אני לא מדברת על השנה העברית, בינתיים (יש עוד שבוע) אלא על שנת הלימודים החדשה שהתחילה לא מזמן....
הבטחתי כבר די מזמן לספר על מעללינו לקראת המעבר לחטיבה ותמיד היה משהו חשוב יותר לכתוב עליו, אבל עכשיו, תודות לשכנים המאוד מתחשבים שלי שהעירו אותי בשבת בבוקר (מוקדם בבוקר) יש לי זמן לספר..
לטובת אלו שלא מעודכנים, הבכור שלי הוא ילד (מה ילד, נער! מסתכל לי כבר בגובה העיניים) עם תסמונת אספרגר, שזה על הרצף האוטיסטי, אי שם בצמרת של הרצף...
כל השנים היה משולב בבי"ס רגיל (האמת שהאבחון הגיע רק בכיתה ד') עם סייעות שתכל'ס עשו יותר עבודה במזכירות ביה"ס במקום עם יובל שלי...
השנים בביה"ס היסודי היו לא קלות ורק בזכות מורת שילוב מדהימה שבאמת נתנה את כולה, הוא הצליח לשרוד בלי לצאת משם עם נזקים נפשיים אקוטיים...
במהלך כיתה ו', חשבנו אבא שלו ואני שאולי כדאי להכניס אותו לכיתת תקשורת בבי"ס רגיל...כיתת תקשורת זו כיתה קטנה של כ- 6 תלמידים "כמוהו", בבי"ס רגיל. הילדים משולבים בכיתות רגילות על פי היכולות שלהם ובשאר הזמן מקבלים טיפולים שונים של קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, תרפיה כלשהי וגם לומדים מיומנויות חברתיות ותקשורתיות...
לקח לנו לא מעט זמן להשלים עם זה שאנחנו רוצים שילך לכיתה כזו, כי יובל, על אף מורכבות התסמונת שלו, הוא ילד חכם מאוד עם יכולות לימודיות גבוהות ולכל היותר יראה לאחרים כמו עוף מוזר ולא ילד אוטיסט...מבחינתינו להכניס אותו לחינוך מיוחד היה להודות שמשהו לא בסדר (דא...ומה חשבנו לעצמינו עד אז??)
האמת, שכמו תמיד, אני הייתי זו שהובילה את המהלך, אבא שלו נגרר אחריי, לא תמיד ברצון ושמחה...אבל אחרי שיחות ארוכות הבנו שזו המסגרת שתתאים לו, במיוחד בבי"ס הספציפי אליו רצינו לשלוח אותו...
עברנו את ועדת ההשמה, כולם תמכו בנו אבל עננה כבדה ריחפה מעל המעבר...מאחר וביה"ס נמצא בעיר אחרת, ידענו שמקומינו אינו מובטח ולא בטוח שיהיה לו מקום...
כמובן שכל זה לווה בלחץ של זמן, כי אם אין לנו מקום בביה"ס, צריך לעבור תהליך של ועדת שילוב בחטיבת הביניים המקומית כדי שיוכל לפחות לקבל את שעות הסיוע המגיעות לו ואת התשובה הסופית היינו אמורים לקבל בדקה ה-99.5 (בירוקרטיה כמו בכל דבר)...
כשהרוחות נשבו לכיוון ה"כנראה שלא יהיה לכם מקום אצלינו" ביררתי בבי"ס נוסף בו יש כיתת תקשורת באיזורינו, אבל אחרי שהייתי שם וראיתי את התלמידים הבנתי שיובל לא מתאים לשם...והתחלנו לזרז עניינים לשילוב...
לשמחתי המנהלת בחטיבה המקומית היא סוג של בולדוזר וזימנה ועדת שילוב זריזה...יובל קיבל את מספר שעות השילוב המינימלי לדרגה שלו שזה 24 שעות שבועיות...המנהלת לחצה שיתנו את המקסימום (30 שעות ) אבל לזה עוד לא הגענו...אני עדיין שולחת מכתבים ונלחמת...
יובל נבחן לשלוש מגמות לימוד, כיתת כתו"ם (שזו כיתה בה לומדים באמצעות מחשב), כיתת תאטרון וכיתת אומנות פלסטית (על מדעים ויתרנו מראש כי ידענו שהלחץ הכרוך בכיתה כל כך תחרותית, לא יעשה לו טוב)...כמה ימים אח"כ התקשרה מנהלת ביה"ס לספר שהוא התקבל לכל שלוש המגמות וההמלצה של הצוות המקצועי היא לשבץ אותו בכיתת האומנות הפלסטית, כך ש-4 שעות שבועיות של יצירה יתנו לו את השקט הנפשי...הסכמתי איתם. היא גם הבטיחה שהוא ישולב בתיאטרון הקהילתי (שזה משהו שהוא ממש מחכה לו)...
היתה לי שיחה מקדימה עם המחנכת שלו שעשתה שיעורי בית לקראת הפגישה ולמדה על התסמונת (רק על זה מגיע לה שאפו! היא המורה היחידה עד כה שטרחה ללמוד ולהבין) והתגלתה כאדם מקסים...
בכלל, התרשמתי שיש נכונות לתמוך ביובל וזה כבר עודד אותי...
גם העובדה שאפשרו לי להכיר את הסייעת שלו (המקסימה!!) לפני קבלתה לתפקיד היא לא עניין של מה בכך...
בקיצור, התחלנו את השנה בתחושה טובה ותקווה...
יהיו מהמורות בדרך ונחווה קשיים, אבל אני מאמינה שעצם העובדה שיש שם יותר תמיכה ונכונות תקל עלינו את ההתמודדות בהמשך...
גם לגאיה היתה התחלה חדשה, היא נכנסה לגן עירוני לראשונה, מקום חדש, ילדים חדשים, צוות חדש. רשמנו אותה לגן עירוני קרוב למקום המגורים החדש שלנו, למרות שהמעבר הוא רק בעוד 7.5 חודשים (מה לעזאזל חשבתי לעצמי! הרי רציתי לברוח מפה כמה שיותר מהר...איך הגעתי למצב שבשביל להגיע אל בית החלומות אני מוכנה לסבול כל כך הרבה זמן?)...
ההתחלה שלה לא קלה, למרות שהיא בין הגדולים בגן, הפרידות בבוקר קשות, היא בוכה בדמעות גדולות ונצמדת אלינו ולמרות שאני לא מראה לה את זה, הלב שלי נשבר כשאני עוזבת אותה שם בוכה...
בכלל, משהו עובר עליה...לפעמים נדמה לי שאני מגדלת מכשפונת (כן, כן..."אמרתם לי"...אם אני קוראת לה "מכשפה" ברגע ששולפים אותה ממני, שלא אצפה לזה שהיא לא תגשים את הנבואה)...
בכל מקרה, השנה מחוסר זמן ואנרגיה לא יצרתי שנות טובות, אבל לאחל אני תמיד יכולה...
אז לילדים המקסימים שלי, מאחלת המון בהצלחה בחטיבה ובגן, שתהיה לכם שנה נהדרת, מלאת חוויות טובות ומעצימות, שתכירו חברים חדשים (וליובל בפרט, מאחלת לך למצוא את אלו שירצו להיות החברים שלך למרות ובגלל מי שאתה...), שהשנה תחייך אליכם ואתם תחייכו בחזרה בגלל שטוב לכם, שתצליחו לגבור על מכשולים בדרך, ללמוד מהם ולהתחזק בזכותם והעיקר העיקר, שתהיה לכם שנה נפלאה, שנה של בריאות, אושר ואהבה!!
ולכל הקוראים שלי, סביר שלא אספיק לכתוב לפניראש השנה, אז...שתהיה לכם שנה נהדרת, שתגשים את כל מבוקשכם (לפחות את אלו הרציונליים)...
שנה טובה!!
הבטחתי כבר די מזמן לספר על מעללינו לקראת המעבר לחטיבה ותמיד היה משהו חשוב יותר לכתוב עליו, אבל עכשיו, תודות לשכנים המאוד מתחשבים שלי שהעירו אותי בשבת בבוקר (מוקדם בבוקר) יש לי זמן לספר..
לטובת אלו שלא מעודכנים, הבכור שלי הוא ילד (מה ילד, נער! מסתכל לי כבר בגובה העיניים) עם תסמונת אספרגר, שזה על הרצף האוטיסטי, אי שם בצמרת של הרצף...
כל השנים היה משולב בבי"ס רגיל (האמת שהאבחון הגיע רק בכיתה ד') עם סייעות שתכל'ס עשו יותר עבודה במזכירות ביה"ס במקום עם יובל שלי...
השנים בביה"ס היסודי היו לא קלות ורק בזכות מורת שילוב מדהימה שבאמת נתנה את כולה, הוא הצליח לשרוד בלי לצאת משם עם נזקים נפשיים אקוטיים...
במהלך כיתה ו', חשבנו אבא שלו ואני שאולי כדאי להכניס אותו לכיתת תקשורת בבי"ס רגיל...כיתת תקשורת זו כיתה קטנה של כ- 6 תלמידים "כמוהו", בבי"ס רגיל. הילדים משולבים בכיתות רגילות על פי היכולות שלהם ובשאר הזמן מקבלים טיפולים שונים של קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, תרפיה כלשהי וגם לומדים מיומנויות חברתיות ותקשורתיות...
לקח לנו לא מעט זמן להשלים עם זה שאנחנו רוצים שילך לכיתה כזו, כי יובל, על אף מורכבות התסמונת שלו, הוא ילד חכם מאוד עם יכולות לימודיות גבוהות ולכל היותר יראה לאחרים כמו עוף מוזר ולא ילד אוטיסט...מבחינתינו להכניס אותו לחינוך מיוחד היה להודות שמשהו לא בסדר (דא...ומה חשבנו לעצמינו עד אז??)
האמת, שכמו תמיד, אני הייתי זו שהובילה את המהלך, אבא שלו נגרר אחריי, לא תמיד ברצון ושמחה...אבל אחרי שיחות ארוכות הבנו שזו המסגרת שתתאים לו, במיוחד בבי"ס הספציפי אליו רצינו לשלוח אותו...
עברנו את ועדת ההשמה, כולם תמכו בנו אבל עננה כבדה ריחפה מעל המעבר...מאחר וביה"ס נמצא בעיר אחרת, ידענו שמקומינו אינו מובטח ולא בטוח שיהיה לו מקום...
כמובן שכל זה לווה בלחץ של זמן, כי אם אין לנו מקום בביה"ס, צריך לעבור תהליך של ועדת שילוב בחטיבת הביניים המקומית כדי שיוכל לפחות לקבל את שעות הסיוע המגיעות לו ואת התשובה הסופית היינו אמורים לקבל בדקה ה-99.5 (בירוקרטיה כמו בכל דבר)...
כשהרוחות נשבו לכיוון ה"כנראה שלא יהיה לכם מקום אצלינו" ביררתי בבי"ס נוסף בו יש כיתת תקשורת באיזורינו, אבל אחרי שהייתי שם וראיתי את התלמידים הבנתי שיובל לא מתאים לשם...והתחלנו לזרז עניינים לשילוב...
לשמחתי המנהלת בחטיבה המקומית היא סוג של בולדוזר וזימנה ועדת שילוב זריזה...יובל קיבל את מספר שעות השילוב המינימלי לדרגה שלו שזה 24 שעות שבועיות...המנהלת לחצה שיתנו את המקסימום (30 שעות ) אבל לזה עוד לא הגענו...אני עדיין שולחת מכתבים ונלחמת...
יובל נבחן לשלוש מגמות לימוד, כיתת כתו"ם (שזו כיתה בה לומדים באמצעות מחשב), כיתת תאטרון וכיתת אומנות פלסטית (על מדעים ויתרנו מראש כי ידענו שהלחץ הכרוך בכיתה כל כך תחרותית, לא יעשה לו טוב)...כמה ימים אח"כ התקשרה מנהלת ביה"ס לספר שהוא התקבל לכל שלוש המגמות וההמלצה של הצוות המקצועי היא לשבץ אותו בכיתת האומנות הפלסטית, כך ש-4 שעות שבועיות של יצירה יתנו לו את השקט הנפשי...הסכמתי איתם. היא גם הבטיחה שהוא ישולב בתיאטרון הקהילתי (שזה משהו שהוא ממש מחכה לו)...
היתה לי שיחה מקדימה עם המחנכת שלו שעשתה שיעורי בית לקראת הפגישה ולמדה על התסמונת (רק על זה מגיע לה שאפו! היא המורה היחידה עד כה שטרחה ללמוד ולהבין) והתגלתה כאדם מקסים...
בכלל, התרשמתי שיש נכונות לתמוך ביובל וזה כבר עודד אותי...
גם העובדה שאפשרו לי להכיר את הסייעת שלו (המקסימה!!) לפני קבלתה לתפקיד היא לא עניין של מה בכך...
בקיצור, התחלנו את השנה בתחושה טובה ותקווה...
יהיו מהמורות בדרך ונחווה קשיים, אבל אני מאמינה שעצם העובדה שיש שם יותר תמיכה ונכונות תקל עלינו את ההתמודדות בהמשך...
גם לגאיה היתה התחלה חדשה, היא נכנסה לגן עירוני לראשונה, מקום חדש, ילדים חדשים, צוות חדש. רשמנו אותה לגן עירוני קרוב למקום המגורים החדש שלנו, למרות שהמעבר הוא רק בעוד 7.5 חודשים (מה לעזאזל חשבתי לעצמי! הרי רציתי לברוח מפה כמה שיותר מהר...איך הגעתי למצב שבשביל להגיע אל בית החלומות אני מוכנה לסבול כל כך הרבה זמן?)...
ההתחלה שלה לא קלה, למרות שהיא בין הגדולים בגן, הפרידות בבוקר קשות, היא בוכה בדמעות גדולות ונצמדת אלינו ולמרות שאני לא מראה לה את זה, הלב שלי נשבר כשאני עוזבת אותה שם בוכה...
בכלל, משהו עובר עליה...לפעמים נדמה לי שאני מגדלת מכשפונת (כן, כן..."אמרתם לי"...אם אני קוראת לה "מכשפה" ברגע ששולפים אותה ממני, שלא אצפה לזה שהיא לא תגשים את הנבואה)...
בכל מקרה, השנה מחוסר זמן ואנרגיה לא יצרתי שנות טובות, אבל לאחל אני תמיד יכולה...
אז לילדים המקסימים שלי, מאחלת המון בהצלחה בחטיבה ובגן, שתהיה לכם שנה נהדרת, מלאת חוויות טובות ומעצימות, שתכירו חברים חדשים (וליובל בפרט, מאחלת לך למצוא את אלו שירצו להיות החברים שלך למרות ובגלל מי שאתה...), שהשנה תחייך אליכם ואתם תחייכו בחזרה בגלל שטוב לכם, שתצליחו לגבור על מכשולים בדרך, ללמוד מהם ולהתחזק בזכותם והעיקר העיקר, שתהיה לכם שנה נפלאה, שנה של בריאות, אושר ואהבה!!
ולכל הקוראים שלי, סביר שלא אספיק לכתוב לפניראש השנה, אז...שתהיה לכם שנה נהדרת, שתגשים את כל מבוקשכם (לפחות את אלו הרציונליים)...
שנה טובה!!
מדהים שבתיכון הנכונות גדולה לעזור. מקווה שכמו שהתחיל ברגל ימין תמשיך השנה הזאת גם תמשיך ככה עד סופה ושהמעבר לחטיבה יהיה חלק ככל האפשר.
השבמחקלגבי גאיה היא כזאת מתוקה שתראי שעד שאחרי החגים היא תגרש אותך מהגן בעצמה... פשוט נראה לי שהיא מתחילה הרגיש את השינויים..
איזה כיף לשמוע שלפחות בביה"ס הזה יש נכונות ומוכנות לעזור ולקדם עניינים. ואני מסכימה עם שלומית - גם גאיה מרגישה את השינויים וזה משפיע עליה, כפי שהיה משפיע על כל אחד מאיתנו.
השבמחקשתהיה שנה נפלאה לכולכם!!
שנה טובה, הצלחה והמון הנאה בחטיבה ובגן החדשים! מאחלת לכולכם שנה של שמחה, קסם והפתעות טובות :)
השבמחקשנה טובה טובה! מכל הבחינות!
השבמחקשיהיה לכם בהצלחה, נשמע שאתם עוברים תקופות לא פשוטות רק בשביל שהילד יקבל את כל מה שבית ספר יכול לתת לו. תמשיכו להלחם על מה שמגיע לו ולכם.
השבמחקשתהיה שנה טובה, איזה אמא נמרה ומקסימה שאת, אני מעריצה אותך.
השבמחק