חגיגות....

אני אוהבת חגיגות והשבוע היה לי העונג להשתתף בשתיים...
הראשונה היתה מפגש יום הולדת מיוחד ועגול לענת...
נפגשנו בביתה של ענת, הממוקם ביישוב גלילי פסטורלי (כבר הודעתי לה שאני באה להתנחל אצלה עם אוהל בגינה! איזה נוף! איזה אויר! איזה שקט!)
המפגש היה אינטימי ומהנה...קבוצת הבנות הקבועה שלנו, עם הרבה צחוקים (ליאתי, אנחנו מחכות ל"מילון" שלך), משחקים, מתנות ויצירה...

בחלק היצירתי של הערב הכנו דפים לספר שמן. אני, שמכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שאין מצב שאהיה מפוקסת להכין דף מתחילתו ועד סופו במהלך המפגש, הגעתי עם דף כמעט מוכן והוספתי פינישים אחרונים...נושא הספר של ענת היה "40", החשיבה שלי מיד הלכה לכיוון של "40 דברים ש..." וזה מה שיצא:

הכנתי 5 כרטיסיות שנכנסות למעטפה ובהן תוכל ענת למלא עד 40 אפשרויות...

בצד השני השארנו מקום לתמונה משותפת שצולמה במהלך המפגש (הקונספט תפס...אני אוהבת)

לקראת סוף המפגש היה טקס פתיחת המתנות, המתנה שלי לענת היתה תיק...(אתם תוהים איך הייתי מסוגלת לתפור עוד תיק אחרי פס הייצור האחרון שלי? גם אני!)
אחרי שכבר חטפתי סחרחורת מכל ההדרכות והגזרות שראיתי ברשת, עזבתי הכל, ציירתי גזרה ועבדתי אינטואיטיבית...התוצאה תיק קטן וחמוד (אני חושבת)...עם קישוט פפיון וכיס פנימי...

והנה ענת מדגמנת אותו...

לסיכום, היתה חגיגה עם מוי כיף!

החגיגה השניה השבוע היתה מסיבת הסיום בגן של גאיה (כן, זו שלמענה טרחתי בתפירת כל התיקים)...
האמת שחגיגות מהסוג הזה אני פחות אוהבת, כי לרוב הן צפופות, רועשות, מכילות גם אורחים לא קרואים (אחים, סבתות, שכנים, סתם יצורים לא ברורים) ובמקרים הממש מוצלחים, הילדים אפילו משתפים פעולה...

הפעם, למרות כל המצויין למעלה, גאיה שלי החליטה להקל עליי מעט את הסבל והשתתפה...
לא שזה שינה הרבה, כי כמו בכל מסיבות גן שאני מכירה, ההורים הושבו מאחורי הילדים ומה שנותר לי לצלם זה את הראש שלה...מאחור...
מדי פעם היו ריקודים בהם היא קמה ויכולתי להבליח איזו תמונה...

אבא שלה שבכלל נענש ונשאר תקוע מחוץ לחדר בו התקיימה המסיבה, כי כל הסבתות/דודים/שכנים תפסו את המקומות הטובים, הצליח לנצל את יתרונו הגובהי ולהנציח חלק מהמסיבה במצלמת הוידאו כשהוא מנסה לשמור על יציבות ידנית מסוימת ולתמרן בין ראשים/ישבנים/אביזרים שהתעקשו להכנס לפריים...

(זו גאיה והחבר שלה...שמתחבקים כשצריך וגם כשלא ;-))

אני שמחה שהחגיגה הזו מאחוריי, כי ברגע שסיימתי את התיקים, כמה ימים לפני המסיבה, נידבה אותי הגננת לעזור עם התפאורה והתבקשתי להכין דמויות בנושא המסיבה: שבת...
נהניתי להכין את הדמויות, שינוי מרענן אחרי התפירה (הדמויות עשויות סול)...אבל לצערי שאר התפאורה שהוכנה על ידי הצוות בגן לא היתה מושקעת (שני חלונות חתוכים מפוליגל הם לא תפאורה!) וקצת התבאסתי שלא התנדבתי ללכת עם זה עד הסוף ולהכין את הכל, למרות הקושי והלחץ בזמן...

צילמתי גם תוך כדי עבודה, אני אוהבת לראות את השלבים וההתקדמות...

בנוסף, הופל עליי תיק הוועד ברגע האחרון (יש לנו ועד? מי זה?) ובבוקר המסיבה מצאתי את עצמי מבלה שעתיים בסטימצקי ברכישת ספרי מתנה לצוות ולגן...מילאתי את התפקיד, אבל הודעתי חגיגית שנאומים, זה לא אני...זה פופטיץ ושבבקשה יגאלו אותי מייסורי הדיבור בפני קהל...תודה!

המסיבה הוכתרה מבחינתי כהצלחה (גאיה השתתפה, מה אכפת לי מכל השאר?)
זהו...עד החגיגה הבאה :-)

מורידים הילוך...

כך אני מקווה לפחות...
החודש האחרון היה מטורף עבורי...
סוף שנת הלימודים הכניסה אותי למוד של לחץ...גם להספיק להכין מתנות, גם לחשוב מה עושים בחופש עם יובל (שהתחרפן באופן טוטאלי מהיציאה הזו מהשגרה) וגם...זוכרים את התמונה הזו?

אלו רצועות ל-35 תיקי יצירה!
שברוב טמטומי (או לא, בכל זאת קיבלתי על זה כסף ולא מעט כסף!), הסכמתי לתפור כמתנות סוף שנה לגן של גאיה...
עכשיו, אני יכולה לומר באופן סופי ומוחלט שסיימתי את פרויקט התיקים...היה מתיש, היה מעצבן...מצאתי את עצמי קמה כל עשר דקות לעשות סיבוב בבית...עבודה בפס ייצור זה כנראה לא בשביל הפרעות הקשב והריכוז שלי...אבל סיימתי אותם! והיום בצהריים אעביר אותם לגננת שתוכל לארוז אותם יפה לקראת המסיבה...

התקשיתי לצלם אותם כמו שרציתי, השטיח לא ממש מוסיף להם חן, אבל בשלב הזה...אני כבר רוצה להפטר מהם, אז לא ממש אכפת לי...
את השמות החתמתי עם שבלונה וצבעי אקריל ואת הכיתוב הקטן החתמתי בדיו לבדים, עם אותיות מבית קסם שימושי...

בנוסף לתיקים לילדי הגן, התבקשתי להכין ארבעה תיקים לנכדים של הגננת...נכון שזו מתנה חמודה?

בין לבין הספקתי להכין חישוק רקום שהוזמן ממני על ידי חברה, מאוד חששתי בהתחלה שלא אעמוד באתגר...אבל אני מרוצה מהתוצאה...

הספקתי להכין מתנה לחברה שחגגה יום הולדת עגול (ומחר נפגש אצלה לחגוג, אז תמונת המתנה תחכה קצת)...

הספקתי לקבור את בת הזוג של אבא שלי  :-(
(ברור שאין תמונה מהאירוע!)

והספקתי גם לעקוב אחרי הצעת הנישואים של אחי למנדי...
(מזל טוב חבר'ה!! הרבה אושר...מתה עליכם!)

מחכה לי עוד סדנה שאני מעבירה לילדות בשבוע הבא ואז...אולי אפשר יהיה להרגיש קצת את החופש...

אלבום בת מצוה דיגיטלי

לפני שאכתוב על האלבום, אני מוכרחה לשתף אתכם...
בהמשך לפוסט הקודם על אלבום הפרישה למנהלת ביה"ס, קיבלתי ממנה השבוע מכתב ובו כמה מילים אישיות שכתבה לי, מילים שריגשו אותי מחדש...יחד עם המכתב האישי היא צירפה לי את קטע הקריאה הבא שהותיר אותי דומעת (למרות שאני מכירה גרסאות דומות, זה תמיד מרגש אותי) ובחרתי להקדיש אותו לכל האמהות באשר הן:

"האם המיוחדת"

רוב הנשים נעשות אמהות במקרה, חלק מתוך בחירה, מעט בגלל לחצים חברתיים וקומץ מתוך הרגל.
השנה קרוב ל 100,000- נשים בארה"ב בלבד יהיו אמהות לילדים נכים.
האם חשבתם פעם כיצד נבחרות אימהות לילדים נכים?

משום מה אני מדיימנת את אלוהים מרחף מעל הארץ, משקיף ומצווה על מלאכיו לרשום בתוך ספר ענק:
בטי, בן, המלאך השומר: מיכאל.
מרג'ורי, בת, המלאך השומר: גבריאל.
דולי, תאומים, המלאך השומר..... תנו לה את אריאל, הוא רגיל לגידופים.
לבסוף הוא מוסר שם למלאך ומחייך, "תן לה ילד נכה".
המלאך מסתקרן, "מדוע דווקא לה אלוהים? היא כל כך מאושרת!",
"אדרבא" מחייך אלוהים, "וכי יכולתי לתת ילד נכה לאישה שלא יודעת לצחוק? זוהי אכזריות!".
"היש לה סבלנות?" שואל המלאך.
"איני רוצה שתהייה סבלנית מדי, אחרת תטבע בים של רחמים עצמית וייאוש.
לאחר שהזעזוע והתרעומת יעברו, היא תסדר.
התבוננתי בה היום. יש לה תחושה של עצמיות ועצמאות, הנדירות כל כך ודרושות כל כך לאם.
עליך להבין, הילד שאתן לה יהיה בעל עולם משלו. עליה לגרום שיחיה בתוך עולמה, וזה לא יהיה קל".
"אבל אלי, אינני חושב שהיא כלל מאמינה בך!".
אלוהים מחייך. "אין דבר, את זה אני יכול לסדר. האישה הזאת מושלמת. יש בה את מידת האנוכיות הנכונה".
המלאך משתאה. "אנוכיות? האם זאת מעלה?"
אלוהים מהנהן בראשו. "אם היא לא תוכל להתנתק מידי פעם ופעם מן הילד, היא לא תחזיק מעמד".
כן, הנה אשה שאברכה בילד לא מושלם, היא עדיין אינה תופסת זאת, אבל היא ראויה לקנאה, היא לעולם לא תראה הגיית מילה כמשהו מובן מאליו, היא לעולם לא תחשוב שצעד הוא דבר רגיל, כשילדה יאמר אימא בפעם הראשונה היא תהיה עדה לנס והיא תדע זאת!
כשהיא תתאר עץ או שקיעת שמש לילדה העיוור היא תראה אותם כפי שמעט מאוד אנשים רואים את מעשה ידי, אני ארשה לה לראות בבהירות דברים שאני רואה בערות כמו אכזריות, דעות קדומות, וארשה לה להתעלות מעליהם, היא לעולם לא תהיה לבדה, אני אהיה לצידה בכל רגע של כל יום בחייה מפני שהיא עושה את מלאכתי ממש כאילו הייתה עומדת כאן לצידי, ומה בדבר המלאך השומר עליה? שאל המלאך וקולמוסו קופא באוויר?
אלוהים חייך ואמר, די לה בראשי.


את המקור באנגלית (שאולי ממנו תצליחו להבין טוב יותר את הכתוב) תוכלו למצוא כאן
 
ואחרי שהתרגשנו וניגבנו את הדמעות...אלבום בת המצווה...אם כותרת הפוסט מוכרת לכם, זה בגלל שכבר כתבתי אותה לפני שנה וחצי...כשעיצבתי אלבום לאחיינית הגדולה של הבעל...
השנה התבקשתי לעצב אלבום בת מצווה דיגיטלי גם לאחותה...מאחר וגיסתי מאוד קנאית לפרטיות משפחתה ואני באופן אישי לא אוהבת להעלות תמונות עם טשטוש פנים (כי זה "מציק" בעין לדעתי) גם הפעם נאלצתי להחליף את התמונות המקוריות בתמונות משלי...אני חושבת שזה קצת פוגם, כי אני נוהגת לעצב את הדף על פי התמונות שיש לי ולא ההיפך, אבל כמו שאומרים...זה מה יש...בכל מקרה בשלוש מהתמונות בחרתי להשאיר את המקור ולטשטש, כי החלפת התמונות שם היתה ממש פוגמת...
 
אני מעלה מדגם קטן מתוך 32 הדפים שיש באלבום...

 
מתחילה כבר להתכונן לאלבום בר המצווה של התאום שלה...