קצת מפה וקצת משם...

במהלך החנוכה, נר שביעי אם נדייק, התקבצנו חברותיי היצירתיות ואני לערב חנוכתי ויצירתי...
לאור ההצלחה במפגש הקודם, גם הפעם אלכסנדרה הגיעה מגובה באביטל הקטנה וגאיה שלי שהיתה בעננים מיד חטפה אותה לשחק בחדר...בזמן שאנחנו (המבוגרים האחראים כביכול) פטפטנו ויצרנו (ובעיקר נשנשנו), הקטנות שיחקו והשתוללו בחדר וכשהגיע הזמן להדליק נרות חנוכה הן נקראו לצאת ולהצטרף אלינו...
וככה הן הדליקו נרות יחד...

(מה שמרוח להן על הפנים זה לא איפור! הילדות יצירתיות עד הסוף ומרחו על עצמן...דיו! של חותמות!  טוב שלא היה שם סטאזון בהישג יד)

באותו מפגש הביאה לי שלומית את הכובע המהמם שסרגה לי במסגרת החלפה פרטית וכמו תמיד אין דוגמנית טובה יותר מהקטנה שלי...

ומחנוכה, ליום שאחרי חופשת חנוכה...
בטח יצא לכם להסתכל על מפת העולם ולחשוב...וואלה, אנחנו בסך הכל נקודה!
אבל עדיין, עם כל זה שארצינו קטנטונת..יש עוד כל כך הרבה מקומות בארץ שטרם ביקרנו בהם...כי מה נתחיל עכשיו לנסוע 4 שעות? זה המון זמן! (בשלב הזה, מנדי אשתו של אחי בטח צוחקת עליי...)
אז רצינו לראות את כל הארץ בלי לנסוע שעות וככה מצאנו את עצמינו אתמול, מאריכים את חופשת החנוכה שלנו ביום נוסף ונסענו לראות את כל הארץ...בקטנה...נסענו ל"מיני ישראל"...
חייבת לומר שההחלטה לנסוע אחרי חופשת החנוכה ובזמן שילדים אחרים הולכים לבי"ס ולגן  היתה מעולה!
המקום היה כמעט ריק (כמעט, כי היו שם עוד כמה הורים שחשבו כמונו), הילדים היו חופשיים להתרוצץ בלי שנצטרך לצעוק אחריהם (בעיקר אחרי הג'ינג'ית השובבה) שלא יתרחקו אחרת ילכו לאיבוד...ובינינו הפסד של יום לימודים בגן או בביה"ס לא יפגום ביכולות האינטלקטואליות שלהם...

היה יום מוצלח ובעיקר מהנה (אם לא ניקח בחשבון את העובדה שאת כל הדרך הביתה עשיתי עם מכנסיים ספוגי קפה ומיני כוויה ביד...אבל ככה זה כשמנסים להחזיק כוס קפה עם מליון ואחד דברים נוספים בידיים)...
בכל מקרה, חזרנו הביתה מרוצים, רצוצים ומסריחים מקפה...

♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦

שלשום העליתי את התמונה הזו לפייסבוק כעדכון למה שנמצא על שולחן העבודה שלי...

והיום החישוק הגמור כבר נמצא בחנות שלי במרמלדה, אוטוטו גם באטסי...

עוד חישוק שעלה לחנות הוא חישוק האהבה הזה...

הכנתי אותו בגרסה האנגלית ללקוחות האטסי לקראת הואלנטיינס ואז חשבתי שכדאי להכין אחד בגרסה העברית, כי אולי אצלינו יש מי שאוהב לחגוג את האהבה פעמיים בשנה...

במהלך צילומי החישוק הסתכלתי על האותיות ועל המילה "אהבה" וכמו שקורה לי הרבה פעמים, דבר אחד הביא אותי למחשבות על דבר אחר...
המילה "אהבה", הזכירה לי את נתנאלה והבת שלה אהבה...ומשם נולד הרעיון ליצור חישוקי שמות עם אותיות מלבד...אז בינתיים למעט החישוק עם השם אהבה, אין לי עדיין חישוקים מוכנים (כי בשביל זה צריך שמישהו יזמין :)) והחישוקים העתידיים יראו שונים, אבל צפו לעדכונים עם חישוקי שמות...

מוצר נוסף שעלה לחנות הוא ינשוף היברידי...אני קוראת לו היברידי כי הוא בעצם הכלאה של ינשופי הלבד שלי עם ינשופי הבד...
בסיס הינשוף הוא בד, עליו תפורים חלקי הינשוף מלבד...בגלל שהינשוף עצמו עשוי בד הוא יכול לשמש כבובת משחק וככרית...אני אוהבת את מה שיצא וכבר מתוכננים ינשופים נוספים בסדרה...

לפני סיום, אם אפשר רגע של שוויץ...
השבוע עלה אייטם באתר XNET על יוצרות שמתפרנסות מעבודות יד, אחת מהיוצרות היא...אני :)

ונסיים בתמונה לשבת...זה מה שצומח לנו באדנית הענק שבחלון המטבח

שתהיה לנו אחלה של שבת!

חנוכה חנוכה חג יפה כל כך!

אני מתה על חנוכה...באופן כללי אני אוהבת חגים, יש בהם משהו מיוחד, אוירה אחרת...
כשמגיע חג אני חוזרת להיות קצת ילדה וחנוכה לא שונה משאר החגים במובן הזה...

שלשום, ערב לפני הדלקת נר ראשון, ישבתי עם יובל וגאיה ליצור כתרים...
בכל שנה אני מכינה להם כתרים, זה קצת מיושן ומזכיר מסיבות חנוכה בגן, אבל אני אוהבת את זה, אז מה'כפת לי? השנה החלטתי שהם ייצרו את הכתרים בעצמם...הזדמנות מצוינת לזמן איכות יחד ותעסוקה נפלאה...

הכנתי רצועות בריסטול שחורות בשביל הכתר עצמו ונתתי להם לצבוע גזירי בריסטול על פי בחירתם...
גאיה רצתה שיהיו לה על הכתר כד, סביבון ונר ויובל רצה חנוכיה...

בזמן היצירה התנגן לו ברקע דיסק שירי חנוכה, כמובן שהצטרפנו לשירה ששילהבה אותנו, עד שקמנו מהכסאות והתחלנו לרקוד :)
השיר האחרון בדיסק הוא השיר "מעשה בלביבות" שמחזיר אותי תמיד לכיתה ו', אז הופעתי במסיבת חנוכה עם חבר ילדות טוב בתור הזוג רבי קלמן וחנה זלדה...זכרונות כאלו תמיד משאירים לי חיוך שרק הוסיף לשמחת השירה והריקוד שלנו...(לחצו על הסרטון והקשיבו לשיר)

 

בתום הערב, היו לילדים שלי כתרים לתפארת...והעיקר כתרים שהם הכינו בעצמם!

אתמול, הזמנו את סבא וסבתא להדליק איתנו נר ראשון, יובל קיבל את התפקיד להדליק את הנרות ולברך, תפקיד שהוא לרוב מתחמק ממנו, בכלל הוא לא ממש אוהב להיות חלק בטקסים האלו, לכן שמחתי שהשנה הוא כן שיתף פעולה (אולי בגלל שהיה לו חלק גם בהכנות?)

בכל הדלקת נר ראשון יש אצלינו גם את טקס מעות החנוכה...לרוב אנחנו נותנים לילדים מתנה קנויה, אבל השנה מצאתי את עצמי בלי אנרגיות לצאת ולקנות...

(תקופה מבאסת כזו, אולי דכאון חורף? בכל מקרה אני בלי אנרגיות לצאת מהבית)

בדקה ה-90 תפסתי את עצמי וארגנתי לילדים מתנה, הרי אי אפשר לאכזב אותם!

הכנתי להם כרטיסי גירוד, לפי ההדרכה הסופר קלה הזו,

חשבתי שזה יהיה רעיון מדליק שיגרום להם לסוג של מתח...ולא טעיתי :)

הם היו סופר מבסוטים מהרעיון...(ואני סופר מבסוטית מהתמונות האלו שלהם יחד...פשוט אושר!)

היה ערב כיפי ומהנה, הילדים לא הפסיקו לצחוק ולעשות פרצופים למצלמה ואנחנו לא הפסקנו לזלול לביבות וסופגניות!

ביום שישי, גאיה חוגגת מסיבת חנוכה בגן וביום שני אני נפגשת עם חברותיי האהובות לערב יצירה של חנוכה, כמה כיף החג הזה!

ולסיום, כמה ינשופים וחישוקים חדשים שעלו לחנות באטסי ובמרמלדה...חישוקים נוספים כבר מחכים להצטלם :)

שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח, מלא אור וניסים!

מרציפן ומרמלדה...

מרמלדה ניקראת גם "בצק פירות" (בצרפתית : Pate de Fruit) זה היה שמה של ריבת חבושים, שנבע מהשם marmelo, חבוש. הרומאים שימרו חבושים באמצעות דבש מדולל. כיום משמשת המילה מרמלדה במקומות מסוימים לתיאורה של ריבה מקליפות הדרים, ובמקומות אחרים משמשת כמילה נרדפת לקונפיטורה. (מתוך ויקיפדיה)...

אז חבושים אני לא אוהבת, אבל ריבות דווקא כן...
ומה יותר כיף לעיניים מ"ריבה" צבעונית ומלאת טעמים?

אתר מרמלדה, מדריך ההמלצות האינטרנטי לכל מה שקשור באוכל טעים, באמנות מרגשת, בבגדים מקסימים, בפינות נסתרות ואהובות, ובכלל, בכל מה שעושה טוב להרגשה הכללית ומעורר את שמחת החיים (מתוך אתר מרמלדה) פתח מתחם קניות שמח לתחומי העיצוב והיצירה...

לאחר מספר לבטים, החלטתי להצטרף ולפתוח חנות במרמלדה מרקט...

המתחם מזכיר מעט את הממשק של ETSY, אבל היתרון בו מבחינתי, הוא החשיפה לקהל הישראלי דובר העברית, דבר שפחות התאפשר עם ETSY.

אז החנות עלתה היום לאויר, אבל לא כל המוצרים שלי נמצאים בה עדיין, אתם מוזמנים להכנס ולהמשיך לעקוב אחרי שאר המוצרים שיעלו במהלך הימים הקרובים ובכלל ☻

ועכשיו, לקוחות ישראליים, אין לכם תירוצים לא לרכוש מהמוצרים של Buligaia  ☻

(לחצו על הלוגו והגיעו לחנות החדשה)

פרופורציות...

אתמול...השעה שלוש ורבע...יובל ואני ממהרים לביה"ס...יום הורים...
לא באמת הייתי צריכה ללכת, אני הרי מדברת עם המורה על בסיס קבוע, נמצאת בביה"ס בפגישות צוות לגבי יובל ויודעת בדיוק מה קורה...אבל רציתי לשמוע גם מהמורים המקצועיים, ליצור איתם את הקשר האישי...אז הלכתי...

בזמן שהמתנו במסדרון עם עוד שתי ילדות שחיכו לאמא שבפנים וילד נוסף שהגיע עם אמא שלו...
הגיעה אחת האמהות מהועד, פנתה אליי ואל האמא הנוספת שהמתינה ואמרה..."אתן יודעות שעוד לא שילמתן דמי ועד כיתה?"

פה אני רוצה לעצור ולהבהיר כמה דברים...במהלך כל השנים, היינו הראשונים לשלם את דמי הועד, היו גם כמה שנים בהן אני עצמי הייתי הועד בכיתה וידעתי בדיוק על מה אני או אחרים משלמים...(מתנות סוף שנה למורה ולילדים, סופגניות בחנוכה ועוד הפעלות כיפיות במהלך השנה)...אף פעם לא שאלתי שאלות ולא התנגדתי.

השנה, באסיפת ההורים, הודיע לנו הועד כי יגבו 200 ש"ח, אבל כל כולם ילכו למסיבת סוף השנה של הילדים...בכל זאת, מסיימים כיתה ו'...
בביה"ס שלנו מתקיים אחת לחודש קיוסק, בו כל ילד מביא 8 ש"ח ומקבל תמורתם מאפה, שקית שתיה, שקית פופקורן או ממתק אחר...את הקיוסק מתפעלים תלמידי כיתות ו' ו- 8 הש"ח שמביא כל ילד אמורים ללכת למימון מסיבת סוף השנה של כיתות ו'...

ביודעי את הפרט הזה, החלטתי לבדוק את העניין, במיוחד לאור העובדה שלקראת הקיוסק הראשון השנה התבקשו כל תלמידי כיתות ו' להביא 3 שקיות פופקורן כל אחד וחבילת מפיות כתרומה לקיוסק, בנוסף ל-8 הש"ח שהם צריכים לשלם בעצמם לקיוסק...

פניתי לאחת מנציגות הועד של הכיתה המקבילה והתבררה לי התמונה...
"הכסף שנאסף מהקיוסק בכל חודש, מחצית ממנו הולך לכיסוי הוצאות המצרכים (המאפה והשתיה), ו-80 אחוז מהחצי הנותר הולכים לכיתות ו' (20% לשימוש ביה"ס...שיפוצים ועניינים אחרים)...
בשנה שעברה..." הוסיפה נציגת הועד "קיבלו כיתות ו' 10,000 ש"ח למסיבת סוף השנה!"

לא, לא התבלבלתי...10 אלפים!
"אז למה צריך עוד 200 ש"ח מכל הורה?" (תכפילו את זה בכ-70 תלמידי כיתות ו'), שאלתי...
"כי הכסף מהקיוסק לא מספיק!" 10,000  ש"ח לא מספיקים למסיבת סיום לכיתות ו'...
המשכתי לחפור ולנסות להבין, איך יתכן שסכום כזה לא מספיק...והתשובה שקיבלתי היתה שיש גם אפטר פארטי עם זיקוקים ותקליטן ובלגן...

זוכרים שהייתי ביום הורים? אז נחזור לשם...
"כן, אני יודעת שלא שילמנו דמי ועד, אני עוד מתלבטת בעניין, אני לא יודעת עדיין אם יובל ישתתף באפטר פארטי" עניתי לאותה אמא מהועד...

"אז מה, הוא גם לא ישתתף במסיבה בביה"ס?" היא שאלה ואני ניסיתי להבין מה הקשר...
"הכסף של הקיוסק לא מספיק גם למסיבה בבי"ס...מביאים כוריאוגרפית שעולה לא מעט כסף, כי למורות קשה גם להפיק את מסיבת הסיום ואח"כ יש את האפטר פארטי"

בשלב הזה יצאה הערסית שבי (כן, גם אצל האשכנזים יש ערסים ואני גיליתי את זו שבי ממש לאחרונה והאמת שאני די נהנית ממנה)...נבחתי על אותה אמא שאני לא מבינה בשביל מה הם צריכים כוריאוגרפיה שעולה כל כך הרבה כסף (ואם נתבסס על היכולות של המורה למחול שעבדה איתם על טקס רבין, לא הייתי נותנת לה גם 100 ש"ח) ושלא נשמע לי הגיוני הסכומים המטורפים האלו שהולכים למסיבת סיום, אנחנו מדברים על ילדים בכיתה ו'! בקצב הזה, מה יהיה בסיום התיכון? אני אצטרך לקחת הלוואה מהבנק?
איפה הפרופורציות? אח"כ מקשקשים על צדק חברתי! אפטר פארטי עם זיקוקים בכיתה ו'...נו באמת!

האמא כנראה קצת נבהלה ממני וענתה בשקט... "זה הילדים רוצים"
"נכון, אנחנו רוצים אפטר פארטי" התערבה פתאום הילדה שישבה בחוץ וחיכתה לאמא שבפנים...וחשבתי שעוד שניה אני נותנת לה כאפה כדי לאפס אותה...
אבל מה היא אשמה? אם אמא ואבא שלה דוגלים בגישה של אותה אמא מהועד, של "זה הילדים רוצים" והם קופצים על כל פיפס שלה לאייפון/טאבלט/סמארטפון/מסיבת יום הולדת על גג עזריאלי/נעלי מעצבים באלף ש"ח ושאר קשקושים...היא הרי לא יודעת משהו אחר...(ולמי שטרם יודע, אני לא גרה במקום יוקרתי...אני גרה בקריות, ליד חיפה...אבל השטיקים האלו מגיעים גם לפה)...

לסיום הדיון, האמא מהועד אמרה שהיא לא מחייבת אף אחד ושכל אחד יעשה מה שהוא חושב ועל פי העקרונות שלו...והותירה אותי עם תחושת הרצון שלי לעמוד על העקרונות מול תחושת האשמה שמישהו אחר יצטרך לממן את החלק של הבן שלי במסיבה (וזה לא יקרה)...

אני לא יודעת, אני לא חושבת שאני כזו מיושנת וברור לי שצריך להתאים את עצמינו לקידמה ומסיבות סיום של היום זה לא מסיבות הסיום שאני חגגתי בביה"ס, אבל אני חושבת שזה יצא מפרופורציות...

אני מרגישה שיש פה מצב שבו הילדים מכתיבים לנו את החיים (שהיו רוצים שיהיו להם כמו בסדרה ההיא והזאת בטלויזיה), אנחנו פוחדים להתעמת מולם ולהציב להם גבולות ובנוסף אנחנו כל הזמן מנסים להיות נחמדים ו"בסדר" בעיני האחרים...וזה יוצר מציאות דפוקה ועקומה...

אם למישהו יש מכונת זמן...הייתי שמחה לחזור אחורה, לאיזה כפר או קיבוץ בשנות החמישים...אני חושבת ששם הייתי מסתדרת מצוין!