת את השם כדי שנדע..
קרן פרפרים פירסמה בפוסט האחרון חותמת שהיא הזמינה לדנה ישראלי, תנסי אולי שם..
ליאת 266
מזעזע! אין מילים.נשמע לא מקצועי בעליל וזה לא משנה אם שילמת 10 ,50 או 1000 ש"ח. בהצלחה באיתור חולמת מתאימה.
השבמחקאיזה בעסה כן יש חלאות בעולם! תעשי חותמת אצל מקופלת וזהו.... לא תצטערי לעולם! בהצלחה
השבמחקouch! איזה סיפור. מקווה שבפעם הבאה תצליחי ליצור לך חותמת איכותית, טובה ומדוייקת (: אל תתייאשי. את צריכה חותמת!!!
השבמחקיעל
אויש, איזה סיוט!!!!
השבמחקאולי בעקבות הפוסט תקבלי המלצות למישהו טוב ורציני,
שמחה שפרסמת ומקווה שהיא את הלקח שלה תלמד!
מעצבן כל כך! תנסי את מרס מ"מרס עיצובי חן" היא יוצרת חותמות והיא מחולון. אישה מקסימה. את מוזמנת להגיד לה שהגעת דרכי.
השבמחקבהצלחה!
איזה סיפור הזוי.
השבמחקכל כך לא מקצועי
הזוי לגמרי. טוב ששיתפת.
השבמחקאני הזמנתי חותמת מחתום ונעול בר"ג. היה מוכן באותו היום והמחיר לחותמת של 5 שורות, עם כל הפרטים שלי ואיור של פרחים היה פחות מ-100 ש"ח.