תודו שזה נשמע הרבה יותר נחמד מ"מתקפת טילים" שבה כולם עסוקים בזמן האחרון...
אז הגיע זמן הסינר, כלומר הפוסט של הסינרים...
הכל התחיל כשישבתי לעבוד על היומן החזותי שלי בפעם הראשונה.
לבשתי את אותו סינר ניילון דקיק ומעפן שרכשתי בחנות ה"שני שקל" המקומית ואותו לבשתי בכל פעם שעבדתי עם צבע...
במהלך העבודה על היומן קלטתי שהסינר מתחיל להקרע בכל מיני מקומות והבנתי שזמנו בעולם הזה קצר (נו, אי אפשר לצפות שסינר בשני שקל מניילון דקיק יחזיק מעמד לאורך זמן)...
אז החלטתי שהגיע הזמן לצ'פר את עצמי בסינר עבודה נורמלי והתיישבתי לתפור...לא היו לי ממש דרישות ממנו, ידעתי רק שאני רוצה סינר ארוך כך שלא אלכלך את הבגדים...
בחרתי בד דמוי קנווס ששכב אצלי בארון כבר די הרבה זמן וחשבתי שזה חומר מתאים לסינר...למרות שהבד לבן, לא חששתי שהוא יתלכלך, כי הוא ממילא בצבע לבן מלוכלך ;-)
שרטטתי גזרה מהראש (לא חוכמה גדולה, גזרה של סינר היא לא כזו מסובכת), גזרתי בדים (כן, ברבים, החלטתי שהסינר יהיה עם בטנה בשביל גימור יפה...), גיהצתי והתחלתי לתפור...התחלתי קודם עם כיס מטלאים...רציתי שיהיה קצת צבע חוץ מהלבן...אבל כשהסינר היה גמור, הוא נראה לי עדיין קצת לבן מדי, אז הוספתי פרחי בד וכשלבשתי אותו כדי לראות איך הוא יושב עליי (נוח לאלה ומכסה כל מה שצריך) הבנתי שהוא יותר מדי יפה בשביל לעבוד איתו עם צבע! היה לי רגע של הברקה שחשבתי לקחת באמת צבע (כזה שלא יירד בכביסה) ופשוט להשפריץ על הסינר כתמים מכוונים שיוסיפו עניין וצבע, אבל לא היה לי אומץ...
אז נכון לעכשיו הסינר שוכב בצד ומחכה להזדמנות מתאימה ללבישה או עד שאקבל אומץ להשתמש בו...
נסיונות לצלם אותו עליי עלו בתוהו, אני מאשימה את המצלמה שהחליטה להתפגר והנפיקה תמונות זוועה וכשהגיעה המצלמה החדשה כבר לא היה מי שירצה לצלם אותי, אז כרגע יש תמונות של הסינר מדגמן קולב (או קולב מדגמן סינר)...
בזמן שתפרתי את הסינר, גאיה הסתובבה סביבי כמו נשר מעל טרף, שאלה כל הזמן אם זה בשבילה...וקיבלה את התשובה שהיא מקבלת לא מעט...לא!
אז כשסיימתי את הסינר שלי החלטתי לצ'פר אותה ותפרתי לה כובע מתוק דו צדדי!
וגם סט השפית הקטנה...סינר וכובע שפית...את ההדרכה לקחתי מהבלוג מכאן.
גאיה היתה מרוצה עד השמיים ומאז לא מפסיקה לבשל במטבח הקטן והמאולתר שלה (תודה לליאת שמצאה את השידה עבורי...) ולהאכיל אותנו במיני מאכלים דמיוניים (אם חושבים על זה, עם התייקרות מחירי המזון הקרבה, מאכלים דמיוניים נשמעים לי יופי של חסכון!)
בכל אופן, מאחר ופינת האוכל כבר נראתה ממילא כמו מתפרה ואני חיפשתי רעיון למתנת סוף שנה לגן, החלטתי ללכת על זה ולהמשיך את פס ייצור הסינרים...וכך נולדו שני סטים נוספים של סינר וכובע, סט לשף וסט לשפית...
הסטים עברו קצת שינוי (ככה זה, לומדים מטעויות....) והתקבלו באהבה ושמחה גדולה בגן...
אז הגיע זמן הסינר, כלומר הפוסט של הסינרים...
הכל התחיל כשישבתי לעבוד על היומן החזותי שלי בפעם הראשונה.
לבשתי את אותו סינר ניילון דקיק ומעפן שרכשתי בחנות ה"שני שקל" המקומית ואותו לבשתי בכל פעם שעבדתי עם צבע...
במהלך העבודה על היומן קלטתי שהסינר מתחיל להקרע בכל מיני מקומות והבנתי שזמנו בעולם הזה קצר (נו, אי אפשר לצפות שסינר בשני שקל מניילון דקיק יחזיק מעמד לאורך זמן)...
אז החלטתי שהגיע הזמן לצ'פר את עצמי בסינר עבודה נורמלי והתיישבתי לתפור...לא היו לי ממש דרישות ממנו, ידעתי רק שאני רוצה סינר ארוך כך שלא אלכלך את הבגדים...
בחרתי בד דמוי קנווס ששכב אצלי בארון כבר די הרבה זמן וחשבתי שזה חומר מתאים לסינר...למרות שהבד לבן, לא חששתי שהוא יתלכלך, כי הוא ממילא בצבע לבן מלוכלך ;-)
שרטטתי גזרה מהראש (לא חוכמה גדולה, גזרה של סינר היא לא כזו מסובכת), גזרתי בדים (כן, ברבים, החלטתי שהסינר יהיה עם בטנה בשביל גימור יפה...), גיהצתי והתחלתי לתפור...התחלתי קודם עם כיס מטלאים...רציתי שיהיה קצת צבע חוץ מהלבן...אבל כשהסינר היה גמור, הוא נראה לי עדיין קצת לבן מדי, אז הוספתי פרחי בד וכשלבשתי אותו כדי לראות איך הוא יושב עליי (נוח לאלה ומכסה כל מה שצריך) הבנתי שהוא יותר מדי יפה בשביל לעבוד איתו עם צבע! היה לי רגע של הברקה שחשבתי לקחת באמת צבע (כזה שלא יירד בכביסה) ופשוט להשפריץ על הסינר כתמים מכוונים שיוסיפו עניין וצבע, אבל לא היה לי אומץ...
אז נכון לעכשיו הסינר שוכב בצד ומחכה להזדמנות מתאימה ללבישה או עד שאקבל אומץ להשתמש בו...
נסיונות לצלם אותו עליי עלו בתוהו, אני מאשימה את המצלמה שהחליטה להתפגר והנפיקה תמונות זוועה וכשהגיעה המצלמה החדשה כבר לא היה מי שירצה לצלם אותי, אז כרגע יש תמונות של הסינר מדגמן קולב (או קולב מדגמן סינר)...
בזמן שתפרתי את הסינר, גאיה הסתובבה סביבי כמו נשר מעל טרף, שאלה כל הזמן אם זה בשבילה...וקיבלה את התשובה שהיא מקבלת לא מעט...לא!
אז כשסיימתי את הסינר שלי החלטתי לצ'פר אותה ותפרתי לה כובע מתוק דו צדדי!
וגם סט השפית הקטנה...סינר וכובע שפית...את ההדרכה לקחתי מהבלוג מכאן.
גאיה היתה מרוצה עד השמיים ומאז לא מפסיקה לבשל במטבח הקטן והמאולתר שלה (תודה לליאת שמצאה את השידה עבורי...) ולהאכיל אותנו במיני מאכלים דמיוניים (אם חושבים על זה, עם התייקרות מחירי המזון הקרבה, מאכלים דמיוניים נשמעים לי יופי של חסכון!)
בכל אופן, מאחר ופינת האוכל כבר נראתה ממילא כמו מתפרה ואני חיפשתי רעיון למתנת סוף שנה לגן, החלטתי ללכת על זה ולהמשיך את פס ייצור הסינרים...וכך נולדו שני סטים נוספים של סינר וכובע, סט לשף וסט לשפית...
הסטים עברו קצת שינוי (ככה זה, לומדים מטעויות....) והתקבלו באהבה ושמחה גדולה בגן...
בינתיים סגרתי את המתפרה, אבל היא תפתח מחדש היום אחה"צ, כשאשב לתפור את ספר הפעילות הקבוצתי שאנחנו מכינות לתינוק של ליאת (ברור שיהיה פוסט גם על זה...)
ועד אז, תחייכו, תחשבו חיובי ואל תזוזו מהמזגן!
מקסים אבל...מה עם סינר העבודה שלך?!
השבמחקקרין, זה הסינר הראשון, הלבן...לא נראה כמו סינר שמתאים לעבודה ולכלוך ;-)
מחקמקסים!!!
השבמחקפוסט מהמם מותק, הערכות להיט והכובע של גאיה פשוט מהמם!! הסינר שלך ממש מוצלח ומה קורה עם המטבח באמת..
השבמחקכובע דו"צ שווה מאוד, והסטים לגן מתוקים מתוקים :-)
השבמחקהכל כל כך מקסם! מתקפת מתיקות (: וברור שיותר טובה מתקפת טילם (: הקטע הז של להגיד לילדים שלנו לא כל הזמן, לא תקין. אנחנו צריכים להיות יותר ערים לזה (:
השבמחקנהניתי לקרוא, אבל התמונות של השפית הקטנה ובייחוד הכובע ההורס מדהימים!
השבמחקאין כמו מתקפת סינרים,
השבמחקאולי אפשר להגדיר את זה כהתמכרות חדשה?
אוהבת את הסינר שלך, את הכובע המשגע לנסיכה ואת ערכות הסינרים לילדים - נפלא!!
השבמחקשולי
וואו, באמת "מתקפת" סינרים, אחד יותר יפה מהשני... אבל מה, עכשיו תלכלכי בצבע את הסינר המושלם שהכנת? (עכשיו זאת ממש אמא שלי מדברת מגרוני...), לא חבל?
השבמחקוהשפית הקטנה שלך יפיופה שחבל על הזמן.