לנשום עמוק...לנשום עמוק...

בימים האחרונים אני מרגישה שאני נמצאת בתוך מערבולת של בלגן, תסכול וזעם...
התחושה הזו שאני מדברת ולא מקשיבים לי, היא תחושה מתסכלת עד כאב...
אני מרגישה שיש בתוכי בלון שעומד להתפוצץ ויש ימים שפשוט קשה לי לנשום...
(ולמי שתהה...כן, זה קשור לבי"ס של יובל)...

שלשום אירחתי מפגש יצירה, הייתי זקוקה לזה כמו אויר לנשימה!
החברות המקסימות הגיעו ולמרות שקיבלתי אותן בפנים נפולות, במהלך הערב הצלחתי לשכוח מהכל ולהנות...גם אם לא יצרתי...עצם החברה והצחוקים...
ובמפגש הזה לא רק אני זכיתי לחברה...אלכסנדרה (שאני מתה עליה) באה עם אביטל, הקטנטונת שלה שקטנה מגאיה שלי ביום אחד בלבד!
בהתחלה הן היו מבוישות, אבל אחרי כמה דקות הן התחברו ושיחקו לאורך כל הערב כאילו הן חברות מאז הלידה ;)
אני, שלא רגילה לראות אינטראקציות חברתיות טובות בין ילדים, פשוט נמסתי!
אין ספק שזה עוד משהו שגרם לי לחייך בלי הפסקה באותו ערב וכמובן לצלם...(ולהתרגש ולחשוב על ההבדל בין גאיה ליובל ושוב לשקוע קצת בעצב)...

תראו איזו מתיקות!!

באותו ערב, הגיעו לידיי שני מוצרי קרמיקה מטריפים שהוסיפו לשמחה!
האחד, הוזמן מהקיפודה הכי מוכשרת ומקסימה שאני מכירה, כמתנת יום הולדת לבעל היקר שחוגג בשבת...ספל קפה אישי ומדליק! תראו את הקונספט שמתחיל בצד אחד ומסתיים בצידה השני של הספל...ו"סימני הקפה" על הידית ועל שפת הספל, שאני לא יודעת אם זו היתה כוונת היוצרת, אבל כשראיתי את זה היה לי ברור שאלו סימני קפה...
(קיפודה יקרה...אני מתכננת להזמין ספל אישי משלי, ליום ההולדת שלי במרץ...תתכונני ;))

 

המוצר השני הגיע עם ענת שהחליטה לפנק אותי במתנה למארחת, מגש קרמיקה יפייפה שהכינה לי (ענתוש, מליון תודות, המגש משגע!)

ואחרי שפרגנתי ליוצרות מוכשרות אחרות, הרשו לי להשוויץ בתיק ללפטופ עם ציור שתפרתי בהזמנה אישית...אני מרוצה!

ועכשיו לקראת סיום...אספר ש...
 ♦ הוזמנתי להעביר סדנת יום הולדת לבנות בשבוע הבא ונכין צעיפים מדליקים (פעם ראשונה, כולי התרגשות!)

♦ החל ממחר 25 בנובמבר הוא ה-Black Friday ועד 10 בדצמבר, כל המוצרים שלי בחנות ישלחו לרוכשים בחינם (מה שנקרא Free shipping) ובנוסף, כל מי שרוכש מהחנות בתאריכים אלו יקבל 10% הנחה לרכישה הבאה...(יהיה קוד הנחה מיוחד בחנות)

ועכשיו אחרי שנשמתי עמוק וקצת שחררתי...נחזור לעבודה (ונעזור ליובל שמכין כרטיס ברכה ליום ההולדת של אבא שלו עם כל ציוד הסקראפ שלי ;-))

ולמשפחה והחברים שמעבר לים...Happy Thanksgiving!!

מי רוצה מתנה??

ללני מהבלוג To sew with love, (לחצו על הקישור) הציעה לי להשתתף כספונסרית בחגיגת הבלוגולדה החודשית של הבלוג שלה...
בכל יום, ספונסר אחר והיום, זה היום שלי!





אם אתם רוצים לזכות בנרתיק המתוק עם ציור ינשופי בתפירה חופשית, מעשה ידיי, אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג של ללני ולעקוב אחר ההוראות...

בהצלחה :)


ובעניין אחר, תודה לכל המגיבות גם פה וגם בפייסבוק על הפוסט הקודם שלי...
מאוד מרגש אותי לקרוא תגובותיכם לסיפורים שלי על יובל...לפעמים אני מרגישה קצת לא נוח עם התגובות המפרגנות כי זו לא המטרה שלי...אני פשוט משתפת כי לפעמים זה מקל עליי, לפרוק מהלב...
אז שוב...תודה :)

משפחה שכזאת...

לפני שבועיים קיבלתי מייל ממישהי שעוקבת אחריי כבר זמן רב, עוד מהתקופה בה הכירו אותי ברחבי הרשת תחת כובע אחר...
היא סיפרה שהיא רוצה לעשות למשפחתה הפתעה ולהזמין להם משפחת ינשופים...היא נתנה לי קווים כלליים של הינשופים הרצויים (האמהות גדולות יותר, לבן ספר ביד ולבת בובת פליימוביל) והבנתי שיש לה כנראה כבר איזו תמונה דמיונית של איך תראה המשפחה הינשופית הזו...

אני מודה שבשלב הזה קצת נרתעתי...עד עכשיו יצרתי את הינשופים שלי על פי התמונה הדמיונית שהיתה בראשי ואם הם יצאו קצת אחרת ממה שחשבתי, מיד בניתי להם סיפור חדש ונתתי להם אופי שמתאים לאיך שהם נראים...
אבל פה הייתי צריכה לעבוד על פי תמונה דמיונית של מישהי אחרת, שאני לא מכירה וחששתי שלא אצליח ליצור את הינשופים כפי שהיא מדמיינת אותם ואם הספקתם להכיר אותי, אתם יודעים שאני מאוד ביקורתית כלפי עצמי ומוכרחה שהדברים יצאו כמו שצריך... אז חששתי, אבל יחד עם זאת הרגשתי שזה אתגר ושאם יהיו לי עוד פרטים, אולי אצליח...

אז ביקשתי ממנה לשמוע עוד קצת עליהם ולקבל תמונה...ואחרי שהנתונים היו אצלי ואחרי שסגרנו עניין, התחלתי לעבוד...קודם מחשבתית...ניסיתי לצייר בדמיון את הינשופים וכשגיבשתי אותם בראש שלי, התחלתי לעבוד ממש וליצור אותם...

נהניתי מכל רגע! קשה לי להסביר את מה שעובר עליי בתהליך של יצירת ינשוף חדש, מבחינתי זה לא משהו טכני בלבד, אני מרגישה שאני מכניסה חיים לתוך פיסות הלבד וככל שהינשוף הולך ומתגבש אני מרגישה שהבאתי לעולם יצור חדש...כזה שיש לו סיפור חיים ואישיות...ואם התוצאה מוצאת חן בעיני, אז אני בכלל מאושרת!

אחרי שסיימתי כל ינשוף, החזקתי אותו, ליטפתי, חייכתי ונתתי לעצמי קצת זמן לפני שהמשכתי לזה שאחריו...כאילו לסגור איזה מעגל עם עצמי, עם סיום הדמות...
כשכל המשפחה היתה מוכנה, עשיתי להם סדרת צילומים, כמובן!
אז הנה משפחת הינשופים שהגיעה כבר ליעדה ועל פי התגובות של המשפחה האנושית שקיבלה אותם, אני מבינה שעמדתי במשימה :)

וממשפחה אחת, לאחרת...

המשפחה שלי...ימים לא קלים עברו עלינו...אבא של מידד עבר ניתוח קוצב לב, מידד עצמו קיבל תפקיד חדש שדורש ממנו הרבה ויובל...יובל מתמודד עם הרבה לחץ...

הכיתה שלו היתה צריכה להכין טקס זכרון לרצח יצחק רבין, המחנכת שלו נתנה לו תפקיד אחד...לשיר את ה-שיר שמזוהה עם הרצח...אלא שהפעם בניגוד לשירה עם המקהלה בניצוח המורה למוסיקה, כשהם עומדים לצידי הבמה, יובל היה צריך לעמוד על הבמה, לשיר סולו בליווי 4 חברים מהכיתה שניגנו על גיטרה...ואם זה לא מספיק, המורה למוסיקה עברה ניתוח והחזרות התקיימו בלי עזרה שלה...מבחינת יובל זה היה אסון...הדמות הזו שתמיד נמצאת שם כשהוא צריך לשיר ובעצם נוסכת בו את הבטחון...לא היתה! בנוסף יובל חזר כל יום וסיפר שהם נשמעים לא טוב יחד, שאין סנכרון בין הנגנים אליו...ושהוא לא יודע מה לעשות...למרות שעבדתי איתו על השיר כדי לוודא שהוא שר אותו טוב ונכון, העובדה שלא היתה שם המורה למוסיקה ש"תעשה סדר" והמחנכת שכל הזמן אמרה שהם נשמעים נפלא למרות שבפועל זה לא היה כך... כל זה הכניס אותו ללחץ.

תוסיפו לזה גם סייעת לא עקבית שגורמת לשינויים כל הזמן...וקיבלתם ילד שהחרדות שלו בשיא  והאיפוס שלו ממנו והלאה...

ביום רביעי התייצבנו אבא ואני בביה"ס, בעיקר להיות עמודי התמיכה של יובל...
פגשנו את המורה למוסיקה שחזרה יום קודם לכן ללמד, פגשתי את מורת השילוב שלו...שתיהן היו לחוצות לא פחות מאיתנו...הן הבינו מה עובר על יובל.
המורה למוסיקה אמרה ששמעה את יובל שר והוא שר מקסים, אבל היא יודעת שעצם העובדה שלא היו להם חזרות משותפות עם הנגנים, זה לא טוב ליובל...בכל מקרה היא היתה שם בשבילו וזה הספיק.

הטקס היה מרגש, אבל שמעו את חוסר הסנכרון בין יובל לנגנים...הוא שר בסולם אחד והם באחר ובשורה התחתונה זה לא נשמע טוב...אח"כ הבנתי מיובל שכך היה גם בחזרות ושהמחנכת רק שיבחה אותם במקום לתקן...וקצת כעסתי על עצמי שלא התערבתי יותר, שלא הלכתי לשמוע אותם בחזרות, כי יכולתי לעזור...

בכל מקרה, עוד לפני תום הטקס יובל כבר התחיל לסמן לי בידיים וידעתי שהוא רוצה ללכת הביתה...זה לקח ממנו הרבה כוחות נפש ...
תמיד טקסים כאלו גובים ממנו מחיר נפשי, אבל אנחנו לא יכולים לאפשר לו לוותר...שירה היא הדבר החזק שלו, היא הדבר שמעצים אותו ואנחנו מוכרחים לתת לו את הדבר הזה שגורם לאחרים לפרגן לו, לתת לו תחושה שהוא הכי טוב...הוא צריך את הדבר הזה שנותן לו בטחון בעצמו. אם נאפשר לו לוותר, זה אומר לוותר עליו...

כשהסתיים הטקס, יכולתי לשמוע את אנחת הרווחה של המורות הקרובות אליו..."העיקר שזה מאחוריו" הן אמרו לי ואני שמחתי שיש מי שמבין אותו ואת מה שעובר עליו, חוץ ממני...

כל הענין הזה השפיע גם עליי נפשית, אני מאוד מזדהה עם יובל ולפעמים מרגישה שאני ממש נכנסת לנעליים שלו...מעבר להתמודדות שיש בנסיון לעזור לו ולהקל עליו, יש גם את ההתמודדות עם ההתפרקות שהוא חווה אחרי כל יום לחוץ וזה ממש לא קל ולפעמים אני מתפרקת בעצמי...
אז אני שמחה שיש לי את היצירה, שמהווה עבורי תרפיה לנפש...

ואחרי שחפרתי...אני הולכת לעבוד על תיק חדש שהוזמן ממני...
שתהיה לכולם שבת נעימה וחמימה...