גם לי יש פיה

כחובבת יצוריים מיתיים וסיפורי מיתולוגיה בכלל, נמשכתי תמיד לכל הקשור בפיות...לא ברמת החומר, קרי איסוף אובססיבי של דמויות חרסינה מכונפות קטנות ונוצצות, או כיסוי קירות החדר בפוסטרים של היצורים הקטנים והזוהרים האלו...אלא יותר ברמה הפילוסופית - האם הן אמיתיות? האם יש פיות רעות? מי יכול לראות אותן? האם מעגלי הפטריות שרואים בכל מיני מקומות הם באמת מעגלי פיות ומתי אני אראה פיה אמיתית ומה יוליד המפגש הזה...

לפני כמה ימים היתה לי ההזדמנות לפגוש פיה...
כשלימור (חברתי הפיה השימושית) פרסמה את הפוסט הזה, על קמפיין הפיות של הסדנא

ידעתי שגם אני רוצה פיה כזו...
שלחתי מייל לחבר'ה מהסדנא ולמחרת נחתה אצלי הפיה...זערורית ומתוקה...

(צילמתי אותה גם על כף היד כדי שתבינו כמה היא קטנה)

עוד לפני ששלחתי את המייל היה לי ברור מה תהיה הפיה שלי...פיית האמהות!

כי עם כל היצירה שלי והחנויות והרצון להיות מישהו בפני עצמי, אני תמיד אהיה קודם כל אמא...שמרגישה ועושה למען הילדים שלה...זה כנראה משהו שאני לא יכולה להמלט ממנו ולא משנה כמה אנסה "למצוא את עצמי".
אלא ששיטוט קצר בדף הפייסבוק של הסדנא גילה שפיית סופר-אמא (הנותנת כוחות לכל האימהות לגדל את ילדיהם באהבה ובאושר אינסופי) כבר נחתה...

אז החלטתי לשנות את יעודה של הפיה שלי ולהפוך אותה לפית האמהות המיוחדות, כי אמהות לילדים מיוחדים צריכות כוחות קצת יותר גדולים ושונים מאמהות לילדים רגילים...

בעוד אני מנסה לדמיין את הפיה שלי לקראת הביצוע, יובל וגאיה חזרו מהגן ומביה"ס ותוך כדי ארוחת הצהריים יובל סיפר לי בכעס שמורת השילוב הוציאה אותו משיעור ערבית, הודיעה לו שיש לו פטור משיעור ערבית (כי ככה זה אצל ילדים משולבים) ובמקום זה הוא למד "משהו לימודי וטפשי" שהוא כבר יודע...(אסטרטגיות למידה)...
יובל, בניגוד לילדים משולבים אחרים (שזקוקים להוראה מתקנת וכו') צריך שילוב חברתי, שזה משהו אחר לגמרי, אלו שיעורים פרטניים בהם עובדים על מיומנויות חברתיות תוך כדי עבודה על סיפורים חברתיים וכו'...
מבירור עם מורת השילוב הבנתי שאם יובל מוותר על שעות השילוב של האסטרטגיות הלימודיות, הוא למעשה מפסיד את שעות השילוב שלו...(כשלי היה ברור שהוא זקוק להן, אבל בתחום אחר ולמה בעצם הם מתעקשים לא לתת לו את השילוב המתאים)...

אז למחרת, כשאני עדיין במחשבה ליצור את פית האמהות המיוחדות, מצאתי את עצמי דוחה את הטיפול בפיה עוד קצת, כדי לעשות טלפונים שונים לכל מיני אנשים שחשבתי שיכולים לעזור לי בעניין שימור שעות השילוב של יובל למטרות לשמן הוא זקוק להן...אחרי סבב הטלפונים הרגשתי שהתקדמתי בעניין ושהצלחתי להזיז דברים ואז הבנתי!

הפיה שלי תהיה פית הכוח הפנימי!

כי אם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות מכל ההתעסקות מול ביה"ס ועמידה על זכויותיו של יובל, זה שיש בי המון כוח פנימי ואני רק צריכה לאפשר לו לצאת, דבר שלא עשיתי במשך זמן רב...
אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו יש את הכוח הזה להזיז דברים, לשמור על מה שחשוב לנו ולעמוד על מה שאנחנו צריכים או רוצים...הכוח הפנימי הזה...

אז התיישבתי ליצור את הפיה שלי וגיליתי שמוטוריקה עדינה זוועתית ופיה זערורית לא כל כך הולכים יחד וכל הרעיונות שהיו לי לביצוע הפיה מחומרים שונים נגנזו ובסופו של דבר היא רק נצבעה...גם פה היו לי כוונות ליצור מעין כדור אור שיוצא מהחזה ומפיץ את אורו על כל השמלה שלה, אבל זה היה בלתי אפשרי עבורי מבחינת הגודל...אז הלכתי על הדבר שמבחינתי נותן לי את הכוח הפנימי...הלב...כי משם מגיע הכוח שלי (כך אני לפחות מרגישה)...
הכנפיים נגזרו מסרט אורגנזה למתנות שהתאים לי בול...וזהו...
הפיה שלי מוכנה, אז קבלו אותה...פיית הכוח הפנימי!

ושתהיה לכולנו שנה מלאת כוח פנימי ואנרגיות לעשות ולשנות.
שנה טובה!!
 

שנה הלכה...שנה באה...

אני לא מדברת על השנה העברית, בינתיים (יש עוד שבוע) אלא על שנת הלימודים החדשה שהתחילה לא מזמן....
הבטחתי כבר די מזמן לספר על מעללינו לקראת המעבר לחטיבה ותמיד היה משהו חשוב יותר לכתוב עליו, אבל עכשיו, תודות לשכנים המאוד מתחשבים שלי שהעירו אותי בשבת בבוקר (מוקדם בבוקר) יש לי זמן לספר..

לטובת אלו שלא מעודכנים, הבכור שלי הוא ילד (מה ילד, נער! מסתכל לי כבר בגובה העיניים) עם תסמונת אספרגר, שזה על הרצף האוטיסטי, אי שם בצמרת של הרצף...
כל השנים היה משולב בבי"ס רגיל (האמת שהאבחון הגיע רק בכיתה ד') עם סייעות שתכל'ס עשו יותר עבודה במזכירות ביה"ס במקום עם יובל שלי...
השנים בביה"ס היסודי היו לא קלות ורק בזכות מורת שילוב מדהימה שבאמת נתנה את כולה, הוא הצליח לשרוד בלי לצאת משם עם נזקים נפשיים אקוטיים...

במהלך כיתה ו', חשבנו אבא שלו ואני שאולי כדאי להכניס אותו לכיתת תקשורת בבי"ס רגיל...כיתת תקשורת זו כיתה קטנה של כ- 6 תלמידים "כמוהו", בבי"ס רגיל. הילדים משולבים בכיתות רגילות על פי היכולות שלהם ובשאר הזמן מקבלים טיפולים שונים של קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, תרפיה כלשהי וגם לומדים מיומנויות חברתיות ותקשורתיות...

לקח לנו לא מעט זמן להשלים עם זה שאנחנו רוצים שילך לכיתה כזו, כי יובל, על אף מורכבות התסמונת שלו, הוא ילד חכם מאוד עם יכולות לימודיות גבוהות ולכל היותר יראה לאחרים כמו עוף מוזר ולא ילד אוטיסט...מבחינתינו להכניס אותו לחינוך מיוחד היה להודות שמשהו לא בסדר (דא...ומה חשבנו לעצמינו עד אז??)
האמת, שכמו תמיד, אני הייתי זו שהובילה את המהלך, אבא שלו נגרר אחריי, לא תמיד ברצון ושמחה...אבל אחרי שיחות ארוכות הבנו שזו המסגרת שתתאים לו, במיוחד בבי"ס הספציפי אליו רצינו לשלוח אותו...
עברנו את ועדת ההשמה, כולם תמכו בנו אבל עננה כבדה ריחפה מעל המעבר...מאחר וביה"ס נמצא בעיר אחרת, ידענו שמקומינו אינו מובטח ולא בטוח שיהיה לו מקום...

כמובן שכל זה לווה בלחץ של זמן, כי אם אין לנו מקום בביה"ס, צריך לעבור תהליך של ועדת שילוב בחטיבת הביניים המקומית כדי שיוכל לפחות לקבל את שעות הסיוע המגיעות לו ואת התשובה הסופית היינו אמורים לקבל בדקה ה-99.5 (בירוקרטיה כמו בכל דבר)...
כשהרוחות נשבו לכיוון ה"כנראה שלא יהיה לכם מקום אצלינו" ביררתי בבי"ס נוסף בו יש כיתת תקשורת באיזורינו, אבל אחרי שהייתי שם וראיתי את התלמידים הבנתי שיובל לא מתאים לשם...והתחלנו לזרז עניינים לשילוב...

לשמחתי המנהלת בחטיבה המקומית היא סוג של בולדוזר וזימנה ועדת שילוב זריזה...יובל קיבל את מספר שעות השילוב המינימלי לדרגה שלו שזה 24 שעות שבועיות...המנהלת לחצה שיתנו את המקסימום (30 שעות ) אבל לזה עוד לא הגענו...אני עדיין שולחת מכתבים ונלחמת...

יובל נבחן לשלוש מגמות לימוד, כיתת כתו"ם (שזו כיתה בה לומדים באמצעות מחשב), כיתת תאטרון וכיתת אומנות פלסטית (על מדעים ויתרנו מראש כי ידענו שהלחץ הכרוך בכיתה כל כך תחרותית, לא יעשה לו טוב)...כמה ימים אח"כ התקשרה מנהלת ביה"ס לספר שהוא התקבל לכל שלוש המגמות וההמלצה של הצוות המקצועי היא לשבץ אותו בכיתת האומנות הפלסטית, כך ש-4 שעות שבועיות של יצירה יתנו לו את השקט הנפשי...הסכמתי איתם. היא גם הבטיחה שהוא ישולב בתיאטרון הקהילתי (שזה משהו שהוא ממש מחכה לו)...

היתה לי שיחה מקדימה עם המחנכת שלו שעשתה שיעורי בית לקראת הפגישה ולמדה על התסמונת (רק על זה מגיע לה שאפו! היא המורה היחידה עד כה שטרחה ללמוד ולהבין) והתגלתה כאדם מקסים...
בכלל, התרשמתי שיש נכונות לתמוך ביובל וזה כבר עודד אותי...
גם העובדה שאפשרו לי להכיר את הסייעת שלו (המקסימה!!) לפני קבלתה לתפקיד היא לא עניין של מה בכך...
בקיצור, התחלנו את השנה בתחושה טובה ותקווה...
יהיו מהמורות בדרך ונחווה קשיים, אבל אני מאמינה שעצם העובדה שיש שם יותר תמיכה ונכונות תקל עלינו את ההתמודדות בהמשך...

גם לגאיה היתה התחלה חדשה, היא נכנסה לגן עירוני לראשונה, מקום חדש, ילדים חדשים, צוות חדש. רשמנו אותה לגן עירוני קרוב למקום המגורים החדש שלנו, למרות שהמעבר הוא רק בעוד 7.5 חודשים (מה לעזאזל חשבתי לעצמי! הרי רציתי לברוח מפה כמה שיותר מהר...איך הגעתי למצב שבשביל להגיע אל בית החלומות אני מוכנה לסבול כל כך הרבה זמן?)...
ההתחלה שלה לא קלה, למרות שהיא בין הגדולים בגן, הפרידות בבוקר קשות, היא בוכה בדמעות גדולות ונצמדת אלינו ולמרות שאני לא מראה לה את זה, הלב שלי נשבר כשאני עוזבת אותה שם בוכה...
בכלל, משהו עובר עליה...לפעמים נדמה לי שאני מגדלת מכשפונת (כן, כן..."אמרתם לי"...אם אני קוראת לה "מכשפה" ברגע ששולפים אותה ממני, שלא אצפה לזה שהיא לא תגשים את הנבואה)...

בכל מקרה, השנה מחוסר זמן ואנרגיה לא יצרתי שנות טובות, אבל לאחל אני תמיד יכולה...
אז לילדים המקסימים שלי, מאחלת המון בהצלחה בחטיבה ובגן, שתהיה לכם שנה נהדרת, מלאת חוויות טובות ומעצימות, שתכירו חברים חדשים (וליובל בפרט, מאחלת לך למצוא את אלו שירצו להיות החברים שלך למרות ובגלל מי שאתה...), שהשנה תחייך אליכם ואתם תחייכו בחזרה בגלל שטוב לכם, שתצליחו לגבור על מכשולים בדרך, ללמוד מהם ולהתחזק בזכותם והעיקר העיקר, שתהיה לכם שנה נפלאה, שנה של בריאות, אושר ואהבה!!

ולכל הקוראים שלי, סביר שלא אספיק לכתוב לפניראש השנה, אז...שתהיה לכם שנה נהדרת, שתגשים את כל מבוקשכם (לפחות את אלו הרציונליים)...
שנה טובה!!
 

ספר רך לתינוק

אני חייבת לעשות משהו עם הכתיבה החד חודשית הזו בבלוג...או לחילופין לעשות משהו עם הדבר הזה שקוראים לו זמן, כי לא ברור לי איך יתכן שחלף חודש מהפוסט האחרון...
בקושי הספקתי לעשות אפצ'י ופוף, עבר חודש...

בכולופן...במסגרת "פרויקט יצירת מתנות ליולדות" בקבוצה היוצרת שהתגבשה לה אצלי בסלון, הגענו למתנה השלישית, לליאת - האישה והאנרג'ייזר...
ליאת ביקשה לוותר על שמיכת הטלאים שקיבלו קודמותיה (תציצו בבלוג שלה, היא עושה שמיכות כל כך יפות!) ובמקומה לקבל ספר רך/ספר פעילות...

אז שינסנו מותניים, אצבעות ומחטים ויצרנו לה ספר רך מקסים! (אמנם התפירה של כל החלקים לא מושלמת - מודה באשמה, אבל עדיין זה ספר יחיד ומיוחד שאין לאף אחד...חוץ מלבייבי של ליאת)
כל אחת יצרה שני ריבועים, אחד לצד ה-שחור/לבן/אדום (וגם קצת צהוב) והשני צבעוני בנושא חיות.
אני הכנתי את הריבוע עם הדג ואת הריבוע עם הפרח...היה כיף! וליאת קיבלה אותו באהבה...עכשיו נותר לחכות שהבייבי שלה יחליט לצאת כבר ולעשות בו שימוש (נכון לרגעים אלו הוא דופק איחור אופנתי).

בשל חוסר זמן, אני חוסכת לכם ברברת היום ומגיעה ישר לפואנטה...התמונות של הספר...
שאר הדברים שיש לי לספר יגיעו בהמשך (מקווה שלא בעוד חודש...)

 

 

 

חן שהיא יותר בחורה של נייר מאשר בדים ותפירה, ביקשה פטור מיצירת ריבועים לספר ובמקום זה הכינה כרטיס ברכה משגע (מבחינתי היא אלופת הכרטיסים - תציצו בבלוג שלה) את הכרטיס צילמתי על אחד מהרקעים הנפלאים שמייצרת יעל יניב, הם לגמרי משדרגים את הצילום!!