יום הולדת סקראפי

מינון מפגשי היצירה שלנו ירד בזמן האחרון, מכל מיני סיבות ואילוצים, גם הפורמט קצת השתנה ובעיקר הצטמצם לקבוצת בנות קטנה...
כשהוחלט על מפגש החודש, ליאת המקסימה הציעה לארח בביתה...(בדרך כלל זה היה אצלי)...
כשחשבנו על פורמט המפגש הצעתי לעשות מפגש יום הולדת סקראפי, כי גם ליאת וגם יערה חוגגות יום הולדת ותאריך המפגש נקבע סמוך לימי ההולדת שלהן (שנחגגים בהפרש של שבוע בלועזי ובאותו יום בעברי! חוץ מזה שליאת ויערה הן חברות קרובות מאוד)...
זה כמובן נתן לי תירוץ מצוין להכין עוגה למפגש (שזה בערך סימן ההיכר שלי במפגשים, העוגות!)

בהמשך למסורת "הכנת ספר שמן לכלת השמחה" שתופסת תאוצה בעיקר בבלוגי הסקראפ הישראליים,  החלטנו להיות לא מקוריות וללכת גם אנחנו על הפורמט הזה...ומאחר ויש לנו שתי כלות, אז החגיגה כפולה וכך גם הכנת דפי הספר השמן...
את הספר השמן החלטנו להכין במפגש עצמו כחלק היצירתי של הערב...
אני, שמכירה את עצמי מספיק טוב, יודעת שאני לא ליאת (שיכולה לתקתק מיני אלבום שלם במפגש אחד בזמן שאני עוד חוככת בדעתי באילו דפים להשתמש), גם הפוקוס שלי יכול ללכת לאיבוד ולשכוח את עצמו באיזו זולה, מה שגורם לי להראות כאילו אני נתונה תחת איזו השפעה ולא של אקמול!
לכן החלטתי להכין את הדפים שלי מראש ולבוא עם פרויקט אחר לחלק היצירתי (וטוב שעשיתי כך, כי הייתי ממש לא מפוקסת וגם את הפרויקט שהבאתי איתי, בקושי התחלתי באותו ערב!)
ואלו הדפים שלי (עשיתי דפים זהים ליערה ולליאת, הברכות מן הסתם קצת שונות):
צד קדמי (שימו לב לתוספת הטייפ היפני בצד ימין...הרכישה האחרונה שלי מלימור)

והצד האחורי

לקראת תאריך יום ההולדת רשימת המשתתפות הלכה והצטמצמה ואני חששתי שנצטרך להמיר את שמו של הספר השמן ל"ספר הרזה"...
אחת המשתתפות שדפקה נפקדות, אבל הכינה דפים מבעוד מועד (וככל הנראה לא צילמה אותם כמו את כל שאר הפרויקטים שלה לפני ההתעופפות) היא הפיה השימושית.
ואלו הדפים שלה (בניגוד אליי, היא הכינה דפים עם שינוי קל לכל אחת מהבנות):

למרות שהבאתי איתי מצלמה למפגש, לא צילמתי את הדפים של אמיליה וחן וגם לא את הכריכות שהכינו ליאת ויערה זו לזו ובעצם כלום ממה שתכננתי לצלם, לא צילמתי... (סליחה, לא קראתם למעלה?? לא הייתי בפוקוס! ויעידו על כך הנוכחות), אז כל שנותר לי הוא לצאת בקריאה נרגשת...ליאתוש, פליז...אם אפשר לתעד את הדפים הנותרים והספרים המוכנים, אשמח!
אגב, למרות החששות, יצאו ספרים שמנמנים בהחלט...

וכמובן שאי אפשר להגיע ליום הולדת בלי מתנות ואחרי ששברתי את הראש מה להכין להן מתנה (שמתם לב שלאחרונה הכנת מתנות כרוכה אצלי בשבירת ראש? מה הפלא שאני לא בפוקוס) החלטתי ללכת על קנווס וזה מה שיצא (שוב, קנווסים דומים, עם הבדל קטן בכיתובים):

היו גם כרטיסי ברכה (זה לא מובן מאליו, לאור הקושי שיש לי עם כרטיסים), אבל מאחר והם לוקחים חלק בסיקורי החודש בסקראפהוליק, תצטרכו להצטייד בסבלנות...

ליאת ויערה פינקו גם אותנו...מעבר לפיצה הביתית שליאת הכינה (והיתה טעימה בטירוף!) על השולחן חיכו לכל אחת מאיתנו...

מעטפת כרית עשויה מנייר טואלט (תודו שזה מדליק!) שהכילה בתוכה קישוטונים כולל שני פרחי קרושה שליאת סרגה לנו כאימון מוצלח ביותר אחרי סדנת מסגרת קרושה לדיסק אצל דפי.

וכלי מתוק (תרתי משמע!) עם המון המון סוכריות גומי (האהובות עליי באופן מיוחד)...שחיסלתי בערך תוך שתי שניות בזמן שהבנות התארגנו עם החומרים ואני התארגנתי על פיקוס עצמי (אני יודעת שאני חוזרת על עצמי, אבל זה כדי שתבינו כמה מחופפת הייתי באותו ערב...)

בקיצור, היה מויייייייי כיף!!

ואם אתם שואלים איך שרדנו את מסיבת הסיום, אני אעדכן שאחרי לבטים קלים הוחלט שאבא ייצא למשימת ההשרדות עם יובל ואני אשרוד במזגן עם גאיה...דיווחים מהשטח הודיעו על רצון לפרישה מוקדמת ואכזבה כללית...או במילים אחרות, לא הפסדתי כלום...אפילו לא העליתי את אבא למשפט על שלא מילא פקודות ומיעט בצילום...

ולסיכום האירוע...זו הפעילות בה יובל שלט!

שבת קרירה ונעימה לכולם!

מסיבת סיום

כשיובל היה קטן והלך לגן, מסיבות סיום (ומסיבות בכלל...) נראו תמיד כמו איזו הפקת ענק בתיאטרון השכונתי...כבר אחרי חג שבועות הילדים התחילו לעבוד על תפקידים, ריקודים ושירים וביום המסיבה ההורים הגיעו מצוידים במיטב השכלול הטכנולוגי לתעד את המאורע וכמובן עם הוראות בימוי לילד הפרטי שלהם "תעמוד ישר", "תחייך, זו מסיבה לא לוויה!", "אתה זוכר את המילים? אל תעשה לי בושות!"

אני תמיד עמדתי והסתכלתי על הילדים ויחד עם הגאווה וההתרגשות חשבתי לעצמי "איזה מסכנים...מה ילדים בני 5-6 צריכים ללמוד תפקיד בע"פ? בשביל מה הם צריכים לעשות לנו את כל ההצגה? איפה הכיף שלהם בכל זה"? (ליובל אגב, זה אף פעם לא היה כיף...)

ואז הוא עלה לכיתה א'...ופתאום זה השתנה...הילדים הופיעו קצת ומיד אח"כ ההורים התבקשו להרים את עצמם מהכסאות ולקחת חלק בפעילות...ואז הוא עלה לב' ולג' ולד'...
והיום (כן, זה ממש היום) יש מסיבה, אבל היא לא דומה לשום הפקה של התיאטרון השכונתי, היא יותר דומה להישרדות - עונה 5...ולילדים יהיה המווווון כיף עם פעילות אתגרית ביער ובלי שום תפקיד שלמדו בע"פ או ריקוד שיביך אותם מול כולם (כי הם כבר גדולים ומה פתאום לרקוד לפני אנשים?) ואני בכלל לא אחשוב שהם מסכנים...וכל מה שיעסיק אותי זה איך אני רצה אחריו ממתקן אחד לפעילות אחרת כדי לצלם שתהיה מזכרת ואיך באותו הזמן אני רודפת אחרי אחותו הפעוטה שניחנה כמעט באותם קוצים בישבן שיש לאחיה...אני תוהה אם יהיה לי זמן להתרגש בכלל...איזה מזל שטקס סיום הלימודים בביה"ס יקרה רק בעוד שבוע...אז בטוח אתרגש...

ואם אנחנו כבר בסיום בי"ס והתרגשויות...איך אפשר בלי מתנות? (אפשר, אפשר...אבל הייתי מוכרחה)
החודש בסקראפהוליק הנושא הוא מוסיקה, חשבתי שזה נהדר כי אז אוכל לנצל את הסדנה המצולמת שלי להכין מתנה למורה למוסיקה...(מי שעוקב אחרי הבלוג לא צריך הסברים ופרשנויות, נכון?)
שברתי את הראש לגבי מתנה שתתאים לסדנה (הגבלות בתחום הנייר) וכמובן למורה שמלמדת מוסיקה ואז עלה לי רעיון שמאוד אהבתי - תמונה תלת מימדית מוסיקלית ומה שהצטייר לי בראש היה מדליק, אבל במהלך הביצוע נתקלתי בכמה מכשולים ובסופו של דבר זה לא יצא דומה למה שהצטייר לי בראש ובקיצור, לא אהבתי את התוצאה...לא בתור סדנה ובטח לא בתור מתנה...(זוכרים שכתבתי בפוסט מחברת המתכונים שאני מקווה שפרסום סדנת המחברת לא תהיה כמו יריה ברגל, אחרת נתקע בלי סדנה למגזין??)
בכל מקרה, חברותיי למגזין חשבו שאפשר לפרסם את הסדנה ויובל מאוד התלהב מהתוצאה והתעקש שניתן למורה את התמונה שיצאה...
אז...נשברתי.
הסדנה כבר עלתה למגזין ומחר, בשיעור המוסיקה האחרון השנה, ניתן למורה את המתנה...

(אם תהליך ההכנה לא מעניין אתכם, הנה כמה תמונות של התוצר הסופי)

שירת המקהלה...

כבר למעלה משבועיים מסתובבות שמועות ברחבי הבית...מקהלת ביה"ס נוסעת לאולפן הקלטות...
ככה זה אצלינו, מיובל קשה לדעת מה בדיוק עומד לקרות ואם אני רוצה לדעת משהו בצורה חד משמעית...אני צריכה לבדוק לעומק אצל ט' (אמא של נ')...

לפני ארבעה ימים הגיע "המכתב הרשמי" מביה"ס, אישור נסיעה לאולפן הקלטות, עליו אני אמורה לחתום (יצא לכם פעם להשתעשע רגע במחשבה שלא תחתמו לילד על אישור נסיעה לטיול??), לאט לאט הפרטים החלו לזרום...הם נוסעים להקליט את המנון ביה"ס...כמה מרגש!!

ואז יום לפני הנסיעה, חוזר הילדון מביה"ס ומודיע שהמורה למוסיקה שאלה אם אוכל להצטרף כהורה מלווה (ברור!) הילדון שמח שאני מצטרפת ואני התחלתי להתרגש בשבילו...

בבוקר הנסיעה, התייצבתי בביה"ס מצוידת באוכל לחמש שעות (הצפי לשהות שלנו שם היה מוגזם) ומצלמה כמובן...הנסיעה לאולפן היתה די קצרה יחסית וכשהגענו לשם, ההתרגשות כבר היתה בשיאה...בעיקר אצל בנות המקהלה.

חדר ההמתנה של האולפן היה צר וקטן, מה שיצר קצת בלגן...תוסיפו לזה את הקצ'קיאדה הבלתי נגמרת של הבנות...בקיצור...שמייח!
המקהלה חולקה לשלוש קבוצות וכך הם נכנסו 8 בכל פעם. הקבוצה הראשונה התעכבה קצת בפנים...מבחוץ יכולנו לשמוע אותם שרים...בנות הצמידו אוזניים לקירות בנסיון לפענח מי זייף איפה ומתי...ואני תהיתי מתי המורה שהצטרפה אלינו תשבר ותאשר להם לכרסם את הררי החטיפים שהביאו איתם...כדי שאולי נזכה לקצת שקט...

אחרי זמן מה שנראה קצת כמו נצח, במיוחד לאור העובדה שהמוח שלי התחיל לאבד תאים אפורים מרוב קשקשת ברקע, יצאה הקבוצה הראשונה ושוב נוצר בלגן... הבנות שיצאו מהחדר נדחסו ונדחפו על ידי הבנות שקפצו מעליהן כדי לנסות ולהכנס לאולפן (הקראת שמות בצורה מסודרת זה כנראה רק בגדר המלצה)...

בקבוצה השניה היה הבן יקיר לי...ומתוקף היותי אמא'שלו הציעו לי להכנס גם ולצפות...כמובן שקפצתי על ההזדמנות (יש יתרונות בלהיות הורה מלווה)...שלפתי את המצלמה והתחלתי לצלם...העניין הוא שהאולפן היה די חשוך ואחרי שהטכנאי נתן הוראות לילדים ואמר להם שכל תזוזה קטנה נשמעת בהקלטה, הבנתי שאני לא יכולה להשאר ממש באולפן עם המצלמה הרעשנית שלי שצריכה להודיע על כל פיפס בביפ ונשארתי בחדר הבקרה, מה שהותיר לי את האפשרות לצלם דרך החלון...לא בדיוק מצב אופטימלי, אבל עדיין איפשר לי לראות את הילדון...
כמובן שההמנון שהוקלט מאוד מרגש והמחשבה שהדיסק ישמש את ביה"ס גם בעתיד, כשיובל כבר יסיים בו את לימודיו...בהחלט גורמת גאווה!

אחרי שהם סיימו ויצאו, נקראה הקבוצה השלישית והאחרונה להכנס, שוב בלגן של בנות דוחפות/נדחפות...אחרי עוד כמה רגעים יצאה המורה למוסיקה וקראה ליובל לחזור לחדר...היא שאלה אם יש לו כוח לשיר שוב ואמרה לו שהוא יחיד במינו (מה שנכון, כל השאר בנות!) ושיש לו קול יפה והיא רוצה שהוא ישיר גם עם הקבוצה הזו...הוא נכנס וברגע שנסגרה הדלת התחילו להשמע תהיות בקול רם: "מה? יובל נכנס שוב? הוא הולך לשיר לבד?" הרגעתי את כל החוששות שישמעו את הקולות של כולם באותה מידה...ושהם צריכים להיות גאים בעצמם כי הם הראשונים שהקליטו את ההמנון (שלפי הבנתי הוא בכלל הראשון בהסטוריית בית הספר המאוד ותיק הזה).

כשהכל הסתיים וחזרנו הביתה, היה נדמה לי שאני נרגשת מהיום הזה יותר מיובל...הוא רק היה עסוק בלקטר על זה שהגב כואב לו כי הם היו צריכים לעמוד זקופים כל הזמן, בלי לזוז יותר מדי שלא ישמעו רחשים ברקע...מצחיקה אותי החשיבה שלו...

בחרתי את שתי התמונות היותר טובות שיצאו לי, כמובן שפני הילדות טושטשו...(לחיצה על התמונות תגדיל אותן).

מחברת מתכונים - סדנה מצולמת

אני מתנצלת על העיכוב בהעלאת הסדנה...היתה מחשבה לשמור אותה כהדרכה בבלוג המגזין ובסוף הוחלט על משהו אחר...אני רק מקווה שלא יריתי לעצמי כדור ברגל ונשאר בלי הדרכה לסקראפהוליק (ובכלל, נראה לי כואב להסתובב עם כדור ברגל...)

אז...בלי יותר מדי קשקושים...

החומרים הדרושים:

- שקיות צלופן לאריזה (שקיות כאלו עם פס דבק בקצה) בגודל רצוי, אני השתמשתי בגודל 15X20 ס"מ. אלו יהיו השמרדפים שלנו. מספ השקיות שתכינו תלוי בכם, זכרו שבכל שקית נכנסים שני דפי מתכונים.

- 2 קרטונים לכריכה (אני השתמשתי בקרטון אפור, חומר שאני פשוט אוהבת) בגודל שיתאים לשקיות, במקרה שלי 16X22 ס"מ.

- שני דפים מדוגמים בגודל 19X25 ס"מ, כל אחד, לעיטוף הכריכה.

- שני בריסטולים או דפים מדוגמים בגודל 20.5X14.5, לחלק הפנימי של הכריכה.

-דפי מתכונים, השתמשתי בבריסטול יצירה לבן, עליו הדפסתי את העיצוב (הקובץ שלי הוא בפורמט של קורל דרו ושמרתי כקובץ תמונה כדי שתוכלו להשתמש בו, אבל לא ניתן לשנות אותו, אז אם בא לכם עיצוב אחר...אתם מוזמנים ליצור לבד), גודל הדפים 14.5X18.5 ס"מ. כמות הדפים צריכה להיות כפולה ממספר שקיות הצלופן שאתם מכינים.

- רצועות בריסטול (או קארדסטוק מדוגם) בגודל 16X3.5 ס"מ, כמספר שקיות הצלופן.

- טבעות מתכת נפתחות (ניסיון לכרוך עם מכשיר Bind it all, נכשל ודפק כמה דפים, השקיות "נוזליות" מדי בשבילו).

- חותמות וקישוטים.

שלב ראשון: הכנת הכריכה

מורחים דבק על צידו האחד של הקרטון ומדביקים אותו לנייר המדוגם (השתמשתי בדבק ג'ל של UHU, אני מתה עליו) הדפים הם של DCWV סטאק 6.

הופכים את הקרטון ועוברים על הנייר עם כלי חלק כדי להבטיח הדבקה טובה ומניעת בועות אויר או בליטות.

שוב הופכים את הקרטון, עוברים סביבו עם מכשיר סטיילוס או עט שלא עובד כדי ליצור קוי קיפול (שימו לב שהמכשיר לא יחורר את הנייר). המטרה - נוחות הקיפול.

לפני שמקפלים, חותכים את 4 הפינות של הנייר כמו בתמונה, שימו לב לא לחתוך בצמוד לקרטון, כדי שהנייר יכסה את הקרטון בזמן הקיפול.

עכשיו מתחילים לקפל ולהדביק. מקפלים שתי כנפיים נגדיות ומדביקים.

לפני שמדביקים את הכנפיים הנותרות, יוצרים בעזרת מכשיר קיפול או אפילו סרגל, קיפול קטן כלפי פנים בפינות הכנף ואז מקפלים ומדביקים את כל הכנף.

הופכים את הקרטון כשהדף המדוגם כלפי חוץ, לוקחים את הבריסטול או הדף המדוגם שהכנו לחלק הפנימי של הכריכה, ממקמים במרכז ומדביקים.

חוזרים על התהליך גם עם הקרטון הנוסף ומניחים בצד.
בשלב הבא מכינים את דפי המתכונים.

אני בחרתי לקשט את הדפים עם חותמות ודיו, אבל ניתן לעצב מראש את הדפים עם קישוטים ולהדפיס אותם מוכנים.
בחרתי בדיו גירי בגוון בהיר שנותן החתמה חלשה כך שלא תפריע לכתיבת המתכון. החותמות הן שלAutumn leaves. כדאי לבחור חותמות שתיצורנה איזה שהוא הקשר לדפי הכריכה...

עכשיו ניצור את השמרדפים.
מאחר והשקיות שקופות היה לי קצת קשה לצלם, אז אני מקווה שההסבר יוכל להבהיר את התמונה...
מאחר ואנחנו רוצים ליצור כיס שקוף ולא שקית סגורה, אחרי שמקלפים את פס הדבק, מקפלים את הלשונית הדביקה ומדביקים אותה לעצמה. כלומר, לא מדביקים כדי לסגור את השקית כפי שבדרך כלל עושים. הקיפול צריך להעשות כמעט עד קו הפתח של השקית, אני השארתי כמה מילימטרים רווח כדי להקל על הכנסת והוצאת דפי המתכונים.

מסירים את הדבק...

מקפלים ומדביקים את הלשונית....(את הקיפול וההדבקה צריך לעשות בשתי ידיים במקביל, כדי לוודא שהקיפול סימטרי...מאחר וטרם למדתי לצלם בעזרת הפה והאף, נאלצתי להדגים ביד אחת ובשניה לצלם תוך כדי...).
* כדי להבין איך לבצע את זה: תדמיינו מעטפה משרדית חומה, כזו שיש לה לשונית מלבנית לסגירה. מקפלים את הלשונית הזו לחצי ומדביקים אותה לעצמה כך שהיא למעשה לא סוגרת את המעטפה... אלא יוצרת כיס עם לשונית קצרה יותר וכפולה.

כאן ניתן לראות את דף המתכון בתוך הכיס, החלק עם הכיתוב הלבן באנגלית הוא למעשה פס הדבק המודבק.

עכשיו ניצור גימור יפה לשמרדף שלנו, כי הכיתוב הלבן באנגלית לא נראה מי יודע כמה אטרקטיבי...
ניקח את פסי הבריסטול שלנו ונחתים עליהם. רצוי שהחותמות תהיינה באותו סגנון של החותמות בהן החתמנו את דפי המתכונים. אם משתמשים בקארדסטוק מדוגם, השלב הזה מיותר.

אחרי שהחתמנו את הבריסטולים, מקפלים אותם לשניים לאורכם.

מצמידים פסי דבק בחלק הפנימי של הרצועות המקופלות (בתמונה יש דבק דו צדדי, אבל לאחר נסיון אחד בו הדבק נפתח לי, עברתי לשימוש בדבק ג'ל של Scothch, שפורפרת ירוקה עם מרקם ג'לי שנדבק נהדר).
לוקחים את שקית הצלופן שהכנו קודם, אוחזים בשני צידיה ליד פס הקיפול שיצרנו קודם ומניחים אותה על רצועת הבריסטול עליה מרחנו דבק,  כשהכיס של השקית פונה אלינו כמו בתמונה...

אחרי שהדבקנו את הצד האחורי של השקית, נהדק את רצועת הבריסטול לסגירה מוחלטת. כדאי להחזיק את הרצועה כמה רגעים לוודא הדבקה.

מכניסים שני דפי מתכונים בכל שמרדף (מניחים שני דפים "גב אל גב")

עכשיו נותר לסיים ולתת פינישים אחרונים...
מאחר והדפים בהם השתמשתי היו מספיק צבעוניים בשבילי וזו בכל זאת מחברת שתבלה את זמנה במטבח, החלטתי לא להוסיף קישוטים והוספתי רק אותיות קארדסטוק עם נצנצים של לימור (קסם שימושי).

לאחר מכן, יצרתי חורים בעזרת מכשיר הקרופ א- דייל בכריכת המחברת, הנחתי כריכה נוספת מתחת ובעזרת עפרון סימנתי את מיקום החורים, שחוררתי לאחר מכן.

כך יצרתי גם את החורים בדפי המתכונים (בחלק שקישטתי עם רצועות הבריסטול).

הוספתי טבעות מתכת וזהו...המחברת מוכנה.

עדכון: מירי ראתה את ההדרכה והכינה על פיה מחברת מתכונים צבעונית ויפייפיה, היא אפילו הוסיפה שדרוג קטן שיכול לקצר מעט את התהליך..אז תנו קפיצה גם לבלוג שלה...