זהו הזמן, זה היום, זה הרגע...החופש קורא לי...

טוב, החופש ממש לא קורא לי...
איכשהו בחופש הגדול אני "עובדת" יותר...לפחות הקטנה עדיין במסגרת חינוכית עד אמצע אוגוסט...אם כי אני מודה שעצם זה שלא אצטרך להלחם כל יום על שיעורי בית ועל עניינים חברתיים, זה קצת מרגיש כמו חופש...

מי שכן יוצאת לחופש היא מנהלת ביה"ס של יובל, היא פורשת...
לפני כחודש יובל חזר עם דף ובו היא מסכמת תקופה ומודיעה על פרישתה...אחרי ההלם הראשוני (שונאת פרידות ושינויים, זה משבש לי את כל סדרי העולם...שלא לדבר על יובל שמראה סימני התחרפנות קשים בשבועיים האחרונים, לקראת סיום שנת הלימודים)...היה לי ברור שאני מכינה לה אלבום תמונות למזכרת...עברנו יחד דרך ארוכה, לא תמיד קלה (במיוחד השנה, למי שעקב אחרי הבלוג) אבל המטרה שלנו היתה משותפת...לעזור ליובל...

עברתי על מליון התמונות שיש לי ודליתי מתוכן את התמונות בה מופיעה המנהלת...
שלחתי מיילים למורות שנוהגות לצלם בכל אירוע בית ספרי, שישלחו לי תמונות...הורדתי תמונות מהאתרים הכיתתיים, הצטיידתי בכמה שיותר תמונות...והתחלתי לעבוד...

בשבוע האחרון הילדים ראו בעיקר את הגב שלי, כי עבדתי על האלבום בלי הפסקה (טוב, זה לא נכון...היה לי ממש ממש קשה לשבת ומצאתי את עצמי קמה כל 10 דקות, עושה סיבוב בבית וחוזרת לשולחן)...
האלבום בגודל 15X20 ומרבית הדפים הם מיני אלבומים בפני עצמם (אינטראקטיביים כאלו...פותחים, סוגרים, מרימים, מוציאים)....
האלבום מזכיר קצת את האלבום שהכנתי למידד ליום נישואינו האחרון...

הבוקר ליוויתי את יובל לביה"ס ונשארתי לצפות בטקס לסיום שנת הלימודים, היה מרגש כמובן...
העברת הדגלים מבוגרי ביה"ס לתלמידי כיתות ה' (ביניהם יובל שלי), טקס הפרידה מהמנהלת...היה חנוק...

כשהסתיים הטקס ניגשתי אל חדר המנהלת והגשתי לה את האלבום...
אחרי חששות ראשונים להרוס את העטיפה היפה, היא הוציאה את האלבום, עברה דף דף, הרימה, פתחה, התרגשה, התלהבה...קשה לי להעביר במילים את ההתרגשות וההתפעלות שלה, אז תצטרכו פשוט לסמוך עליי...
(כשאספתי את יובל בצהריים ראתה אותי אחת המורות וסיפרה שהמנהלת הראתה להן את האלבום והוא כל כך מרגש ומדהים...היתה התלהבות)...

רגע לפני שהלכתי, התחבקנו המנהלת ואני והיא אמרה לי מילים שגורמות לי לדמוע בכל פעם שאני נזכרת בהן...
היא אמרה לי שאני אמא מדהימה, שאני נלחמת, שאני לביאה...
זה ריגש אותי, כי הייתי בטוחה שהיא חושבת שאני "עושת צרות" (כבר אמרתי שהיתה לנו מלחמה לא פשוטה בתחילת שנה?) ובסוף מסתבר שהיא ראתה אמא שנלחמת עבור הבן שלה (מה שנראה לי טריוויאלי לחלוטין...כאילו, זה הבן שלי...)...

בקיצור, היה מרגש לכל הצדדים...
אז לפני שאני הופכת פה לשלולית...פשוט אתן לתמונות לדבר...(אני לא מעלה את כולן, רק מדגם מייצג וגם זה הרבה...)

זה הכרטיס שצורף לאלבום...
אני בטח נשמעת כמו תקליט שבור, אבל אני שונאת להכין כרטיסים...לשמחתי הפעם לא התאמצתי הרבה והשאריות שנשארו על השולחן מהאלבום, מצאו את דרכן ליצירת הכרטיס...

ואם אנחנו עדיין באוירת סוף שנת הלימודים...לפני כמה פוסטים העליתי נרתיקים שהכנתי כמתנות סוף שנה, אבל לא יכולתי לחשוף עבור מי הם, אז היום אחרי שכל המתנות כבר נמסרו אני יכולה לספר שאת שני הנרתיקים מהפוסט ההוא קיבלו שתי הסייעות של יובל ואת הקלמר בתמונה למטה קיבלה המחנכת שלו (ששמה רקום עליו ומסיבה פשוטה זו לא יכולתי להעלות אותו לבלוג עד היום)...

כל המתנות נארזו יפה יפה...

אז זהו, הסתיימה לה שנת הלימודים, שתהיה לכולם חופשה נעימה ובטוחה!

מסיבת יום הולדת קיצית

אתמול התקבצנו, קבוצת הבנות הקבועה שלנו מינוס שתיים, כדי לחגוג יום הולדת קיצי לליאת (AKA המהממת) וליערה (AKA זו עם הצחוק המדבק)...איתן אגב התחלנו את מסורת ימי ההולדת שלנו לפני שנה...

יום ההולדת היה בסימן קיץ, הסלון קושט בדגלונים צבעוניים, על הרצפה היו פזורים כדורי ים, מזרוני ים וגלשנים קטנים, על השולחן היו פירות קיץ, אפילו כלי האוכל הוחזקו בדליי ים קטנים כשסממני קיץ כמו צדפים, כפות ומגרפות של ים ומטריות קטנות של משקאות פוזרו מסביב...
בקיצור, היה רק צריך להגיע עם בגד ים כדי להרגיש באמת על החוף!

קונספט משחקי החברה שהתחלנו ביום ההולדת שלי ושל אלכסנדרה תפס כנראה...כי הבנות בחרו להמשיך בו גם במסיבה שלהן...היה משעשע ביותר!!

אני כמו תמיד הייתי חמושה במצלמה...אבל אני משאירה לליאת את הכיף בהעלאת (רוב) התמונות מהמסיבה שלה, אצלה בבלוג...

את התמונה הזו אני מוכרחה להעלות...

כי מהצד השני, המצלמה של ליאת תפסה את זה...אין ספק שזה הצד היותר יפה שלי ;-)

התמונה הזו אגב הזכירה לי מיד את הציור המפורסם של רנה מגריט

אחרי שלב המשחקים, הגיע החלק היצירתי, גם הוא קשור לקיץ...

הכנו שבשבות מבד ושדרגנו כפכפי אצבע! אני מודה שנעלי אצבע במידה 44 זקוקים לשדרוג כשהם ננעלים על רגלי של אשה...

תמונה קבוצתית של השבשבות, נעלי האצבע המשודרגות וכרטיסונים קטנים בדמות נעלי אצבע אותם הכינה יערה...מצליחים לזהות את סנפירי הרגל שלי?

השלב הסופי הוא שלב המתנות...השתדלתי להצמד לרשימת המשאלות של הבנות ולליאת שביקשה בין היתר כיסויים לכריות בסלון ו/או משהו עם במבי...הכנתי את שני כיסויי הכריות האלו...

ומדגמנות אצלי בסלון...

יערה ביקשה בין היתר תיקים או נרתיקים ותפרתי לה תיק/נרתיק משולש שיכול להכיל פלאפון, מפתחות, אולי כריך?

היו לי המון רעיונות ורציתי להכין להן עוד דברים, אבל לצערי לקחתי על עצמי פרויקטים (במסגרת רוח ההתנדבות הכללית שלי) שאני צריכה לסיים בזמן דוחק...
קבלו הצצה...

ואם אנחנו עדיין עוסקים במתנות...אתמול קיבלתי מתנת יום הולדת מאוחרת מאמיליה...היה שווה לחכות!

קיבלתי בדים מדהימים!! אני אוהבת כל אחד מהם, אבל בד הקומיקס הוא בהחלט הבד האהוב עליי מכולם (ואני מתכננת להזמין עוד כאלו!)

בקיצור, היתה מסיבה כיפית! נהניתי מכל רגע ובמיוחד מהאפשרות להפטר לכמה שעות מהקעקוע שיש לי על הרגל לאחרונה (AKA גאיה אהובתי)

שיהיה לכולנו סוף שבוע מקסים ושבת שלום!

בחג שבועות תעשה לך...

מצווה? חשבתי שזה מה שאני עושה כשהצעתי לאבא שלי לבוא להתארח אצלינו בחג, במקום להשאר לבד בבית הריק, במצב רוח מדוכא, בזמן שזוגתו שוכבת מחוסרת הכרה ומונשמת בביה"ח...

בדיעבד, זו היתה מצווה, אבל המצווה הזו גזלה ממני כוחות נפשיים...
זה לא שהייתי צריכה לטרוח או לעשות הרבה, התארחנו לארוחת החג אצל ההורים של הבעל ואבא שלי הצטרף אלינו, אבל בכל פעם שהוא קיבל טלפון מביה"ח שעדכן אותו במצבה של זוגתו, הוא נכנס לסערת רגשות ושפת הגוף שלו זרקה אותי שנים אחורה, לימי הילדות שלי...(קוראות המגזין "סקראפהוליק" ז"ל אולי זוכרות את וידוי העורכת שלי בגליון חנוכה, כשנסענו למעון לנשים מוכות לתרום את התוצרים היפייפיים שלהן...ומי שלא הספיקה להכיר את המגזין, יכולה אולי לנחש כבר על מה אני מדברת כשאני אומרת "הילדות שלי")...

בקיצור, עבורי זה היה די טראומתי ולמרות שהכוונה שלי היתה טובה ולמרות שאספתי כוחות לתמוך באבא שלי אחרי כל שיחת טלפון כזו , חיכיתי שהחג יסתיים ואקבל את השקט הנפשי שלי חזרה...

לצערי אין לי תמונות אופייניות מהחג עצמו (לא הייתי ממש במצב לצלם), אבל יום לפני ערב חג, גאיה חזרה מהגן עם טנא קטן וחמוד שהכינו להם, בו היו כמה פירות, ירקות ומעדן חלב (כן, גן משקיע)...לא הספקתי לצלם את הטנא עם תכולתו, אבל הספקתי לצלם את גאיה עושה בו שימוש...תודו שיש לי ילדה יצירתית...

ואם מדברים על הילדה היצירתית, במסגרת נסיונות התפירה שלי, תפרתי לה תיק יצירה ... אין לי הדרכה ספציפית, שוטטתי ברחבי הרשת, ראיתי כמה דוגמאות, הבנתי את הרעיון הכללי והכנתי משהו עם מידות שיתאימו למה שאני חושבת שצריך שיהיה בו, כולל תאים קטנים לטושים...הוספתי גם תא חיצוני קטן למדבקות, עליו החתמתי את השם עם שבלונה וצבע אקרילי...

העניין הוא שלא ממש לקחתי בחשבון את גודלה של הפעוטה היצירתית ביחס לתיק ויצא שהוא קצת "גדול עליה"...במיוחד הרצועות...
אבל יצא תיק בצבעים עליזים שמתאים לילדה עליזה ושטותניקית (ע"ע גאיה או בשמה החדש "לא בא לי!") ואני אוהבת את התוצאה...וגם את הילדה  ;)

את הבד המפוספס והמקסים קיבלתי מליאת...תראו את הצד השני שלו (כן, בד דו צדדי)...נכון מדליק??

ובהמשך לפוסט הקודם, תפרתי עוד נרתיק שהוא למעשה קלמר, כמתנת סוף שנה, אני לא מעלה תמונה שלו עכשיו כי רקמתי עליו שם ואני לא רוצה להרוס את ההפתעה...אבל מלבד רקמת השם שדרגתי את הרוכסן שלו ובאותה הזדמנות החלטתי לשדרג גם את הרוכסן של אחד הנרתיקים הקודמים שהכנתי...

הרעיון לשדרוג הרוכסן לא שלי, הוא לקוח מהבלוג של היוצרת המדהימה הזו...
במקרה היו לי שלושה גדילים קנויים בבית (שגם התאימו בצבע), אבל בעזרת הדרכה נפלאה של זיקוקית אפשר להכין אותם לבד באילו צבעים שרוצים...

אני במוד של יצירה...ויש לי מספיק פרויקטים להכין ולסיים...אז איך אומרים? הייתי פה...