אפשר לשחרר אנחת רווחה והקלה...
טוב...סוג של...כי מיד עם סיומו התפניתי לנקיונות לקראת החג...כך שהקלה אין פה ממש, במיוחד לאור העובדה שגריזלדה המנקה בדיוק בחופשת מולדת בשבדיה (ברור לכם שאין לי מנקה, כן?)
ואם נחזור רגע ליריד...
היה כיף! ממש כך! אמנם אין לי הסטוריית ירידים ארוכה (שלושה, מתוכם אחד בישוב מבודד), אבל תמיד חזרתי מהם בתחושה של מפח נפש ובהחלטה המאוד החלטית שירידים זה לא בשבילי...
אלא שהפעם, חן חברתי היקרה הצליחה לשכנע אותי (גם אם לא היה לה מושג שהיא עושה את זה) לקחת חלק ביריד "נשים ונפלאות" שמנוהל על ידי מט"י (מרכז טיפוח יזמות) חיפה...אז נרשמתי, עברתי את מפגש ההכנה שלהם (שהיה לא פחות שווה!), עמלתי רבות על הכנת מוצרים (עד כמה שניתן עם ילדה חולה בבית במשך שבוע) והתכוננתי ליום הגדול...
עכשיו אתנחתה (עם א'? עם ה'? מה נסגר עם האקדמיה?)
יום לפני היריד, גאיה חולה בבית, יובל "חולה" בבית (איפה האייקון הקורץ??), אמא שלי מסתובבת בין הרגליים של כולנו בנסיון לשעשע את כולם כדי שאני אוכל לסגור קצוות ולהכין דברים אחרונים והנה הפלאפון מצלצל...אני עונה...
בחורה כלשהי: "שלום, זו עדיה מ-XNET? (יפה להם שהם כבר משייכים אותי לצוות) אני מדברת מהתוכנית "איזה יופי" של נעמה קסרי בערוץ 10"
בשלב הזה היה לי קצת בלקאאוט, כי אני לא ממש צופה בערוץ 10, אבל אז נזכרתי שיצא לי לראות את התוכנית כמה פעמים, כשהמתנתי ארוכות אצל רופאת הילדים (עם גאיה...ברור!)
הבחורה (שבהמשך התברר שהיא עורכת התוכנית): "מאוד אהבנו את הדברים שלך ורצינו להציע לך לבוא להתארח בתוכנית ולהעביר הדרכה להכנת קישוט לסוכה, התוכנית מצולמת בעוד שבוע ואני צריכה תשובה עכשיו"...
לא אלאה אתכם בכל הסיפור, אבל מי שמכיר אותי יודע שלוקח לי זמן לעבד דברים כאלו, תשובה מעכשיו לעכשיו זה לא אני (אפילו שהיא נתנה לי חצי שעה לחשוב)...ובכלל, טלויזיה? אנשים? אני??
שלא תטעו, הוחמאתי מפה ועד שבתאי (אמריקה זה לא מספיק רחוק)...ואם הייתי אדם אחר, הייתי נענית בחיוב על המקום...אבל בהיותי אני, אמרתי לה שהפעם זה לא ייצא לפועל ובזה נסגר חלון ההזדמנות שלי...(הנוכחי לפחות).
כמובן שזה לא עזב אותי והמשכתי לחשוב, האם אני עושה את הדבר הנכון? האם זה לא פספוס? מה שרק הכניס אותי לעוד לחץ...תוסיפו לזה את הלחץ שכבר הייתי בו ממילא בגלל היריד והלחץ שיובל הפעיל עליי כששמע את תשובתי להצעה ותקבלו פצצת אטום אנושית!
בכל מקרה, בשלב הזה, כל מי ששמע את הסיפור רצה להוריד לי מחבת על הראש...אבל היו גם כמה צדיקים בסדום (צדיקות אם נדייק) שאמרו שלא אהיה קשה עם עצמי...וההזדמנות שלי עוד תבוא...
ונחזור ליריד...מאוד התרגשתי מכל העניין, שבוע לפני כבר לא ישנתי טוב...וכשהגיע היום, לקחתי את הבעל ונסענו לקניון...התמקמתי (ליד חן, איזה כיף!) התחלתי לסדר את השולחן, הזזתי מפה לשם ולצד ההוא והפוך, עד שבסוף הייתי מרוצה...
תראו...
(כן, אני יודעת...אני נראית מרוצה בערך כמו נידון למוות ששומע את גזר דינו, אבל תאמינו לי...זו התמונה הכי נורמלית שיצאה לי...)
אחרי 11 שעות של עמידה על הרגליים, ביקור של חברות תומכות (תודה אלכסנדרה, ליאתוש ואמיליה...אוהבת אתכן), ביקור משפחתי שהביא איתו מזל (תודה אבא!!) וכזה שהביא איתו חיוך ענק (תודה לבעל שהביא את שני הקופיפים שלי) אני אסכם...היה לי כיף, מעניין ומלמד!
הינשופים היו אטרקציה, אנשים ניגשו לדוכן וחייכו אליהם (ואני הייתי כל כך גאה בחבר'ה המעופפים שלי)...פגשתי אנשים נפלאים, ביניהן גם יוצרות שהציגו ביריד בעצמן, ניגשו לדוכן אנשים שמכירים אותי מהאינטרנט (בזכות הינשופים ...ברור), אנשים פרגנו (וגם קנו)...
באופן אישי, נדהמתי מזה שהייתי חברותית יותר מתמיד, שפניתי לאנשים (לא נפלתי עליהם בשיחות סמול טוק, לא צריך להגזים, אבל דיברתי איתם ביוזמתי!), תקשרתי איתם יותר מסתם לענות תשובה לשאלה הספציפית ולחזור להתבצר בקונכיה...הרגשתי שהיתה לי פריצת דרך תקשורתית...
זה גרם לי לחשוב שוב גם על עניין הסירוב שלי להצעה להופיע בתוכנית הטלויזיה והבנתי שבפעם הבאה שתיפול לידיי הזדמנות כזו, לא אסרב מיד ואחשוב על זה באמת!
ליריד הכנתי גם כמה מוצרים חדשים, בעיקר נרתיקים שונים ותיקים...
חלק מהתיקים שתפרתי הם תיקים מצוירים...
הכל התחיל מפיסת בד לבנה שהסתובבה לי בחדר העבודה כשרק התחלתי לתפור...היה לי דחף לצייר עליה ומאחר וחישוקי הציפורים שלי היו המוצר הנצפה ביותר בחנות באותו הזמן, ציירתי ציפורים...
פיסת הבד הזו הונחה בצד וחיכתה לייעודה במשך כמה חודשים, עד שעלה לי בראש הרעיון לשלב אותה בתיק שאתפור...כל כך אהבתי את התוצאה ומיד התיישבתי לצייר עוד 3 ציורים ולשלב אותם בתיק...
הכנתי גם שני חישוקים חדשים, מיוחדים לחג (אבל לא רק...)
בנוסף הכנתי קשתות לשיער ומחזיקי מפתחות, אבל אני מודה שקצב העלאת התמונות פה מייאש אותי, אז אם זה ממש מעניין אתכם, אתם מוזמנים להציץ באלבום הזה בדף הפייסבוק של Buligaia ולראות אותם.
את המוצרים החדשים שהכנתי ליריד, טרם העליתי לחנות האטסי וזה כנראה יקח עוד קצת זמן, אבל ניתן להזמין אותם במייל:buligaia@gmail.com או דרך תיבת ההודעות בפייסבוק...
ועכשיו שלקחתי קצת מנוחה, אני הולכת להכין לי קפה ולעבור על מאות הפוסטים בבלוגים הישראליים המחכים לי בגוגל רידר...
ואם לא נפגש עד אז...
שתהיה לכולכם שנה טובה! מוצלחת, מהנה, עשירה ומעשירה!
טוב...סוג של...כי מיד עם סיומו התפניתי לנקיונות לקראת החג...כך שהקלה אין פה ממש, במיוחד לאור העובדה שגריזלדה המנקה בדיוק בחופשת מולדת בשבדיה (ברור לכם שאין לי מנקה, כן?)
ואם נחזור רגע ליריד...
היה כיף! ממש כך! אמנם אין לי הסטוריית ירידים ארוכה (שלושה, מתוכם אחד בישוב מבודד), אבל תמיד חזרתי מהם בתחושה של מפח נפש ובהחלטה המאוד החלטית שירידים זה לא בשבילי...
אלא שהפעם, חן חברתי היקרה הצליחה לשכנע אותי (גם אם לא היה לה מושג שהיא עושה את זה) לקחת חלק ביריד "נשים ונפלאות" שמנוהל על ידי מט"י (מרכז טיפוח יזמות) חיפה...אז נרשמתי, עברתי את מפגש ההכנה שלהם (שהיה לא פחות שווה!), עמלתי רבות על הכנת מוצרים (עד כמה שניתן עם ילדה חולה בבית במשך שבוע) והתכוננתי ליום הגדול...
עכשיו אתנחתה (עם א'? עם ה'? מה נסגר עם האקדמיה?)
יום לפני היריד, גאיה חולה בבית, יובל "חולה" בבית (איפה האייקון הקורץ??), אמא שלי מסתובבת בין הרגליים של כולנו בנסיון לשעשע את כולם כדי שאני אוכל לסגור קצוות ולהכין דברים אחרונים והנה הפלאפון מצלצל...אני עונה...
בחורה כלשהי: "שלום, זו עדיה מ-XNET? (יפה להם שהם כבר משייכים אותי לצוות) אני מדברת מהתוכנית "איזה יופי" של נעמה קסרי בערוץ 10"
בשלב הזה היה לי קצת בלקאאוט, כי אני לא ממש צופה בערוץ 10, אבל אז נזכרתי שיצא לי לראות את התוכנית כמה פעמים, כשהמתנתי ארוכות אצל רופאת הילדים (עם גאיה...ברור!)
הבחורה (שבהמשך התברר שהיא עורכת התוכנית): "מאוד אהבנו את הדברים שלך ורצינו להציע לך לבוא להתארח בתוכנית ולהעביר הדרכה להכנת קישוט לסוכה, התוכנית מצולמת בעוד שבוע ואני צריכה תשובה עכשיו"...
לא אלאה אתכם בכל הסיפור, אבל מי שמכיר אותי יודע שלוקח לי זמן לעבד דברים כאלו, תשובה מעכשיו לעכשיו זה לא אני (אפילו שהיא נתנה לי חצי שעה לחשוב)...ובכלל, טלויזיה? אנשים? אני??
שלא תטעו, הוחמאתי מפה ועד שבתאי (אמריקה זה לא מספיק רחוק)...ואם הייתי אדם אחר, הייתי נענית בחיוב על המקום...אבל בהיותי אני, אמרתי לה שהפעם זה לא ייצא לפועל ובזה נסגר חלון ההזדמנות שלי...(הנוכחי לפחות).
כמובן שזה לא עזב אותי והמשכתי לחשוב, האם אני עושה את הדבר הנכון? האם זה לא פספוס? מה שרק הכניס אותי לעוד לחץ...תוסיפו לזה את הלחץ שכבר הייתי בו ממילא בגלל היריד והלחץ שיובל הפעיל עליי כששמע את תשובתי להצעה ותקבלו פצצת אטום אנושית!
בכל מקרה, בשלב הזה, כל מי ששמע את הסיפור רצה להוריד לי מחבת על הראש...אבל היו גם כמה צדיקים בסדום (צדיקות אם נדייק) שאמרו שלא אהיה קשה עם עצמי...וההזדמנות שלי עוד תבוא...
ונחזור ליריד...מאוד התרגשתי מכל העניין, שבוע לפני כבר לא ישנתי טוב...וכשהגיע היום, לקחתי את הבעל ונסענו לקניון...התמקמתי (ליד חן, איזה כיף!) התחלתי לסדר את השולחן, הזזתי מפה לשם ולצד ההוא והפוך, עד שבסוף הייתי מרוצה...
תראו...
(כן, אני יודעת...אני נראית מרוצה בערך כמו נידון למוות ששומע את גזר דינו, אבל תאמינו לי...זו התמונה הכי נורמלית שיצאה לי...)
אחרי 11 שעות של עמידה על הרגליים, ביקור של חברות תומכות (תודה אלכסנדרה, ליאתוש ואמיליה...אוהבת אתכן), ביקור משפחתי שהביא איתו מזל (תודה אבא!!) וכזה שהביא איתו חיוך ענק (תודה לבעל שהביא את שני הקופיפים שלי) אני אסכם...היה לי כיף, מעניין ומלמד!
הינשופים היו אטרקציה, אנשים ניגשו לדוכן וחייכו אליהם (ואני הייתי כל כך גאה בחבר'ה המעופפים שלי)...פגשתי אנשים נפלאים, ביניהן גם יוצרות שהציגו ביריד בעצמן, ניגשו לדוכן אנשים שמכירים אותי מהאינטרנט (בזכות הינשופים ...ברור), אנשים פרגנו (וגם קנו)...
באופן אישי, נדהמתי מזה שהייתי חברותית יותר מתמיד, שפניתי לאנשים (לא נפלתי עליהם בשיחות סמול טוק, לא צריך להגזים, אבל דיברתי איתם ביוזמתי!), תקשרתי איתם יותר מסתם לענות תשובה לשאלה הספציפית ולחזור להתבצר בקונכיה...הרגשתי שהיתה לי פריצת דרך תקשורתית...
זה גרם לי לחשוב שוב גם על עניין הסירוב שלי להצעה להופיע בתוכנית הטלויזיה והבנתי שבפעם הבאה שתיפול לידיי הזדמנות כזו, לא אסרב מיד ואחשוב על זה באמת!
ליריד הכנתי גם כמה מוצרים חדשים, בעיקר נרתיקים שונים ותיקים...
חלק מהתיקים שתפרתי הם תיקים מצוירים...
הכל התחיל מפיסת בד לבנה שהסתובבה לי בחדר העבודה כשרק התחלתי לתפור...היה לי דחף לצייר עליה ומאחר וחישוקי הציפורים שלי היו המוצר הנצפה ביותר בחנות באותו הזמן, ציירתי ציפורים...
פיסת הבד הזו הונחה בצד וחיכתה לייעודה במשך כמה חודשים, עד שעלה לי בראש הרעיון לשלב אותה בתיק שאתפור...כל כך אהבתי את התוצאה ומיד התיישבתי לצייר עוד 3 ציורים ולשלב אותם בתיק...
הכנתי גם שני חישוקים חדשים, מיוחדים לחג (אבל לא רק...)
בנוסף הכנתי קשתות לשיער ומחזיקי מפתחות, אבל אני מודה שקצב העלאת התמונות פה מייאש אותי, אז אם זה ממש מעניין אתכם, אתם מוזמנים להציץ באלבום הזה בדף הפייסבוק של Buligaia ולראות אותם.
את המוצרים החדשים שהכנתי ליריד, טרם העליתי לחנות האטסי וזה כנראה יקח עוד קצת זמן, אבל ניתן להזמין אותם במייל:buligaia@gmail.com או דרך תיבת ההודעות בפייסבוק...
ועכשיו שלקחתי קצת מנוחה, אני הולכת להכין לי קפה ולעבור על מאות הפוסטים בבלוגים הישראליים המחכים לי בגוגל רידר...
ואם לא נפגש עד אז...
שתהיה לכולכם שנה טובה! מוצלחת, מהנה, עשירה ומעשירה!
