אולי ביפו יש חתיכה, אבל אחרי הלילה שהיה לנו, זה לא באמת מעניין אותי...
סיום השנה הקודמת נראה מצוין מתמיד! הבעל ואני החלטנו לנצל את ההזדמנות שהוא לא עובד בערב חג ולעשות רה-דקורציה לבית...משהו שרציתי לעשות כבר מזמן...(אם לא עוברים דירה, אז לפחות להרגיש "כאילו").
משעות הבוקר ועד שעות הצהריים המאוחרות, שינינו את איזור הסלון ופינת האוכל, הזזנו, משכנו, דחפנו, התלבטנו...אחרי שעות של עבודה עמדנו מול בית שנראה אחר והיינו מרוצים מאוד! (ואותי לא קל לרצות, אפילו התמונה שהיתה תלויה בפינת האוכל ואותה שנאתי כל כך נראתה פתאום הרבה יותר אטרקטיבית במיקומה החדש).
את ארוחת החג אכלנו אצל הורי הבעל, רק אנחנו והם...זו הסיבה שויתרנו בקלות על מנוחה אחרי כל שעות העבודה האלו, ידענו שגם אם נרדם להם על הצלחת, לא יהיה להם אכפת והם ישמחו שבאנו...
בסביבות תשע וחצי בלילה, מעולפים מעייפות, אחרי ארוחה ואחרי שהפכנו למתקן ג'ימבורי לטובת עודף המרץ הפתאומי של גאיה ויובל...החלטנו לפרוש...בדרך, הבעל ואני השתעשענו איך כל אחד מאיתנו יכנס הביתה ויזרק בדרכו ה"ייחודית" על המיטה (או כל משטח מאוזן ראשון שנתקל בו).
הילדים הוכנו לקראת שינה, עוד מבט מחוייך על איזור הסלון החדש ויאללה לישון! הלוואי ותהיה לנו שנה נפלאה כזו... איחלנו לעצמינו וצנחנו...
ואז בסביבות 23:30 גאיה התחילה להסתובב במיטה מצד לצד, מייבבת מין בכי לא ברור...תקעתי גפרורים בעיניים וניגשתי אליה...היא נרדמת ושוב מתעוררת ושוב נרדמת ושוב מתעוררת...ואז פתאום משתנקת ומקיאה את האם-אמא של ארוחת החג!
איזה כיף! מזמן לא ניקיתי! חשבתי לעצמי...
הבעל גרר את עצמו לעזרתי...הקטנה בוכה בהסטריה ואני מריצה במוח כמה "ברכות" על זה שכל פעם שהולכים להורים שלו הם דוחפים לה אוכל ובפעם הבאה כשנתארח אצלם, אני לא אסכים לזה (כן, בטח! אני כל הזמן אומרת ובסוף איך שהוא זה תמיד קורה)...
הקטנה מוכנסת למקלחת להתנקות מהג'יפה ואח"כ אבא מגורש מהמיטה הזוגית לטובת שינה משותפת שלי ושלה...יאללה, אפשר ללכת לישון...
אז זהו, שלא! עד שאני מצליחה לעצום עיניים (האמת, זה לא היה קשה...שניה אחרי שהראש שלי התנגש בכרית, כבר חלמתי על כבשים ברוורס) הקטנה שוב מתעוררת בבכי המוכר, אני קופצת ומניפה אותה והופ...הכל על הרצפה...
עד שאני מסיימת לנקות, יש לנו אפיזודה דומה...
אבא ואני מבינים ששינה לא נראה פה בזמן הקרוב...יוצאים איתה לסלון, היא כבר מבוהלת ממה שקורה לה, אבא מסתובב איתה על הידיים ואני רצה אחריהם עם סמרטוט רצפה...כמו שושבינה הסטרית אחרי השובל של שמלת הכלה...
עוד כמה הקאות כאלו והיא מתחילה להחנק, אנחנו מתחילים להלחץ, השעה אחת וחצי בלילה...מחליטים להזמין אמבולנס...לא לוקחים צ'אנס שתחנק לנו באמצע הנסיעה לבי"ח!
רגע לפני שהפראמדיקים עולים, היא מקיאה שוב...אני מתבקשת להכין לה תיק עם כמה דברים (שהכינותי מראש) ויוצאים לדרך...
אבא נשאר עם יובל (הילדון הזה ישן כמו דב בשינת חורף, יירו לו ליד האוזן והוא לא יתעורר!) ואני והקטנה יוצאות ל"הרפתקאה" באמבולנס (איזה דה-ז'ה-וו, היום הראשון של השנה האזרחית לפני שנה וחצי, היא ואני באותה סיטואציה אחרי תאונת דרכים)...הקטנה מתאוששת לאט ומצליחה להרדם עליי באמבולנס, עם "תרנגול" כחול עשוי מכפפת גומי מוחזק חזק בידה...
מגיעים לבי"ח, הרופא שנראה כמו מישהו שלא ישן לפחות שבועיים, משאיר אותנו להשגחה ללילה...אנחנו מקבלות מיטה במיון הילדים השומם (וטוב שכך!)...הקטנה נרדמת מיד, אני מנסה לשכב לצידה, אבל מיטות בית חולים הן לא בדיוק מרשם מוצלח לשינה טובה...מזל שהטלויזיה מעליי דולקת, אפילו שזו קומדיה בריטית מפגרת, ממילא בשעה הזו המוח שלי לא מעכל יותר מזה...
שלוש לפנות בוקר, הקטנה מתעוררת בבכי, נראה שהיא שוב רוצה להקיא, אני יושבת איתה על המיטה, מחכה שזה יגיע...עבר...היא חוזרת לישון.
ארבע ועשרים בבוקר, האחיות עושות סיבוב ומביאות לי מיטה נוספת לשכב ליד הקטנה...זה כבר יותר טוב, אבל אני עדיין מתעוררת כל הזמן, כל תזוזה שלה מקפיצה אותי...חוץ מזה, התחושה של שינה על מיטת בית חולים, או לפחות מיטת חדר מיון, היא כמו לישון על קרש גיהוץ! (המיטה אגב, גם נראית ככה!)
עשרים לשבע, הבעל שולח SMS לשאול מה קורה, אני מתקשרת אליו...הוא לא ישן כל הלילה, למעט שינה חטופה של שעה...בטלפון הוא נשמע כמו ג'אנקי...מזל שאני מכירה אותו...
אני שולחת אותו לישון כדי לאגור כוחות להמשך היום...
הקטנה מתעוררת סופית ואנחנו יוצאות לטייל מחוץ לחדר המיון, אני מנסה לתת לה משהו לאכול, היא שותה...זה כבר טוב! היא גם עברה את הלילה ללא הקאות...
הרופא מגיע ברבע לשמונה, נראה שמישהו פה ישן טוב! בודק את הקטנה שלי בחביבות רבה (ומפתיע אותי...רופא צעיר, חתיך יש לומר, הכי לא מתחבר למישהו עם גישה לילדים)...
יש לה וירוס, ההקאות הן השלב הראשון, אין מה לעשות, זה יעבור לבד...שנה טובה וסעו לשלום, המפתחות בפנים!
הגענו הביתה בסביבות תשע בבוקר, חצי שעה אח"כ כבר היינו במצב מאוזן בעולם של חלומות...את ארוחת הצהריים אצל ההורים שלו היום, ביטלנו, ליתר בטחון...ממילא יש לנו עוד יומיים של ארוחת חג (מחר מגיעה אחותו של הבעל עם המשפוחה...כולם נפגשים אצל סבתא וסבא)...
אז היה לילה לבן שעשה לי הרבה שחור (בעיקר במתחת של העיניים), אבל אני מקווה שבזה מיצינו את מכסת הנאחס שלנו לשנה הקרובה...
וכדי לא לבאס עם פוסט ארוך ומתיש, הנה גם קצת יצירה...מיני אלבום שהכנתי לגיסתי עם תמונות מהחופשה המשפחתית...המיני יימסר מחר, כשהם יגיעו (הפנים טושטשו, זה יוצר חוסר בלאנס נוראי אבל הגיסה לא אוהבת חשיפה של משפחתה, מכבדת. אחרי הכל, אני רוצה את הדב מפורצלן).
סיום השנה הקודמת נראה מצוין מתמיד! הבעל ואני החלטנו לנצל את ההזדמנות שהוא לא עובד בערב חג ולעשות רה-דקורציה לבית...משהו שרציתי לעשות כבר מזמן...(אם לא עוברים דירה, אז לפחות להרגיש "כאילו").
משעות הבוקר ועד שעות הצהריים המאוחרות, שינינו את איזור הסלון ופינת האוכל, הזזנו, משכנו, דחפנו, התלבטנו...אחרי שעות של עבודה עמדנו מול בית שנראה אחר והיינו מרוצים מאוד! (ואותי לא קל לרצות, אפילו התמונה שהיתה תלויה בפינת האוכל ואותה שנאתי כל כך נראתה פתאום הרבה יותר אטרקטיבית במיקומה החדש).
את ארוחת החג אכלנו אצל הורי הבעל, רק אנחנו והם...זו הסיבה שויתרנו בקלות על מנוחה אחרי כל שעות העבודה האלו, ידענו שגם אם נרדם להם על הצלחת, לא יהיה להם אכפת והם ישמחו שבאנו...
בסביבות תשע וחצי בלילה, מעולפים מעייפות, אחרי ארוחה ואחרי שהפכנו למתקן ג'ימבורי לטובת עודף המרץ הפתאומי של גאיה ויובל...החלטנו לפרוש...בדרך, הבעל ואני השתעשענו איך כל אחד מאיתנו יכנס הביתה ויזרק בדרכו ה"ייחודית" על המיטה (או כל משטח מאוזן ראשון שנתקל בו).
הילדים הוכנו לקראת שינה, עוד מבט מחוייך על איזור הסלון החדש ויאללה לישון! הלוואי ותהיה לנו שנה נפלאה כזו... איחלנו לעצמינו וצנחנו...
ואז בסביבות 23:30 גאיה התחילה להסתובב במיטה מצד לצד, מייבבת מין בכי לא ברור...תקעתי גפרורים בעיניים וניגשתי אליה...היא נרדמת ושוב מתעוררת ושוב נרדמת ושוב מתעוררת...ואז פתאום משתנקת ומקיאה את האם-אמא של ארוחת החג!
איזה כיף! מזמן לא ניקיתי! חשבתי לעצמי...
הבעל גרר את עצמו לעזרתי...הקטנה בוכה בהסטריה ואני מריצה במוח כמה "ברכות" על זה שכל פעם שהולכים להורים שלו הם דוחפים לה אוכל ובפעם הבאה כשנתארח אצלם, אני לא אסכים לזה (כן, בטח! אני כל הזמן אומרת ובסוף איך שהוא זה תמיד קורה)...
הקטנה מוכנסת למקלחת להתנקות מהג'יפה ואח"כ אבא מגורש מהמיטה הזוגית לטובת שינה משותפת שלי ושלה...יאללה, אפשר ללכת לישון...
אז זהו, שלא! עד שאני מצליחה לעצום עיניים (האמת, זה לא היה קשה...שניה אחרי שהראש שלי התנגש בכרית, כבר חלמתי על כבשים ברוורס) הקטנה שוב מתעוררת בבכי המוכר, אני קופצת ומניפה אותה והופ...הכל על הרצפה...
עד שאני מסיימת לנקות, יש לנו אפיזודה דומה...
אבא ואני מבינים ששינה לא נראה פה בזמן הקרוב...יוצאים איתה לסלון, היא כבר מבוהלת ממה שקורה לה, אבא מסתובב איתה על הידיים ואני רצה אחריהם עם סמרטוט רצפה...כמו שושבינה הסטרית אחרי השובל של שמלת הכלה...
עוד כמה הקאות כאלו והיא מתחילה להחנק, אנחנו מתחילים להלחץ, השעה אחת וחצי בלילה...מחליטים להזמין אמבולנס...לא לוקחים צ'אנס שתחנק לנו באמצע הנסיעה לבי"ח!
רגע לפני שהפראמדיקים עולים, היא מקיאה שוב...אני מתבקשת להכין לה תיק עם כמה דברים (שהכינותי מראש) ויוצאים לדרך...
אבא נשאר עם יובל (הילדון הזה ישן כמו דב בשינת חורף, יירו לו ליד האוזן והוא לא יתעורר!) ואני והקטנה יוצאות ל"הרפתקאה" באמבולנס (איזה דה-ז'ה-וו, היום הראשון של השנה האזרחית לפני שנה וחצי, היא ואני באותה סיטואציה אחרי תאונת דרכים)...הקטנה מתאוששת לאט ומצליחה להרדם עליי באמבולנס, עם "תרנגול" כחול עשוי מכפפת גומי מוחזק חזק בידה...
מגיעים לבי"ח, הרופא שנראה כמו מישהו שלא ישן לפחות שבועיים, משאיר אותנו להשגחה ללילה...אנחנו מקבלות מיטה במיון הילדים השומם (וטוב שכך!)...הקטנה נרדמת מיד, אני מנסה לשכב לצידה, אבל מיטות בית חולים הן לא בדיוק מרשם מוצלח לשינה טובה...מזל שהטלויזיה מעליי דולקת, אפילו שזו קומדיה בריטית מפגרת, ממילא בשעה הזו המוח שלי לא מעכל יותר מזה...
שלוש לפנות בוקר, הקטנה מתעוררת בבכי, נראה שהיא שוב רוצה להקיא, אני יושבת איתה על המיטה, מחכה שזה יגיע...עבר...היא חוזרת לישון.
ארבע ועשרים בבוקר, האחיות עושות סיבוב ומביאות לי מיטה נוספת לשכב ליד הקטנה...זה כבר יותר טוב, אבל אני עדיין מתעוררת כל הזמן, כל תזוזה שלה מקפיצה אותי...חוץ מזה, התחושה של שינה על מיטת בית חולים, או לפחות מיטת חדר מיון, היא כמו לישון על קרש גיהוץ! (המיטה אגב, גם נראית ככה!)
עשרים לשבע, הבעל שולח SMS לשאול מה קורה, אני מתקשרת אליו...הוא לא ישן כל הלילה, למעט שינה חטופה של שעה...בטלפון הוא נשמע כמו ג'אנקי...מזל שאני מכירה אותו...
אני שולחת אותו לישון כדי לאגור כוחות להמשך היום...
הקטנה מתעוררת סופית ואנחנו יוצאות לטייל מחוץ לחדר המיון, אני מנסה לתת לה משהו לאכול, היא שותה...זה כבר טוב! היא גם עברה את הלילה ללא הקאות...
הרופא מגיע ברבע לשמונה, נראה שמישהו פה ישן טוב! בודק את הקטנה שלי בחביבות רבה (ומפתיע אותי...רופא צעיר, חתיך יש לומר, הכי לא מתחבר למישהו עם גישה לילדים)...
יש לה וירוס, ההקאות הן השלב הראשון, אין מה לעשות, זה יעבור לבד...שנה טובה וסעו לשלום, המפתחות בפנים!
הגענו הביתה בסביבות תשע בבוקר, חצי שעה אח"כ כבר היינו במצב מאוזן בעולם של חלומות...את ארוחת הצהריים אצל ההורים שלו היום, ביטלנו, ליתר בטחון...ממילא יש לנו עוד יומיים של ארוחת חג (מחר מגיעה אחותו של הבעל עם המשפוחה...כולם נפגשים אצל סבתא וסבא)...
אז היה לילה לבן שעשה לי הרבה שחור (בעיקר במתחת של העיניים), אבל אני מקווה שבזה מיצינו את מכסת הנאחס שלנו לשנה הקרובה...
וכדי לא לבאס עם פוסט ארוך ומתיש, הנה גם קצת יצירה...מיני אלבום שהכנתי לגיסתי עם תמונות מהחופשה המשפחתית...המיני יימסר מחר, כשהם יגיעו (הפנים טושטשו, זה יוצר חוסר בלאנס נוראי אבל הגיסה לא אוהבת חשיפה של משפחתה, מכבדת. אחרי הכל, אני רוצה את הדב מפורצלן).
הקלקה על התמונות, תגדיל אותן
אז שתהיה באמת שנה טובה עם הרבה בריאות!!
זה נשמע חתיכת לילה... מקווה שהכלללל מאחוריכם! שתהיה שנה מעולה מלאה בבריאות!
השבמחקאוהבת את האלבום מאוד על איזה בסיס הוא?
היי מותק,
השבמחקהבסיס הוא דפי קארדסטוק דו צדדיים, זה קארדסטוק עבה ועם כל הקישוטים והשכבות והתמונות הוא התעבה יותר.
הכריכה עשויה מקארדסטוק שהודבק לקרטון של אריזת קורנפלקס...
תודה על האיחולים :-)
שיו, איזו פתיחה לשנה החדשה... מאחלת לך שזו באמת החוויה הלא-טובה הראשונה והאחרונה של השנה הזו, והעיקר שהיא בסדר!!!
השבמחקהמיני נראה צבעוני ומקסים!!!
מקווה שיתר החג יהיה משפחתי ושמח :-)
לילה סיוטי.
השבמחקמקווה שהיום עבר הרבה יותר טוב.
ועם קצת מזל גם לא יגיעו שילשולים אלא יגמר בזה.
תרגישו טוב.
מיני מתוק. בטוחה שאהבה.
יעל
איזה יאוש...מזל שזה מאחוריכם!! אני מקווה שהקטנה כבר יותר טוב. שנה טובה וחג שמח!
השבמחקאיך הדברים האלה תמיד קורים לכם?! לפחות זה מחשל אותך לקראת הילדים שלי... :-)
השבמחקאני אמחלת לכם שבאמת תמצו את הנאחס השנתי עם הלילה המזוויע הזה ושמחה שחזרתם בשלום.
האלבום יצא פשוט מקסים!!!
שתהיה שנה טובה ורגועה!
חיבוקים!!
אויש, נשמע לילה מרתק....מסכנים...
השבמחקמקווה באמת (כמו שאמרת) שמיציתם את מכסת הנאחס לשנה הקרובה
שתהיה בעיקר שנת בריאות (כל השאר באמת שולי ולא חשוב...)
המיני מקסים ממש ודווקא זה שהפרצופים מטושטשים מזכירים לי תמונות של מונה ובכלל משהו מאוד אימפרסיוניסטי כזה... :)
שנה טובה!!!
YYY... רק בריאות! המיני יפיפה!
השבמחקוואי עדיה יצא לך חתיכת מיני מעלף!
השבמחקהצבעים והשילובים- מטריף!
איזו מסכנונת - שתהיה בריאה לתמיד!!!
השבמחקמאחלת לכם שנה גדושה בבריאות וכל השאר יבוא גם כן בטוח.
המיני אלבום שלך - מ ש ג ע !!!!! אני בטוחה שנרשמה התלהבות.
שנה טובה
שולי
SHOULYHZO1
אוף איזה חוויות, שנה שהתחילה כך בטוח תמשיך כנפלאה.....
השבמחקאוי, איזה חוויה קשה, מקווה שכולם בסדר.
השבמחקהמיני משגע ביותר
בטח כבר הבראתן...
השבמחקאוהבתמאד את העיצוב שלך