ביום ראשון בבוקר יצאנו לגן, גאיה, אנוכי ויוסף...
יוסף הוא לא החבר הדמיוני שלי וגם לא הכלב החדש שלנו (כי כזה עוד אין...וגם כשיהיה אני בספק אם נקרא לו יוסף)...
אני מדברת על יוסף מהספר של סימס טבק "המעיל המופלא של יוסף" (ומי שלא יודע על מה אני מדברת, כנראה לא שולח את ילדו לגן שבו פועל פרויקט ספריית פיג'מה)...
יוסף שלנו עשה את דרכו לגן בתא המטען של הרכב (לא לדאוג, השארתי פתח אוורור) ולמה במטען תשאלו? כי קצת קשה לדחוס גליון פוליגל ענק ככה סתם לתוך האוטו...
לא מזמן (אבל ממש לא מזמן, בערך לפני שבוע) פנתה אליי הגננת החביבה של גאיה ושאלה אם אוכל להכין לה פאזל גדול של יוסף, בשביל המחשה לסיפור (תזכורת לעצמי - באסיפות הורים כדאי שאציג את עצמי כטייסת חלל או נהגת מרוצים ולא כיוצרת), כמובן שאמרתי כן (הבעל טוען שהוא היחיד ששומע ממני את המילה לא) וכך מצאתי את עצמי ביום חמישי האחרון עם 2 פוליגל ענקיים ושקית סול צבעוני...מתכננת את דמותו של יוסף...
בשישי ישבתי למפגש אישי עם יוסף...ציירתי אותו על דף ענק כדי ליצור לעצמי שבלונות, העברתי לסול, חתכתי, צבעתי עם אקרילים והתחלתי לחבר אל הפוליגל...
בשבת בבוקר עשיתי לו בוק צילומים (שיצאו די מעפנים לאור מזג האויר החורפי) והבוקר כאמור שמנו פעמינו לגן...
עוד לא נכנסתי טוב בדלת הגן והגננת פערה עיניים "יו, איך אני מתרגשת!" (לא הבנתי ממה...יוסף היה הפוך עם הגב אליה וכל מה שהיא ראתה היה פוליגל לבן, אבל מי יודע, אולי אחרי כל כך הרבה שנות נבירה במחסן החומרים, פוליגל עושה לה התרגשות)...
סובבתי את הפלסטיק הענק והלסת שלה שאיימה לטאטא את הרצפה כבר עשתה את העבודה בשלב הזה...
היא קראה בהתלהבות לסייעת (שמיד קפצה ונידבה אותי בלי עפעוף לעצב להם את תפאורת חנוכה!)
בקיצור, היתה התלהבות גדולה...גאיה התלהבה בעיקר מהעובדה שיוסף היה בגובה שלה...(במקור הוא יצא לי קצת יותר גבוה, אבל נאלצתי "לקצץ" אותו כי הוא לא נכנס בפוליגל...)
הסיפור מספר על יוסף, שהיה לו מעיל משובץ, בלוי ושחוק...
יוסף ממחזר אותו (כי חבל לזרוק...) והופך אותו למעילון קצר...
וכשזה נשחק ומתבלה, הוא הופך אותו לאפודה...
וכשהאפודה מתבלה, הוא הופך אותה לצעיף...
ואת הצעיף הבלוי, הופך לעניבה...
(גאיה היתה חייבת לנסות את העניין בעצמה)
את העניבה הבלויה הפך למטפחת לצוואר...
וכשהיא נשחקה, עשה ממנה כפתור...שגם הוא בסופו של דבר נעלם...
המעיל היה מעין פאזל למעשה, שבכל שלב בסיפור, הילדים יכולים להוריד את החלקים המיותרים ממנו (אותם הדבקתי עם סקוצ'ים)...את החלקים הקטנים - צעיף, עניבה ומטפחת, הכנתי כחלקים נפרדים שהוסתרו בכיס בגב הפוליגל ומשם נשלפו בזמן המתאים...
בסוף אותו יום שמעתי מגאיה חוויות מהמפגש של כל ילדי הגן עם יוסף...לפחות עשיתי להם נחמד בלב ☺
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
ועוד לפני שיוסף נכנס אל חיינו, יצאתי לטיול גיבוש עם הכיתה של יובל...הייתי ההורה היחיד בטיול (בכל זאת כיתות ז'...כבר קצת פדיחה לצאת עם הורים לטיול...) והסיבה היחידה לכך היתה שלסייעת שלו לא התאפשר לצאת, אז אני קפצתי על ההזדמנות...יובל מבחינתו העדיף לא לצאת בכלל, אבל מאחר וזו פעילות לימודית לא הסכמתי שיוותר...
היעד: עיר הקודש
שעת יציאה (הזויה משהו): שש וחצי בבוקר!
בחמש וקצת הכרחתי את עצמי לקום, זה לא היה פשוט, עצמי לא ממש רצתה לקום, אחרי ויכוח קל היא הזיזה את עצמה...
הבעל טען שלפני שבע הם לא יזוזו וצדק! (איך אני שונאת להגיד את זה)...עזבנו את ביה"ס בשבע ארבעים...
הנהג שלנו, שלא נראה כל כך חבר'מן הפעיל דיסק עם מוזיקה מזרחית בכל הרמקולים באוטובוס...הרגשתי כמו בחגיגת טברנה מאשר בדרך לטיול בעיר הקודש...יובל התחיל "לאבד את זה" (כן, מוזיקה רועשת, הרבה ילדים צועקים/שרים/חופרים...זה לא בדיוק מה שהוא צריך) אז בסופו של דבר ביקשתי מאחת המחנכות שינמיכו...היא הורתה לנהג לסגור את המוזיקה וככה היא יצאה "הרעה" ולא אני...
הטיול סה"כ היה מעניין, אני באופן אישי אוהבת לטייל בירושלים ובכל פעם מחדש מתרגשת כאילו זו פעם ראשונה...אז אני נהניתי למרות שחזרתי לא מאופסת בעליל...נחתנו בבית בתשע בערב...בקושי הצלחתי למצוא את הדרך למקלחת...אבל כאמור היה כיף!
ועכשיו סיכום בתמונות...וגם קצת מילים ☺
הבית הראשון בשכונת משכנות שאננים
צועדים ברגל משכונת משכנות שאננים עד לעיר העתיקה (כמה קיטורים היו בדרך!)
עוצרים בדרך למנוחה קלה ותמונה כיתתית...
גם אתם רואים פה פרצוף של כלב??
השער הזה קרץ לי בסיור בעיר העתיקה...
במנהרות הכותל, נוגעים בכותל המערבי מצידו הפנימי...(כמה מטרים קדימה יותר יש מעין גומחה, שהיא למעשה המקום הקרוב ביותר אל קודש הקודשים, המקום "הכי הכי"...שם יושבות נשים ומתפללות)
עדיין במנהרות הכותל, המעברים שם צרים ויש גם צרים יותר ממה שבתמונה
ועוד פרצוף, עם כובע קטן...רואים את הגבה המורמת? את האף הקטנטן? את הלשון המשתרבבת? לי זה מזכיר קצת את דמות הקומיקס טינטין
ירושלים בערב, יש יותר מקסים מזה??
יוסף הוא לא החבר הדמיוני שלי וגם לא הכלב החדש שלנו (כי כזה עוד אין...וגם כשיהיה אני בספק אם נקרא לו יוסף)...
אני מדברת על יוסף מהספר של סימס טבק "המעיל המופלא של יוסף" (ומי שלא יודע על מה אני מדברת, כנראה לא שולח את ילדו לגן שבו פועל פרויקט ספריית פיג'מה)...
יוסף שלנו עשה את דרכו לגן בתא המטען של הרכב (לא לדאוג, השארתי פתח אוורור) ולמה במטען תשאלו? כי קצת קשה לדחוס גליון פוליגל ענק ככה סתם לתוך האוטו...
לא מזמן (אבל ממש לא מזמן, בערך לפני שבוע) פנתה אליי הגננת החביבה של גאיה ושאלה אם אוכל להכין לה פאזל גדול של יוסף, בשביל המחשה לסיפור (תזכורת לעצמי - באסיפות הורים כדאי שאציג את עצמי כטייסת חלל או נהגת מרוצים ולא כיוצרת), כמובן שאמרתי כן (הבעל טוען שהוא היחיד ששומע ממני את המילה לא) וכך מצאתי את עצמי ביום חמישי האחרון עם 2 פוליגל ענקיים ושקית סול צבעוני...מתכננת את דמותו של יוסף...
בשישי ישבתי למפגש אישי עם יוסף...ציירתי אותו על דף ענק כדי ליצור לעצמי שבלונות, העברתי לסול, חתכתי, צבעתי עם אקרילים והתחלתי לחבר אל הפוליגל...
בשבת בבוקר עשיתי לו בוק צילומים (שיצאו די מעפנים לאור מזג האויר החורפי) והבוקר כאמור שמנו פעמינו לגן...
עוד לא נכנסתי טוב בדלת הגן והגננת פערה עיניים "יו, איך אני מתרגשת!" (לא הבנתי ממה...יוסף היה הפוך עם הגב אליה וכל מה שהיא ראתה היה פוליגל לבן, אבל מי יודע, אולי אחרי כל כך הרבה שנות נבירה במחסן החומרים, פוליגל עושה לה התרגשות)...
סובבתי את הפלסטיק הענק והלסת שלה שאיימה לטאטא את הרצפה כבר עשתה את העבודה בשלב הזה...
היא קראה בהתלהבות לסייעת (שמיד קפצה ונידבה אותי בלי עפעוף לעצב להם את תפאורת חנוכה!)
בקיצור, היתה התלהבות גדולה...גאיה התלהבה בעיקר מהעובדה שיוסף היה בגובה שלה...(במקור הוא יצא לי קצת יותר גבוה, אבל נאלצתי "לקצץ" אותו כי הוא לא נכנס בפוליגל...)
הסיפור מספר על יוסף, שהיה לו מעיל משובץ, בלוי ושחוק...
יוסף ממחזר אותו (כי חבל לזרוק...) והופך אותו למעילון קצר...
וכשזה נשחק ומתבלה, הוא הופך אותו לאפודה...
וכשהאפודה מתבלה, הוא הופך אותה לצעיף...
ואת הצעיף הבלוי, הופך לעניבה...
את העניבה הבלויה הפך למטפחת לצוואר...
וכשהיא נשחקה, עשה ממנה כפתור...שגם הוא בסופו של דבר נעלם...
המעיל היה מעין פאזל למעשה, שבכל שלב בסיפור, הילדים יכולים להוריד את החלקים המיותרים ממנו (אותם הדבקתי עם סקוצ'ים)...את החלקים הקטנים - צעיף, עניבה ומטפחת, הכנתי כחלקים נפרדים שהוסתרו בכיס בגב הפוליגל ומשם נשלפו בזמן המתאים...
בסוף אותו יום שמעתי מגאיה חוויות מהמפגש של כל ילדי הגן עם יוסף...לפחות עשיתי להם נחמד בלב ☺
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
ועוד לפני שיוסף נכנס אל חיינו, יצאתי לטיול גיבוש עם הכיתה של יובל...הייתי ההורה היחיד בטיול (בכל זאת כיתות ז'...כבר קצת פדיחה לצאת עם הורים לטיול...) והסיבה היחידה לכך היתה שלסייעת שלו לא התאפשר לצאת, אז אני קפצתי על ההזדמנות...יובל מבחינתו העדיף לא לצאת בכלל, אבל מאחר וזו פעילות לימודית לא הסכמתי שיוותר...
היעד: עיר הקודש
שעת יציאה (הזויה משהו): שש וחצי בבוקר!
בחמש וקצת הכרחתי את עצמי לקום, זה לא היה פשוט, עצמי לא ממש רצתה לקום, אחרי ויכוח קל היא הזיזה את עצמה...
הבעל טען שלפני שבע הם לא יזוזו וצדק! (איך אני שונאת להגיד את זה)...עזבנו את ביה"ס בשבע ארבעים...
הנהג שלנו, שלא נראה כל כך חבר'מן הפעיל דיסק עם מוזיקה מזרחית בכל הרמקולים באוטובוס...הרגשתי כמו בחגיגת טברנה מאשר בדרך לטיול בעיר הקודש...יובל התחיל "לאבד את זה" (כן, מוזיקה רועשת, הרבה ילדים צועקים/שרים/חופרים...זה לא בדיוק מה שהוא צריך) אז בסופו של דבר ביקשתי מאחת המחנכות שינמיכו...היא הורתה לנהג לסגור את המוזיקה וככה היא יצאה "הרעה" ולא אני...
הטיול סה"כ היה מעניין, אני באופן אישי אוהבת לטייל בירושלים ובכל פעם מחדש מתרגשת כאילו זו פעם ראשונה...אז אני נהניתי למרות שחזרתי לא מאופסת בעליל...נחתנו בבית בתשע בערב...בקושי הצלחתי למצוא את הדרך למקלחת...אבל כאמור היה כיף!
ועכשיו סיכום בתמונות...וגם קצת מילים ☺
הבית הראשון בשכונת משכנות שאננים
צועדים ברגל משכונת משכנות שאננים עד לעיר העתיקה (כמה קיטורים היו בדרך!)
עוצרים בדרך למנוחה קלה ותמונה כיתתית...
גם אתם רואים פה פרצוף של כלב??
השער הזה קרץ לי בסיור בעיר העתיקה...
במנהרות הכותל, נוגעים בכותל המערבי מצידו הפנימי...(כמה מטרים קדימה יותר יש מעין גומחה, שהיא למעשה המקום הקרוב ביותר אל קודש הקודשים, המקום "הכי הכי"...שם יושבות נשים ומתפללות)
עדיין במנהרות הכותל, המעברים שם צרים ויש גם צרים יותר ממה שבתמונה
ועוד פרצוף, עם כובע קטן...רואים את הגבה המורמת? את האף הקטנטן? את הלשון המשתרבבת? לי זה מזכיר קצת את דמות הקומיקס טינטין
ירושלים בערב, יש יותר מקסים מזה??
