אם אני רוצה לשבת ולאכול בשקט, אני יודעת שיובל לא צריך להיות איתי ליד השולחן...
אצלינו ארוחה לא יכולה לעבור בשקט כי ליובל יש קושי לסתום את הפה...לא ברור לי איך מישהו יכול גם לאכול וגם לדבר באותו הזמן...זו כנראה יכולת משוכללת כזו של ילדים מיוחדים...
ארוחת הצהריים היום לא היתה שונה מכל ארוחת צהריים בחברתו ובעוד אני מנסה לאפס את המוח שלי לתפקוד רב תחומי (תסיימי את הבישול, תגישי לצלחות, תניחי על השולחן, תושיבי את גאיה ותוודאי שהיא מספיק קרובה לשולחן כדי שארוחת הצהריים תכנס לבטן ולא לכיסים במכנסיים, תשימי לב שמה שנשאר בסיר לא נשרף ותקשיבי לברברת הבלתי פוסקת ליד השולחן)...הצלחתי לקלוט בתוך כל הקשקשת גם דברים ששווה לתעד...
יובל פוצח בסדרת שאלות על סירנות, אלו מהמיתולוגיה היוונית ואחת השאלות היא האם אני יודעת מה קורה כששומעים את שירת הסירנות, אני שכאמור הייתי עסוקה בתפקוד רב תחומי, ממש לא הייתי פנויה לשאלות שלו ובחוסר סבלנות עניתי לו שאין לי מושג (בטח שיש לי מושג! אבל לא כשהמוח שלי כל כך עסוק!) מאחר ולא נתקלתי בסירנות מחוץ לדפי המיתולוגיה, אמרתי לו בעוקצנות שיודיע לי כשיראה אחת...התשובה שלו היתה: "ראיתי...על גג של מכונית משטרה!"...מה שנקרא, הביא לי את הפאנץ' ליין...
ארוחת הצהריים ממשיכה, הברברת גם, כשהמוח שלי כבר מצפצף ומאותת על עומס יתר וסכנת קריסה, אמרתי ליובל שיהיה בשקט כי הוא כמו קופסת רעש...התשובה לא איחרה לבוא: "מה, אני רדיו??"
צחקתי ואמרתי לו שהיום הוא מלא הברקות...וכן...גם על זה היה לו מה להגיד..."עם מה אני עושה הברקות? עם מטאטא או מגב?"
בשלב הזה כבר לא עמדתי בפאנצ'ים שלו...
שלום אסייג...זהירות, מאחוריך!
אצלינו ארוחה לא יכולה לעבור בשקט כי ליובל יש קושי לסתום את הפה...לא ברור לי איך מישהו יכול גם לאכול וגם לדבר באותו הזמן...זו כנראה יכולת משוכללת כזו של ילדים מיוחדים...
ארוחת הצהריים היום לא היתה שונה מכל ארוחת צהריים בחברתו ובעוד אני מנסה לאפס את המוח שלי לתפקוד רב תחומי (תסיימי את הבישול, תגישי לצלחות, תניחי על השולחן, תושיבי את גאיה ותוודאי שהיא מספיק קרובה לשולחן כדי שארוחת הצהריים תכנס לבטן ולא לכיסים במכנסיים, תשימי לב שמה שנשאר בסיר לא נשרף ותקשיבי לברברת הבלתי פוסקת ליד השולחן)...הצלחתי לקלוט בתוך כל הקשקשת גם דברים ששווה לתעד...
יובל פוצח בסדרת שאלות על סירנות, אלו מהמיתולוגיה היוונית ואחת השאלות היא האם אני יודעת מה קורה כששומעים את שירת הסירנות, אני שכאמור הייתי עסוקה בתפקוד רב תחומי, ממש לא הייתי פנויה לשאלות שלו ובחוסר סבלנות עניתי לו שאין לי מושג (בטח שיש לי מושג! אבל לא כשהמוח שלי כל כך עסוק!) מאחר ולא נתקלתי בסירנות מחוץ לדפי המיתולוגיה, אמרתי לו בעוקצנות שיודיע לי כשיראה אחת...התשובה שלו היתה: "ראיתי...על גג של מכונית משטרה!"...מה שנקרא, הביא לי את הפאנץ' ליין...
ארוחת הצהריים ממשיכה, הברברת גם, כשהמוח שלי כבר מצפצף ומאותת על עומס יתר וסכנת קריסה, אמרתי ליובל שיהיה בשקט כי הוא כמו קופסת רעש...התשובה לא איחרה לבוא: "מה, אני רדיו??"
צחקתי ואמרתי לו שהיום הוא מלא הברקות...וכן...גם על זה היה לו מה להגיד..."עם מה אני עושה הברקות? עם מטאטא או מגב?"
בשלב הזה כבר לא עמדתי בפאנצ'ים שלו...
שלום אסייג...זהירות, מאחוריך!
