האמת, מתנה לחג היא לא באמת הסיבה לכתיבת הפוסט...
פשוט חיפשתי דרך להגיב לכל התגובות שקיבלתי על הפוסט הקודם ולהיות בטוחה שהמגיבות קוראות את תגובתי לתגובתן (שיו, זה היה משפט קשה לכתיבה!)
כשאני כותבת פוסטים, אני אף פעם לא יודעת אלו תגובות אקבל, בדרך כלל גם קשה לי לדמיין מה אנשים עשויים לכתוב כתגובה (למשל, לא תיארתי לעצמי שהפוסט האחרון יכול לרגש חלק מכן, באמת! זה חלק מהעניין בקושי להבין את מה שהאחר חושב או מרגיש - קשור לתיאוריית המיינד למי שמתעניין)...לכן אני תמיד כל כך מופתעת לקרוא את תוכן התגובות לפוסטים...
בגלל שזה מפתיע אותי, זה לרוב גם עושה לי בלגן רגשי (קושי עם דברים שאינם צפויים), זה לא תמיד במובן הרע, אבל זה בהחלט גורם לסוג של טלטול רגשי שלפעמים לוקח לי זמן להתאפס עליו...
אז עוד לא התאפסתי, אבל רציתי לומר לכולכן תודה! המילים שלכן ריגשו אותי בחזרה :-)
חלקכן כתבתן שעכשיו אתן רוצות לפגוש אותי וזה קצת הלחיץ אותי, אבל זה בסדר...נתתן לי סוג של התראה מראש, אז אני מכינה את עצמי לזה שנפגש מתישהו :-)
ועכשיו, באמת מתנה לחג...
לצערי אין לי הרבה זמן להכנת מתנות...
כן, אני יודעת...אם אני אבלה פחות ב"חווה" בטח יהיה לי יותר זמן...אבל ה"חווה" זה סוג של הוצאת מתח ומתח זו מילה עדינה למה שמתחולל אצלי בימים האחרונים...רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, כל כך הרבה ארגונים וסידורים סביב יובל, רק אתמול גילינו שפתאום אין לנו משלבת בשבילו וזה הופך אותי (זוכרים? משהו לא צפוי...ולצערי שינויים ודברים לא צפויים בהקשר של יובל וביה"ס הם משהו שמלווה אותנו בתקופה האחרונה, כך שאני לגמרי על רכבת הרים רגשית)...
בקיצור, יש אנשים שחייבים להכין להם מתנות (אם רוצים לקבל את דב הפורצלן העתיק מרומניה בירושה, למשל...) וחמותי היא אחת מאותם אנשים...כי חוץ מהדב בירושה היא סבתא נהדרת! באמת!
אמנם קצת מציקה בענייני אוכל ולפעמים מעירה הערות קצת מעצבנות ומתערבת למרות ש"היא לא מתערבת"...אבל הילדים מתים עליה והיא תעשה בשבילם הכל ואפילו יותר...
ובגלל שהיא סבתא נהדרת לכל נכדיה, מה הכי מתאים אם לא תמונה שלהם?
העניין הוא שקצת הצפתי אותה בתמונות עם התחביב הזה של הסקראפ ואם אני באמת רוצה את הדב מפורצלן (אני לא, אבל זה כבר נהיה בדיחה משפחתית, אז שיהיה..) כדאי ש...איך אומרים? ארגיע!
אז הכנתי לה תמונה של הנכדים, אבל קצת אחרת...
מתנצלת מראש על ההשתקפות...קשה לצלם תמונה עם זכוכית (שהוחלפה לפלסטיק קשיח, כי זו חתיכת תמונה ולא בא לי לשלם פיצויים אם במקרה היא תיפול למישהו על הראש)...
גם איכות הצילום לא משהו, קשה לצלם תמונה בגודל הזה...אגב, המסגרת היא מאיקאה, לשמחתי הפספרטו הגיע מוכן עם מקום לחמש תמונות (ואיזה מזל שהם בדיוק 5 נכדים)...במקור התמונה צריכה להתלות לאורך, אבל בגלל שזה סילואט, הייתי צריכה להתאים את זה...
(אם הראש של יובל נראה לכם גדול יותר משל השאר...זו טעות אופטית...בזמן הצילום היה לו שיער אפרו שלא היה מבייש את משפחת ג'קסון בשנות השבעים!)
פשוט חיפשתי דרך להגיב לכל התגובות שקיבלתי על הפוסט הקודם ולהיות בטוחה שהמגיבות קוראות את תגובתי לתגובתן (שיו, זה היה משפט קשה לכתיבה!)
כשאני כותבת פוסטים, אני אף פעם לא יודעת אלו תגובות אקבל, בדרך כלל גם קשה לי לדמיין מה אנשים עשויים לכתוב כתגובה (למשל, לא תיארתי לעצמי שהפוסט האחרון יכול לרגש חלק מכן, באמת! זה חלק מהעניין בקושי להבין את מה שהאחר חושב או מרגיש - קשור לתיאוריית המיינד למי שמתעניין)...לכן אני תמיד כל כך מופתעת לקרוא את תוכן התגובות לפוסטים...
בגלל שזה מפתיע אותי, זה לרוב גם עושה לי בלגן רגשי (קושי עם דברים שאינם צפויים), זה לא תמיד במובן הרע, אבל זה בהחלט גורם לסוג של טלטול רגשי שלפעמים לוקח לי זמן להתאפס עליו...
אז עוד לא התאפסתי, אבל רציתי לומר לכולכן תודה! המילים שלכן ריגשו אותי בחזרה :-)
חלקכן כתבתן שעכשיו אתן רוצות לפגוש אותי וזה קצת הלחיץ אותי, אבל זה בסדר...נתתן לי סוג של התראה מראש, אז אני מכינה את עצמי לזה שנפגש מתישהו :-)
ועכשיו, באמת מתנה לחג...
לצערי אין לי הרבה זמן להכנת מתנות...
כן, אני יודעת...אם אני אבלה פחות ב"חווה" בטח יהיה לי יותר זמן...אבל ה"חווה" זה סוג של הוצאת מתח ומתח זו מילה עדינה למה שמתחולל אצלי בימים האחרונים...רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, כל כך הרבה ארגונים וסידורים סביב יובל, רק אתמול גילינו שפתאום אין לנו משלבת בשבילו וזה הופך אותי (זוכרים? משהו לא צפוי...ולצערי שינויים ודברים לא צפויים בהקשר של יובל וביה"ס הם משהו שמלווה אותנו בתקופה האחרונה, כך שאני לגמרי על רכבת הרים רגשית)...
בקיצור, יש אנשים שחייבים להכין להם מתנות (אם רוצים לקבל את דב הפורצלן העתיק מרומניה בירושה, למשל...) וחמותי היא אחת מאותם אנשים...כי חוץ מהדב בירושה היא סבתא נהדרת! באמת!
אמנם קצת מציקה בענייני אוכל ולפעמים מעירה הערות קצת מעצבנות ומתערבת למרות ש"היא לא מתערבת"...אבל הילדים מתים עליה והיא תעשה בשבילם הכל ואפילו יותר...
ובגלל שהיא סבתא נהדרת לכל נכדיה, מה הכי מתאים אם לא תמונה שלהם?
העניין הוא שקצת הצפתי אותה בתמונות עם התחביב הזה של הסקראפ ואם אני באמת רוצה את הדב מפורצלן (אני לא, אבל זה כבר נהיה בדיחה משפחתית, אז שיהיה..) כדאי ש...איך אומרים? ארגיע!
אז הכנתי לה תמונה של הנכדים, אבל קצת אחרת...
מתנצלת מראש על ההשתקפות...קשה לצלם תמונה עם זכוכית (שהוחלפה לפלסטיק קשיח, כי זו חתיכת תמונה ולא בא לי לשלם פיצויים אם במקרה היא תיפול למישהו על הראש)...
גם איכות הצילום לא משהו, קשה לצלם תמונה בגודל הזה...אגב, המסגרת היא מאיקאה, לשמחתי הפספרטו הגיע מוכן עם מקום לחמש תמונות (ואיזה מזל שהם בדיוק 5 נכדים)...במקור התמונה צריכה להתלות לאורך, אבל בגלל שזה סילואט, הייתי צריכה להתאים את זה...
(אם הראש של יובל נראה לכם גדול יותר משל השאר...זו טעות אופטית...בזמן הצילום היה לו שיער אפרו שלא היה מבייש את משפחת ג'קסון בשנות השבעים!)
שימו לב להשתקפות של גאיה בתוך הסילואט שלה...זה היה לגמרי לא מכוון וגיליתי את זה בזמן שעברתי על התמונות אחרי הצילום...אז החלטתי לשתף...
זהו להפעם...הולכת להתארגן, עוד מעט מפגש עם המורה החדשה ואני צריכה לשכנע את יובל ללכת...בהצלחה לי!
