החלפה פרטית

כשהעליתי את הפוסט ובו ינשוף הקישותיק, יעל כתבה לי תגובה מפרגנת וביקשה הדרכה...
מאחר והתכנון שלי לגבי הינשופים הוא למכור אותם (באטסי...כשאסיים עם כל ההכנות), חשבתי שהדרכה מצולמת להכנתם לא בדיוק תתרום למכירות העתידיות שלי ולכן הצעתי ליעל החלפה פרטית (האמת שגם חיפשתי תירוץ להחלפה פרטית, כי לא היו קופצים על המציאה כשהצעתי את זה קבל עם ובלוג)...
כמה שמחתי כשיעל הסכימה!

מאחר וכישורי הסריגה שלי לא מי יודע כמה (זוכרים שכתבתי שהמוטוריקה העדינה שלי לא משהו? אז גם הגסה לא...) החלטתי שבמקום להלחם במסרגות וחוטים כדי להכין כדור ופרחי קרושה, פשוט אבקש מיעל שתכין לי כדור או פרחים...סיכמנו על פרחים, אבל נחשו מה? יעל הכינה לי גם כדור וגם פרחים! (וכמובן שיותר ממה שסוכם)...

וזה מה שיעל קיבלה ממני בתמורה...

ולזה צורף כרטיס...

נהניתי מאוד מההחלפה...מחכה להחלפה הפרטית הבאה  :-)

משתדרגים...

טוב, האמת שאין הרבה קשר בין כותרת הפוסט לתוכנו...אני מוצאת שבזמן האחרון קשה לי למצוא כותרות ראויות לפוסטים שלי ומה שכבר נראה לי ראוי, מסתבר שעשה אצלי שימוש בעבר...

זוכרים את קישוטי הלבד מהפוסט הזה?
אז לפחות אחד מהם זכה לשימוש ושדרג כובע ישן שהיה שייך ליובל (בצבע כחול כהה, כל כך "זכרי") וכך גאיה זכתה בכובע חדש ומשודרג  :-)

ואם מדברים על שדרוגים, הנה עוד שדרוג, הפעם לא שלי...
ליאת שהיא מותק אמיתית ונשמה גדולה, הביאה לגאיה שני קולבים מתוקים להפליא ששדרגה, ככה סתם כי בא לה לפנק (אמרתי שהיא נשמה)...עכשיו צריך לקנות לגאיה שמלות מדוגמות שיתאימו לסטייל של הקולבים  ;-)

ואם אנחנו כבר בענייני קניות וגאיה, ביומיים האחרונים הבנתי שאלו שני דברים שלא הולכים ביחד!
אמהות מנוסות בטח יגלגלו עיניים ויגידו לעצמן "מה היא חשבה לעצמה??" ואני אשפיל מבט ואגיד "קיוויתי שיהיה טוב"...או לכל היותר אשתמש בתירוץ הנלוז של "מזמן לא הייתי אמא לפעוט, לא זוכרת איך זה עובד"...
לקראת הנופש הקרב ובא, יצאתי עם הילדודים לקנות להם בגדי ים ועוד כמה פיצ'פקעס הכרחיים...נכנסנו לחנות וזה הלך בערך ככה:
יובל ניגש למתלי הכובעים והתחיל לחפש לעצמו כובע חדש, תוך שהוא שואל אותי כל שניה באיזה כובע כדאי לו לבחור...בזמן שאני מנסה לנתב את הקשב שלי אליו, אני מגלה שהמשימה קצת קשה כי בינתיים גאיה מזהה את דורה/יובל המבולבל/בוב ספוג ועוד כל מיני דמויות שאני לא מכירה על הכובעים ומתחילה לשלוף כובע ועוד אחד ועוד אחד (השאר סתם נופלים בעקבות אלו שהיא שולפת)...
יובל מאבד סבלנות ודורש שאעזור לו בבחירה (אם הייתי יודעת שאני צריכה לבחור, הייתי משאירה אותו בבית וקונה לו מה שמתחשק לי!) אני בינתיים תופסת את גאיה בין שתי הברכיים שלי בנסיון נואש כמעט למנוע ממנה להמשיך ולהעיף כובעים ואוספת את כל אלו שכבר התפזרו על הרצפה, תוך כדי קביעה נחרצת "באטמן" בלי לחשוב יותר מדי איך זה עשוי להשפיע עליו בהיבט החברתי...

ממשיכים לאיזור בגדי הים (צעד אחד שמאלה מהכובעים) אני תופסת את בגד הים הראשון שאני רואה לפני שגאיה משתחררת מאחיזת החנק שלי ובקול צהלולים של ליצנית גרועה במיוחד אני משכנעת אותה לבוא איתי לחדר ההלבשה...טעות! גדולה! בגד הים מתאים יופי (אפילו הצבע חביב) אבל עכשיו כשהילדה רואה את עצמה בראי, היא מסרבת לפשוט את בגד הים, כל נסיון לפתוח את הרוכסן מפעיל אצלה בגרון סירנה...אני שניה לפני תלישת שערות!

אני מצליחה לשכנע אותה שתוריד את בגד הים ונלך לחפש עוד דברים למדוד לה (איזו אמא שקרנית!)
תא ההלבשה מתפנה עבור יובל שמתעקש לקנות את בגד הים החום, אפילו שהוא קטן עליו בשתי מידות ומועך לו את הקישקעס של הקישקעס...במקרה שלו עבודת שכנוע לא עובדת...
אני מתזזת בין המדפים (גאיה כבר מזמן השתחררה מהאחיזה שלי והלכה להפוך איזה מדף או שניים) ולשמחתי אני מוצאת את אותו בגד ים במידה מתאימה, את אנחת הרווחה שלי יכלו לשמוע עד זימבבואה!

עכשיו הוא צריך כפכפים...אבל לא את אלו עם צבעי ודגל ברזיל, הוא רוצה ארגנטינה ולא ממש אכפת לו שאין כאלו במלאי (או בכלל אצל היצרן), הוא נובר בערימה, הופך אותה מפה לשם ורק אחרי שאני כבר מתחילה לשלוח גיצי זעם מהעיניים ומאיימת עליו שבסוף יילך יחף, הוא מתרצה ומחליט שגם ברזיל זה לא נורא...

מגיעים לקופה (על בגד ים בשבילי כבר מזמן ויתרתי...בשלב הזה לא אכפת לי שאורחי המלון ישזפו עיניהם בחזיה ותחתונים לא תואמים)...המוכרת מחייכת אל גאיה וזו בתגובה פורצת בבכי הסטרי כאילו ראתה מפלצת...(זו תקופה כזו של פחדים, סיוט!) יוצאים מהחנות, אני כבר על אוטומט...מגיעה הביתה ומזדכה על הציוד...הרגע חזרתי ממלחמה בקו האויב!
חושבים שלמדתי לקח? יוק! היום עשיתי את אותה שטות ואם לא די בכך, לקחתי אתי את אמא שלי!

ואם נחזור רגע לדברים נעימים...ויצירתיים...
אז אתמול היה אצלי מפגשון של חברות והכנו אבני דומינו מטופלות...ההתנסות שלי היתה קצרה, לא מתה על מה שיצא, אבל לא באמת השקעתי זמן ומאמץ (ורואים), אולי ננסה שוב בקרוב...
בכל אופן, זה מה שיצא לי...(ניתן להגדיל את התמונה בלחיצה עליה)

ובאותה הזדמנות נתתי לאמיליה שחוגגת יום הולדת ביום ראשון את המתנה שלה...היא רצתה ינשוף...
חשבתי לעצמי שהיא כבר "ילדה גדולה" ומה תעשה עם ינשוף על המדף? עדיף משהו שימושי...כמו למשל...קישותיק!
אז הנה הקישותיק הינשופי שהכנתי לאמיליה...

הכנתי עוד קישותיק במסגרת החלפה פרטית ראשונה עם יעל...אבל אני מחכה שהוא יגיע קודם לביתו החדש ואז אשויץ בו  :-)
אני יכולה לספר שבתמורה, קיבלתי כדור קרושה ופרחי קרושה בצבעים משגעים! (סיכמנו על כדור או פרחים...אבל צ'ופרתי  :-))
היה כיף!

שובר מתנה...

אבא של הבעל חוגג היום יום הולדת...
לפני שבע שנים, כשחגג יום הולדת 70, גיסתי מימנה חופשה משפחתית בבית מלון כמתנת יום הולדת מיוחדת שכזו...(למזלה, הם רק שני אחים...היא ובעלי ואף אחד מאיתנו לא מרובה ילדים...אז היינו בהרכב אינטימי).

השנה, לכבוד יום הולדתו של האבא/סבא...היא החליטה לשחזר את ההצלחה ולתפוס גם הפעם שתי ציפורים במכה אחת...מתנת יום הולדת (להורים שתמיד אומרים לנו "בשביל מה אנחנו צריכים מתנות בגילינו??" כאילו שמתנות מוגבלות בגיל) וחופשה משפחתית בשביל הכיף של הביחד...
ההבדל מהפעם הקודמת הוא תוספת קטנה ובלונג'ינג'ית בשם גאיה ;-)

הקשר של בעלי עם אחותו, הוא קשר קרוב מאוד, למרות המרחק הגיאוגרפי הגדול (אנחנו בצפון, הם בדרום) ויובל שלי מאוד אוהב את שלושת ילדיה, הם גם קרובים מאוד בגיל ובדרך כלל מסתדרים מצוין ...
באופן כללי היחסים שלי עם הוריו של הבעל הם יחסים טובים, אם כי יש אפשרות שכמה דברים ישנו את זה...(למשל אם הם לא יפסיקו להגיד משפטים מעצבנים של חוסר הבנה בהקשר של יובל וה"אספרגוס" שלו ואם לא יפסיקו לדחוף לגאיה שטויות כמו שוקולדים בכל פעם שאני משאירה אותה שם!)
בקיצור, החופשה אמורה להיות מהנה...

אלא שנכון לעכשיו, ההורים של הבעל לא יודעים בכלל שהם אמורים לנסוע...זו הפתעה!
ומאחר וגיסתי גרה בקצה השני של הארץ בעוד אנחנו גרים חמש דקות מההורים, משימת הגילוי הוטלה עלינו...במסגרת ביקור לכבוד יום ההולדת.

היה לי ברור שלא נבוא ככה סתם ונודיע להם בע"פ...אז ישבתי ועיצבתי (עיצבתי...מי שישמע...כולה טקסט וחותמות בפוטושופ) "שובר מתנה" עם המידע הרלוונטי...
והרי אי אפשר לתת שובר מתנה כזה ככה סתם...אז עיצבתי לו גם מעטפה...
המעטפה מורכבת מקארדסטוק דו צדדי, הוספתי שני פסים של מסקינגטייפ מדוגם (שאני מאוווווד אוהבת) ושני פרפרים (ופה זה מתחבר לתמונה האחרונה בפוסט הקודם של הסיקור) וזהו.

אני מאוד אוהבת את מה שיצא!

אז מה נותר עכשיו? לאחל לסבא בריאות ואריכות ימים, שישמור על הכוחות שלו (אתם צריכים לראות אותו עם גאיה בגן השעשועים! הוא מתנדנד על הנדנדה לצידה, גולש איתה במגלשה! קופץ איתה על רגל אחת, משחק בכדור...מה שנקרא סבא סבבה!) ושימשיך לאהוב את הנכדים עד קצה העולם ובחזרה כמו שהוא אוהב אותם עכשיו! כי הם אוהבים אותו מאוד!


וכמובן שאין חגיגה בלי עוגה...אז לא ממש עוגה וגם לא אמיתית (וגם לא מוצלחת במיוחד, נסיון נוסף להכין קאפקייק מלבד...נדמה לי שאחרי הנסיון הזה אני מפסיקה...אני לא מרוצה... התפרים נראים לי גסים ולמרות שהקצפת הפעם נראית פחות כמו תפוצ'יפס, זה עדיין לא זה...)
אבל לכבוד יום ההולדת של סבא...

ולסיום, שלשום רשמתי את גאיה לגן. היא תלך לגן אליו הלך יובל לפני שבע שנים. זה מרגש...לא הייתי שם מאז שיובל עזב...
התרגשתי כשהסתובבתי בגן וראיתי בכל פינה עבודות שהכנתי להם, השעון הגדול של פו הדב על הקיר (עדיין עובד), ציורים שציירתי ועדיין תלויים, השלטים שהכנתי על דלתות חדרי הגן...אפילו הטפסים שקיבלתי לקרוא ולמלא היו עיצובים שהכנתי להם, כולל הלוגו של הגן...לרגע הרגשתי כאילו לא חלפו שבע שנים...ושבעצם חזרתי הביתה...
אני מקווה שיהיה לה טוב שם ואני מקווה שלי יהיה קל לשחרר...כי כרגע זה עוד קצת קשה...

סיקור - פאנץ' משולב של מרתה סטיוארט

הפאנץ' באדיבות בעלי שפירגן לי מתנת יום הולדת סקראפית (שכללה גם את הפאנץ' ועוד המון דברים נהדרים!)

הפאנץ' המשולב של מרתה סטיוארט מכיל בתוכו גם את המחורר (לי יש פרפר, אבל יש גם דוגמאות נוספות כמו ציפור, קאפקייק, פרח ועוד...) וגם שלוש חותמות סיליקון המתאימות לאלמנט אותו אנו מחוררים.

כך נראה הפאנץ'...נראה כמו כל פאנץ' רגיל, נכון?

אז איפה מסתתרות החותמות אתם שואלים?
אני מניחה שחדי העין כבר הבחינו בעיגול הבולט בחלקו העליון של הפאנץ'...בדיוק שם מסתתרות החותמות!
לחיצה קלה על צידי העיגול משחררת אותו...

והנה החותמות...בין כל חותמת מפריד עיגול פלסטיק שקוף שמונע הידבקות של החותמות זו לזו. מאוד קל לאחסן את החותמות בתא הקטן.

כך נראה הפאנץ' כשהחותמות בחוץ...

העיגול המהווה מכסה לחותמות הוא גם "הבלוק" עליו מדביקים את החותמות. אלו חותמות סיליקון בדיוק כמו כל חותמת סיליקון שקופה הקיימת בשוק ולכן ניתן להשתמש בהן גם עם בלוק אקרילי שקוף, למי שזה נוח יותר.
לי אישית יש אצבעות גמלוניות ומוטוריקה עדינה של גמל (נא לא לצחוק) ולכן לא נוח לי במיוחד להחזיק את המכסה ולהחתים (אם כי נכון להיום, למרות חוסר הנוחות השתמשתי רק בו)...אבל מי שידיה קטנות ויש לה מוטוריקה עדינה טובה בהחלט יכולה להשתמש בו...

אז איך מחתימים?
בתמונה הבאה תוכלו לראות כי יש פתח קטן בצד התחתון של המכסה...

ובתמונה הזו תוכלו לראות שבחלקה התחתון של החותמת יש מעין לשונית מעוגלת...

כבר הבנתם לאן אני חותרת? שימו לב כיצד הלשונית מתיישבת יפה בפתח שבמכסה ובכך למעשה פותרת לנו בעיות של נסיונות התאמה שיכולים להמשך שעה (כבר אמרתי ידיים גמלוניות ומוטוריקה עדינה לא משהו?) כמו עם בלוק אקרילי שקוף, גם כאן אין צורך בדבק או חומר עזר אחר להצמדת החותמת למשטח...פשוט מניחים וזהו...
יתרון נוסף לקיבוע עם הלשונית, הוא שבזמן ההחתמה, דמות הפרפר המוטבעת על המכסה ממוקמת בדיוק מעל החותמת שלנו ומאפשרת לנו לדעת היכן תצא ההחתמה.

אחרי שהחותמת מוקמה, טופחים עליה עם כרית דיו...ניתן להשתמש בלי בעיה בכרית קטנה או גדולה...ומחתימים.
יש שלוש חותמות שונות.

אחרי ההחתמה, הגיעה הזמן לחורר את הדוגמה. הופכים את הפאנץ' כך שנוכל לראות דרכו את הדוגמה. מאחר והדוגמה בפאנץ' פונה עם ראשה כלפינו בזמן החירור, כדאי גם להחתים את הדוגמה כשראשה כלפי קצה הדף, על מנת שיהיה קל לחורר.

כמובן שניתן להשתמש בפאנץ' גם בלי החותמות ולחורר את הדוגמה מקארדסטוק צבעוני.
בתמונה הבאה חוררתי פרפר מבריסטול לבן (בצד ימין) ו"צבעתי" אותו על ידי מריחות של כריות דיו בצבעים שונים.

לרוב אני משלבת בשלטי הבית שלי פרפרים וזו היתה אחת הסיבות לרכישת הפאנץ' הזה, בגלל אפשרויות הגיוון שלו...
בתמונה הבאה, דוגמה מתוך עבודה בה שילבתי שני פרפרים שהוחתמו בשתי חותמות שונות של הפאנץ'...למרות שכרית הדיו היתה זהה, התוצאות שהתקבלו היו שונות וזה אחד היתרונות מבחינתי בפאנץ' הזה...

לסיכום, הפאנץ' נוח לתפעול ולמרות שזה מוצר אחד, מקבלים ממנו הרבה יותר מתוצר אחד וזה בהחלט נותן תחושה של מוצר משתלם. אני רכשתי אותו בחו"ל ב- 10.5 $, כך שהמחיר בהחלט השתלם!

לא ראיתי את הפאנץ' בחנויות בארץ (אבל גם לא עשיתי חיפוש מעמיק), אם מישהי מבעלות החנויות בארץ מחזיקה אותו, אשמח לתת קישור...
ליאת (תודה מותק!) עדכנה אותי שאפשר למצוא את הפאנץ' אצל דפי במסטיקים ב- 89 ש"ח...

העבודה שבתמונה האחרונה מצריכה פוסט משלה...אז נפגש בפוסט הבא  :-)

מי מכין קפה?? הקאפקייק עליי!!

מאז פרץ ינשופי הלבד שלי (אני יודעת, אפילו תקליט שרוט לא נשמע קרציה כמוני)...התחשק לי לנסות ולהכין עוד דברים בלבד...
אז אתמול, אחת השבתות היותר משעממות שהיו לנו..."נטשתי" את הבעל והילדים בסלון ועברתי לגור בחדר העבודה לכמה שעות...
מאחר והמוח שלי היה במצב לא תפקודי בעליל ולא הייתי ממש סגורה על מה אני מכינה, למה וכמה...התחלתי לחתוך עיגולים משאריות לבד בקאטלבאג (תמיד יש מה לעשות עם עיגולים), כנראה שסיבובי הידית של הקאטל השפיעו גם על גלגלי המוח...כי מחשבות ורעיונות התחילו לצוץ בראש ומפה לשם נוצרה לה קאפקייק עם קצפת תות ועוד נגיעה שוקולדית...כמובן שהייתי חייבת להוסיף גם תותים כדי שטעם הקצפת יהיה ברור...(ועכשיו מה זה בא לי איזו עוגה טובה!)

ברור שזה לא שיא השלמות, אחרי בהיה ממושכת במתוק הזה הבנתי שסוגי התפרים צריכים להיות אחרים והקפצת נראית כמו תפוצ'יפס ורוד יותר מאשר גלי קצפת...
קיבלתי גם הנחיות מהילדון: "אמא, קצפת לא נראית ככה! היא צריכה להיות גלית כזו" (עם תנועות ידיים נלוות של גלים)...
אבל הקטנה אכלה את הלוקש...כשהצעתי לבעל "מאפין שוקולד", היא שמעה את המילה שוקולד וכבר התייצבה לידי עם פה פעור, לשון משורבבת והקולות הבאים: "אה! אה!" שזה בשפתה..."תביאי לי שוקולד ומהר!" גם אחרי הביס הראשון היא עוד לא קלטה שזה לא אמיתי...אז אולי בכל זאת הצליח לי או שהילדה מוכנה לבלוס כל דבר, בכל שעה!

ואם אנחנו מדברים על קאפקייק, הרשו לי לפרגן ליעל יניב (מישהו לא מכיר אותה עדיין??) שפתחה סוף סוף חנות באטסי (בקרוב אצלי?!) ובה היא מוכרת את עבודות הקרמיקה המדהימות שלה! ביניהן...כמובן...קאפקייקס (אבל אל תשכחו להציץ גם בשאר, למשל בובות הטילדה שלה...מטריפות!) הבחורה מוכשרת בכל תחום!

אני מודה...אני מקנאה! קרמיקה זה משהו שתמיד רציתי ללמוד להכין ולא יצא לי...

אולי פעם, כשאהיה גדולה (וזה אומר כשאהיה בערך בת שמונים והילדים שלי יעשו עמי חסד אחרי שנות הורות דואגת ויתקעו אותי באיזה דיור מוגן, פנסי-שמנסי כזה שנותן חוגי קרמיקה לדייריו, לצד הרצאות בנושא "מיומנויות שליטה בסוגרים בגיל השלישי"...

Any way, כבר הייתי בשוונג והמחטים היו בחוץ, שלא לדבר על בלגן חתיכות הלבד והחוטים (טוב שאין לי חתולים בבית...הם היו חוגגים!) החלטתי לעשות עוד כמה דברים...כמו לקשט את קשת הפלסטיק הפשוטה שקניתי בדיוק לצורך זה...ולהכין גם איזו סיכה נוספת לראש וכמה קישוטונים שטרם הוחלט מה בדיוק יעשה בהם...

הבעיה שדוגמנית הבית קצת פרימדונה ולא ממש מקשיבה להנחיות הצלם כמו למשל..."לעמוד בשקט בלי לזוז!" כך שתמונה מפוקסת ו"אמנותית" לא ממש הצלחתי לתפוס...אבל אלו התוצרים...

והנה גם קצת עבודה בנייר...עוד שלט לליין השלטים...

הפרפרים הם חיתוכי פאנץ'-חותמת של מרתה סטיוארט...אולי אדגים את האפשרויות ואיך הוא עובד

בפוסט הבא...אני באופן אישי מתה עליו! רכישה מוצלחת מבחינתי!

עד כאן להפעם...אפשר לנשום לרווחה  ;-)

אל-ישראל...אאאאאללללל-ישראל

שירים יד מי שיש לו ילד בטווח הגיל 7-12 (פחות או יותר) שלא מכיר את הכותרת של הפוסט!
ומי שלא מכיר מוזמן לצפות בסרטון הזה ולהכיר ואני מזהירה מראש, על אחריותכם בלבד!

מאז התחיל המונדיאל אני שומעת את הדבר הזה בלופ, בניגוד מוחלט לרצוני!
הבן יקיר לי לא מפסיק לחפור לי פעם מצד ימין ופעם מצד שמאל ולפעמים גם סטריאופונית...במיוחד כשאנחנו ברכב, כי מה זה גלגל"צ לעומת יצירת המופת הזו?

תגידו שהוא בטווח הגיל המתאים ואין מה לעשות (בטח שיש מה לעשות! לקצוץ לבן של השכנים את הידיים, הרגליים והאוזניים על כך שחשף את הבן יקיר לי ל"תגלית"!), אבל מה תגידו על זה שעכשיו גם הגברת הקטנה בעניינים ושרה לי כל היום "אאאאאלללל...ייחאל" (שזה ישראל בשפתה)?

אז נכון שהבן יקיר לי עוזר במימוש משאלת הלב שלי שלא תהיה לי בת חננה עם גינונים של נסיכה מפונקת, אבל גם לא ביקשתי שתצא לי ערסית קטנה סטייל מוריס מדוכן האבטיחים בשוק!
מילא היה מלמד אותה נתן זך או לכל הפחות שלמה ארצי (תודו שיש הרבה עומק ומקום לניתוח במשפט "חתולים מחשבים את קיצם לאחור")...

כנראה שאני צריכה להודות על מזלי הטוב שיש לי רק את הקקפוניה הזו במשך 12 שעות ביום ולא תוספת של בעל קולני שמפצח גרעינים וקופץ בפראות תוך העפתם על השטיח שרק היום שאבתי, בכל פעם שאחת מהקבוצות האהובות עליו מבקיעה איזה גול (או שהשופט ה-&*%$@ שרק/לא שרק/הרים כרטיס/לא הרים כרטיס)...
וכדי שתבינו כמה הבעל שלי מותק...הוא ויתר השבוע על משחק חשוב לטובת הצטרפות אליי במפגש פורום אוטיזם (היה מיעולה! והוא אפילו נהנה מאוד)...

להבנתי לא נשאר לי לסבול עוד הרבה, אני רק מקווה שאחרי זה אצליח לעשות לקטנה חינוך מחודש ולהוציא ממנה את ה-מוריס.

ולסיום וללא קשר בכלל לנושא הפוסט, השבוע החלטתי לעשות לינשופים שלי קצת שינוי והפכתי את אחד מהם לקישותיק...הוא כבר מהדר את התיק שלי בגאון (את התיק אגב, קיבלתי בהחלפת משאלות לפני שנה, כשעוד לקחתי חלק בהן)

כל מיני...

גם אתם כותבים לפעמים פוסט שאין לו איזה נושא עיקרי שעליו אפשר לבנות כותרת ואז אתם בעצם נתקעים בלי כותרת??
כי זה בדיוק מה שקורה לי בפוסט הזה ואם הזכרון שלי עוד עובד טיפה, אז נדמה לי אפילו שהכותרת שבחרתי בסוף, ממוחזרת...בכל מקרה...זה באמת פוסט של כל מיני...

לפני כמה ימים, בסוף חודש יוני, החלטנו להפסיק את פעילות המגזין "סקראפהוליק"...והודענו על כך בהודעה קטנה ולא דרמטית...
הפסקת הפעילות גרמה לכך שאין לי בעצם פרויקט יצירתי עם דד ליין שאני צריכה לעבוד עליו ובנוסף "עניינים" מסוימים בחיי האישיים שקרו במקביל הביאו לכך ששקעתי במעין חוסר חשק יצירתי או חיותי באופן כללי...ובמילים אחרות...דיכאון זמני.
לשמחתי, הצלחתי להרים קצת את הראש ולו לזמן קצר, כדי לסיים את הפרויקט שהתחלתי ביום ההולדת של ליאת (ראו פוסט קודם)...ינשוף ליובל...לילדון כמובן היו דרישות ספציפיות שיהיה ינשוף פיראט. לא את כל הדרישות יכולתי למלא (רגל מעץ, קרס בכנף, תוכי על הכתף...) פשוט כי הרגשתי שבשלב ההוא צריך לומר תודה שאני בכלל במצב להתעסק עם הפרויקט הזה (שעליו הוא נידנד לי לא מעט)...על הצלקת שכן טרחתי לעשות לינשוף קיבלתי פרצוף לא מרוצה...אין...לא יודעים להעריך פה כלום בבית הזה!

בקיצור,  יצא ינשוף פיראט ובמסגרת הענקת תכונות אנוש לינשופים שלי, יובל החליט לקרוא לו יאן-שוף הפיראט וכך הוא נראה...(לפחות עד שיובל החליט לשחק בו כמו עם בובות ההיאבקות שלו).

יש לי עוד כמה רעיונות בראש לינשופים שיקבלו יותר ויותר "אופי"...

ואם מדברים על יובל, אז ביום רביעי האחרון הוא סיים את שנת הלימודים הנוכחית...התעודה שלו כמו תמיד היתה "משעממת"...למעט ארבעה ציוני "טוב מאוד", כל התעודה היתה "מצוין"...משעמם כבר אמרתי?
יחד עם התעודה הוא קיבל מעין פולדר עשוי קרטון גלי, עם סרט ומדבקת גיטרה, לא פאר היצירה...אבל הבפנוכו היה מרגש! מאוד!
בפולדר היתה התמונה הזו...(שנחתכה על ידי כדי לשמור על פרטיות)

את התמונה צילמה המורה למוסיקה שהיתה בתוך חדר ההקלטות עם הילדים...ובחלק השני של הפולדר היה כיס, בתוכו היה דיסק (יצא לי חרוז...איזה פיגוז!) ומדבקה עם הברכה הבאה (שוב, הצנזור לצורך שמירת הפרטיות)

עכשיו אני הולכת לדחוף את זה לצנצנת עם פורמלין...ולגבות את הדיסק בעוד כמה דיסקים, Just in case...


ונסיים בקטנה...שמוכיחה מיום ליום שכנראה גנטיקה לא עובדת אצלינו במשפחה, אחרת קשה להסביר איך יצאו שני ילדים כאלו חכמים לאמא לא מי יודע כמה...
היא עכשיו בקטע של "לצלם...גאיה"...על כל פיפס שהיא עושה או שמה על עצמה (ומה היא לא שמה על עצמה...) זה מה שנדרשתי לצלם השבוע...

תרגום בגוף הסרט: הילדה כנראה קלטה את סטייל הקשתות שרץ עכשיו חזק ושמה על עצמה קשת מאולתרת...זנב הארנב מתחפושת פורים שלה! שופעת רעיונות הילדה הזו...