להורים קצת פחות, עם כל הטררם והשגעונות של הילדודס, במיוחד אלו עם הדרישות המיוחדות..."תעשי לי כובע כזה, לא...שיעמוד ככה, את לא מבינה! זה לא נראה בדיוק כמו בתמונה!"...
ואז להתעורר בבוקר כדי להדליק את השמש ולהתחיל בהתלבשות שנמשכת נצח, בכדי שחמש דקות אח"כ הגשם ישטוף את הנוצות, המלמלות, האביזרים והדמעות...במיוחד אלו של האמהות שטרחו כל כך להכין תחפושת "בדיוק לפי התמונה"...
ובכל זאת ולמרות הכל, חג פורים הוא חג שמח, שמעלה חיוך גם על הפנים הכי עגמומיות ביקום.
אז בלי יותר מדי דיבורים...הנה מקבץ תמונות פורים, חלקן נוסטלגיות (כלומר, שלי) וחלקן מודרניות (כלומר, של ילדיי).
ואז להתעורר בבוקר כדי להדליק את השמש ולהתחיל בהתלבשות שנמשכת נצח, בכדי שחמש דקות אח"כ הגשם ישטוף את הנוצות, המלמלות, האביזרים והדמעות...במיוחד אלו של האמהות שטרחו כל כך להכין תחפושת "בדיוק לפי התמונה"...
ובכל זאת ולמרות הכל, חג פורים הוא חג שמח, שמעלה חיוך גם על הפנים הכי עגמומיות ביקום.
אז בלי יותר מדי דיבורים...הנה מקבץ תמונות פורים, חלקן נוסטלגיות (כלומר, שלי) וחלקן מודרניות (כלומר, של ילדיי).
אני בגיל שנתיים - כיפה אדומה
בגיל ארבע - סוג של פרח (הייתי בטוחה שהייתי כלנית)
בגיל חמש - חתול לבן (שניה משמאל)
בגיל שש - מוכרת פרחים
בגיל 13 - כתלמיד ישיבה (ששכח להוריד את העגילים...) בתמונה משותפת עם האחים שלי, הליצן, פיטר פן והנסיכה
בגיל 14 (וגם ב-15) הייתי בילבי (שמתם לב שכל התחפושות היו תפורות בעבודת יד או מוכנות מאביזרים שונים, אבל לא קנויות?)
וזה כבר יובל, בגיל שנה כברווזון (תחפושת קנויה כמו גם התחפושת של גיל שלוש, ארבע וחמש)
בגיל שש הוא התחפש לפיראט, למעט אביזרים הכל הוכן מבגדים ישנים (החולצה של אמא שלי שקוצרה והוצרה התאימה יופי עם השרוולים התפוחים)
בכיתה א' הוחלט על קונספט חדש של תחפושת עם שם דו משמעי וכך הילדון הפך לכלב שמירה (גם כלב וגם שומר ותודה לאחי שתרם את חולצת העבודה הישנה) האוזניים והזנב נתפרו ביד מבד שהיה לי ועליו ציירתי כתמים עם צבע אקריל.
בכיתה ב', בן 10 היה הדמות האהובה על יובל. לשמחתי לא הייתי צריכה לטרוח הרבה על התחפושת (תחפושת קנויה של בן 10 יצאה רק לפני שנה, כך שיובל הקדים אותם קצת)
לפני שנה לא התחפשנו...היתה כוונה כזו, סיימתי את החולצה לתחפושת המומיה של יובל, התחלתי לתכנן את המכנסיים וסיימתי לתפור לגאיה כובע לבד לתחפושת הפרח שלה...אבל אז בגלל מצב בריאותי, הרופא הורה ליובל לשכב בלי לזוז במשך שבוע, שבוע שנפל בדיוק על פורים! אז לא התחפשנו, אבל החברים באו עם המורה, הישר מהחגיגות בביה"ס, מחופשים ועם משלוחי מנות עבור יובל...התמונה היחידה שיש לי היא של גאיה בת השנה כמעט, מודדת את הכובע
השנה, יובל החליט שהוא רוצה להיות אסטריקס (דמות קומיקס שהוא אוהב), לקח לי זמן לתכנן איך ומה...אבל בסוף הצלחתי...הדבר היחיד שלא יצא כמו בתכנון הוא צבע השיער.
אסטריקס בלונדיני...הבן שלי, לא.
קניתי צבע ספריי (אחרי שהבנתי שפאה קנויה לא תתאים לבלונד של שפם הלבד שתפרתי) וקיוויתי שיהיה טוב...היה יכול להיות טוב אם יובל היה מתחפש לפנקיסט או חייזר, כי הספריי יצר ליובל שיער ירוק! אחרי לבטים של האם ללכת כשילוב של אסטריקס חייזרי או ללכת נטורל, הוחלט על הנטורל...וזו התוצאה:
לגבי גאיה החלטתי ללכת על הכי פשוט ולחפש אותה ליפה בורוד (בגדים ורודים יש, נעליים ורודות יש, קוקיות ורודות לרוב...יש!) אבל לא הייתי בטוחה שאנשים יבינו את הרעיון, אז חשבתי להכין לה שלט "מולי רינגולד, תזהרי...מאחורייך!" אבל גם לגבי זה לא הייתי בטוחה שיעבור במבחן הבנת הרעיון, אז ירדתי מזה...
הדבר הבא שהתגלגל לי לראש היה פנתרה ורודה או מסטיק בזוקה...אלא שמצאתי את עצמי ימים ספורים לפני פורים, עם תחפושת של אסטריקס שצריכה לעבור עוד מקצה שיפורים, אמא עייפה נפשית וחסרת מוטיבציה וכך נגנז רעיון הבזוקה...לשמחתי, בזמן חיפוש אביזרים לאסטריקס, מצאתי את אביזרי הארנב ובאותו הרגע ידעתי...
גאיה תהיה ארנבת מתוקה להפליא...רק מה, הילדה לא כל כך אוהבת לעמוד במקום אחד וכך נאלצתי לרדוף אחרי הזנב של עצמי ובעיקר שלה, כדי לתפוס אותה לתמונה...הזנבנב הקטן והעגול שלה מתחבא לו מאחור, כל ניסיון לזוז כדי לתפוס אותה בזוית מתאימה גרר תזוזה שלה לכיווני, אז בשלב הזה תצטרכו לדמיין.
כולי תקווה שמחר השמש תואיל להפציע ולו לשעה כדי שאפשר יהיה להתחפש ולצאת לרחובות להשוויץ...
שיהיה לכולם פורים שמח!!
