אני זוכרת שכשנכנסתי לעולם היצירה בנייר ראיתי איזו פרסומת בעיתון לצלליות איפור לעיניים וחשבתי לעצמי "וואו, זה מזכיר לי כרית דיו צבעונית"...זה קרה לי שוב ושוב עם אובייקטים שונים מחיי היומיום עד שכל דבר כמעט הפך לחלק בלתי נפרד מעולם הדמיון הסקראפי שלי...(וגם לחלק לא דמיוני מעולם היצירה, כמו מברשות שיניים שהוחרמו לטובת שפריצים מגניבים של צבע אקרילי על דפי אלבום למשל...)
לפני קצת יותר משבועיים קיבלתי את מכונת התפירה הראשונה שלי והנה...כמו עם היצירה בנייר, גם פה התחלתי לראות "אובייקטים לעיצוב" בכל פינה...גם בהזויות שבהן...
למשל בסדינים של מחלקת קרדיולוגיה בבית החולים (וזה הרגע להתנצל עמוקות בפני הבעל ששכב עליהם באותו זמן מוטרד ואולי אף מפוחד לקראת צנתור בזמן שאשתו המג'וננת, במקום לעשות פרצוף של מודאגת פינטזה על התוצרים החמודים שהיא יכולה ליצור מבד הסדין עם הפרחים הכחולים)...
מאז שקיבלתי את המכונה, טרם מצאתי את ההזדמנות לרכוש בדים...אתם יודעים...החיים וסדרי העדיפויות המוזרים שלהם...אבל ההתלהבות הראשונית מתפירת כרית הינשוף גרמה לדגדוגים עצבניים באצבעות (שלי) וברגלית (של המכונה) וכך מצאתי את עצמי מחפשת פרויקטים קטנים שאפשר לתפור מהבדים שיש לי בבית (המון המון לבד ובדים ישנים תוצרת מפעל "אתא" בו עבד סבא שלי ז"ל, שאותם לקחתי במהלך "חלוקת הרכוש" כשסבתא שלי נפטרה לפני 8 שנים...אז עוד לא היה לי ממש ברור למה אני צריכה אותם, אבל בדים זה מגניב, אז שיהיה...)
התחלתי מתפירה של חבית קטנה על פי ההדרכה של זיקוקית, פה השתמשתי רק בלבד ועם כמה דילוגי שלבים...אפליקציית הינשוף יצאה קצת בהירה בשביל הרקע של החבית, אבל מה'כפת לי? אני אוהבת את החביתה שלי ;-) (על קויה העקומים ואפליקצייתה הבהירה) והיא משמשת כמקום אחסון לחוטי הפתירה, הסיכות ועוד כמה פיצ'פקעס שצריך ליד המכונה כשתופרים...
בשלב הניסוי הבא התקדמתי ושילבתי לבד, בד וסרט (ופה המקום להודות לכפרה שלי חנדלעך שתרמה לי את כל הסרטים שהיא לא צריכה..."שיהיה לך בשביל הינשופים שלך") וזו קופסת הבד שיצאה...
אחרי אותו ביקור מעורר השראה בביה"ח (הבעל עבר צנתור בתחילת השבוע, מרגיש טוב ותמיד התלוצץ עם רופאיו...) חזרתי הביתה והחלטתי לנתב את החרדות האישיות שלי למשהו פרודוקטיבי...מצאתי הדרכה חמודה לתפירת כובע שמש וצללתי לנסיונות...
הכובע יצא בהתחלה קצת כמו חבית, אפילו לראש שלי... מה שאומר שלאמריקאים יש ראש ממש גדול לעומת הראש הישראלי...(אמרתי ראש, לא שכל!) או שאני לא יודעת לקרוא מידות באינצ'ים (קשה להאמין, כבר נהייתי מומחית) או ש...(ת'אמת...אני כבר לא יודעת...)...אז החלטתי לוותר על אופציית ה"כובע מתהפך לשני צדדים" ותפרתי כיווצים מבפנוכו...חייבת לומר שאהבתי יותר את התוצאה המכווצת...
מאחר והבדים הם בדים חלקים, היה לי קצת מצ'עמם בעיניים, פשפוש בקופסת הקישוטים שלי העלה פרח בד, אליו תפרתי שני עלים מהבד הפנימי של הכובע ו...Voilà! כובע "אנטונלה" (או פיסטוק, למי שלא ראה בנערותו את הטלנובלה הידועה) לגאיה...מוכן! אני מרוצה!
השבוע עלה לחנות הינשוף הפיראט... ואני מקווה להעלות בימים הקרובים את החישוק הזה...
ביום שני נצא כולנו מעבדות לחירות (כלומר, נגמור כבר עם הנקיונות המטורפים האלו וננוח סוף סוף! במיוחד אלו שלא מארחים אצלם את הסדר ולא צריכים לעשות כלום חוץ מלבוא עם איזו מתנה ונכדים מתוקים מתוקים שיעשו חנדלעך כאלו שאפילו לא יבקשו מכם לפנות את השולחן אח"כ...)
אז שיהיה לכולנו חג פסח שמח, כשר למי שרוצה ובעיקר שקט!
לפני קצת יותר משבועיים קיבלתי את מכונת התפירה הראשונה שלי והנה...כמו עם היצירה בנייר, גם פה התחלתי לראות "אובייקטים לעיצוב" בכל פינה...גם בהזויות שבהן...
למשל בסדינים של מחלקת קרדיולוגיה בבית החולים (וזה הרגע להתנצל עמוקות בפני הבעל ששכב עליהם באותו זמן מוטרד ואולי אף מפוחד לקראת צנתור בזמן שאשתו המג'וננת, במקום לעשות פרצוף של מודאגת פינטזה על התוצרים החמודים שהיא יכולה ליצור מבד הסדין עם הפרחים הכחולים)...
מאז שקיבלתי את המכונה, טרם מצאתי את ההזדמנות לרכוש בדים...אתם יודעים...החיים וסדרי העדיפויות המוזרים שלהם...אבל ההתלהבות הראשונית מתפירת כרית הינשוף גרמה לדגדוגים עצבניים באצבעות (שלי) וברגלית (של המכונה) וכך מצאתי את עצמי מחפשת פרויקטים קטנים שאפשר לתפור מהבדים שיש לי בבית (המון המון לבד ובדים ישנים תוצרת מפעל "אתא" בו עבד סבא שלי ז"ל, שאותם לקחתי במהלך "חלוקת הרכוש" כשסבתא שלי נפטרה לפני 8 שנים...אז עוד לא היה לי ממש ברור למה אני צריכה אותם, אבל בדים זה מגניב, אז שיהיה...)
התחלתי מתפירה של חבית קטנה על פי ההדרכה של זיקוקית, פה השתמשתי רק בלבד ועם כמה דילוגי שלבים...אפליקציית הינשוף יצאה קצת בהירה בשביל הרקע של החבית, אבל מה'כפת לי? אני אוהבת את החביתה שלי ;-) (על קויה העקומים ואפליקצייתה הבהירה) והיא משמשת כמקום אחסון לחוטי הפתירה, הסיכות ועוד כמה פיצ'פקעס שצריך ליד המכונה כשתופרים...
בשלב הניסוי הבא התקדמתי ושילבתי לבד, בד וסרט (ופה המקום להודות לכפרה שלי חנדלעך שתרמה לי את כל הסרטים שהיא לא צריכה..."שיהיה לך בשביל הינשופים שלך") וזו קופסת הבד שיצאה...
אחרי אותו ביקור מעורר השראה בביה"ח (הבעל עבר צנתור בתחילת השבוע, מרגיש טוב ותמיד התלוצץ עם רופאיו...) חזרתי הביתה והחלטתי לנתב את החרדות האישיות שלי למשהו פרודוקטיבי...מצאתי הדרכה חמודה לתפירת כובע שמש וצללתי לנסיונות...
הכובע יצא בהתחלה קצת כמו חבית, אפילו לראש שלי... מה שאומר שלאמריקאים יש ראש ממש גדול לעומת הראש הישראלי...(אמרתי ראש, לא שכל!) או שאני לא יודעת לקרוא מידות באינצ'ים (קשה להאמין, כבר נהייתי מומחית) או ש...(ת'אמת...אני כבר לא יודעת...)...אז החלטתי לוותר על אופציית ה"כובע מתהפך לשני צדדים" ותפרתי כיווצים מבפנוכו...חייבת לומר שאהבתי יותר את התוצאה המכווצת...
מאחר והבדים הם בדים חלקים, היה לי קצת מצ'עמם בעיניים, פשפוש בקופסת הקישוטים שלי העלה פרח בד, אליו תפרתי שני עלים מהבד הפנימי של הכובע ו...Voilà! כובע "אנטונלה" (או פיסטוק, למי שלא ראה בנערותו את הטלנובלה הידועה) לגאיה...מוכן! אני מרוצה!
השבוע עלה לחנות הינשוף הפיראט... ואני מקווה להעלות בימים הקרובים את החישוק הזה...
ביום שני נצא כולנו מעבדות לחירות (כלומר, נגמור כבר עם הנקיונות המטורפים האלו וננוח סוף סוף! במיוחד אלו שלא מארחים אצלם את הסדר ולא צריכים לעשות כלום חוץ מלבוא עם איזו מתנה ונכדים מתוקים מתוקים שיעשו חנדלעך כאלו שאפילו לא יבקשו מכם לפנות את השולחן אח"כ...)
אז שיהיה לכולנו חג פסח שמח, כשר למי שרוצה ובעיקר שקט!
