השרביט הזה שירשתי, הוא לא שרביט של פיות ולא של נסיכות, הוא גם לא מנצנץ ולא עושה קסמים (חבל, הייתי צריכה עכשיו איזה קסם)...
השרביט הזה שירשתי הוא שרביט משימות...את השרביט קיבלתי מדנה הדר (Pitoti) המקסימה והמשימה היא לספר על עצמי 10 דברים שלא יודעים עליי...
עכשיו מה עושים?? מי שעוקב אחרי הבלוג מיומו הראשון יודע שאין משהו שלא יודעים עליי...אבל את המשימה אני צריכה לבצע, אז קבלו 10 דברים שאתם אולי לא (אבל סביר להניח שכן) יודעים עליי...
1. בילדות הייתי טום בוי...עם שיער קצר, לבושה כמו בן, מטפסת על עצים והולכת מכות...זה עבר לי, אבל לפעמים אני עדיין מרגישה קצת כמו ילדה פראית (וגאיה שמתגלה כילדה שובבה במיוחד ככל שהיא גדלה, מחזירה אותי לימים ההם).
2. היתה לי ילדות מחורבנת רצופת אירועים קשים ובאופן כללי סיפור חיי כילדה/נערה יכול להפוך לטלנובלה או סרט טורכי...שמחה שהצלחתי להתגבר ולהקים משפחה, אבל האירועים האלו השפיעו על חיי והזכרונות ילוו אותי לנצח.
3. אין לי תואר ומעולם לא ביקרתי באוניברסיטה...היו לי כוונות כאלו אחרי הצבא (רציתי ללמוד פסיכולוגיה), אבל הן נעצרו מול ספרי הפסיכומטרי במתמטיקה...אז עשיתי קורס בגרפיקה ממוחשבת, כזה שלא דורש מתמטיקה...וכל השאר זה מלימוד עצמי...
4. אני אמא גאה לילד מדהים על הרצף האוטיסטי. ההתמודדות ארוכת השנים איתו ועם האבחנה שלו לימדו אותי על עצמי ועל הלקויות הלא מאובחנות שלי...עברתי תהליך של שינוי בשנתיים האחרונות בזכות המאבקים שניהלתי עבורו ואני חושבת שאם הייתי מקבלת היום אבחנה על הרצף האוטיסטי הייתי גאה להסתובב בחוץ ולומר שאני כזו!
5. בעלי הוא החבר הראשון שלי, גרנו באותו בניין מגורים אבל הקשר בינינו נוצר רק כשהייתי כבת 14, בחופש הגדול. באוקטובר הקרוב נחגוג 17 שנות נישואים ובמצטבר, 24 שנים יחד.
6. אני פוחדת לטוס ועד היום לא עליתי על מטוס או יצאתי את גבולות הארץ (אני יודעת שזה יקרה מתישהו וכבר נכנסת ללחץ מהמחשבה על זה).
7. אני נועלת נעליים במידה 44 (יש לי גם זוג נעליים במידה 45), הסנפירים האלו קצת מקשים עליי למצוא נעליים נשיות, מצד שני אני ממילא לא מאלו שאוהבות להתגנדר ומעדיפה את המראה הנוח, כך שזה מסתדר לי לא רע...
8. אני נקראת על שם דודי שהתאבד בגיל 31 ותמיד הסתובבתי עם התחושה שמשהו נורא יקרה לי בגיל הזה...אני כבר מזמן לא בת 31, אבל עדיין מרגישה שמשהו לא טוב רובץ מעליי ושלא אמות בשיבה טובה...זו גם אחת הסיבות שבחרתי לתת לילדיי שמות חפים מעול של אחרים, למרות שביקשו ממני לקרוא על שם הסבא או הסבתא והרגשתי קצת מורדת כשלא מילאתי את הבקשות...אבל היה לי חשוב לתת לילדיי פתיחה נקיה לחיים, בלי צל כבד...
9. השתחררתי מהצבא אחרי 8 חודשי שירות ועם פטור על סעיף 21...אני לא פסיכית (טוב, אולי קצת...אבל אני בלתי מזיקה בעליל)...לא סיפרתי לקב"ן שאני רואה נמלים הולכות בשיירות ושרות שירי לכת או שאני שומעת קולות שאומרים לי להתערטל ברחוב...פשוט סיפרתי שקשה לי במסגרת הצבאית ושאני חושבת שיהיה לי קל יותר בחוץ...(בדיעבד, היום אני יודעת שהקושי הזה שייך לעובדה בסעיף 4 ושלא היה לי קל יותר בחוץ)....במשך זמן רב הרגשתי רע עם ההחלטה, הרגשתי קצת פגומה, אבל זה עבר לי...
10. אני טכנו-פובית...לא מבינה את כל האפליקציות והפונקציות של הפלאפון ולפעמים נדמה לי שנולדתי במאה הלא נכונה...
אני חושבת שאם היו זורקים אותי לשנת 1880 למשל (גם שנות החמישים של 1900 היו מסתדרות לי) הייתי מסתדרת טוב יותר...עם הפשטות של הכל, מוקפת חיות, חולבת לעצמי את החלב, מכינה גבינות ומגדלת לבד את הפירות והירקות...
אז אלו היו 10 דברים שאתם (אולי) לא יודעים עליי...מקווה שאחרי כל זה עוד תחזרו לבקר בבלוג :)
ועכשיו, אני מעבירה את השרביט ל...
יפעת - אמא מקצועית...גיליתי אותה ממש לאחרונה והספקתי להתאהב
יעל - הבית של יעלי
דורית - מקופלת
השרביט הזה שירשתי הוא שרביט משימות...את השרביט קיבלתי מדנה הדר (Pitoti) המקסימה והמשימה היא לספר על עצמי 10 דברים שלא יודעים עליי...
עכשיו מה עושים?? מי שעוקב אחרי הבלוג מיומו הראשון יודע שאין משהו שלא יודעים עליי...אבל את המשימה אני צריכה לבצע, אז קבלו 10 דברים שאתם אולי לא (אבל סביר להניח שכן) יודעים עליי...
1. בילדות הייתי טום בוי...עם שיער קצר, לבושה כמו בן, מטפסת על עצים והולכת מכות...זה עבר לי, אבל לפעמים אני עדיין מרגישה קצת כמו ילדה פראית (וגאיה שמתגלה כילדה שובבה במיוחד ככל שהיא גדלה, מחזירה אותי לימים ההם).
2. היתה לי ילדות מחורבנת רצופת אירועים קשים ובאופן כללי סיפור חיי כילדה/נערה יכול להפוך לטלנובלה או סרט טורכי...שמחה שהצלחתי להתגבר ולהקים משפחה, אבל האירועים האלו השפיעו על חיי והזכרונות ילוו אותי לנצח.
3. אין לי תואר ומעולם לא ביקרתי באוניברסיטה...היו לי כוונות כאלו אחרי הצבא (רציתי ללמוד פסיכולוגיה), אבל הן נעצרו מול ספרי הפסיכומטרי במתמטיקה...אז עשיתי קורס בגרפיקה ממוחשבת, כזה שלא דורש מתמטיקה...וכל השאר זה מלימוד עצמי...
4. אני אמא גאה לילד מדהים על הרצף האוטיסטי. ההתמודדות ארוכת השנים איתו ועם האבחנה שלו לימדו אותי על עצמי ועל הלקויות הלא מאובחנות שלי...עברתי תהליך של שינוי בשנתיים האחרונות בזכות המאבקים שניהלתי עבורו ואני חושבת שאם הייתי מקבלת היום אבחנה על הרצף האוטיסטי הייתי גאה להסתובב בחוץ ולומר שאני כזו!
5. בעלי הוא החבר הראשון שלי, גרנו באותו בניין מגורים אבל הקשר בינינו נוצר רק כשהייתי כבת 14, בחופש הגדול. באוקטובר הקרוב נחגוג 17 שנות נישואים ובמצטבר, 24 שנים יחד.
6. אני פוחדת לטוס ועד היום לא עליתי על מטוס או יצאתי את גבולות הארץ (אני יודעת שזה יקרה מתישהו וכבר נכנסת ללחץ מהמחשבה על זה).
7. אני נועלת נעליים במידה 44 (יש לי גם זוג נעליים במידה 45), הסנפירים האלו קצת מקשים עליי למצוא נעליים נשיות, מצד שני אני ממילא לא מאלו שאוהבות להתגנדר ומעדיפה את המראה הנוח, כך שזה מסתדר לי לא רע...
8. אני נקראת על שם דודי שהתאבד בגיל 31 ותמיד הסתובבתי עם התחושה שמשהו נורא יקרה לי בגיל הזה...אני כבר מזמן לא בת 31, אבל עדיין מרגישה שמשהו לא טוב רובץ מעליי ושלא אמות בשיבה טובה...זו גם אחת הסיבות שבחרתי לתת לילדיי שמות חפים מעול של אחרים, למרות שביקשו ממני לקרוא על שם הסבא או הסבתא והרגשתי קצת מורדת כשלא מילאתי את הבקשות...אבל היה לי חשוב לתת לילדיי פתיחה נקיה לחיים, בלי צל כבד...
9. השתחררתי מהצבא אחרי 8 חודשי שירות ועם פטור על סעיף 21...אני לא פסיכית (טוב, אולי קצת...אבל אני בלתי מזיקה בעליל)...לא סיפרתי לקב"ן שאני רואה נמלים הולכות בשיירות ושרות שירי לכת או שאני שומעת קולות שאומרים לי להתערטל ברחוב...פשוט סיפרתי שקשה לי במסגרת הצבאית ושאני חושבת שיהיה לי קל יותר בחוץ...(בדיעבד, היום אני יודעת שהקושי הזה שייך לעובדה בסעיף 4 ושלא היה לי קל יותר בחוץ)....במשך זמן רב הרגשתי רע עם ההחלטה, הרגשתי קצת פגומה, אבל זה עבר לי...
10. אני טכנו-פובית...לא מבינה את כל האפליקציות והפונקציות של הפלאפון ולפעמים נדמה לי שנולדתי במאה הלא נכונה...
אני חושבת שאם היו זורקים אותי לשנת 1880 למשל (גם שנות החמישים של 1900 היו מסתדרות לי) הייתי מסתדרת טוב יותר...עם הפשטות של הכל, מוקפת חיות, חולבת לעצמי את החלב, מכינה גבינות ומגדלת לבד את הפירות והירקות...
אז אלו היו 10 דברים שאתם (אולי) לא יודעים עליי...מקווה שאחרי כל זה עוד תחזרו לבקר בבלוג :)
ועכשיו, אני מעבירה את השרביט ל...
יפעת - אמא מקצועית...גיליתי אותה ממש לאחרונה והספקתי להתאהב
יעל - הבית של יעלי
דורית - מקופלת
עדית היקרה, זה השם שבו אני זוכרת אותך מילדות. רק אושר, אהבה ויצירתיות.
השבמחקכמה חשבתי עלייך בהולנד... שם מידה 37 בנעליים היא מאוד חריגה...
השבמחקואת כל שאר התגובות לפוסט הזה- בע"פ...
ענתי נתת לי עכשיו כיוון לנסיעה שתגרום לי להתמודד עם פחד הטיסה :)
מחקעדיה יקירתי, ברת מזל את! אולי משום שאינך "מתפקדת" כמו שאר האנשים ....הרי את מיוחדת ומופלאה בעלת זוית ראיה שונה וכל-כך רגישה. עצם היכולת שלך להכיר את "האני" שלך, זהו יתרון עצום שמשתלב נפלא כאם וכרעיה. היה לי מענין לקרוא יותר על הרבדים היותר עמוקים באישיותך וחן חן על הפוסט שנקרא לו "יציאה מהלב". הרבה טוב חני.
השבמחקחני, כמו תמיד...המילים שלך מחזקות אותי...תודה!
מחקפשוט מקסים !!!!
השבמחקוהנה הצלחת , והפתעת למרות שכמה נרמזו עם הפוסטים !
נהניתי לקרוא, ואיכשהו תמיד אחרי הפוסטים האלה בא לי לחבק אותך :-)
השבמחקאולי פעם זה עוד יקרה :)
מחקנהניתי מאד לקרוא עדיה!
השבמחקמזדהה עם הרבה דברים שכתבת..
היה מעניין מאוד לקרוא עליך ותודה על הכנות!
השבמחקיש לי הזכות לומר, שאת מדהימה, רק בזכות הרשימה הזאת.
השבמחקולא הכרתי אותך ככה קודם.
למרות שאני עוקבת אחריך כבר המון זמן.