קצת מפה וקצת משם...

במהלך החנוכה, נר שביעי אם נדייק, התקבצנו חברותיי היצירתיות ואני לערב חנוכתי ויצירתי...
לאור ההצלחה במפגש הקודם, גם הפעם אלכסנדרה הגיעה מגובה באביטל הקטנה וגאיה שלי שהיתה בעננים מיד חטפה אותה לשחק בחדר...בזמן שאנחנו (המבוגרים האחראים כביכול) פטפטנו ויצרנו (ובעיקר נשנשנו), הקטנות שיחקו והשתוללו בחדר וכשהגיע הזמן להדליק נרות חנוכה הן נקראו לצאת ולהצטרף אלינו...
וככה הן הדליקו נרות יחד...

(מה שמרוח להן על הפנים זה לא איפור! הילדות יצירתיות עד הסוף ומרחו על עצמן...דיו! של חותמות!  טוב שלא היה שם סטאזון בהישג יד)

באותו מפגש הביאה לי שלומית את הכובע המהמם שסרגה לי במסגרת החלפה פרטית וכמו תמיד אין דוגמנית טובה יותר מהקטנה שלי...

ומחנוכה, ליום שאחרי חופשת חנוכה...
בטח יצא לכם להסתכל על מפת העולם ולחשוב...וואלה, אנחנו בסך הכל נקודה!
אבל עדיין, עם כל זה שארצינו קטנטונת..יש עוד כל כך הרבה מקומות בארץ שטרם ביקרנו בהם...כי מה נתחיל עכשיו לנסוע 4 שעות? זה המון זמן! (בשלב הזה, מנדי אשתו של אחי בטח צוחקת עליי...)
אז רצינו לראות את כל הארץ בלי לנסוע שעות וככה מצאנו את עצמינו אתמול, מאריכים את חופשת החנוכה שלנו ביום נוסף ונסענו לראות את כל הארץ...בקטנה...נסענו ל"מיני ישראל"...
חייבת לומר שההחלטה לנסוע אחרי חופשת החנוכה ובזמן שילדים אחרים הולכים לבי"ס ולגן  היתה מעולה!
המקום היה כמעט ריק (כמעט, כי היו שם עוד כמה הורים שחשבו כמונו), הילדים היו חופשיים להתרוצץ בלי שנצטרך לצעוק אחריהם (בעיקר אחרי הג'ינג'ית השובבה) שלא יתרחקו אחרת ילכו לאיבוד...ובינינו הפסד של יום לימודים בגן או בביה"ס לא יפגום ביכולות האינטלקטואליות שלהם...

היה יום מוצלח ובעיקר מהנה (אם לא ניקח בחשבון את העובדה שאת כל הדרך הביתה עשיתי עם מכנסיים ספוגי קפה ומיני כוויה ביד...אבל ככה זה כשמנסים להחזיק כוס קפה עם מליון ואחד דברים נוספים בידיים)...
בכל מקרה, חזרנו הביתה מרוצים, רצוצים ומסריחים מקפה...

♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦

שלשום העליתי את התמונה הזו לפייסבוק כעדכון למה שנמצא על שולחן העבודה שלי...

והיום החישוק הגמור כבר נמצא בחנות שלי במרמלדה, אוטוטו גם באטסי...

עוד חישוק שעלה לחנות הוא חישוק האהבה הזה...

הכנתי אותו בגרסה האנגלית ללקוחות האטסי לקראת הואלנטיינס ואז חשבתי שכדאי להכין אחד בגרסה העברית, כי אולי אצלינו יש מי שאוהב לחגוג את האהבה פעמיים בשנה...

במהלך צילומי החישוק הסתכלתי על האותיות ועל המילה "אהבה" וכמו שקורה לי הרבה פעמים, דבר אחד הביא אותי למחשבות על דבר אחר...
המילה "אהבה", הזכירה לי את נתנאלה והבת שלה אהבה...ומשם נולד הרעיון ליצור חישוקי שמות עם אותיות מלבד...אז בינתיים למעט החישוק עם השם אהבה, אין לי עדיין חישוקים מוכנים (כי בשביל זה צריך שמישהו יזמין :)) והחישוקים העתידיים יראו שונים, אבל צפו לעדכונים עם חישוקי שמות...

מוצר נוסף שעלה לחנות הוא ינשוף היברידי...אני קוראת לו היברידי כי הוא בעצם הכלאה של ינשופי הלבד שלי עם ינשופי הבד...
בסיס הינשוף הוא בד, עליו תפורים חלקי הינשוף מלבד...בגלל שהינשוף עצמו עשוי בד הוא יכול לשמש כבובת משחק וככרית...אני אוהבת את מה שיצא וכבר מתוכננים ינשופים נוספים בסדרה...

לפני סיום, אם אפשר רגע של שוויץ...
השבוע עלה אייטם באתר XNET על יוצרות שמתפרנסות מעבודות יד, אחת מהיוצרות היא...אני :)

ונסיים בתמונה לשבת...זה מה שצומח לנו באדנית הענק שבחלון המטבח

שתהיה לנו אחלה של שבת!

חנוכה חנוכה חג יפה כל כך!

אני מתה על חנוכה...באופן כללי אני אוהבת חגים, יש בהם משהו מיוחד, אוירה אחרת...
כשמגיע חג אני חוזרת להיות קצת ילדה וחנוכה לא שונה משאר החגים במובן הזה...

שלשום, ערב לפני הדלקת נר ראשון, ישבתי עם יובל וגאיה ליצור כתרים...
בכל שנה אני מכינה להם כתרים, זה קצת מיושן ומזכיר מסיבות חנוכה בגן, אבל אני אוהבת את זה, אז מה'כפת לי? השנה החלטתי שהם ייצרו את הכתרים בעצמם...הזדמנות מצוינת לזמן איכות יחד ותעסוקה נפלאה...

הכנתי רצועות בריסטול שחורות בשביל הכתר עצמו ונתתי להם לצבוע גזירי בריסטול על פי בחירתם...
גאיה רצתה שיהיו לה על הכתר כד, סביבון ונר ויובל רצה חנוכיה...

בזמן היצירה התנגן לו ברקע דיסק שירי חנוכה, כמובן שהצטרפנו לשירה ששילהבה אותנו, עד שקמנו מהכסאות והתחלנו לרקוד :)
השיר האחרון בדיסק הוא השיר "מעשה בלביבות" שמחזיר אותי תמיד לכיתה ו', אז הופעתי במסיבת חנוכה עם חבר ילדות טוב בתור הזוג רבי קלמן וחנה זלדה...זכרונות כאלו תמיד משאירים לי חיוך שרק הוסיף לשמחת השירה והריקוד שלנו...(לחצו על הסרטון והקשיבו לשיר)

 

בתום הערב, היו לילדים שלי כתרים לתפארת...והעיקר כתרים שהם הכינו בעצמם!

אתמול, הזמנו את סבא וסבתא להדליק איתנו נר ראשון, יובל קיבל את התפקיד להדליק את הנרות ולברך, תפקיד שהוא לרוב מתחמק ממנו, בכלל הוא לא ממש אוהב להיות חלק בטקסים האלו, לכן שמחתי שהשנה הוא כן שיתף פעולה (אולי בגלל שהיה לו חלק גם בהכנות?)

בכל הדלקת נר ראשון יש אצלינו גם את טקס מעות החנוכה...לרוב אנחנו נותנים לילדים מתנה קנויה, אבל השנה מצאתי את עצמי בלי אנרגיות לצאת ולקנות...

(תקופה מבאסת כזו, אולי דכאון חורף? בכל מקרה אני בלי אנרגיות לצאת מהבית)

בדקה ה-90 תפסתי את עצמי וארגנתי לילדים מתנה, הרי אי אפשר לאכזב אותם!

הכנתי להם כרטיסי גירוד, לפי ההדרכה הסופר קלה הזו,

חשבתי שזה יהיה רעיון מדליק שיגרום להם לסוג של מתח...ולא טעיתי :)

הם היו סופר מבסוטים מהרעיון...(ואני סופר מבסוטית מהתמונות האלו שלהם יחד...פשוט אושר!)

היה ערב כיפי ומהנה, הילדים לא הפסיקו לצחוק ולעשות פרצופים למצלמה ואנחנו לא הפסקנו לזלול לביבות וסופגניות!

ביום שישי, גאיה חוגגת מסיבת חנוכה בגן וביום שני אני נפגשת עם חברותיי האהובות לערב יצירה של חנוכה, כמה כיף החג הזה!

ולסיום, כמה ינשופים וחישוקים חדשים שעלו לחנות באטסי ובמרמלדה...חישוקים נוספים כבר מחכים להצטלם :)

שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח, מלא אור וניסים!

מרציפן ומרמלדה...

מרמלדה ניקראת גם "בצק פירות" (בצרפתית : Pate de Fruit) זה היה שמה של ריבת חבושים, שנבע מהשם marmelo, חבוש. הרומאים שימרו חבושים באמצעות דבש מדולל. כיום משמשת המילה מרמלדה במקומות מסוימים לתיאורה של ריבה מקליפות הדרים, ובמקומות אחרים משמשת כמילה נרדפת לקונפיטורה. (מתוך ויקיפדיה)...

אז חבושים אני לא אוהבת, אבל ריבות דווקא כן...
ומה יותר כיף לעיניים מ"ריבה" צבעונית ומלאת טעמים?

אתר מרמלדה, מדריך ההמלצות האינטרנטי לכל מה שקשור באוכל טעים, באמנות מרגשת, בבגדים מקסימים, בפינות נסתרות ואהובות, ובכלל, בכל מה שעושה טוב להרגשה הכללית ומעורר את שמחת החיים (מתוך אתר מרמלדה) פתח מתחם קניות שמח לתחומי העיצוב והיצירה...

לאחר מספר לבטים, החלטתי להצטרף ולפתוח חנות במרמלדה מרקט...

המתחם מזכיר מעט את הממשק של ETSY, אבל היתרון בו מבחינתי, הוא החשיפה לקהל הישראלי דובר העברית, דבר שפחות התאפשר עם ETSY.

אז החנות עלתה היום לאויר, אבל לא כל המוצרים שלי נמצאים בה עדיין, אתם מוזמנים להכנס ולהמשיך לעקוב אחרי שאר המוצרים שיעלו במהלך הימים הקרובים ובכלל ☻

ועכשיו, לקוחות ישראליים, אין לכם תירוצים לא לרכוש מהמוצרים של Buligaia  ☻

(לחצו על הלוגו והגיעו לחנות החדשה)

פרופורציות...

אתמול...השעה שלוש ורבע...יובל ואני ממהרים לביה"ס...יום הורים...
לא באמת הייתי צריכה ללכת, אני הרי מדברת עם המורה על בסיס קבוע, נמצאת בביה"ס בפגישות צוות לגבי יובל ויודעת בדיוק מה קורה...אבל רציתי לשמוע גם מהמורים המקצועיים, ליצור איתם את הקשר האישי...אז הלכתי...

בזמן שהמתנו במסדרון עם עוד שתי ילדות שחיכו לאמא שבפנים וילד נוסף שהגיע עם אמא שלו...
הגיעה אחת האמהות מהועד, פנתה אליי ואל האמא הנוספת שהמתינה ואמרה..."אתן יודעות שעוד לא שילמתן דמי ועד כיתה?"

פה אני רוצה לעצור ולהבהיר כמה דברים...במהלך כל השנים, היינו הראשונים לשלם את דמי הועד, היו גם כמה שנים בהן אני עצמי הייתי הועד בכיתה וידעתי בדיוק על מה אני או אחרים משלמים...(מתנות סוף שנה למורה ולילדים, סופגניות בחנוכה ועוד הפעלות כיפיות במהלך השנה)...אף פעם לא שאלתי שאלות ולא התנגדתי.

השנה, באסיפת ההורים, הודיע לנו הועד כי יגבו 200 ש"ח, אבל כל כולם ילכו למסיבת סוף השנה של הילדים...בכל זאת, מסיימים כיתה ו'...
בביה"ס שלנו מתקיים אחת לחודש קיוסק, בו כל ילד מביא 8 ש"ח ומקבל תמורתם מאפה, שקית שתיה, שקית פופקורן או ממתק אחר...את הקיוסק מתפעלים תלמידי כיתות ו' ו- 8 הש"ח שמביא כל ילד אמורים ללכת למימון מסיבת סוף השנה של כיתות ו'...

ביודעי את הפרט הזה, החלטתי לבדוק את העניין, במיוחד לאור העובדה שלקראת הקיוסק הראשון השנה התבקשו כל תלמידי כיתות ו' להביא 3 שקיות פופקורן כל אחד וחבילת מפיות כתרומה לקיוסק, בנוסף ל-8 הש"ח שהם צריכים לשלם בעצמם לקיוסק...

פניתי לאחת מנציגות הועד של הכיתה המקבילה והתבררה לי התמונה...
"הכסף שנאסף מהקיוסק בכל חודש, מחצית ממנו הולך לכיסוי הוצאות המצרכים (המאפה והשתיה), ו-80 אחוז מהחצי הנותר הולכים לכיתות ו' (20% לשימוש ביה"ס...שיפוצים ועניינים אחרים)...
בשנה שעברה..." הוסיפה נציגת הועד "קיבלו כיתות ו' 10,000 ש"ח למסיבת סוף השנה!"

לא, לא התבלבלתי...10 אלפים!
"אז למה צריך עוד 200 ש"ח מכל הורה?" (תכפילו את זה בכ-70 תלמידי כיתות ו'), שאלתי...
"כי הכסף מהקיוסק לא מספיק!" 10,000  ש"ח לא מספיקים למסיבת סיום לכיתות ו'...
המשכתי לחפור ולנסות להבין, איך יתכן שסכום כזה לא מספיק...והתשובה שקיבלתי היתה שיש גם אפטר פארטי עם זיקוקים ותקליטן ובלגן...

זוכרים שהייתי ביום הורים? אז נחזור לשם...
"כן, אני יודעת שלא שילמנו דמי ועד, אני עוד מתלבטת בעניין, אני לא יודעת עדיין אם יובל ישתתף באפטר פארטי" עניתי לאותה אמא מהועד...

"אז מה, הוא גם לא ישתתף במסיבה בביה"ס?" היא שאלה ואני ניסיתי להבין מה הקשר...
"הכסף של הקיוסק לא מספיק גם למסיבה בבי"ס...מביאים כוריאוגרפית שעולה לא מעט כסף, כי למורות קשה גם להפיק את מסיבת הסיום ואח"כ יש את האפטר פארטי"

בשלב הזה יצאה הערסית שבי (כן, גם אצל האשכנזים יש ערסים ואני גיליתי את זו שבי ממש לאחרונה והאמת שאני די נהנית ממנה)...נבחתי על אותה אמא שאני לא מבינה בשביל מה הם צריכים כוריאוגרפיה שעולה כל כך הרבה כסף (ואם נתבסס על היכולות של המורה למחול שעבדה איתם על טקס רבין, לא הייתי נותנת לה גם 100 ש"ח) ושלא נשמע לי הגיוני הסכומים המטורפים האלו שהולכים למסיבת סיום, אנחנו מדברים על ילדים בכיתה ו'! בקצב הזה, מה יהיה בסיום התיכון? אני אצטרך לקחת הלוואה מהבנק?
איפה הפרופורציות? אח"כ מקשקשים על צדק חברתי! אפטר פארטי עם זיקוקים בכיתה ו'...נו באמת!

האמא כנראה קצת נבהלה ממני וענתה בשקט... "זה הילדים רוצים"
"נכון, אנחנו רוצים אפטר פארטי" התערבה פתאום הילדה שישבה בחוץ וחיכתה לאמא שבפנים...וחשבתי שעוד שניה אני נותנת לה כאפה כדי לאפס אותה...
אבל מה היא אשמה? אם אמא ואבא שלה דוגלים בגישה של אותה אמא מהועד, של "זה הילדים רוצים" והם קופצים על כל פיפס שלה לאייפון/טאבלט/סמארטפון/מסיבת יום הולדת על גג עזריאלי/נעלי מעצבים באלף ש"ח ושאר קשקושים...היא הרי לא יודעת משהו אחר...(ולמי שטרם יודע, אני לא גרה במקום יוקרתי...אני גרה בקריות, ליד חיפה...אבל השטיקים האלו מגיעים גם לפה)...

לסיום הדיון, האמא מהועד אמרה שהיא לא מחייבת אף אחד ושכל אחד יעשה מה שהוא חושב ועל פי העקרונות שלו...והותירה אותי עם תחושת הרצון שלי לעמוד על העקרונות מול תחושת האשמה שמישהו אחר יצטרך לממן את החלק של הבן שלי במסיבה (וזה לא יקרה)...

אני לא יודעת, אני לא חושבת שאני כזו מיושנת וברור לי שצריך להתאים את עצמינו לקידמה ומסיבות סיום של היום זה לא מסיבות הסיום שאני חגגתי בביה"ס, אבל אני חושבת שזה יצא מפרופורציות...

אני מרגישה שיש פה מצב שבו הילדים מכתיבים לנו את החיים (שהיו רוצים שיהיו להם כמו בסדרה ההיא והזאת בטלויזיה), אנחנו פוחדים להתעמת מולם ולהציב להם גבולות ובנוסף אנחנו כל הזמן מנסים להיות נחמדים ו"בסדר" בעיני האחרים...וזה יוצר מציאות דפוקה ועקומה...

אם למישהו יש מכונת זמן...הייתי שמחה לחזור אחורה, לאיזה כפר או קיבוץ בשנות החמישים...אני חושבת ששם הייתי מסתדרת מצוין!

לנשום עמוק...לנשום עמוק...

בימים האחרונים אני מרגישה שאני נמצאת בתוך מערבולת של בלגן, תסכול וזעם...
התחושה הזו שאני מדברת ולא מקשיבים לי, היא תחושה מתסכלת עד כאב...
אני מרגישה שיש בתוכי בלון שעומד להתפוצץ ויש ימים שפשוט קשה לי לנשום...
(ולמי שתהה...כן, זה קשור לבי"ס של יובל)...

שלשום אירחתי מפגש יצירה, הייתי זקוקה לזה כמו אויר לנשימה!
החברות המקסימות הגיעו ולמרות שקיבלתי אותן בפנים נפולות, במהלך הערב הצלחתי לשכוח מהכל ולהנות...גם אם לא יצרתי...עצם החברה והצחוקים...
ובמפגש הזה לא רק אני זכיתי לחברה...אלכסנדרה (שאני מתה עליה) באה עם אביטל, הקטנטונת שלה שקטנה מגאיה שלי ביום אחד בלבד!
בהתחלה הן היו מבוישות, אבל אחרי כמה דקות הן התחברו ושיחקו לאורך כל הערב כאילו הן חברות מאז הלידה ;)
אני, שלא רגילה לראות אינטראקציות חברתיות טובות בין ילדים, פשוט נמסתי!
אין ספק שזה עוד משהו שגרם לי לחייך בלי הפסקה באותו ערב וכמובן לצלם...(ולהתרגש ולחשוב על ההבדל בין גאיה ליובל ושוב לשקוע קצת בעצב)...

תראו איזו מתיקות!!

באותו ערב, הגיעו לידיי שני מוצרי קרמיקה מטריפים שהוסיפו לשמחה!
האחד, הוזמן מהקיפודה הכי מוכשרת ומקסימה שאני מכירה, כמתנת יום הולדת לבעל היקר שחוגג בשבת...ספל קפה אישי ומדליק! תראו את הקונספט שמתחיל בצד אחד ומסתיים בצידה השני של הספל...ו"סימני הקפה" על הידית ועל שפת הספל, שאני לא יודעת אם זו היתה כוונת היוצרת, אבל כשראיתי את זה היה לי ברור שאלו סימני קפה...
(קיפודה יקרה...אני מתכננת להזמין ספל אישי משלי, ליום ההולדת שלי במרץ...תתכונני ;))

 

המוצר השני הגיע עם ענת שהחליטה לפנק אותי במתנה למארחת, מגש קרמיקה יפייפה שהכינה לי (ענתוש, מליון תודות, המגש משגע!)

ואחרי שפרגנתי ליוצרות מוכשרות אחרות, הרשו לי להשוויץ בתיק ללפטופ עם ציור שתפרתי בהזמנה אישית...אני מרוצה!

ועכשיו לקראת סיום...אספר ש...
 ♦ הוזמנתי להעביר סדנת יום הולדת לבנות בשבוע הבא ונכין צעיפים מדליקים (פעם ראשונה, כולי התרגשות!)

♦ החל ממחר 25 בנובמבר הוא ה-Black Friday ועד 10 בדצמבר, כל המוצרים שלי בחנות ישלחו לרוכשים בחינם (מה שנקרא Free shipping) ובנוסף, כל מי שרוכש מהחנות בתאריכים אלו יקבל 10% הנחה לרכישה הבאה...(יהיה קוד הנחה מיוחד בחנות)

ועכשיו אחרי שנשמתי עמוק וקצת שחררתי...נחזור לעבודה (ונעזור ליובל שמכין כרטיס ברכה ליום ההולדת של אבא שלו עם כל ציוד הסקראפ שלי ;-))

ולמשפחה והחברים שמעבר לים...Happy Thanksgiving!!

מי רוצה מתנה??

ללני מהבלוג To sew with love, (לחצו על הקישור) הציעה לי להשתתף כספונסרית בחגיגת הבלוגולדה החודשית של הבלוג שלה...
בכל יום, ספונסר אחר והיום, זה היום שלי!





אם אתם רוצים לזכות בנרתיק המתוק עם ציור ינשופי בתפירה חופשית, מעשה ידיי, אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג של ללני ולעקוב אחר ההוראות...

בהצלחה :)


ובעניין אחר, תודה לכל המגיבות גם פה וגם בפייסבוק על הפוסט הקודם שלי...
מאוד מרגש אותי לקרוא תגובותיכם לסיפורים שלי על יובל...לפעמים אני מרגישה קצת לא נוח עם התגובות המפרגנות כי זו לא המטרה שלי...אני פשוט משתפת כי לפעמים זה מקל עליי, לפרוק מהלב...
אז שוב...תודה :)

משפחה שכזאת...

לפני שבועיים קיבלתי מייל ממישהי שעוקבת אחריי כבר זמן רב, עוד מהתקופה בה הכירו אותי ברחבי הרשת תחת כובע אחר...
היא סיפרה שהיא רוצה לעשות למשפחתה הפתעה ולהזמין להם משפחת ינשופים...היא נתנה לי קווים כלליים של הינשופים הרצויים (האמהות גדולות יותר, לבן ספר ביד ולבת בובת פליימוביל) והבנתי שיש לה כנראה כבר איזו תמונה דמיונית של איך תראה המשפחה הינשופית הזו...

אני מודה שבשלב הזה קצת נרתעתי...עד עכשיו יצרתי את הינשופים שלי על פי התמונה הדמיונית שהיתה בראשי ואם הם יצאו קצת אחרת ממה שחשבתי, מיד בניתי להם סיפור חדש ונתתי להם אופי שמתאים לאיך שהם נראים...
אבל פה הייתי צריכה לעבוד על פי תמונה דמיונית של מישהי אחרת, שאני לא מכירה וחששתי שלא אצליח ליצור את הינשופים כפי שהיא מדמיינת אותם ואם הספקתם להכיר אותי, אתם יודעים שאני מאוד ביקורתית כלפי עצמי ומוכרחה שהדברים יצאו כמו שצריך... אז חששתי, אבל יחד עם זאת הרגשתי שזה אתגר ושאם יהיו לי עוד פרטים, אולי אצליח...

אז ביקשתי ממנה לשמוע עוד קצת עליהם ולקבל תמונה...ואחרי שהנתונים היו אצלי ואחרי שסגרנו עניין, התחלתי לעבוד...קודם מחשבתית...ניסיתי לצייר בדמיון את הינשופים וכשגיבשתי אותם בראש שלי, התחלתי לעבוד ממש וליצור אותם...

נהניתי מכל רגע! קשה לי להסביר את מה שעובר עליי בתהליך של יצירת ינשוף חדש, מבחינתי זה לא משהו טכני בלבד, אני מרגישה שאני מכניסה חיים לתוך פיסות הלבד וככל שהינשוף הולך ומתגבש אני מרגישה שהבאתי לעולם יצור חדש...כזה שיש לו סיפור חיים ואישיות...ואם התוצאה מוצאת חן בעיני, אז אני בכלל מאושרת!

אחרי שסיימתי כל ינשוף, החזקתי אותו, ליטפתי, חייכתי ונתתי לעצמי קצת זמן לפני שהמשכתי לזה שאחריו...כאילו לסגור איזה מעגל עם עצמי, עם סיום הדמות...
כשכל המשפחה היתה מוכנה, עשיתי להם סדרת צילומים, כמובן!
אז הנה משפחת הינשופים שהגיעה כבר ליעדה ועל פי התגובות של המשפחה האנושית שקיבלה אותם, אני מבינה שעמדתי במשימה :)

וממשפחה אחת, לאחרת...

המשפחה שלי...ימים לא קלים עברו עלינו...אבא של מידד עבר ניתוח קוצב לב, מידד עצמו קיבל תפקיד חדש שדורש ממנו הרבה ויובל...יובל מתמודד עם הרבה לחץ...

הכיתה שלו היתה צריכה להכין טקס זכרון לרצח יצחק רבין, המחנכת שלו נתנה לו תפקיד אחד...לשיר את ה-שיר שמזוהה עם הרצח...אלא שהפעם בניגוד לשירה עם המקהלה בניצוח המורה למוסיקה, כשהם עומדים לצידי הבמה, יובל היה צריך לעמוד על הבמה, לשיר סולו בליווי 4 חברים מהכיתה שניגנו על גיטרה...ואם זה לא מספיק, המורה למוסיקה עברה ניתוח והחזרות התקיימו בלי עזרה שלה...מבחינת יובל זה היה אסון...הדמות הזו שתמיד נמצאת שם כשהוא צריך לשיר ובעצם נוסכת בו את הבטחון...לא היתה! בנוסף יובל חזר כל יום וסיפר שהם נשמעים לא טוב יחד, שאין סנכרון בין הנגנים אליו...ושהוא לא יודע מה לעשות...למרות שעבדתי איתו על השיר כדי לוודא שהוא שר אותו טוב ונכון, העובדה שלא היתה שם המורה למוסיקה ש"תעשה סדר" והמחנכת שכל הזמן אמרה שהם נשמעים נפלא למרות שבפועל זה לא היה כך... כל זה הכניס אותו ללחץ.

תוסיפו לזה גם סייעת לא עקבית שגורמת לשינויים כל הזמן...וקיבלתם ילד שהחרדות שלו בשיא  והאיפוס שלו ממנו והלאה...

ביום רביעי התייצבנו אבא ואני בביה"ס, בעיקר להיות עמודי התמיכה של יובל...
פגשנו את המורה למוסיקה שחזרה יום קודם לכן ללמד, פגשתי את מורת השילוב שלו...שתיהן היו לחוצות לא פחות מאיתנו...הן הבינו מה עובר על יובל.
המורה למוסיקה אמרה ששמעה את יובל שר והוא שר מקסים, אבל היא יודעת שעצם העובדה שלא היו להם חזרות משותפות עם הנגנים, זה לא טוב ליובל...בכל מקרה היא היתה שם בשבילו וזה הספיק.

הטקס היה מרגש, אבל שמעו את חוסר הסנכרון בין יובל לנגנים...הוא שר בסולם אחד והם באחר ובשורה התחתונה זה לא נשמע טוב...אח"כ הבנתי מיובל שכך היה גם בחזרות ושהמחנכת רק שיבחה אותם במקום לתקן...וקצת כעסתי על עצמי שלא התערבתי יותר, שלא הלכתי לשמוע אותם בחזרות, כי יכולתי לעזור...

בכל מקרה, עוד לפני תום הטקס יובל כבר התחיל לסמן לי בידיים וידעתי שהוא רוצה ללכת הביתה...זה לקח ממנו הרבה כוחות נפש ...
תמיד טקסים כאלו גובים ממנו מחיר נפשי, אבל אנחנו לא יכולים לאפשר לו לוותר...שירה היא הדבר החזק שלו, היא הדבר שמעצים אותו ואנחנו מוכרחים לתת לו את הדבר הזה שגורם לאחרים לפרגן לו, לתת לו תחושה שהוא הכי טוב...הוא צריך את הדבר הזה שנותן לו בטחון בעצמו. אם נאפשר לו לוותר, זה אומר לוותר עליו...

כשהסתיים הטקס, יכולתי לשמוע את אנחת הרווחה של המורות הקרובות אליו..."העיקר שזה מאחוריו" הן אמרו לי ואני שמחתי שיש מי שמבין אותו ואת מה שעובר עליו, חוץ ממני...

כל הענין הזה השפיע גם עליי נפשית, אני מאוד מזדהה עם יובל ולפעמים מרגישה שאני ממש נכנסת לנעליים שלו...מעבר להתמודדות שיש בנסיון לעזור לו ולהקל עליו, יש גם את ההתמודדות עם ההתפרקות שהוא חווה אחרי כל יום לחוץ וזה ממש לא קל ולפעמים אני מתפרקת בעצמי...
אז אני שמחה שיש לי את היצירה, שמהווה עבורי תרפיה לנפש...

ואחרי שחפרתי...אני הולכת לעבוד על תיק חדש שהוזמן ממני...
שתהיה לכולם שבת נעימה וחמימה...