לא, זו לא כותרת שמרמזת על פרויקט בנושא זמן או משהו בסגנון, אני באמת שואלת...לאן נעלם הזמן??
כמעט שלושה שבועות חלפו מהפוסט האחרון ואני בכלל לא הרגשתי שעבר כל כך הרבה זמן!
מדהים איך הזמן עובר מהר כשעסוקים (גם אם נדמה שלא ממש עסוקים, כי יצירה למשל לא כל כך יצא לי לעשות...)
אז מה כן עשיתי? בעיקר התעסקתי בענייני ילדים...וזה שיש לי רק שניים לא אומר שהם לא מספקים לי תעסוקה נון סטופ, במיוחד הבכור...
אמנם שנת הלימודים התחילה ברגל ימין (ואפילו לא הייתי צריכה לשבור אותה) והמחנכת שלו באמת באמת מדהימה! אבל עדיין יש קצוות שצריך לסגור, כמו כתיבת מכתבים לכל מיני אנשים שקשורים לשילוב (אני עושה סטאז' בכתבנות, בחיי!)...
כמו פגישות ושיחות עם כל מיני אנשי מקצוע שיעזרו עם כל עניין השילוב, כדי שהשנה הוא באמת יהיה מוצלח...ולא "בכאילו"...
כמו הבאת סדנה חוויתית לילדי הכיתה החדשה כדי שיהיה להם קל יותר להבין את יובל, כי זו לא חוכמה להעביר אותו כיתה אם אנחנו לא נותנים לילדים כלים להבין ולהתמודד...(הסדנה ביום ראשון הקרוב...אני בטוחה שיהיה לי מה לספר אח"כ).
ונוסיף לזה את הקטנה שחולה מאז ראש השנה (ומזל שיש חגים כי הם שוברים את רצף ההעדרויות החולניות שלה מהגן)...
בקיצור...הספקתי לשכוח שגם אני קיימת בכל המשוואה הזו (בהנחה שאני אמורה להכנס למשוואה כבן אדם בפני עצמו ולא כמספקת שירות כלשהו לבית/ילדים) וככה גם הזמן נעלם!
מה שכן הצלחתי ליצור, לא גרם לי לחייך בשביעות רצון...משהו חסר לי...הצעות? מישהו? (ושימו לב לאירוניה בין הקיטורים שלי בפוסט לבין המשפט הרקום).
וכדי לא לצאת עלובה...הנה משהו שהכנתי כבר מזמן ולא ממש ידעתי מה לעשות איתו, התכנון היה להעלות אותו לחנות, אבל עד שזה יקרה, זה מעלה אבק (ואחרי כמה מבטים זה גם לא נראה לי מספיק "מושלם" בשביל שיעלה לחנות) אז גאיה זכתה לסט תמונות חדשות לחדר המשודרג, שנצבע בתכלת מקסים...(וגם זה משהו שהעסיק אותי בשלושת השבועות האלו...אבל אני אוהבת לצבוע, זו תרפיה, הקירות שלנו לא ידעו מגע ידי זר מעולם, לפחות לא בקדנציה שלנו)...
התלבטתי אם להצמיד אותן או לא...אבל מאחר והם ממש קטנות (15X15) העמדה של התמונות במרחק זו מזו לא נראתה משהו...(התמונות צולמו על רקע הצבע הקודם שהיה בחדר, אם אתם תוהים איך התכלת הפך לכתום)
והנה תקריב...
ולסיום, חייבת לחלוק את הפנינים של הבכור...הילד הזה לפעמים משאיר אותי עם פה פעור או מרוחה על הרצפה...
לפני חופשת סוכות הם קיבלו שיעורים במדעים, טבלה בה היו צריכים לכתוב על פי הא'-ב' שמות של חומרים כשבעמודה ליד, יש תיאור שמרמז מהו החומר...(למשל בת'...אותי שותים האנגלים, החומר: תה...וכן הלאה)...
אחת המשימות היתה "אתגר"...למצוא שתי מתכות בתוך הרשימה...את המתכת כסף הוא קלט מהר מאוד ברשימה...ואז אמר "צמר"...הסתכלתי עליו בחשש שמא הילד הגאון הפך אהבל בין לילה ושאלתי: "צמר???" הוא לא היסס לרגע וענה: "כן, אם זה צמר פלדה!"...ובצמר פלדה היו צריכים לגרד אותי אח"כ מהרצפה!
ואחת טריה מהבוקר...יצאנו לקחת את גאיה לגן, אני עם העגלה והילדון על הקורקינט (כי ככה הוא הולך, או ברכב, או על הקורקינט...הליכה רגלית זה במצבי חירום).
בדרך, כהרגלו בקודש, הוא שאל שאלות מפה עד זימבבואה ואז אמר: "אמא, את יודעת מי זה המוביל הארצי?"
אני כאמור, תמיד נשארת קצת המומה מהשאלות שלו, כי הן באות במבול ובלי קשר ממשי בין אחת לשניה וכשזה קורה בשמונה וקצת על הבוקר, כשבעיניים שלי תקועים עדיין גפרורים כי הן מסרבות לתפקד בכוחות עצמן...אני בכלל מרגישה כאילו הרגע נחת עליי חייזר...
הילדון שראה שאמא שלו "מאותגרת שכלית" לא חיכה הרבה ואמר: "משה"...אני איכשהו חשבתי על רשת המובילים "מויש'ס" הידועה ברחבי ניו יורק (או לוס אנג'לס או משהו שכזה...) ואמרתי...וואלה, שיחק אותה! איזו חשיבה!
הילדון לא הבין בכלל על מה אני מדברת ואמר..."לא! משה! המוביל הארצי! כי הוא גם הוביל את בני ישראל וגם יצאו מים מהסלע כשהיכה עליו!" (ולמי שמתקשה להבין את הקשר...המוביל הארצי? מים? קפיש?!)
אחרי רגע של תדהמה, הייתי חייבת להבין מה פתאום בא לו משה עכשיו...ואז הוא אמר שעל המדרכה לפנינו הלך אדם דתי (אנחנו גרים באיזור כזה...) וזה הזכיר לו את משה שהוביל את בני ישראל...ומשם הגלגלים שלו התחילו לעבוד!
המוח של הילד הזה מאוד מסקרן אותי...הייתי מתה להיות פעם איזה תא אפור בבפנוכו שלו...
ואילו עלילות משה בעיר הגדולה...אה, סליחה...יובל ואמא שלו המנומנמת בדרך אל הגן...
(ופתאום אני קולטת שאין שום קשר בין חלקי הפוסט הזה ואם הצלחתם להבין ממנו משהו, אז זה בטח לא בגללי...)
כמעט שלושה שבועות חלפו מהפוסט האחרון ואני בכלל לא הרגשתי שעבר כל כך הרבה זמן!
מדהים איך הזמן עובר מהר כשעסוקים (גם אם נדמה שלא ממש עסוקים, כי יצירה למשל לא כל כך יצא לי לעשות...)
אז מה כן עשיתי? בעיקר התעסקתי בענייני ילדים...וזה שיש לי רק שניים לא אומר שהם לא מספקים לי תעסוקה נון סטופ, במיוחד הבכור...
אמנם שנת הלימודים התחילה ברגל ימין (ואפילו לא הייתי צריכה לשבור אותה) והמחנכת שלו באמת באמת מדהימה! אבל עדיין יש קצוות שצריך לסגור, כמו כתיבת מכתבים לכל מיני אנשים שקשורים לשילוב (אני עושה סטאז' בכתבנות, בחיי!)...
כמו פגישות ושיחות עם כל מיני אנשי מקצוע שיעזרו עם כל עניין השילוב, כדי שהשנה הוא באמת יהיה מוצלח...ולא "בכאילו"...
כמו הבאת סדנה חוויתית לילדי הכיתה החדשה כדי שיהיה להם קל יותר להבין את יובל, כי זו לא חוכמה להעביר אותו כיתה אם אנחנו לא נותנים לילדים כלים להבין ולהתמודד...(הסדנה ביום ראשון הקרוב...אני בטוחה שיהיה לי מה לספר אח"כ).
ונוסיף לזה את הקטנה שחולה מאז ראש השנה (ומזל שיש חגים כי הם שוברים את רצף ההעדרויות החולניות שלה מהגן)...
בקיצור...הספקתי לשכוח שגם אני קיימת בכל המשוואה הזו (בהנחה שאני אמורה להכנס למשוואה כבן אדם בפני עצמו ולא כמספקת שירות כלשהו לבית/ילדים) וככה גם הזמן נעלם!
מה שכן הצלחתי ליצור, לא גרם לי לחייך בשביעות רצון...משהו חסר לי...הצעות? מישהו? (ושימו לב לאירוניה בין הקיטורים שלי בפוסט לבין המשפט הרקום).
וכדי לא לצאת עלובה...הנה משהו שהכנתי כבר מזמן ולא ממש ידעתי מה לעשות איתו, התכנון היה להעלות אותו לחנות, אבל עד שזה יקרה, זה מעלה אבק (ואחרי כמה מבטים זה גם לא נראה לי מספיק "מושלם" בשביל שיעלה לחנות) אז גאיה זכתה לסט תמונות חדשות לחדר המשודרג, שנצבע בתכלת מקסים...(וגם זה משהו שהעסיק אותי בשלושת השבועות האלו...אבל אני אוהבת לצבוע, זו תרפיה, הקירות שלנו לא ידעו מגע ידי זר מעולם, לפחות לא בקדנציה שלנו)...
התלבטתי אם להצמיד אותן או לא...אבל מאחר והם ממש קטנות (15X15) העמדה של התמונות במרחק זו מזו לא נראתה משהו...(התמונות צולמו על רקע הצבע הקודם שהיה בחדר, אם אתם תוהים איך התכלת הפך לכתום)
והנה תקריב...
ולסיום, חייבת לחלוק את הפנינים של הבכור...הילד הזה לפעמים משאיר אותי עם פה פעור או מרוחה על הרצפה...
לפני חופשת סוכות הם קיבלו שיעורים במדעים, טבלה בה היו צריכים לכתוב על פי הא'-ב' שמות של חומרים כשבעמודה ליד, יש תיאור שמרמז מהו החומר...(למשל בת'...אותי שותים האנגלים, החומר: תה...וכן הלאה)...
אחת המשימות היתה "אתגר"...למצוא שתי מתכות בתוך הרשימה...את המתכת כסף הוא קלט מהר מאוד ברשימה...ואז אמר "צמר"...הסתכלתי עליו בחשש שמא הילד הגאון הפך אהבל בין לילה ושאלתי: "צמר???" הוא לא היסס לרגע וענה: "כן, אם זה צמר פלדה!"...ובצמר פלדה היו צריכים לגרד אותי אח"כ מהרצפה!
ואחת טריה מהבוקר...יצאנו לקחת את גאיה לגן, אני עם העגלה והילדון על הקורקינט (כי ככה הוא הולך, או ברכב, או על הקורקינט...הליכה רגלית זה במצבי חירום).
בדרך, כהרגלו בקודש, הוא שאל שאלות מפה עד זימבבואה ואז אמר: "אמא, את יודעת מי זה המוביל הארצי?"
אני כאמור, תמיד נשארת קצת המומה מהשאלות שלו, כי הן באות במבול ובלי קשר ממשי בין אחת לשניה וכשזה קורה בשמונה וקצת על הבוקר, כשבעיניים שלי תקועים עדיין גפרורים כי הן מסרבות לתפקד בכוחות עצמן...אני בכלל מרגישה כאילו הרגע נחת עליי חייזר...
הילדון שראה שאמא שלו "מאותגרת שכלית" לא חיכה הרבה ואמר: "משה"...אני איכשהו חשבתי על רשת המובילים "מויש'ס" הידועה ברחבי ניו יורק (או לוס אנג'לס או משהו שכזה...) ואמרתי...וואלה, שיחק אותה! איזו חשיבה!
הילדון לא הבין בכלל על מה אני מדברת ואמר..."לא! משה! המוביל הארצי! כי הוא גם הוביל את בני ישראל וגם יצאו מים מהסלע כשהיכה עליו!" (ולמי שמתקשה להבין את הקשר...המוביל הארצי? מים? קפיש?!)
אחרי רגע של תדהמה, הייתי חייבת להבין מה פתאום בא לו משה עכשיו...ואז הוא אמר שעל המדרכה לפנינו הלך אדם דתי (אנחנו גרים באיזור כזה...) וזה הזכיר לו את משה שהוביל את בני ישראל...ומשם הגלגלים שלו התחילו לעבוד!
המוח של הילד הזה מאוד מסקרן אותי...הייתי מתה להיות פעם איזה תא אפור בבפנוכו שלו...
ואילו עלילות משה בעיר הגדולה...אה, סליחה...יובל ואמא שלו המנומנמת בדרך אל הגן...
(ופתאום אני קולטת שאין שום קשר בין חלקי הפוסט הזה ואם הצלחתם להבין ממנו משהו, אז זה בטח לא בגללי...)
כל כך מכירה את זה שהזמן בורח בין האצבעות, במיוחד בחופשים כל כך ארוכים....
השבמחקהילד שלך נשמע מיוחד במינו, ואני מקווה שיצליח לכם עם כל ההתארגנויות והשנה הזו תהיה באמת טובה!!
הרקמה מקסימה בעיני, אולי הייתי מוסיפה איזה סרט תחרה או פיפטה מסולסל מסביב.
והינשופים מקסימים ביותר!!!
תודה גלי...
השבמחקשכחתי לציין שהבד כבר נגזר והודבק לחישוק (אין לי סבלנות...חייבת לסיים את הפרויקטים), השאלה אם אפשר יהיה להוסיף את זה בלי שיראו קצוות או הדבקות...
גנוב הילדון..אהבתי את היציאות שלו...
השבמחקהתמונות ממש מתוקות והרקמה מהממת! לדעתי! זיהיתי שם קצת בדים...
נשיקות..
אני מסכימה עם הכל, מלבד דבר אחד איתו איני מסכימה: הוא לא ב"כאילו"...
השבמחקשנה נפלאה!
גלית
לא הבנתי איך את רוצה להיות תא אפור אצלו, שהרי אין אחד כזה כשכל הגלגלים עובדים.
השבמחקזה בהחלט כיף איך שהם חושבים.
חג שמח,
ליאת
אהבתי מאד את התמונה הרקומה!!!!!
השבמחקאדיה,
השבמחקאת מהממת עם היכולת שלך להתמודד עם כל השילוב בבית הספר. מקווה שתהיה שנה טובה.
התוצרים מהממים.
גם המתוק, אבל המיוחד שתי תמונות הינשופים.
הן פשוט מ-ו-פ-ל-א-ו-ת!!!
הזרימה והממשכיות של הענף מתמונה לתמונה - מהממת!
והינשופים - טוב, מושלמים (:
מאוד אהבתי.
והיציאות של הילד - אין עליהם (:
יעל
אילו "יציאות" מגניבות.
השבמחקנשמע מדליק הילד שלך ובאמת בהצלחה עם הכל.
את רושמת את כל ההברקות האלו ? אני שמתי לי מחברת "יציאות" במגירה ליד המיטה וכל פעם שיש לאיזו ילדה הברקה בלילה לפני השינה כשאני מסכמת את היום אני כותבת אותה במחברת , אפשר אח"כ לעשות מזה אלבום או קליפ לבר מצווה.
תודה על התגובות...לכולן :-)
השבמחקגלית, כשאמרתי מוצלח "בכאילו" התכוונתי לשילוב...יש מצב שאת דיברת על יובל? כי אין לי ספק שהוא מוצלח ;-)
ויטרינה, כשיובל היה קטן, רשמתי כל פנינה שלו והפכתי את זה לספרון פנינים...כשגדל תיעדתי את זה בכל מיני מקומות (פורומי הורים וכו' ועכשיו בבלוג)...יבוא יום ואקבץ שוב את הכל...
אני מאוד אוהבת את הרקמה! זה מקסים כמו שזה, לא הייתי מוסיפה כלום, והינשופים מ-ד-ה-י-מ-י-ם!!
השבמחקתוצרים משגעים, לא הייתי נוגעת ומשנה, הילד שלך מקסים אמיתי, כל כך שנון וחד מחשבה
השבמחקהיי עדיה,
השבמחקה"ראש" המיוחד של ילדים תמיד הפיל אותי לקרשים. זה אולי הסיבה שהחזקתי כמעט 30 שנה בהוראה. אי אפשר שלא לצחוק ולהיות מאותגר מהם.
ביי אורית
הינשופים האלה מ-ה-מ-מ-י-ם!!!
השבמחק