סיקורי החודש למגזין סקראפהוליק - חלק ב'

המוצר הנוסף שקיבלנו מלימור לסיקור, הוא ערכה להכנת קופסה מתפוצצת.

מודה שבהתחלה כשהסתכלתי על השקית השטוחה בתוכה היו פרוסים 4 קרטונים פשוטים למראה, חשבתי לעצמי "מה הביג דיל?" אבל אחרי עבודה עם הערכה, זו המצאה פיגוזית! (ולא לשכוח, בלעדית! בדיוק כמו האותיות המשגעות של לימור).

מאחר ועשיתי בחיי כמה קופסאות מתפוצצות, די מאסתי ברעיון של אלבום תמונות בקופסה...החלטתי ללכת על משהו אחר...גם מבחינה עיצובית...
אז הלכתי על קופסה עם ציטוטים "שעושים לי את זה"...בלי חתיכת נייר אחת לרפואה (למעט הבריסטול עליו הודפסו הציטוטים)...רק ג'סו, חותמות, דיו דיסטרס, צבעי שפריץ, פקק של בקבוק, ניילון בועות ואקדח חום.

התפרעתי עם הקופסה הזו כמו שלא התפרעתי מזמן ונהניתי מכל שניה!
אני מאוד אוהבת את מה שיצא (יש כאלו שפחות, אבל מה'כפת לי?)...צילמתי לא מעט תמונות כמעט מכל זוית אפשרית...
אם יש שאלות, אשמח להשיב...

 
ולמי שמחכה להדרכה על מחברת המתכונים...זה בשלבי עבודה, מקווה להעלות את זה בתחילת השבוע הבא...

מחלקת אבידות? שלום!

אולי מישהו מצא פעוטה מתוקה בת שנתיים??
היתה לי אחת כזו, ממש עד לא מזמן, אבל נדמה לי שמישהו החליף לי אותה במתבגרת טיפוסית וחצופה!
לא אכפת לי אם זה בזדון או בטעות, אני באמת לא קטנונית...אבל אני עדיין לא מוכנה, פיזית, נפשית וארגונית להתמודדות עם מרד גיל ההתבגרות, אז אני מבקשת...לא...אני מתחננת! אם מישהו מצא אותה...בבקשה החזירו לי אותה!

אני יודעת (מזכרוני המעומעם עם הבכור) שגיל שנתיים הוא גיל נורא, אפילו קוראים לו ככה "Teribble twos"...
אבל בחיי שאמירות כמו "לא בא לי!" או "לא'צה!" בתדירות של פעם בדקה נשמעות ונראות (כשזה בא בתוספת של שילוב ידיים והפניית הטוכעס לכיווני) הרבה יותר טוב מפיה של מתבגרת בת 16, או שהיום זה מתחיל כבר בגיל 12?!
שלא לדבר על התקפי בכי הסטריים ונסיונות בריחה בפיתול, כי התעקשתי שהיא תלבש חזרה את החולצה שפשטה לפני שניה באמצע החנות, או עמידה נחרצת עם רקיעות ברגליים ונדנודים ורבליים עד שאני נשברת ושמה לה "סבא טוביה" בפעם המליון באותה שעה...או העפת חפצים בזמן קריזה או סתם כי הם לא באו לה טוב בעין (על השטויות שהיא לומדת מאחיה אני בכלל לא רוצה להרחיב).

אנחנו שוקלים להכניס את הדרדקית לגן בספטמבר הקרוב, לאור ההתנהגות שלה אני שוקלת את זה שוב!
לא חושבת שיש לי כוחות נפש לעמוד מול הגננת כל ראשון ורביעי ולשמוע שה"תכשיט" (נא לקרוא במלרע) שבאותם רגעים עומדת ומעפעפת כאילו היתה היצור הכי תמים ביקום, כמעט הורידה לעוזרת את הראש כשהעיפה עליה קוביה...וכל זאת, בגלל שהמסכנה ניסתה להציל אותה מנפילה מגובה של ארון מטבח!

יש מצב ואני טועה, כי האמת שעד כה במפגשים בגינה, היא היתה די ידידותית לסביבה ולמשתמש (למעט נסיון למשוך בצמה של אחת הילדות)...אז אולי שווה לקחת סיכון למען השפיות שלי (וחוסר השפיות של הגננת)...

בכל מקרה, אם מישהו מצא פעוטה בת שנתיים וחודשיים, בלונג'ינג'ית מתוקה, במצב ישנוני אם אפשר כי אז היא הכי פחות מסוכנת, מתבקש להחזירה.
תודה!

סיקורי החודש למגזין סקראפהוליק - חלק א'

החודש, קיבלנו מוצרים לסיקור מלימור, הלא היא הפיה השימושית מקסם שימושי.
קיבלנו 3 חותמות שונות ומוצר נוסף שעד מחר אני לא יכולה לחשוף...

כל אחת מאיתנו בחרה לעצמה חותמת אחת, לי לא היה ממש אכפת איזו אקח, כי החותמות שקיבלנו הן מתקתקות ונאיביות והתקשרו לי אוטומטית עם כרטיסי ברכה, שאותם אני פחות אוהבת להכין (מחסום פסיכולוגי שכזה) ולמרות זאת, כן היתה לי נטיה לחותמת של הבן, אותה בסופו של דבר לקחה חן.
אבל חן היא חברה הכי הכי (כפרה עליה!) והסכימה שאחלל את קודש החותמת החדשה ואחתים ממנה עוד בטרם היא הספיקה ללטף אותה...

כך נשארתי עם החתמה של בן וחותמת של בת...שברתי את הראש מה להכין...כי הרי כרטיסים הם מחוץ לתחום (טוב, לא ממש, אבל אני אף פעם לא משקיעה בהם ומרגישה קצת עונש להכין אותם, מה שמתבטא גם בתוצאה)...
אז נזכרתי שבסיבוב איקאה האחרון קניתי מסגרת קופסה קטנה כדי להכין תמונה תלת מימדית, אבל טרם מצאתי רעיון...עד שהגיעו החותמות...
מיד התגבש הרעיון...ההחתמות נצבעו בצבעי מים, הרקע שהוא בריסטול פושט מחבילות A4 שקונים בחנויות יצירה קיבל תוספת עננים, גם הם מבריסטולים פושטים...
הדשא (כן...שוב...בריסטולים פושטים) קיבל שדרוג עם תבניות הבלטה של קאטלבאג (חדש דנדש) ומעבר עם דיו על ההבלטה. על השכבה הקדמית עשיתי סתם נקודות בעט והעמדתי את השכבות אחת אחרי השניה, כשהדמויות מודבקות לשכבה האמצעית.
בנסיון הראשון הוספתי גם עפיפון אבל זה היה יותר מדי צבעוני והחלטתי להשאיר את זה כמו שזה...
בעיני זה יצא מתוק וצבעוני ובאופן מפתיע גיליתי שימוש נהדר לחותמות האלו, שלא לכרטיסי ברכה...את דעתי ה"מקצועית" על החותמות אפשר לקרוא בפוסט הרלוונטי בבלוג המגזין.

כאמור, קיבלנו מוצר נוסף לסיקור, אבל הפוסט עליו יעלה מחר, אחרי שיפורסם הפוסט בבלוג המגזין...

פטריות אחרי הגשם...

טוב, לא היה פה ממש גשם, אבל כן זכינו אתמול לטפטוף קל ומלא אבק (מזג אויר מטורלל!) שבעקבותיו צמחה לה פטריה...

בערב, אחרי שסיימתי את מטלותיי הנוכחיות לסקראפהוליק (סיקור מוצרים שיעלה לקראת סופ"ש), התחשק לי להכין משהו...אבל רציתי משהו קליל, כזה שלא יצריך בלגון מחדש של שולחן העבודה שרק קודם לכן עבר מסדר מפקד (שלי...ברור!)
אז התחלתי לפשפש בזכרון שלי ומיד קפצה לי לראש הדרכה שהעלתה כמה ימים קודם לכן, תמרי הסופר-גירל בבלוג הקישורים שלה...הדרכה מתוקה להכנת פטריה (והנה קישור ישיר להדרכת הפטריה)...זהו! מצאתי מה לעשות! קליל...לא ממש מבלגן וגם משפיע עליי כמו ואליום להרגעה (גם גלידה או עוגה עושות את העבודה, אבל הן גם משפיעות כמו מתקן לניפוח גלגלים, בעיקר אלו סביב המותניים)...

שלפתי את שקית הלבד (שלאט לאט תופחת למימדי שק), את תיק חוטי הרקמה והתחלתי לעבוד...נכנסתי לכזה טראנס שבסביבות 21:40 הכרחתי את עצמי לעזוב את הגימור וללכת כבר להתקלח כי בעשר ועשרה מתחילה "טרה" (סדרה נהדרת, אפרופו אנשים שצריכים ואליום ועוד כל מיני "ורודים" ו"כחולים")...

הבוקר, רגע לפני שיצאתי ללוות את יובל וכיתתו (ושאר ילדי כיתות ד' של העיר) לעצרת היישוב (או במילים אחרות, טקס קצת מעייף ובעיקר מלא חינחונים לראש העיר, לסיכום פעילות לימודי "היישוב שלי" של השכבה), הספקתי לסיים את הפטריה ולצלם אותה...

אז ללא מילים מיותרות, הנה היא (לא מושלמת, אבל לפחות למדתי מה לשנות בפעם הבאה והעיקר, נהניתי ליצור אותה!)

ולמשפחת הינשופים שלי התווסף חבר צוות נוסף (שבקרוב יעלה יחד עם שאר בני המשפחה, לחנות באטסי...שעדיין נמצאת בשלבי התהוות)

כל עכבה לטובה...

עד היום נמנעתי מלהרחיב על קורות יובל בביה"ס, כי אני יודעת שלפחות אחת ממורות ביה"ס קוראת קבועה בבלוג...
אבל הסיפורים שלי על יובל וההתמודדות שלנו עם המיוחדות שלו עוררו שאלות ענייניות אצל חלק מקוראות הבלוג ואצל חלקן נטעו תקווה ועוררו רגשות שונים ומאחר וחלו שינויים חיוביים בשבועיים האחרונים, החלטתי כן לשתף, לכתוב ותוך כדי להשיב על שאלות...
אז היום אני לא כותבת על ענייני יצירה...מלבד עדכון לכל מי ששאל על מחברת המתכונים שלי, בקרוב אכין מחברת חדשה ואצלם את תהליך ההכנה, כך שכל השאלות תקבלנה מענה...לא ראיתי הדרכה איך עושים את השמרדפים, פשוט המצאתי תוך כדי עבודה ולכן אין לי קישור להדרכה...קצת סבלנות והכל יהיה פה בבלוג...

ובחזרה לענייני הפוסט...מזהירה שזה ארוך מאוד, אז מי שהנושא מעניין אותו...קחו נשימה ארוכה  :-)

אם יש משהו בעל חשיבות שיצאתי איתו ממקום העבודה האחרון שלי, זה המשפט המופיע בכותרת...במיוחד לטיפוס חסר סבלנות ופסימי כמוני...
יובל לומד בכיתה ד', בבי"ס רגיל. זו השנה הראשונה בה הוא נעזר בסייעת בביה"ס וזה אחרי שראינו החמרה במצב הרגשי לקראת סוף כיתה ג' והבנו שהוא צריך סיוע.
תחילת השנה חרקה, הרגשנו שהמחנכת לא באמת מבינה את הקשיים של יובל ולפעמים אפילו הרגשנו שהיא הולכת נגדנו, הסייעת לא באמת סייעה ויובל נפל בין הכסאות ובעיקר חזר הביתה מתוסכל יותר ויותר, עד שהביע רצון לעזוב את ביה"ס.
בינואר השנה היתה תקרית אלימה של כמה בנים מהכיתה כלפי יובל, אותה תקרית עברה בלי טיפול (בניגוד לתקריות שבהן יובל כביכול היה אשם). מבחינתינו זה היה הקש ששבר את הדבשת של הגמל...


החלטנו שיובל ישאר בבית עד שתקבע לנו פגישה עם מנהלת ביה"ס ועד שנראה שדברים באמת מטופלים כראוי. יובל נשאר בבית במשך שבוע במהלכו התקיימה פגישה לא קלה בה נכחו מנהלת ביה"ס, מחנכת הכיתה, פסיכולוגית ויועצת ביה"ס. בשלב מסוים הרגשתי שאף אחד מהאנשים בחדר לא מדבר בשפה שלנו ואבא של יובל הגיע למצב בו הודיע להם שאנחנו לא משאירים את יובל בביה"ס בשנה הבאה. אבל למרות זאת, יצאתי בתחושה שהצלחנו להשיג דברים שרצינו. לצערי, מרבית ההסכמים אליהם הגענו בעל פה, לא בוצעו בפועל, דבר שרק חיזק את האכזבה שחשנו עוד מסוף כיתה ג'...הבנו שלא משנה מה נעשה וכמה, אין לנו שותפים אמיתיים כדי לעזור ליובל.

ההחלטה להוציא את יובל מביה"ס הפכה ממשית והתחלנו לחפש מסגרת אחרת. בדקנו את ביה"ס האנתרופוסופי באיזורינו ואני מוכרחה לומר שזה קסם לי. זה שונה לחלוטין ממסגרות למידה רגילות. אין מחברות וספרים, לילדים יש מחברת ציור גדולה בה הם לומדים ולכל ילד יש ערכת צבעים בבד מגולגל, (בדיוק כמו הערכות התפורות שרואים בהמון בלוגים ביניהם זה של זיקוקית ) פנים הכיתות הזכיר לי בקתות בסגון בית קטן בערבה, עם קמין בתוכן, תאורה מעומעמת במקום הפלורוסנטים המעצבנים, מטבחון מקסים בכל כיתה בה הם גם מבשלים ואופים כחלק מהלמידה...בקיצור...אני הייתי מוכנה לחזור ליסודי וללמוד שם!
לצערי, התברר שיש תפוסה מלאה לכיתה אליה יובל אמור לעלות וגם רשימת המתנה מפוארת, כך שהבנו שחבל לחכות לתשובה סופית וכדאי להמשיך לחפש...(בדיעבד הסתבר לנו בהמשך שהגישה האנתרופוסופי היא גישה התפתחותית ולא מתאימה לילדים על הרצף האוטיסטי...)

בהתייעצות עם חברה יקרה, בדקנו את ביה"ס אליו הולכת בתה...בי"ס רגיל לא בעל ייחוד מסוים, אבל עם תפיסת עולם לימודית שונה בהתייחסות לתלמידים עם קשיים ועם המון רצון לשלב תלמידים עם צרכים מיוחדים. התאהבתי מיד...אבל גם פה היתה מהמורה...היינו צריכים להיות תושבי האיזור כדי להרשם לביה"ס (ולא, אי אפשר לרמות והאיזור מאוד קטן ומוגדר)...חיפשנו דירה בשכירות והבנו שלא נמצא כלום למעט יחידת דיור של חדר או שניים ולקנות לא רצינו עד שלא נגור קצת באיזור ונדע שזה מה שאנחנו רוצים...הזמן עבר והאפשרויות הלכו והצטמצמו ואני הרגשתי שכדאי אולי לחשוב על פתרון של חינוך ביתי...

בינתיים התקיים יום הורים בביה"ס ובניגוד לשנים קודמות, החלטתי לעשות סבב בין כל המורות המלמדות את יובל ומעבר לפידבקים נפלאים על יכולותיו הלימודיות (שאותן אנחנו יודעים ממילא) שמעתי דברים נוספים, על שיפור בהתנהגות ועל ירידה בתלונות ועל "התבגרות של הילד"...השינוי הזה קצת הפתיע אותי.
אמנם ראינו גם שיפור בבית ברגע שהפסקנו את כל התרופות (כן, אצלינו זה היה הפוך, התרופות שאמורות לעזור, עשו רע יותר ולכן הופסק הטיפול), אבל הרגשתי שזו לא הסיבה היחידה וניסיתי להבין מה עוד השתנה...לקראת סוף הסבב הגעתי אל מורת השילוב שמלווה את יובל בשיעור פרטני שבועי וביקשתי לשמוע ממנה...היא סיפרה מה הם עושים יחד והפאזל התחבר! סוף סוף עושים איתו מה שצריך...זה מסביר את השינוי שהם מדווחים עליו!
לסיום הסבב ובידיעה שיובל יתחזק מזה, ניגשנו אל המורה למוסיקה...שהרעיפה עליו שבחים, קראה לו "יובלצ'יק" ואמרה לו: "אתה יודע שאני אוהבת אותך מאוד"...היא סיפרה שהילדים מציקים לו כל הזמן ושהיא מושיבה אותו לידה כדי לשמור עליו מהם...שהוא ילד מאוד מיוחד ומוכשר...יצאתי מהחדר שלה עם דמעות...לצערי אין הרבה מורות בביה"ס שבאמת "רואות" את יובל וכל אחת שכן "רואה" אותו גורמת לי להתרגשות גדולה.
בשלב הזה התחילו לבטים לגבי השארתו של יובל בביה"ס.

שבוע לאחר מכן זומנתי לפגישת עדכון רב צוותית. ישבו שם מחנכת הכיתה, הסייעת של יובל, מורת השילוב, מטפלת באומנויות שמנחה את קבוצת מוח (מיומנויות חברתיות) בה יובל משתתף, מדריכת תקשורת של המתי"א (מרכז תמיכה יישובי/אזורי שהיא הזרוע הביצועית והארגונית של תכנית השילוב לתלמידים עם צרכים חינוכיים מיוחדים, בפקוח החינוך המיוחד בכל רשות מקומית) ועוד נציגה של משרד החינוך שקשורה לשילוב ילדים מיוחדים.
לא ידעתי למה לצפות בפגישה וגם קצת חששתי...
המחנכת, הסייעת, מורת השילוב והמטפלת באמנויות סיפרה כל אחת בתורה מה קורה עם יובל, הופתעתי במיוחד לשמוע את הוידוי של הסייעת שאמרה שלמרות עבודתה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, עם יובל היה לה קשה ובשלב מסוים היא פנתה למנהלת וביקשה שיחליפו אותה. רק אחרי שניתנה הדרכה מסודרת של מדריכת התקשורת דברים התחילו להסתדר לה והיא הצליחה להבין את יובל. מה שמפתיע אותי בעיקר זה שתמיד הייתי שם להסביר, להדריך ולתת להם כלים לעזור ליובל, תמיד הייתי בעד שיתוף פעולה, אבל כנראה שהם לא לקחו את מה שנתתי, כי אני לא אשת מקצוע...הבנתי שיש נטיה כזו לא באמת להקשיב להורים, כי הם רק הורים וחבל...כי לפעמים להורים יש המון כלים שיכולים לעזור.

בכל מקרה, בזמן שישבתי והקשבתי לדברים, נוצרו גם דיונים קטנים ומדריכת התקשורת הגיבה להם ופתאום הרגשתי שיושבת בחדר מישהי שמדברת בשפה שלנו, ההורים של יובל! מישהי שבאמת יודעת מה עובר עלינו, על יובל...
מתוך השיחה הבנתי שהיא מדריכה את מורת השילוב באופן קבוע, מורת השילוב נמצאת בקשר יומיומי עם הסייעת של יובל ועם המטפלת באומנויות וככה הפאזל בעצם התחבר...וגם חידד לי את אותה שיחה שעשיתי שבוע קודם לכן עם מורת השילוב, שהיא פשוט אישה מקסימה! ראיתי את הניצוץ בעיניים שלה כשדיברה על יובל ושאלה את מדריכת התקשורת שאלות ענייניות של רצון ללמידה ולעבודה איתו, הבנתי שמעולם לא התנסתה בעבודה עם ילד על הרצף האוטיסטי, היא סיפרה שהיא לומדת המון מיובל וכנראה שהקשר הזה תורם גם לה המון...
לקראת סיום הפגישה, מדריכת התקשורת רשמה נקודות חשובות שיש להמשיך לעבוד עליהן גם בשנה הבאה ואז הגענו לשאלה...מה קורה בשנה הבאה, כי יובל סיפר שהוא עוזב...

ואז פתחתי במונולוג ואמרתי שאחרי אותה תקרית, היינו מאוד נחושים לעזוב וחיפשנו אלטרנטיבות אחרות, אבל לאור מה שקרה בחדר במהלך אותה שעה וההבנה שכן נעשו דברים ושיש מישהו מקצועי שמדריך ומוביל את כל הצוות כדי לתת ליובל את המענה הנכון והתחושה שלי שיש יותר הבנה בקרב הנוכחים וככל הנראה יותר יכולות הכלה, יש סיכוי סביר שיובל ישאר.

יצאתי משם בתחושת היי מטורפת!
קשה לי להסביר במילים את מה שהרגשתי, את מה שאני מרגישה...סוף סוף יש אדם שמבין בדיוק ומוביל את כולם וטובתו של יובל היא היחידה שניצבת מול עיניו...ידעתי שעכשיו אפשר להשאיר אותו שם ולצפות לדברים טובים...
מעבר לזה, שסה"כ מורות רבות אוהבות אותו, הוא תלמיד מצטיין והדבר החזק שלו, המקהלה...לא ישתנה וימשיך לתת לו את הכוח הזה שהוא צריך...

יצא פוסט ארוך לאללה, במהלכו הזלתי לא מעט דמעות (קשה להבין אם אתה לא בתוך זה), אבל בעיקר אני מקווה שהצלחתי לעודד יותר את מי שהיה זקוק לעידוד ולהראות שצריך את האנשים הנכונים לצידכם כדי שדברים יקרו  :-)

שבת נפלאה לכולכם!

רק היום...רק היום...

חותמות טים הולץ למכירה...(טוב, לא רק היום, עד שהן תמכרנה...).
אני מתחילה מהביזנס ואח"כ נעבור לפלז'ר...

קיבלתי חבילה טעימה מאוד מארה"ב, עם ממתקי סקראפ שרציתי (מתנת הבעל ליום הולדתי האחרון!) בין שאר הדברים שהיו בחבילה, הזמנתי חותמות טים הולץ ואני מוכרת אותן...הן חדשות באריזה, רק אתמול יצאו מהקרטון...מיספרתי אותן כך שיהיה קל להתייחס למה שרוצים לקנות.

2.    (שמור!)                                             

3.

4.   (שמור!)

5.  (שמור!)

מחיר כל אחד מהסטים 70 ש"ח. המחיר כולל משלוח בדואר רשום.

בנוסף, אני מוכרת גם שני פאנצ'ים. הפאנצ'ים אינם חדשים, אולם נעשה בהם שימוש מועט.

פאנץ' עגול. קוטרו של העיגול 6.6 ס"מ. הפאנץ' היה בשימוש מספר פעמים, חותך מצוין בריסטול וקארדסטוק, נייר כדאי לפנצ'ץ' עם נייר נוסף או בריסטול, כי הפנצ'וץ' לא יוצא שלם, הבנתי שזה קורה עם ניירות דקים בדרך כלל. המחיר שאני מבקשת תמורתו - 75 ש"ח כולל משלוח בדואר רשום. (שמור!)

- ועוד פאנץ' למכירה, פאנץ' בורדר של פיסקרס, השתמשתי בו אולי 10 פעמים, אני פשוט לא מתחברת אליו (מכירות את הקניות שעושים בהתלהבות ואז ההתלהבות דועכת?). מוכרת אותו ב- 70 ש"ח כולל משלוח בדואר רשום.   (שמור!)
 
 

 
כל עייני הביזנס דרך המייל בבקשה: adiyaber@gmail.com
נכון לרגע זה חותמות מספר 2,4,5 ושני הפאנצ'ים שמורים!
 
ועכשיו לפלז'ר...
מחר גיסתי חוגגת יום הולדת, היה לי ברור שאני אכין לה משהו, אבל התקשיתי לחשוב על מתנה עבורה כי היא לא טיפוס של מחברות מעוצבות/מטופלות, מיני אלבומים (או אלבומים בכלל...) או פיצ'פקעס לקישוט...עד שקלטתי!
יום ההולדת שלה יוצא השנה בדיוק בחג השבועות...ובכל שנה יש מסורת כזו שנפגשים אצל ההורים של בעלי לארוחת שבועות וחמותי מכינה מאכלי גבינה מיוחדים שכולנו אוהבים ולכל אחד יש את המאכל האהוב יותר ובכל שנה סביב השולחן אנחנו צוחקים על זה ומשווים לארוחה של השנה הקודמת ("אה, השנה התקמצנת על הגבינה בבצק?") וכמובן שבסוף הארוחה תמיד אומרים שמוכרחים לרשום את המתכון שלא ילך לאיבוד כשהיא כבר לא תהיה...
אז הכנתי לה מחברת מתכונים "מהמטבח של אמא" כי לחמותי יש לא מעט מתכונים "שלה" ונדמה לי שזו יכולה להיות מתנה שימושית ומרגשת גם יחד.
מאחר וגיסתי לא חובבת קשקושים מיותרים, שמרתי על קו די נקי וסוליקי ולמעט האמת, המחברת הזו נבנתה די מהר...
את דפי המתכונים עיצבתי במחשב והדפסתי על בריסטול לבן. הוספתי חותמת רקע בחלק של אופן ההכנה והכנסתי את הדפים לתוך שמרדפים שהכנתי משקיות אריזה...(חייבת לומר שאני ממש מתלהבת מההמצאה).
 
 

 
 
הכנתי גם שתי סימניות מגנטיות כי גיסתי חובבת ספרים ידועה...
 

 
מחר נפגש לארוחת החג ואמסור לה את המתנה...מקווה שהיא תאהב.
 
חוץ מזה, יש לי חדשות טובות לגבי ביה"ס, אבל לזה מגיע פוסט נפרד...
אז בינתיים שיהיה לכולנו חג שבועות שמח ונפלא!
 

היום המיוחד שלנו - סדנה מצולמת

באוקטובר הקרוב נחגוג 15 שנות נישואים, או בעגה המקצועית, חתונת האלומיניום!

כשהתחתנו לא היה נפוץ כל כך לעצב אלבום ואם כבר עיצבו זה היה על דפים שחורים, עם חיתוכי פאזל של התמונות או ציורי המשך...אתם יודעים...של פעם.

גם הצלמים לא היו מתוחכמים כל כך ותפאורה נועזת או יוצאת דופן היתה מקסימום שפת הים (לפחות ככה זה היה עם הצלם שלנו)...

אז אלבום החתונה שלנו הוא אלבום כיסים פשוט וגם תמונות מיוחדות אין...(בהנחה שלא מתייחסים לתמונות בהן נתפסתי בזויות מוזרות שלא ממש החמיאו לי)...

החודש מגזין סקראפהוליק עוסק בחתונות. חשבנו...החודש חוגגים את חג שבועות, שבועות מתחבר עם לבן, לבן מתחבר עם חתונות, אם ניקח בחשבון את ל"ג בעומר שנחגג בתחילת החודש ונחשב ליום החתונות בתוך ספירת העומר, הכי ברור שהנושא יהיה חתונות!

בכל אופן, אם נחזור רגע לחתונה שלי ולאלבום הלא מעוצב, היה די ברור שלסדנה המצולמת של החודש אחשוב על עיצוב דף לאלבום חתונה...אבל מה זה דף בתוך אלבום חתונה? זה כלום! והיה לי ברור שבזה זה יתחיל וגם יגמר (אלבום החתונה שלי...) אז בחרתי דרך אחרת להנציח את היום המיוחד הזה בחיינו ויצרתי תמונה ממוסגרת עם הרגעים העיקריים מיום חתונתי. תמונת הרכב המקושט שגם לו יש את הסיפור שלו (שסופר כבר בבלוג ביום הנישואים האחרון), ענידת הטבעת, שבירת הכוס ורגע אינטימי שלנו במהלך אותו ערב...

את הסדנה עצמה תוכלו לראות בבלוג המגזין וזו התוצאה הסופית עם כמה תקריבים...

שבת בבוקר, יום יפה...

ואם הוא לא...אז עושים אותו כזה!

התוכנית לשבת האחרונה (לפחות אצלי בראש, כי ככה מתחילות התוכניות שלנו) היתה לנסוע לתערוכת חיות הבית בגני התערוכה בתל אביב...במשך שנים, כזוג צעיר ונטול ילדים, נסענו לתערוכה הזו (אז היא נקראה תערוכת הכלבים, למרות שהיה שם גם ביתן של חתולים ומאוחר יותר ביתן של זוחלים), בשלב מסוים הפסיקו אותה ותערוכות כלבים שונות נדדו בכל רחבי הארץ ולרוב גם חולקו על פי גזעי כלבים...שלא לדבר על תערוכות החתולים והסוסים...

והנה, לפני שבוע נתקלתי במודעה המודיעה על התחדשות המסורת! כל כך התרגשתי וכבר התחלתי לדמיין את כל הכלבים שאלטף ואחבק ואציק להם במסגרת האהבה המצ'וגעת הזו שלי לכלבים, עד שהגעתי לשורה שמפרטת את עלויות הכניסה...

מילא המחיר לשניים, מילא המחיר לשלושה...אבל המחיר לארבעה כבר היה מוגזם (בטח עבור תכנון סמי-ספונטני שכזה...) אז התוכנית המקורית נגנזה לא לפני שהצקתי לבעל בערך מליון פעם, שהגיע הזמן להביא כלב הביתה...כי אני ממש, אבל ממש חייבת מישהו דובוני כזה לחבק וללטף! (אני חושבת שבסוף זה יעבוד...הוא מתחיל להראות סימני שבירה).

מאחר ועניין החיות היה תקוע אצלי חזק בראש והרגשתי מבואסת שלא אוכל ללטף חיית מחמד, הצעתי שנשנה קצת כיוון, אבל עדיין נשאר בתחום וניסע לגן החיות המקומי...כן, יש דבר כזה!
יובל שממילא רצה לנסוע לשם שמח מאוד, גאיה ששמעה שהולכים לראות חיות קפצה בקריאות שמחה "כיף! כיף!" ואני מיד הלכתי לרוקן את המצלמה ולהטעין סוללות...

בשבת בבוקר, התארגנו ויצאנו...וזה מה שראינו (בין היתר)

פגשנו כמה חיות משעשעות...כמו הארמדיל הזה, שהתרוצץ בשטח שלו בשמיניות בלי הפסקה וגרם לי לצלם מליון תמונות ולפספס כמעט בכולן!

או העז הערבית הזו שצריכה כמה שיעורים בנימוסים והליכות (מה זה להוציא לשון לקהל??) וגם ביקור אצל האורטודנט לא יזיק לה...

יובל מאוד התלהב מהג'ירפות ורצה שאצלם אותו כאילו הג'ירפה אוכלת לו את הראש...אז צילמתי, אבל התמונה יצאה פחות אמינה מזו!

ולסיום, איך אפשר בלי תמונות מתוקות של אחים?

 

 

הלית חוגגת יום הולדת

ביום שלישי הקרוב, הלית תהיה בת 25...ולכבוד המאורע היא מחלקת מתנות שוות מאוד!

אבל כדי לזכות באחד מאותם פרסים שווים צריך למלא תנאים מסוימים (הכנסו לבלוג שלה כדי לגלות במה תוכלו לזכות ומהם תנאי ההגרלה)...

הכנתי להלית כרטיס ברכה...לא ממש סקראפי...כרטיס מאוד מינימלי, רובו מאויר ביד עם תוספת של חותמת שיצרתי לבד, מסול...מקווה שהיא תאהב...אני בכל אופן, אוהבת  :-)

ובמסגרת ה"יש לי מליון רעיונות לביצוע, אבל אפס דרייב ליישם"...החלטתי לשבור קצת את השביזות הזו שלי...ובהשראתה של תמרי שיצרה זר לבד מקסים, הכנתי פרחי לבד כקישוט לסיכות הראש הפושטיות שנקנו כבר די מזמן, בדיוק בשביל לעבור שדרוג שכזה...נסיונות לרדוף אחרי גאיה בכדי לצלם את הסיכות על שערה נחלו כשלון חרוץ והתמונות שבהן ניסיתי לצלם את עצמי עם הסיכות נראו לי אינפנטיליות לגמרי...אז הנה צילום לא אמנותי בעליל, של הסיכות המשודרגות...