משחקים בכאילו...

כשגאיה היתה כבת שנה, נסענו למכון להתפתחות הילד לביקורת.
היא נולדה עם טורטיקוליס ועם הזמן ראינו איחור קל בהתפתחות (לעומת אחיה ש"טס" ברצף ההתפתחותי, אבל "נפל" ברצף האוטיסטי)...אז נסענו לביקורת, לראות שהכל דופק כמו שצריך (ואני בכלל לא פולניה ומאמינה שלכל אחד קצב ההתקדמות שלו, אבל בכל זאת...ילד מיוחד אחד עושה קצת דאגות לגבי המשך השושלת).
הרופאה החביבה עד מאוד התרשמה מכישוריה החברתיים של הנסיכה, אבל כשהיא העמידה מולה בובה בגודל ילד, הושיטה לה כפית וביקשה מהגברת הצעירה להאכיל את הבובה, הוד נסיכותה לא הבינה מה רוצים מהחיים שלה...(האמת, גם אני לא הייתי מתקרבת לבובה הזו, היא נראתה כמו צ'אקי, בובת הפלצת מסדרת סרטי האימה!).

בסופו של דבר הנסיכה עברה את הביקורת ויצאנו משם עם כמה הוראות הפעלה... 
אני, פולניה או לא, הרגשתי רגשות אשם שהנה לא השקעתי מספיק באימונים והילדה לא יודעת איך מאכילים בובה, כל הדרך הביתה חשבתי על שלל משחקי הדמיון שארכוש לה (בנוסף לאלו שעברו אליה בירושה מאחיה יורש העצר)...דמיינתי את כל הסטים הקטנים והמתוקים למטבח שאקנה לה, את הבובה הכמעט אנושית שאוסיף לחבילה רק כדי שיהיה לה על מה להתאמן באיך מאכילים מישהו אחר (ואני אומרת...קודם שתלמד להאכיל את עצמה בלי לתקוע מזלג בלחי!)

בכל מקרה, הזמן עבר, חזיונות השווא על קניית ציוד סימולציה התחלפו בדברים קצת יותר חשובים (ע"ע ילד מיוחד) והנסיכה נאלצה להסתפק באימונים על בובת פו הדב - כן, גם היא ירושה מאחיה...הילדה ממש מסכנה, שמישהו יקרא ליצחק קדמן!

יום אחד, ממש לא מזמן אגב, בעודי יושבת בחדר העבודה, קלטתי בחצי אוזן את הגברת מקשקשת לעצמה, הצצתי לרגע וראיתי אותה יושבת בחדרה על הרצפה, מחזיקה מסננת חול מערכת הים שאני מחזיקה באמבטיה, בידה השניה צבע פסטל (הילדה ציירת מחוננת, כל היום מסתובבת עם צבעים בידיים ועושה לי רה-דקורציה לקירות הבית) ומאכילה בעזרתם את בובת דורה שקיבלה מתנה ליום הולדת שנה...עיני העלו דמעות! הילדה מאכילה בובה! משימתי הושלמה (ואני מודה שאפילו לא עבדתי איתה על זה...כבר אמרתי שצריך לקרוא ליצחק קדמן?)
מה שבאמת ריגש אותי היתה העובדה שהיא לא נזקקה לסטים "אמיתיים" של כלי מטבח, היא פשוט נעזרה בדמיון המופלא שלה, במסננת כצלחת ובצבע ככפית...באותו רגע גמלה בי ההחלטה! לא צריך לקנות משחקים שמדמים את האביזרים האמיתיים...גם לא צריך למהר לשלוף את כפות העץ הישנות שסבתא הורישה לנו על ערש דווי...פשוט לתת לה את המרחב שלה ולאפשר לדמיון שלה לקחת אותה לאן שתרצה!

אמ-מה, אני ממש לא עקבית...כי ברגע שראיתי את ההגרלה הסופר-דופר עלי-הופר קפוץ! (הורים לילדים מעל גיל 4, מוזמנים להציץ בספרי פו הדב) של עפרה, הלא היא תוצרת בית...כל ההחלטות וההכרזות שלי התמוססו (או לפחות הלכו להתחבא מאחורי הדלת עד שתסתיים ההגרלה).
עפרה שמייצרת מטבחי עץ מ-ד-ה-י-מ-י-ם! לילדים (וגם פינות משחק) תחת שם המותג Petit, חוגגת מכירת 100 מטבחי עץ ומעבר להנחה בסך 100 ש"ח שהיא נותנת על קניית מטבח, היא גם עורכת הגרלה בין קוראי הבלוג, סבתם, אחותם ושכנתם, על מטבח עץ שכזה!!
ואני רוצה אותו! לגמרי! בשביל הנסיכה כמובן...טוב, אולי גם קצת בשבילי...תודו שזה נראה מפתה לשחק במטבח כזה!

והנה הנסיכה שלי ברגע של משחק דמיון א-לה "הבית של יעל"

גלי חוגגת עם סוכריה בלוגית!

גלי, הידועה בכינויה gallish חוגגת יום הולדת לעצמה ולבלוג שלה (בהפרש של כמה וכמה שנים...) ומצ'פרת את קוראיה בשתי מתנות...

אחת היא הקיט הנפלא המופיע בתמונה...

והשניה, תוצר מעשה ידיה (הסופר מוכשרות!)

מה צריך לעשות? להיות מנוי לבלוג שלה, להשאיר תגובה בפוסט ולהפיץ את השמועה בכל מקום אפשרי...

ההגרלה תיערך ביום הולדתה 18.11 (אל תשכחו לאחל גם איזה מזל טוב על הדרך)...

scrapaholic magazine 5th issue is out!

The Hebrew version will be followed by an English one

אני לגמרי לא עקבית עם העניין הזה של האנגלית, אבל אני תמיד תוהה כמה מעניין את הקוראים הזרים שלי, לקרוא דברים שאינם קשורים ביצירה (בהנחה שהם כאן מהסיבה הזו, חוץ ממנדי כמובן)...
אז הפעם, אני מעלה סדנא שהופיעה בגיליון האחרון שיצא ממש היום, אחרי שלי יצאה הנשמה ומסיבה זו אני מעלה גם תרגום באנגלית...

הגיליון הפעם עסק בנושא מתוק, למרות שהסדנא המצולמת אינה תלוית נושא בהכרח, החלטתי כן ליצור משהו שיתאים לנושא ואחרי פשפוש באיזורים האפורים והפחות שימושיים של המוח שלי, מצאתי את הרעיון...שבעיני לא יכול להיות מתוק יותר ממנו (חוץ מממתקים) מעין אלבום/ספרון שיכיל את הפנינים המתוקות של גאיה.

לבכור יש ספרון כזה (אם כי לא מעוצב ברוח הסקראפ) ובו כתובות כל אמרות השפר והפנינים שלו, זו מזכרת נפלאה בעיני...

מאחר והנושא הוא מתוק, בחרתי ליצור ספרון בצורת סוכריה עגולה.

I'm totally inconsistent with that translation thing, I sometimes wonder if my foreign readers are interested in what I have to say when it's not about arts and crafts (essuming that they're here for that reason, except for Mandy of course).

The subject of the current Scrapaholic issue was sweet and although our tutorial does'nt necessarily have to be on the issue subject, I've decided to create something sweet and searched my less functioning areas of the brain to find the sweetest idea (except for candies) and that is a mini book/album with my little girl's sweet language pearls (you know, all those cute phrases and words). My eldest have one (but not a scrapy one) and I think it is a lovely souvenir.

Since the subjest is sweet, I created the mini book in the shape of a candy.

החומרים:

שני עיגולים עשוים קרטון עבה (קרטון ביצוע, קרטון אפור, קרטון מאריזות דגנים וכו’) בקוטר של דיסק

ארבעה עיגולי בריסטול עבה (בריסטול יצירה או קארדסטוק מדוגם) בקוטר של דיסק

מספר עיגולי בריסטול עבה/קארדסטוק בהתאם למספר הדפים שרוצים ליצור בספרון.

עיגולי בריסטול עבה/קארדסטוק צבעוניים, בקטרים שונים.

סרט

נייר צלופן או ניילון לעיטוף ספרים

The materials:

-2 cardboard circles, the size of a CD (I use thick gray cardboard, the same cardboard that chipboards are made of. here we have it in big sheets and I just cut them).

- 4 circles of solid cardstock in different colours, the size of a CD.

- Some cardstocks for the mini book pages (depend on how many pages you want) the size of a CD.

- Some patterned cardstocks in different sizes (I used circles as well).

- A ribbon

- Cellophane or clear Nylon (we use it to wrap books for school)

צובעים את שולי כריכת הספרון בצבע רצוי, בדיו או צבע אקרילי. חותכים בריסטול יצירה צבעוני, לעיגולים בכמה קטרים כאשר העיגול הגדול ביותר הוא בקוטר של דיסק ומתאים בגודלו לקרטון המשמש לכריכה. את העיגולים הגדולים ביותר חתכתי ידנית ואת הקטנים יותר בעזרת מיכשור (קאטלבאג ושבלונת קולוזל).

Paint the cardboard edges with ink or acrylic paint. cut coloured circles from the solid cardstock. The bigger circle should be the size of a CD, the others are smaller. That will be our cover. The largest circles cut by hand and the smaller using Cuttlebug and koluzzle.

בתום הדבקת העיגולים, הוספתי עיגול נוסף קטן יותר, עליו הדפסתי כיתוב “הפנינים המתוקות של גאיה”.על החלק הפנימי של הכריכה הדבקתי עיגול בריסטול נוסף.
כעת נעטוף את הכריכה לסוכריה.
נפרוש את יריעת הניילון/צלופן ונניח במרכזה את הכריכה הקדמית של הספרון כאשר חלקה המעוצב פונה כלפי מטה. נקפל את חלקו העליון של הצלופן. במידה ויש כיתוב כדאי לשים לב שמניחים את הכריכה בצורה נכונה.
על מנת לוודא שהניילון/צלופן לא יזוז, כדאי להדביק אותו אל החלק הפנימי של הכריכה בעזרת נקודות דבק שקוף. נקפל גם את חלקו התחתון של הניילון/צלופן ליצירת מעטפת ונחזק בדבק.

After adhering the circles to the cardboard, I added a white smaller circle to the middle and printed on it: Gaia's sweet pearls.
Now we'll wrap our cover into a candy shape.
Take your Cellophane or clear Nylon and open the sheet. place your front book cover in the middle, face down. fold the upper side of the Cellophane or clear Nylon. make sure your printing on the other side is aligned.
In order to make sure your Cellophane/clear Nylon won't move, you should adhere it to the inner side of the cover with glue dots. fold the lower side of the cellophane and tape it.

נהפוך את הכריכה העטופה ונכווץ את הנילון/צלופן מצדדיה, כך שתווצר מאגדת. ניתן לחזק בנייר דבק.

Turn the cover over and squeeze the Chellophane on the sides to wrap it. you can secure with tape.

נחתוך את הסרט שלנו לשתי חתיכות שוות. נניח את אחת מחתיכות הסרט מתחת לכיווץ שיצרנו בצד הכריכה וניצור קשר לולאה. נחזור על הפעולה גם בצד השני וניצור סוכריה.

Cut your ribbon in half, place it under the Chellophane and tie it making a bow , repeate on the other side to creat your candy.

נכין את דפי הספרון. אני בחרתי להשאר עם המוטיב העגול ויצרתי דפים שבסיסם הוא בריסטול יצירה צבעוני, עליו הדבקתי עיגולים קטנים יותר של קארדסטוק מדוגם ומעליהם עיגולי בריסטול יצירה נוספים כמקום לכיתובים.

Now it's time to create the pages. I decided to stick with the circular motif, but you can design your pages any way and shape you want.

I used mostly cardstock and felt.

Hope you enjoyed my tutorial.

איזה בוקר של כיף, איזה כיף שהיה לי הבוקר!

זה אולי השיר ששר הפורץ טרם נלכד...אבל אם תשאלו אותי, אני אשיר...איזה בוקר של אקשן, איזה אקשן היה לי הבוקר!
אז כן, היה לי הבוקר מפגש עם פורץ....ואני לא מדברת על פורץ מנעולים שמוזעק להציל אישה מבולבלת ששכחה את המפתחות במקום אחר...אלא פורץ אמיתי! (אם כי לפי הכינוי שלו - במבה, זה נשמע פורץ דרדע'לה, אבל בגלל שאני לא מתעסקת יותר עם מרפי, מבחינתי זה היה פורץ של ממש, גדול ומפחיד!)

הסיפור התחיל הבוקר, חברה יקרה באה לבקר...אנחנו מקשקשות לנו ותוך כדי, אני שומעת רעשים של דפיקות...אני רגילה לרעשי דפיקות מכל מיני שכנים לא ממש מתחשבים, כך שבאופן אוטומטי שאלתי בקול, שאלה רטורית שלרוב מהדהדת במוחי "מי זה מפרק פה משהו?"
כמה דקות אח"כ נקישה בדלת, השכנה ממול מלחששת שמסתובב טיפוס חשוד ליד המחסנים הממוקמים מתחת לבניין ושבעלה כבר הזמין משטרה ושהיא חושבת שפרצו לנו למחסן (עכשיו נופל הכרטיס SIM, אלו היו הרעשים)...אני מנסה להבין ממנה עוד כמה פרטים, אבל לפי התיאור שלה, לא מדובר במחסן שלנו...לא ממש הצלחתי להבין ממנה מה ומי, לקחתי את גאיה, גררתי את החברה וירדתי למטה...

ראיתי בכניסה למחסנים המון בקבוקי פלסטיק ופחיות פזורים ומיד ידעתי...זה שלנו! (הבעל מצא לו תחביב לאסוף בקבוקים לביה"ס, הכיתות זוכות בפרסים או משהו כזה על איסוף...ועד שהוא מעביר את זה לביה"ס, "האוצר" הזה שוכב לנו במחסן בשקיות).
הספקתי עוד לראות את השוטר עם הפורץ בפתח יחידת המחסנים לפני שאזקו אותו והכניסו אותו לניידת (בחיי, היו יעילים הפעם והגיעו בצ'יק) , לשניה הרגשתי קצת כמו יעל פוליאקוב באחת הפרסומות היותר דרמטיות ל-יס.
התקרבתי אל המחסן, הדלת היתה נעולה, הרשת הממוקמת מעל הדלת היתה קרועה...הצפלון טיפס על הקיר כמו עכביש ונכנס דרך הרשת, כמו ג'וק!

ואז התחילו השאלות של השוטרים, מה היה לנו במחסן ואיך זה נראה וכמה ומדוע...וכוס קפה לשוטר והחברה שנזנחה להפעיל את גאיה והבן של השכנה בזמן שאנחנו נתנו עדות...ואח"כ זיהוי פלילי שהגיעו ומילאו את דלת המחסן באבקה שחורה (הצעה שלי, עבודות שירות לפורץ...לתקן את הרשת ולצבוע את המחסן מחדש!)
ואח"כ טלפון ממחלקת החקירות להגיע לתחנה כי הם רוצים לגבות עוד עדות (ואני בכלל לא ראיתי כלום! ובסוף הוא לא יצא עם שום שלל...רק חיכה להתפס ולחזור למעצר) ולא לשכוח להוציא מהזבל את השקיות המקוריות של הבקבוקים כי השוטר רוצה לבדוק אותן בכל זאת...ו...ו...ו...אוףףףף! איזה לחץ!
אבל הכי מלחיץ זו התחושה של חוסר הבטחון במקום שאמור להרגיש בטוח...

אז אין ספק, היה לי בוקר של "כיף"...