אל-ישראל...אאאאאללללל-ישראל

שירים יד מי שיש לו ילד בטווח הגיל 7-12 (פחות או יותר) שלא מכיר את הכותרת של הפוסט!
ומי שלא מכיר מוזמן לצפות בסרטון הזה ולהכיר ואני מזהירה מראש, על אחריותכם בלבד!

מאז התחיל המונדיאל אני שומעת את הדבר הזה בלופ, בניגוד מוחלט לרצוני!
הבן יקיר לי לא מפסיק לחפור לי פעם מצד ימין ופעם מצד שמאל ולפעמים גם סטריאופונית...במיוחד כשאנחנו ברכב, כי מה זה גלגל"צ לעומת יצירת המופת הזו?

תגידו שהוא בטווח הגיל המתאים ואין מה לעשות (בטח שיש מה לעשות! לקצוץ לבן של השכנים את הידיים, הרגליים והאוזניים על כך שחשף את הבן יקיר לי ל"תגלית"!), אבל מה תגידו על זה שעכשיו גם הגברת הקטנה בעניינים ושרה לי כל היום "אאאאאלללל...ייחאל" (שזה ישראל בשפתה)?

אז נכון שהבן יקיר לי עוזר במימוש משאלת הלב שלי שלא תהיה לי בת חננה עם גינונים של נסיכה מפונקת, אבל גם לא ביקשתי שתצא לי ערסית קטנה סטייל מוריס מדוכן האבטיחים בשוק!
מילא היה מלמד אותה נתן זך או לכל הפחות שלמה ארצי (תודו שיש הרבה עומק ומקום לניתוח במשפט "חתולים מחשבים את קיצם לאחור")...

כנראה שאני צריכה להודות על מזלי הטוב שיש לי רק את הקקפוניה הזו במשך 12 שעות ביום ולא תוספת של בעל קולני שמפצח גרעינים וקופץ בפראות תוך העפתם על השטיח שרק היום שאבתי, בכל פעם שאחת מהקבוצות האהובות עליו מבקיעה איזה גול (או שהשופט ה-&*%$@ שרק/לא שרק/הרים כרטיס/לא הרים כרטיס)...
וכדי שתבינו כמה הבעל שלי מותק...הוא ויתר השבוע על משחק חשוב לטובת הצטרפות אליי במפגש פורום אוטיזם (היה מיעולה! והוא אפילו נהנה מאוד)...

להבנתי לא נשאר לי לסבול עוד הרבה, אני רק מקווה שאחרי זה אצליח לעשות לקטנה חינוך מחודש ולהוציא ממנה את ה-מוריס.

ולסיום וללא קשר בכלל לנושא הפוסט, השבוע החלטתי לעשות לינשופים שלי קצת שינוי והפכתי את אחד מהם לקישותיק...הוא כבר מהדר את התיק שלי בגאון (את התיק אגב, קיבלתי בהחלפת משאלות לפני שנה, כשעוד לקחתי חלק בהן)

Pin It