עברה יותר משנה מאז הפעם הראשונה בה ביקשתי מחמותי שתלמד אותי לעבוד על מכונת התפירה שלה...וזה לא שהיא סירבה...פשוט לא הצלחתי למצוא את הזמן ואולי התעוזה לממש את הבקשה שלי...
משום מה, במחשבות שלי תמיד היתה סיטואציה בה היד שלי תגיע אל המחט ותצא בצד השני כחלק מכיס או משהו כזה...(ברור לי שזה לא הגיוני, אבל החשש היה כל כך גדול...בגלל שתמיד יש לי תחושה של מסורבלות בידיים...)
באחת השבתות לפני כמה שבועות החלטתי שזהו...הולכים לבקר את סבא וסבתא ואני אנצל את ההזדמנות לשבת איתה קצת...אבל כשהיא הניחה מולי את המכונה, נלחצתי נורא!
לא הייתי מסוגלת לגעת בה...פחדתי ללחוץ על הדוושה ועשיתי קולות של דבילית במצוקה...
אז חמותי (שבטח היתה מייעצת לבן שלה לשקול שוב נישואים איתי לולא היינו נשואים מליון שנה כבר) הראתה לי לאט לאט איך מפעילים ואיך היד לא נכנסת למחט וככה הצלחתי להעביר שארית בד בשביל ליצור תפר ישר!
אח"כ כשקיבלתי קצת יותר בטחון, שיחקתי עם פיסת הבד הזו ותפרתי בתפר חופשי פרחים ועלים והייתי די מרוצה מזה שאני "תופרת"...מאז חזרתי אליה עוד פעם אחת עם חגורת לבד שהכנתי ליובל לתחפושת, תפרתי את החגורה (תפר אחד ארוך וגם הוא יצא לי עקום) עד שלב שבו נתקעתי וחמותי שכנראה כבר איבדה סבלנות, בכל זאת היא כבר בת יותר מ-75 סיימה את העבודה עבורי...
התבאסתי, כי הרגשתי שפספסתי את הלמידה וההתנסות וכל שנותר היה לי לעשות הוא לחכות ליום שבו תהיה לי מכונה משלי...
זה לא איחר לבוא, כמה ימים לאחר מכן אבא שלי סיפר שבדירה של הדוד שלי ז"ל עומדת מכונת התפירה של סבתא שלי ז"ל, זינגר ענתיקה שעוד עובדת ושאני מוזמנת לקחת אותה...שמחתי מאוד ובעוד אני מתכננת בראשי מתי לנסוע לקחת אותה, הגיע יום הולדתי ואיתו ההודעה של בעלי על המתנה שעתידה להגיע אליי...
לא הייתי צריכה לחכות הרבה, ביום רביעי בערב הגברת ברנינה נחתה אצלי בסלון...כל כך התרגשתי!
אבל עדיין, נטולת נסיון של ממש, חששתי...אז החלטתי להתחיל בהכרות מעמיקה עם החברה החדשה שלי ובאותו ערב קראתי את חוברת ההדרכה, למדתי איך משחילים בה חוטים והתנסיתי בסוגי התפרים שיש לה על שארית בד שמצאתי...
ביום המחרת, עדיין אחוזת התרגשות, דגדג לי לנסות ולתפור, מאחר וכל עניין מכונת התפירה נפל עליי בהפתעה, עוד לא יצא לי לצאת לשופינג של בדים וכל מה שיש לי בבית הן שמיכות פליס שקניתי באיקאה במטרה להפוך אותן לינשופים (מה שלא קרה בשנה + שהן אצלי) ובדים חלקים "פשוטים" שירשתי מסבתא שלי ז"ל ושכבו אצלי בארון נטולי שימוש...
אז החלטתי שאעשה בהם שימוש ואתפור כיסויי מעטפת לשתי כריות נוי קטנות שנזקקו בדחיפות לכיסוי...לא השתמשתי בגזרה או הדרכה, פשוט חשבתי איך אמור להיות הכיסוי ותפרתי לפי מה שראיתי בדמיון...
זה התחיל לאט, מהוסס ונגמר בזה:
אתמול, נלהבת מתוצאות הכיסויים החלטתי שאני מנסה להוציא לפועל את התכנון המקורי לשמיכות הפליס, ציירתי לי גזרה גדולה של הינשופים הקטנים שלי, גזרתי פליס וכמה בדים מהירושה של סבתא והתחלתי לתפור...לפחות ניסיתי, כי כבר בנסיון הראשון המכונה נתקעה ושוב נתקעה ושוב נתקעה...הייתי בטוחה שהרסתי אותה, הבעל התיישב מולה וניסה לנהל איתה דו שיח פרודוקטיבי, עד שאחרי שעה וחצי קלטנו שהשחלתי לא נכון את החוט...(אין, אני ומכונות לא הולכים ביחד)...
קצת חששתי להתחיל שוב, איבדתי את הבטחון ברגע שהיא נתקעה לי שוב ושוב...אבל אחרי התחלה מהוססת נכנסתי לעניינים ומצאתי את עצמי נהנית מכל רגע!!
בסופו של דבר ולא אחרי זמן רב ישב לו על השולחן ינשוף חמוד, גאה ודי גדול בניגוד לינשופי הלבד שלי...
גודלו של הינשוף החדש הוא כ-30 ס"מ גובה ו-25 ס"מ רוחב ואחרי שצולם למען התיעוד עבר לידיה האוהבות של גאיה שקיבלה אותו כמתנה...
אפילו תפרתי לו תגית עם הדפס של הלוגו שלי...שירגיש לי "מקצועי" כזה :-)
הראש כבר עובד על פרוייקטים נוספים לתפירה וכל מה שנותר לי לעשות הוא למצוא זמן ולחפש לעצמי בדים לרכישה :-)
אז..אני תופרת?? מסתבר שכן!
משום מה, במחשבות שלי תמיד היתה סיטואציה בה היד שלי תגיע אל המחט ותצא בצד השני כחלק מכיס או משהו כזה...(ברור לי שזה לא הגיוני, אבל החשש היה כל כך גדול...בגלל שתמיד יש לי תחושה של מסורבלות בידיים...)
באחת השבתות לפני כמה שבועות החלטתי שזהו...הולכים לבקר את סבא וסבתא ואני אנצל את ההזדמנות לשבת איתה קצת...אבל כשהיא הניחה מולי את המכונה, נלחצתי נורא!
לא הייתי מסוגלת לגעת בה...פחדתי ללחוץ על הדוושה ועשיתי קולות של דבילית במצוקה...
אז חמותי (שבטח היתה מייעצת לבן שלה לשקול שוב נישואים איתי לולא היינו נשואים מליון שנה כבר) הראתה לי לאט לאט איך מפעילים ואיך היד לא נכנסת למחט וככה הצלחתי להעביר שארית בד בשביל ליצור תפר ישר!
אח"כ כשקיבלתי קצת יותר בטחון, שיחקתי עם פיסת הבד הזו ותפרתי בתפר חופשי פרחים ועלים והייתי די מרוצה מזה שאני "תופרת"...מאז חזרתי אליה עוד פעם אחת עם חגורת לבד שהכנתי ליובל לתחפושת, תפרתי את החגורה (תפר אחד ארוך וגם הוא יצא לי עקום) עד שלב שבו נתקעתי וחמותי שכנראה כבר איבדה סבלנות, בכל זאת היא כבר בת יותר מ-75 סיימה את העבודה עבורי...
התבאסתי, כי הרגשתי שפספסתי את הלמידה וההתנסות וכל שנותר היה לי לעשות הוא לחכות ליום שבו תהיה לי מכונה משלי...
זה לא איחר לבוא, כמה ימים לאחר מכן אבא שלי סיפר שבדירה של הדוד שלי ז"ל עומדת מכונת התפירה של סבתא שלי ז"ל, זינגר ענתיקה שעוד עובדת ושאני מוזמנת לקחת אותה...שמחתי מאוד ובעוד אני מתכננת בראשי מתי לנסוע לקחת אותה, הגיע יום הולדתי ואיתו ההודעה של בעלי על המתנה שעתידה להגיע אליי...
לא הייתי צריכה לחכות הרבה, ביום רביעי בערב הגברת ברנינה נחתה אצלי בסלון...כל כך התרגשתי!
אבל עדיין, נטולת נסיון של ממש, חששתי...אז החלטתי להתחיל בהכרות מעמיקה עם החברה החדשה שלי ובאותו ערב קראתי את חוברת ההדרכה, למדתי איך משחילים בה חוטים והתנסיתי בסוגי התפרים שיש לה על שארית בד שמצאתי...
ביום המחרת, עדיין אחוזת התרגשות, דגדג לי לנסות ולתפור, מאחר וכל עניין מכונת התפירה נפל עליי בהפתעה, עוד לא יצא לי לצאת לשופינג של בדים וכל מה שיש לי בבית הן שמיכות פליס שקניתי באיקאה במטרה להפוך אותן לינשופים (מה שלא קרה בשנה + שהן אצלי) ובדים חלקים "פשוטים" שירשתי מסבתא שלי ז"ל ושכבו אצלי בארון נטולי שימוש...
אז החלטתי שאעשה בהם שימוש ואתפור כיסויי מעטפת לשתי כריות נוי קטנות שנזקקו בדחיפות לכיסוי...לא השתמשתי בגזרה או הדרכה, פשוט חשבתי איך אמור להיות הכיסוי ותפרתי לפי מה שראיתי בדמיון...
זה התחיל לאט, מהוסס ונגמר בזה:
אתמול, נלהבת מתוצאות הכיסויים החלטתי שאני מנסה להוציא לפועל את התכנון המקורי לשמיכות הפליס, ציירתי לי גזרה גדולה של הינשופים הקטנים שלי, גזרתי פליס וכמה בדים מהירושה של סבתא והתחלתי לתפור...לפחות ניסיתי, כי כבר בנסיון הראשון המכונה נתקעה ושוב נתקעה ושוב נתקעה...הייתי בטוחה שהרסתי אותה, הבעל התיישב מולה וניסה לנהל איתה דו שיח פרודוקטיבי, עד שאחרי שעה וחצי קלטנו שהשחלתי לא נכון את החוט...(אין, אני ומכונות לא הולכים ביחד)...
קצת חששתי להתחיל שוב, איבדתי את הבטחון ברגע שהיא נתקעה לי שוב ושוב...אבל אחרי התחלה מהוססת נכנסתי לעניינים ומצאתי את עצמי נהנית מכל רגע!!
בסופו של דבר ולא אחרי זמן רב ישב לו על השולחן ינשוף חמוד, גאה ודי גדול בניגוד לינשופי הלבד שלי...
גודלו של הינשוף החדש הוא כ-30 ס"מ גובה ו-25 ס"מ רוחב ואחרי שצולם למען התיעוד עבר לידיה האוהבות של גאיה שקיבלה אותו כמתנה...
אפילו תפרתי לו תגית עם הדפס של הלוגו שלי...שירגיש לי "מקצועי" כזה :-)
הראש כבר עובד על פרוייקטים נוספים לתפירה וכל מה שנותר לי לעשות הוא למצוא זמן ולחפש לעצמי בדים לרכישה :-)
אז..אני תופרת?? מסתבר שכן!
איזה ינשוף משגע!!!!!!!!!
השבמחקלא להאמין שזו היצירה הראשונה שלך
כל הכבוד......
כל הכבוד על האומץ, הינשוף מקסים. תפירה אצלי חלום ישן וממש עושה חשק כשאני רואה בבלוגים השונים.
השבמחקאיזה כיף!!!
השבמחקמזל טוב :)
אז רק אחרי שגמרתי לקרא את הפוסט הזה (שבו תיארת אותי במדויק - אנחנו לגמרי מאותה מפלגה...), הקלקתי שוב על הינשופים שלך באטסי בפליאה: את כל המדהימים האלה תפרת עד עכשיו ביד?!
השבמחקושתדעי לך שעוררת בי השראה, ואולי תוך 30, 60, שנה - מקסימום! - גם לי תהיה מכונת תפירה פעילה :)))
הינשוף נראה לגמרי מקצועי
השבמחקאהבתי אותו מאד
כל הכבוד על התכנון במקורי והביצוע
הינשוף נראה סופר מקצועי!!
השבמחקלא להאמין שזו עבודת התפירה הראשונה שלך! מקסים ומתוק.
כל הכבוד- תפירות ראשונות?! לא להאמין...
השבמחקזה אומר שבמפגשים הבאים אנחנו תופרות?
ינשוף מתוק! כל כך כייף להתנסות בתחומי יצירה חדשים! גם אני מגלה עולמות נוספים כל הזמן...תתחדשי על הרכש החדש ואין לי ספק שהוא יניב בעזרתך פרוייקטים נפלאים!
השבמחקקנית אותי עם הינשוף הזה...!
השבמחקסחתיין על האומץ, היה שווה, תמשיכי...!
וואו
השבמחקבובי!!!!! מדליק!!יופי שתפסת אומץ!
השבמחקמטורפת עלייך..כתופרת!
בתור פרוייקט ראשון, הכריות יצאו מהמם! יש לך את זה!!!
השבמחקוהינשוף - מ-ד-ה-י-ם. כל הכבוד על האומץ.
מקסים הינשוף!
השבמחקאני מריחה התמכרות חדשה!
השבמחקקודם כל - הכריות מתוקות.
שנית - הינשוף הורס!!!
צלמי אותו ליד ינשוף לבד כדי שיראו ויחושו את הבדלי הגדלים (:
מחכה לראות מה עוד תניב המכונה החדשה (:
יעל
הינשוף החדש פשוט מקסים-כמה כיף לראות שהתבייתת על התפעול וכבר יוצאים תוצרים שכאלו (-:
השבמחקממש נועזת כל הכבוד!
השבמחקהצליח לך.