אם אני רוצה לשבת ולאכול בשקט, אני יודעת שיובל לא צריך להיות איתי ליד השולחן... אצלינו ארוחה לא יכולה לעבור בשקט כי ליובל יש קושי לסתום את הפה...לא ברור לי איך מישהו יכול גם לאכול וגם לדבר באותו הזמן...זו כנראה יכולת משוכללת כזו של ילדים מיוחדים...
ארוחת הצהריים היום לא היתה שונה מכל ארוחת צהריים בחברתו ובעוד אני מנסה לאפס את המוח שלי לתפקוד רב תחומי (תסיימי את הבישול, תגישי לצלחות, תניחי על השולחן, תושיבי את גאיה ותוודאי שהיא מספיק קרובה לשולחן כדי שארוחת הצהריים תכנס לבטן ולא לכיסים במכנסיים, תשימי לב שמה שנשאר בסיר לא נשרף ותקשיבי לברברת הבלתי פוסקת ליד השולחן)...הצלחתי לקלוט בתוך כל הקשקשת גם דברים ששווה לתעד...
יובל פוצח בסדרת שאלות על סירנות, אלו מהמיתולוגיה היוונית ואחת השאלות היא האם אני יודעת מה קורה כששומעים את שירת הסירנות, אני שכאמור הייתי עסוקה בתפקוד רב תחומי, ממש לא הייתי פנויה לשאלות שלו ובחוסר סבלנות עניתי לו שאין לי מושג (בטח שיש לי מושג! אבל לא כשהמוח שלי כל כך עסוק!) מאחר ולא נתקלתי בסירנות מחוץ לדפי המיתולוגיה, אמרתי לו בעוקצנות שיודיע לי כשיראה אחת...התשובה שלו היתה: "ראיתי...על גג של מכונית משטרה!"...מה שנקרא, הביא לי את הפאנץ' ליין...
ארוחת הצהריים ממשיכה, הברברת גם, כשהמוח שלי כבר מצפצף ומאותת על עומס יתר וסכנת קריסה, אמרתי ליובל שיהיה בשקט כי הוא כמו קופסת רעש...התשובה לא איחרה לבוא: "מה, אני רדיו??" צחקתי ואמרתי לו שהיום הוא מלא הברקות...וכן...גם על זה היה לו מה להגיד..."עם מה אני עושה הברקות? עם מטאטא או מגב?"
בשלב הזה כבר לא עמדתי בפאנצ'ים שלו... שלום אסייג...זהירות, מאחוריך!
לא, לא שלי... מנדי, חברתו האמריקאית של אחי שכרה לראשונה בחייה, דירה...אל הדירה הזו על פי התכנונים, אמור להצטרף אחי מתישהו בעתיד הקרוב...(נו חבר'ה...מה קורה??)
אז כמובן שהרגשתי צורך להכין לה משהו למאורע...ומה מתאים יותר אם לא אחד משלטי הבית שלי? הפעם החלטתי לוותר על הענף וליצור אפשרות תליה קצת אחרת...הוספתי גם כרטיס ברכה... מנדי יקירתי, מאחלת לך הרבה מאוד רגעים קסומים בדירה החדשה! (מעניין איך גוגל יתרגם לה את זה...)
היום קיבלתי עדכון שהשלט הגיע אל ביתו החדש ואפילו אוהבים אותו...יותר מזה, אני לא צריכה...
ועוד דירה חדשה... חבר לעבודה של מידד נכנס בסופ"ש האחרון עם אשתו לדירה החדשה שקנו...נכון...הכנתי גם להם שלט...
ואם כבר שלטים... במסגרת רעיונות חדשים לחנות שלי...חשבתי להכין שלט על אותו רעיון אבל מלבד...(גם לכם קפצה הפרסומת של אסי כהן לראש?) אמ-מה, תכנונים לחוד ומציאות לחוד... הפליז שהיה בסיס לשלט, התכווץ קצת עם כל הרקמה והתפרים וכבר לא התאים לקרטון הבסיס שייעדתי לו (כן, יכולתי לחתוך, אבל תאמינו לי שלא קל לחתוך קרטון אפור ישר, כל שכן כשהוא בעל קצוות מעוגלים, אז ויתרתי) ובעוד אני מנסה לחשוב מה לעשות עם היצירה החדשה, החלטתי להפוך אותה לכרית...קטנה...בגלל שהיא קטנה אני עוד שוקלת האם להעלות אותה לחנות או לא...
כשקיבלתי הזמנה בפייסבוק מרותי צחורי, לקפוץ לבלוג שלה ולקבל פרס על בלוג מלא סטייל, הייתי בטוחה שהיא התבלבלה ושלחה לי את ההודעה בטעות... אבל אני מנומסת וכשמזמינים אותי, אני באה...אז קפצתי לבלוג שלה וגיליתי שרותי אכן בחרה בבלוג שלי כאחד משמונה בלוגים מלאי סטייל!
איזה כיף! רותי...את מקסימה!
במסגרת בחירת הבלוג, עליי "להעביר את זה הלאה" ולבחור 8 בלוגים נוספים מלאי סטייל שאני אוהבת ולספר 8 דברים עליי שאף אחד לא יודע!
שתי המשימות לא היו פשוטות! כמו קודמותיי, גם אני רציתי לקדם בלוגים ישראליים, אבל יש כל כך הרבה! איך בוחרים? ואיך לא מעירים את המפלצת ירוקת העין? (כי היא קיימת ולא משנה כמה תנסו לומר "אני לגמרי בסדר עם זה שהחברה הטובה שלי לא בחרה בבלוג שלי...הכלבה!")
אז דעו שאני אוהבת לא מעט בלוגים ויוצרות ואני בטוחה שבמסגרת הפרס הזה גם הם ייחשפו... ואלו הבלוגים שאני בחרתי:
למצוא דברים שלא יודעים עליי, היה ממש קשה! יש לי נטיה לברברת חושפנית וגם אחרי נבירה במעמקי המוח התקשיתי למצוא משהו שטרם חלקתי...אבל איכשהו הצלחתי למצוא בבוידעם של התאים האפורים משהו...בעיקר את הפרטים ההזויים יותר...אז הנה השמונה:
1. כנערה, הייתי מעריצה שרופה של להקת A-ha (ואתם בטח תוהים...אה??) היו לי פוסטרים, מחברות עם גזירי עיתון ותמונות ואפילו נהגתי לקנות באופן קבוע את המגזין Bravo (שהוא בכלל מגזין נוער בשפה הגרמנית, אבל לתמונות אין שפה וממש לא היה אכפת לי, העיקר שיכולתי להוציא משם את תמונות הלהקה...)
2. את נקיונות הבית הטובים והיסודיים ביותר שלי אני מבצעת תוך כדי שיחת טלפון (רצוי ארוכה וכזו שאני לא צריכה לדבר בה הרבה...רעש הרקע של האדם בצד השני עוזר לי יופי לריכוז בנקיון!)
3. כשהייתי נערה, נהגתי לדמיין שיש לי יכולת לעוף, היתה תקופה שאפילו ניסיתי את זה ותוך כדי ריצה הייתי פשוט מנתרת באויר בצעדי ענק בנסיון להשאר שם...אז אמנם הצלחתי לגמוע מרחקים ארוכים בזמן קצר, אבל לעוף...עם הזמן הבנתי שזה לא יקרה...לא בגלגול הזה בכל אופן!
4. אני לומדת נגינה על גיטרה...טוב, באופן רשמי יובל לומד, אבל אני מצטרפת לשיעורים, מקשיבה ואח"כ מתאמנת יחד איתו בבית...חייבת לציין שבינתיים אני מתמידה יותר ממנו...
5. אני טיפוס חרדתי ברמות קשות!
6. אני מאוד אוהבת לרקוד וכנערה רקדתי בלהקת ג'ז מקומית, כשהעמידו אותי בשורה האחרונה באחת ההופעות בגלל הגובה הבנתי שהגיע הזמן להחליף את זה במשהו מתאים יותר ועברתי לשחק כדורסל (חוץ מזה שהתחלתי להרגיש מסורבלת לריקוד עם האיברים הארוכים שלי...)
7. אני מכורה ל"האח הגדול".
8. ככל שעוברות השנים קשה לי יותר עם הפער שנוצר בין הגיל הכרונולוגי שלי לבין הגיל הרגשי...ואני תוהה באיזה שלב זה יתחיל להראות פתטי כשאתנדנד בנדנדה ליד גאיה או כשאנהל קרב האבקות עם יובל...
ולסיום, רק כי השיר הזה מדהים ומתנגן לי בראש כל היום ובגלל שהקליפ שלו מופלא...
כן, אני יודעת שהעיתוי לא משהו...הסופ"ש האחרון היה כואב, עצוב ומפויח...הלב חושב על אותם אנשים שקיפחו חייהם בדרך כל כך איומה והשאירו אחריהם אנשים כואבים, על ההר הירוק תמיד שהפך שחור ומת...ההר הזה שנפרש לפנינו כמו מסך ענק בכל פעם שנסענו לכיוון חיפה או תל אביב...ההר שטיילנו בו כל כך הרבה...הלב כואב והמוח מסרב לקלוט...
אבל... החיים ממשיכים, למרות הכל. ♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦
אחרי כמה חודשי "הריון" היה נדמה שהתינוקת הזו לא רוצה לצאת...אבל בסוף זה קרה! Buligaia הגיחה הבוקר לאויר העולם...
הבוקר עלו הינשופים שלי, זה אחר זה אל ביתם החדש...חנות האטסי שלי Buligaia (ולמי שתוהה מה עומד מאחורי השם..זה לא כל כך קשה...בולי הוא שם החיבה של יובל וגאיה...היא הנסיכה הקטנה שלנו :-))
אני מאוד מתרגשת וגם חוששת...אבל ידעתי שזה צעד שרציתי לעשות...אם יהיה מוצלח או לא, רק ימים יגידו... בינתיים אתם מוזמנים להכנס ולהציץ ולהפיץ את השמועה...
