מזל טוב לנו!

מחרתיים (26.10) נחגוג 14 שנות נישואים...זה נראה לי כמו נצח! אולי בגלל העובדה שלפני הנישואים היינו חברים במשך 7 שנים וגם את זה התחלנו בגיל צעיר (הייתי בת 14-15)...חישוב פשוט מראה שאנחנו יותר זמן יחד מאשר לחוד...ת'אמת, אני בכלל לא זוכרת איך זה להיות בלעדיו...

היינו שכנים מאז שנולדנו, בניין מגורים אחד, כניסות נפרדות...ידעתי מי הוא ולהיפך, ההורים הכירו זה את זה כשכנים, אבל לא היה בינינו קשר עד לחופשת הקיץ בשנת 1988...כשיצאנו באחד הערבים ל"שכונה" אני וחברתי, הוא וחבריו. כך ישבנו חבורה אחת של צעירים, ערב ערב, מעבירים את לילות הקיץ בצחוק, דיבורים ושירה (אחד החבר'ה היה אחראי על הגיטרה)... באופן טבעי, נוצר קשר ובגלל שהיינו שכנים התחלנו להגיע יחד לאותם "מפגשי שכונה".

לאט לאט הקשר התחזק, מצאנו את עצמינו משוחחים שיחות נפש ארוכות ומאחר והיתה לי ילדות לא קלה, הרגשתי שיש לי מישהו להאחז בו, לשתף אותו בדברים הקשים ולהתנחם באוזן הקשבת שסיפק לי. לאורך זמן ראיתי בו מעין אח גדול ולא קלטתי שהבן אדם אוהב אותי ולא בתור אחות קטנה. עד שהוא אמר לי את זה...ואז הבנתי שגם אני בעצם אוהבת אותו מעבר לידיד טוב או "אח גדול".

בתמונה הזו, אני בת 16 וקצת, הוא כבן 19 (כל הפולניות שמצקצקות עכשיו בלשון...אתן יכולות להרגע, לא עישנתי אז, אני לא מעשנת היום וככל הנראה לא אעשן, אלא אם כן הבת שלי תעשה לי את המוות כשתגיע לגיל העשרה ולא יהיה משהו אחר בסביבה כדי להרגיע את עצביי...הסיגריה בתמונה היא רק בשביל ה"פוזה")

בכל אופן, לא אספר לכם את כל סיפור חיינו המשותפים, זה יקח שעות אם לא ימים! אבל אחרי שבע שנים מאז אותו קיץ 88 (ואחרי שאמא שלו הציבה לו אולטימטום...או שאתה מתחתן איתה או שאתה משחרר אותה לחיות את חייה) עמדנו תחת החופה.
בשלב החיפוש אחר שמלת כלה הסתובבתי מלווה בפמליה משפחתית שכללה את אמי, דודתי ובתה, כאילו החתונה הזו היא של כולנו...בראיה לאחור, לא הייתי חוזרת על זה...דודתי שראתה את השמלה שרציתי (שמלה פשוטה "נוזלת" בגוון קרם, עם שרוולים ארוכים צמודים וקצת תחרה) הצהירה מייד שזו לא שמלת כלה ושאחפש משהו "מפואר" יותר.
אני, חסרת עמוד שדרה (וגם די צעירה, כולה בת 22...בקושי מבינה מהחיים שלה) הקשבתי לה...לא שאני מתחרטת על השמלה שבחרתי בסופו של דבר, אבל היא לא היתה "אני"...מבחינתי היא היתה מפוארת מדי...

זו אני, בסטודיו של התופרת, באחת המדידות האחרונות של השמלה, הפעם מלווה רק באמא שלא ניחנה בכישורי צילום ובמזל לא חתכה לי את הראש...

ואיך אפשר בלי תמונה מייצגת מהיום הגדול? הצלם (שמאוד עצבן אותי עם כל הוראות הבימוי שלו "תעמדי ככה, תרימי יד, תשעני על הברזיה ותעשי קולות של כיף") לקח אותנו לטיילת לואי בחיפה...
חדי העין יבחינו שהנעליים שלי בגוון קרם ולא לבן, נסעתי ליפו כדי לקנות אותן, בחנות שמתמחה בנעליים במידות גדולות, לכל אלו שנולדו עם סנפירים במקום כפות רגליים (מידה 43, תודה ששאלתם)...המוכר היה בהלם כשביקשתי נעל לבנה עם קצת עקב, הוא אמר שאם אני גבוהה, יש לי פטור מנעלי עקב ושנעלי-פלצת לא מייצרים בצבע לבן...
אז התפשרתי...זה היה או זה או נעלי ספורט...של גברים!
איכשהו עם השנים אני מגלה שבמקום להתכווץ כמנהג הקשישים, כפות הרגליים שלי מתארכות והיום אני נועלת מידה 44...של גברים!

את התמונה הזו אני פשוט אוהבת , נקייה ופשוטה כמוני...
שמתם לב שאין לי מגדלים על הראש או צבעי מלחמה על הפנים? כמי ששונאת רעש והמולה ויתרתי על כל הטקס בסלון הכלות והתלבשתי בבית דודתי, כן...ההיא מהשמלה.
שכרתי מאפרת שהגיעה הביתה, את התסרוקת (אם אפשר לקרוא לבייביליס תסרוקת) עשיתי במספרה הקבועה שלי, זו שאני מבקרת בה כשאני מחליטה שנמאס לי לגזור לעצמי את השיער ואת הזר הזמנתי במשתלה מקומית "בדיוק כמו בג'ורנל".

זה הרכב בו נסענו ביום החתונה, הנהג - בן הדוד של הבעל, הרכב - של הדודה של הבעל...

כשהצטלמנו בטיילת לואי הסתובבה שם קבוצת תיירים מנורבגיה...הם מאוד התלהבו מזה שראו חתן וכלה וביקשו להצטלם איתנו (מה שאומר שאי שם בנורבגיה מסתובבת תמונת חתונה שלנו), אבל זה לא הסביר את הצחוקים שלהם כשנכנסנו לרכב...
בירור קצר עם מדריך הטיולים שלהם הבהיר שהם משועשעים מהעובדה ששני גבוהים כמונו (הבעל כמעט שני מטר, אני כמעט 1.80) מצליחים להדחס עם השמלה והכל לתוך הדייהטסו הקטנה...פייר, גם אני הייתי צוחקת!

אז התחתנו, לחופה צעדנו לצלילי דיויד ברוזה ו"מתחת לשמיים", שבזמנו נשמע לי הכי רומנטי שיש, אבל קריאת המילים עכשיו מבהירה לי שזה שיר שמתאים לירח הדבש עצמו, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...

גם לכניסה לאולם היינו צריכים לבחור שיר ואני רציתי את "ברית עולם" של מתי כספי, אלא שהתקליטן שביום החתונה היה כנראה על איזה חומר לא כל כך חוקי אם אשפוט לפי ההיפריות שלו, אמר שצריך שיר קצבי שיעורר את הקהל לקום על רגליו לכבודינו (בדיוק מה שאדם עם חרדת קהל צריך! כאילו שסתם להיות כלה לא מספיק לצורך העניין!) וכך מצאנו את עצמינו צועדים לאולם לצלילי הנעימה מהסרט "השוטר מבברלי הילס"...

הצעד הבא היה כמובן לגור יחד...מה שלא עשינו קודם לכן, כי בשביל מה לבזבז כסף על שכירות אם יכולתי להגיע אליו בגלישת אומגה מחלון החדר שלי?
וכשהרגשנו שאנחנו כבר מסודרים עם דירה משלנו ורכב, הגיע הזמן לצעד נוסף...כלב!
אז צירפנו אל משפחתינו את הדובון הלבן שלנו, פאן, שליווה אותנו יותר מעשר שנים (אלוהים, כמה אני מתגעגעת אליו)...

שלוש שנים אח"כ הצטרף אלינו הבכור...שתפקד כמלך הבלתי מעורער של הבית...

עד שהצטרפה אחותו הנסיכה...לפני שנה ושבעה חודשים...

אז זהו, 14 שנה אחרי (21 בכולל)...אנחנו עדיין פה...יחד :-)
יום נישואים שמח בעלי היקר!


(לא, לא הצטלמתי עם מחבל, הוא פשוט החליט לבדוק את כוח הסבל שלי לפרווה הזו שצימח על פניו, היא כבר לא שם!)

"New issue for "Scrapaholic

The Hebrew version will be followed by the English version.

גליון מספר 4 של "סקראפהוליק" יצא לאור...אני לא מאמינה שארבעה גליונות כבר מאחורינו!

אני לא יודעת עד כמה אתם מבינים או יודעים מה כרוך בהוצאת מגזין לאור (על אף שזה מגזין אינטרנטי) אבל זו עבודה קשה ודורשת ובמקרה שלנו גם התנדבותית...זה לא מובן מאליו שהגענו לארבעה גליונות!

הגליון הרביעי של סקראפהוליק עוסק בטבע ומיחזור...
באתגר החודש לא הוגבלנו לדף אלבום או דרישה לתמונות ולכן יכולתי ליצור את הקנווס הזה, שמתאר סצינת טבע תוך שימוש בחומרים ממוחזרים. אני אוהבת לעבור עם חומרים ממוחזרים, לקחת משהו ששימש פעם למטרה אחת ולהפוך אותו למשהו אחר לגמרי.
תחילה צבעתי את הקנווס בצבע אקרילי בגוון חול, לאחר הייבוש הדבקתי דשא עשוי מקרטון גלי שקרעתי ועליו עברתי ברפרוף עם מכחול טבול בצבע אקריל ירוק.
ליצירת העלים של העץ, חתכתי ניילון בועות (פצפצים) לעיגול, צבעתי אותו בצבע אקריל ירוק עם נגיעות כתומות והחתמתי איתו את הקנווס. עליו הדבקתי את גזע העץ וענפיו, אותם יצרתי מענפים אמיתיים. כמה כפתורים אדומים הפכו לתפוחים על העץ. את פסי התכלת המהווים שמיים, קרעתי מנייר טישו דק שעטף מתנה שקיבלתי פעם. מעל, הדבקתי עננים, עשויים מעין ספוג מוקצף שהיה קודם לכן רפידה בנעל חדשה שרכשתי לבני, על העננים עברתי עם טוש שחור כדי להדגיש אותם. שאריות נייר מדוגם הפכו לפרחים בעזרת מחורר בצורת פרח.
חותמת ציפורים שנצבעה בצבעי מים והודבקה, השלימה לי את התמונה כך שתתאים גם לכיתוב שבחרתי להוסיף,
“Life without love is like a tree without blossoms or fruits” אותו הדפסתי על שאריות בריסטול לבן ולכלכתי את קצוותיו בדיו דיסטרס חום.
אני מאוד אוהבת את התוצאה.

The 4th issue of "Scrapaholic" is here!
I can't believe that four issues are behind us! I don't know how much you understand or know about publishing a magazine (even though it's an on-line magazine) but it's hard and demanding work and in our case it's Voluntary as well... It's not obvious we got four issues out!

The fourth issue Is about nature and recycling ... since we could create what ever we want on this month challenge , I've decided not to create an album layout, but to create a canvas, depicting nature scene using recycled materials. I love to work with recycled materials, taking something that was once ment for one purpose and turn it into something else entirely.

First I painted the canvas with sand color acrylic paint, after it was dry ,I torn some ribbed cardboard for my grass and painted it lightly with green acrylic paint. To create the leaves of the tree, I used some bubbled nylon, painted with green and some touches of orange acrylic paint and stamped it on the canvas.
The tree stem and branches are made of real tree branches. Some red buttons were added to create apples on the tree.
I ripped stripes of thin tissue paper for my blue sky, the tissue paper was once a gift wrapping.
Above, I added clouds, made of a sponge foam that was previously some kind of a pad inside my son's new shoes. Scraps of paper have become flowers with the help of a flower punch. Stamped birds painted with watercolors completed the image to fit my chosen quote "Life without love is like a tree without blossoms or fruits" which I printed on white cardstock. I love the result.

לפינת "ברגע האחרון" בה אנו יוצרות כרטיסים מהירים וקלים להכנה, הכנתי שני כרטיסים.
האמת שהכנתי שלושה ודווקא אהבתי את הרעיון של השלישי (יצרתי פרחי קאלה ממגבון לח איתו ניקיתי את שאריות צבע הספריי) אבל התוצאה הסופית לא יצאה משהו, אז העדפתי להחביא את זה הזוועה.

בסיס הכרטיס הירוק הוא למעשה המעטפת החיצונית של בלוק ציור ישן. אהבתי את העובדה שלדף עצמו יש טקסטורה. את החלקים המודפסים עליו הסתרתי בעזרת שכבה שניה שעשויה משאריות תיקיה חומה ששימשה את בני בבית הספר. אהבתי את הגוון הטבעי שנעשה לאחרונה מאוד פופולרי. על הקרטון החום הנחתי כוכבים עשויים מפל שהכנתי וחתכתי ידנית ושימשו לי מסיכה. התזתי צבע ספריי של טים הולץ בגוון ירוק, שרטטתי מסגרת בעט שחור ואח”כ הוספתי קוים בעט ג’ל לבן. בין השכבה הירוקה לחומה הוספתי חתיכת נייר ממחברת חשבון ישנה, אותה הצמדתי בעזרת סיכות שדכן. הכיתוב נעשה ביד חופשית עם עט שחור. כרטיס זריז מחומרים שהיו לי בבית.

For our "At the last minute" article in which we create quick and easy cards, I made two cards. Actually I made three and I realy liked the third card idea (I made Kala flowers from the baby wipes I used cleaning the spray paint out of my hands) but the final result wasn't good , so I preferred to hide this atrocity.

In the card below, the green base of the card is actually the outer cardstock of an old sketch pad. I loved the fact that the cardstock itself has texture. I hide the printed parts of it by a second layer made of brown folder leftovers, the kind kids use at school. The natural color is so popular recently. On the brown cardboard I placed stars as a mask I Sprayed green Adirondack color wash by Tim Holtz and then outlined a frame with black ink pen and some lines with white gel pen. I stapled a little piece from a math notebook, added some freehand caption and that's it! Quick and easy!

בכרטיס הבא בניתי כמה שכבות. בסיס הכרטיס הוא בריסטול בגוון טבעי שנשאר לי מחבילת נייר ושימש ככל הנראה כגב החבילה. עליו הדבקתי חתיכת בריסטול יצירה ורוד שנשאר לי כשארית. על הבריסטול הורוד הדבקתי חתיכה מדף תשבץ שמצאתי באחד העיתונים, גזרתי אותו וחוררתי בפאנץ’ צורה. על דף התשבץ הדבקתי חתיכת קרטון גלי שגזרתי מאריזת קרטון. חתיכת רשת חלונות היוותה שכבה נוספת ומלמעלה הדבקתי שארית בריסטול פלסטי בעל טקסטורה (בו השתמשתי ליצירת יומן הקיץ בגליון מספר 2). את החתמת הלבבות יצרתי בעזרת תבנית פלסטיק בתוכה היו שוקולדים. חתכתי את התבנית כך שהלבבות יהיו בולטים, מרחתי עליהם צבע אקרילי והחתמתי על הדף. לכלכתי בקצת דיו מסביב לדף הבסיס, הוספתי כיתוב ביד חופשית עם עט שחור וזהו. הכרטיס מוכן.

I made this card with a few layers. The base of the card is a natural colored cardstock, that once was probably the backing of a paper stack. on the pink cardstock I added a piece of a crossword puzzle I found on an old newspaper, I punched it with Fiskars border punch. Next layers are a ribbed cardboard and a Piece of mesh we put on our windows to prevent Mosquitoes. On top of it I added some kind of a plastic cardstock with textured (which I used to create the summer journal on issue 2).
The Hearts were created using a plastic hearts shaped container (That contained some chocolate). I cut the pattern of hearts from the container so that the hearts will stick out, I painted some acrilyc paint on it and stamped the cardstock. The Card is ready.

רגע לפני סיום, רציתי לספר על מעטפה מיוחדת שקיבלתי היום בדואר...
ידעתי שזו מעטפה של יוצרת, כי הייחודיות שלה לא השאירה מקום לספק...התחלתי להפעיל את גלגלי המוח בנסיון לחשוב מי מחברותיי היוצרות שלחה לי משהו...על המעטפה לא היה כתוב שם השולח וכך בעוד אני מנסה להבין ממי המעטפה, אני פותחת אותה ואז צצה לה עוד מעטפה...הסקרנות כמעט הרגה את החתול (טוב, זה היה הרכב של השכנים שכמעט הפך אותו לסמרטוט)...פתחתי גם את המעטפה הזו ובתוכה מצאתי את ה-ZINE של חגית!
מי שקרא בבלוג שלה את הפוסט האחרון, יודע שהיא יצרה את ה-ZINE הראשון שלה וכולו מלא צבע וייחודיות.
חגית, שניחנה בלב ענק (זה כנראה בא קומפלט עם החיוך הזה שיש לה תמיד על הפנים)...שלחה לי עותק של ה-ZINE שלה (ויחד איתי יקבלו אותו כל קוראי הבלוג שלה שביקשו אותו)...
חגית היא יוצרת ברוכת כשרונות וסגנון ובעלת אחד הבלוגים המעניינים ביותר...
למי שעוד לא מכיר את חגית (ואני תוהה אם יש עוד מישהו כזה), אני ממליצה בחום לקפוץ לבקר אצלה בבלוג...

Just before the end, I wanted to tell you about the special mail envelope I received today ... I knew it was an envelope sent by a creative person, It was so unique there was no doubt about it... My brain start rolling it's wheels trying to think which of my creative friends sent me something... there wasn't a sender name on the envelope and while I'm trying to figure out who the envelope is from, I opened it and found another envelope. The curiosity almost kiled the cat! (well, not realy...it was my neighbours car that almost made a rag out of it) ...

I opened the envelope and inside I found Hagit's ZINE! Anyone who read the last post on her blog, knows that she has created her first-ZINE and it's all full of color and uniqueness. Hagit, who have a huge heart (it probably comes in one package with that smile she always have on his face) ... sent me a copy of her ZINE (and all of her blog readers who requested it) ... Hagit is an artist with many talents and styles and has one of the most interesting blogs ... Those of you who are not familiar with Hagit (I wonder if there's someone like that), I highly recommend you to stop by her blog ...