יוסף, אני ועיר הקודש...

ביום ראשון בבוקר יצאנו לגן, גאיה, אנוכי ויוסף...
יוסף הוא לא החבר הדמיוני שלי וגם לא הכלב החדש שלנו (כי כזה עוד אין...וגם כשיהיה אני בספק אם נקרא לו יוסף)...
אני מדברת על יוסף מהספר של סימס טבק "המעיל המופלא של יוסף" (ומי שלא יודע על מה אני מדברת, כנראה לא שולח את ילדו לגן שבו פועל פרויקט ספריית פיג'מה)...
יוסף שלנו עשה את דרכו לגן בתא המטען של הרכב (לא לדאוג, השארתי פתח אוורור) ולמה במטען תשאלו? כי קצת קשה לדחוס גליון פוליגל ענק ככה סתם לתוך האוטו...

לא מזמן (אבל ממש לא מזמן, בערך לפני שבוע) פנתה אליי הגננת החביבה של גאיה ושאלה אם אוכל להכין לה פאזל גדול של יוסף, בשביל המחשה לסיפור (תזכורת לעצמי - באסיפות הורים כדאי שאציג את עצמי כטייסת חלל או נהגת מרוצים ולא כיוצרת), כמובן שאמרתי כן (הבעל טוען שהוא היחיד ששומע ממני את המילה לא) וכך מצאתי את עצמי ביום חמישי האחרון עם 2 פוליגל ענקיים ושקית סול צבעוני...מתכננת את דמותו של יוסף...

בשישי ישבתי למפגש אישי עם יוסף...ציירתי אותו על דף ענק כדי ליצור לעצמי שבלונות, העברתי לסול, חתכתי, צבעתי עם אקרילים והתחלתי לחבר אל הפוליגל...
בשבת בבוקר עשיתי לו בוק צילומים (שיצאו די מעפנים לאור מזג האויר החורפי) והבוקר כאמור שמנו פעמינו לגן...

עוד לא נכנסתי טוב בדלת הגן והגננת פערה עיניים "יו, איך אני מתרגשת!" (לא הבנתי ממה...יוסף היה הפוך עם הגב אליה וכל מה שהיא ראתה היה פוליגל לבן, אבל מי יודע, אולי אחרי כל כך הרבה שנות נבירה במחסן החומרים, פוליגל עושה לה התרגשות)...
סובבתי את הפלסטיק הענק והלסת שלה שאיימה לטאטא את הרצפה כבר עשתה את העבודה בשלב הזה...
היא קראה בהתלהבות לסייעת (שמיד קפצה ונידבה אותי בלי עפעוף לעצב להם את תפאורת חנוכה!)
בקיצור, היתה התלהבות גדולה...גאיה התלהבה בעיקר מהעובדה שיוסף היה בגובה שלה...(במקור הוא יצא לי קצת יותר גבוה, אבל נאלצתי "לקצץ" אותו כי הוא לא נכנס בפוליגל...)

הסיפור מספר על יוסף, שהיה לו מעיל משובץ, בלוי ושחוק...

יוסף ממחזר אותו (כי חבל לזרוק...) והופך אותו למעילון קצר...

וכשזה נשחק ומתבלה, הוא הופך אותו לאפודה...

וכשהאפודה מתבלה, הוא הופך אותה לצעיף...

ואת הצעיף הבלוי, הופך לעניבה...

 

(גאיה היתה חייבת לנסות את העניין בעצמה)

 

את העניבה הבלויה הפך למטפחת לצוואר...

וכשהיא נשחקה, עשה ממנה כפתור...שגם הוא בסופו של דבר נעלם...

המעיל היה מעין פאזל למעשה, שבכל שלב בסיפור, הילדים יכולים להוריד את החלקים המיותרים ממנו (אותם הדבקתי עם סקוצ'ים)...את החלקים הקטנים - צעיף, עניבה ומטפחת, הכנתי כחלקים נפרדים שהוסתרו בכיס בגב הפוליגל ומשם נשלפו בזמן המתאים...
בסוף אותו יום שמעתי מגאיה חוויות מהמפגש של כל ילדי הגן עם יוסף...לפחות עשיתי להם נחמד בלב ☺

                               
                                             ♥ ♥ ♥ ♥  ♥ ♥ ♥ ♥  ♥ ♥ ♥ ♥  ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥

ועוד לפני שיוסף נכנס אל חיינו, יצאתי לטיול גיבוש עם הכיתה של יובל...הייתי ההורה היחיד בטיול (בכל זאת כיתות ז'...כבר קצת פדיחה לצאת עם הורים לטיול...) והסיבה היחידה לכך היתה שלסייעת שלו לא התאפשר לצאת, אז אני קפצתי על ההזדמנות...יובל מבחינתו העדיף לא לצאת בכלל, אבל מאחר וזו פעילות לימודית לא הסכמתי שיוותר...
היעד: עיר הקודש
שעת יציאה (הזויה משהו): שש וחצי בבוקר!
בחמש וקצת הכרחתי את עצמי לקום, זה לא היה פשוט, עצמי לא ממש רצתה לקום, אחרי ויכוח קל היא הזיזה את עצמה...
הבעל טען שלפני שבע הם לא יזוזו וצדק! (איך אני שונאת להגיד את זה)...עזבנו את ביה"ס בשבע ארבעים...
הנהג שלנו, שלא נראה כל כך חבר'מן הפעיל דיסק עם מוזיקה מזרחית בכל הרמקולים באוטובוס...הרגשתי כמו בחגיגת טברנה מאשר בדרך לטיול בעיר הקודש...יובל התחיל "לאבד את זה" (כן, מוזיקה רועשת, הרבה ילדים צועקים/שרים/חופרים...זה לא בדיוק מה שהוא צריך) אז בסופו של דבר ביקשתי מאחת המחנכות שינמיכו...היא הורתה לנהג לסגור את המוזיקה וככה היא יצאה "הרעה" ולא אני...

הטיול סה"כ היה מעניין, אני באופן אישי אוהבת לטייל בירושלים ובכל פעם מחדש מתרגשת כאילו זו פעם ראשונה...אז אני נהניתי למרות שחזרתי לא מאופסת בעליל...נחתנו בבית בתשע בערב...בקושי הצלחתי למצוא את הדרך למקלחת...אבל כאמור היה כיף!
ועכשיו סיכום בתמונות...וגם קצת מילים ☺

הבית הראשון בשכונת משכנות שאננים

צועדים ברגל משכונת משכנות שאננים עד לעיר העתיקה (כמה קיטורים היו בדרך!)

עוצרים בדרך למנוחה קלה ותמונה כיתתית...

 

גם אתם רואים פה פרצוף של כלב??

השער הזה קרץ לי בסיור בעיר העתיקה...

במנהרות הכותל, נוגעים בכותל המערבי מצידו הפנימי...(כמה מטרים קדימה יותר יש מעין גומחה, שהיא למעשה המקום הקרוב ביותר אל קודש הקודשים, המקום "הכי הכי"...שם יושבות נשים ומתפללות)

עדיין במנהרות הכותל, המעברים שם צרים ויש גם צרים יותר ממה שבתמונה

 

ועוד פרצוף, עם כובע קטן...רואים את הגבה המורמת? את האף הקטנטן? את הלשון המשתרבבת? לי זה מזכיר קצת את דמות הקומיקס טינטין

ירושלים בערב, יש יותר מקסים מזה??

 

הדרכה - הדפס תחריט

טוב, אז אחרי שחפרתי לכם בפוסט הקודם על האומנות היפנית שראינו במוזיאונים ועל סדנת התחריט שיובל עשה במסגרת הסיור, הגיע הזמן להראות לכם הדרכה ביתית ליצירת הדפס תחריט (מוזמנות להכנס לפוסט הקודם לראות תמונות מהסדנה המקורית - המקצועית)..

מזהירה מראש, זה לא מושלם ולא מגיע לרמה של הדפס תחריט "מקצועי" או לפחות כזה שעושים עם מכבש של ממש, אבל זו פעילות כיפית שניתן לעשות לבד (לבעלות קאטלבאג ושאר מכשירי "מכבש")

אז מה צריך כדי להתחיל?
♥ משטח אקרילי כמו הלוחות האקרילים ששימשו פעם לאלבומים (אולי גם משטחי פלסטיק אחרים יתאימו, לא בדקתי...)
♥ מכשיר חד כלשהו, אני השתמשתי בחוד של מספרי ציפורניים ומכשיר ששימש אותי בעבר ליצירת פסי קיפול בנייר עד שנשבר לו העיגול בקצה.
♥ תמונה כלשהי אותה רוצים להדפיס.
♥ דף בריסטול בגודל שיתאים לתמונה או קצת יותר גדול
♥ "אמבטיית" מים (התמונה בהמשך)
♥ כמה דפים נקיים
♥ דיו בצבע רצוי (אני השתמשתי בשחור)
♥ מטלית לניקוי
♥ מכשיר "מכבש" כמו קאטלבאג ודומיו

עכשיו כשיש לנו את כלי העבודה, מתחילים...
מניחים את המשטח האקרילי מעל התמונה (כדאי להדביק את התמונה אל המשטח עם סלוטייפ כדי למנוע תזוזה). מתחילים לעבור על קוי המתאר בתמונה בצורה של חריטת פסים. באיזורים כהים בתוך התמונה כדאי לחרוט יותר ויותר, ככל שהחריטה תהיה עמוקה וצפופה, האיזורים האלו יהיו כהים ומודגשים יותר בהדפס.

כך נראית התמונה החרוטה בסופו של תהליך החריטה (מודה שקצת חיפפתי, כי היד כאבה לי, תהליך החריטה יכול להיות קצת מעיק ומכאיב, כי צריך להפעיל לחץ, ממליצה למצוא מכשיר שיש לו אפשרות אחיזה טובה, מספרי ציפורניים הם לא בדיוק אידיאליים כי הם צרים מבחינת האחיזה).

רואים את התמונה החרוטה?

מטבילים את דף הבריסטול באמבטיית המים שהכנו עד שהנייר רטוב, מוציאים את הנייר מהמים, מחזיקים אותו מעל הקערה עד שהוא מפסיק לטפטף (לא צילמתי את השלב הזה)

מניחים את דף הבריסטול בין כמה דפים ריקים ו"מגהצים" את הדפים לייבוש הבריסטול

מניחים את הבריסטול הלח בצד.

מטופפים עם הדיו על המשטח החרוט שלנו עד למילוי כל התמונה בדיו

כשהתמונה צבועה כולה בדיו, לוקחים את המטלית (אפשר להשתמש בחתיכת אל-בד) ובתנועות סיבוביות מורחים את הדיו על התמונה. התנועה הסיבובית גורמת לצבע להכנס היטב לחריצים החרוטים ובאותו הזמן מנקה את שאריות הדיו מסביב.

כדי להדגיש חלקים בהירים בתמונה, עוברים עם המטלית בעזרת האצבע על אותם חלקים שנרצה להבהיר

בשלב הזה יוצרים סנדביץ'. לוקחים את משטח A של הקאטלבאג, מניחים עליו משטח B, לוקחים את הבריסטול הלח שלנו, מניחים עליו בזהירות ועם כמה שפחות תזוזה את התחריט שלנו כשפניו פונים אל הבריסטול הלח (אולי כדאי להצמיד עם חתיכת סלוטייפ), לוקחים משטח B נוסף וכמה ניירות כדי לתת עובי (ניסיתי עם משטח C, זה היה עבה מדי...מציעה לכם לשחק עם העובי של הניירות שאתם מוסיפים כדי לבדוק את העובי המתאים לכם).
כשהסנדביץ' מוכן, מעבירים אותו בקאטלבאג, 2-3 פעמים.

וזהו, ההדפס שלכם מוכן, כל מה שנותר הוא לתת לבריסטול להתייבש לחלוטין ואז אפשר גם לצבוע...
זכרו שאם אתם רוצים לשמור על הכיוון המקורי של התמונה כדאי לצלם אותה הפוך ורק אז להעתיק אותה למשטח.

ניסיתם ליצור על פי ההדרכה? אתם מוזמנים לשתף בתוצאות :)

קולטורה יפנית והדרכה

אחד היתרונות בלהיות אמא של יובל, זו העובדה שאני יכולה להתלוות אליו לפעילויות בי"ס במקום הסייעת (שבטח אומרת לי תודה מליון ואחת פעם על כך שאני חוסכת לה הליכות או פעילויות מרדימות), אז פעילות "הכר את עירך" כבר עברנו יחד ולפני שבוע הגיע תור "פעילות מגמה במוזיאונים" (שזה יתרון מאאאגניב בשבילי כפנסיונרית של כיתת אומנות)...

במסגרת פעילות המגמה, נסעו תלמידי מגמת האומנות הפלסטית לסיור מוזיאונים בחיפה...התחלנו את הסיור במוזיאון טיקוטין (או כמו שקורא לו יובל - מוזיאון ניקוטין) לאומנות יפנית, האמת שציפיתי לתערוכה יפנית מסורתית גדושת גיישות ועצי דובדבן (או לכל היותר תמונות סמוראים מבצעים האראקירי), אבל בפועל זו היתה תערוכה קצת הזויה שנקראת "Double vision" עם מעט מאוד קשר לתרבות המסורתית היפנית.

היו שם מיצגים שהשאירו אותי עם מחשבות ותחושות מטרידות...
לדוגמה הסרטון הזה שנקרא ,God bless America והרעיון שלו אומר בעצם שאמריקה שולטת בכולם דרך הטלויזיה שנמצאת במרכז החיים של רובנו, בסלון...הסרטון הזה הוצג בלופ...ואת יובל שלי השאיר עם חרדות.
 

בנוסף, היתה שם עבודה של יוקו אונו (וידוי מביש, לא ידעתי בכלל שהיא אמנית, הכרתי אותה רק כ"אשתו של..."), עבודה מוזרה בשם Cut piece, העבודה הוצגה על שני מסכי טלויזיה, הגרסה הישנה משנת 1965 ולצידה הגרסה העכשיוית  (מצורף סרטון של הגרסה הישנה, בגרסה המודרנית, יוקו פשוט זקנה יותר, משוחררת יותר ובצבע)




ממוזיאון טיקוטין המשכנו למוזיאון חיפה לאומנות, להמשך התערוכה...לא היה פחות הזוי...
לצערי לא הורשנו לצלם בתוך המוזיאונים ולכן המזכרת היחידה שיש לי היא תמונה שצילמתי בפתח המוזיאון, מדובר בפסל ענק של דמות בחליפת אטום (הידעתם שיש אמן יפני שיוצר חליפות אטום כמיצגים?)

 

 



מיצג נוסף לא קל לעיכול (למרות שחזותית הוא נראה מעניין) הוא דגם של איזור יוקרתי בטוקיו שנקרא שיבויה אותו עיצבה קבוצת אמנים יפנים.
המקום סבל ממתקפת סופר - עכברושים שנקראים כך בגלל היכולות החיסוניות שלהם נגד רעל (רק שהג'וקים לא ישמעו על הרעיון) וקבוצת האמנים החליטה ללכוד אותם. אל המיצג במוזיאון מתלווה סרט וידאו בו רואים את הקבוצה במהלך נסיונות מטורפים ללכוד עכברושים, את הילדים זה מאוד שעשע, אותי זה די הגעיל.
אחרי שלכדו אותם, הרגו, פחלצו וצבעו אותם בצבעי פוקימון (כן, כן, העכברושים האלו אינם בובות, אלו עכברושים אמיתיים!) הקבוצה העמידה מיצג שמנסה להדגיש את השתלטות העולם המערבי עם דמויות כמו פוקימון, יחד עם השתלטות העכברושי העל האלו...

 
אחרי המראות ההזויים והתחושות המוזרות, הילדים קיבלו בונוס במוזיאון הילדים ממול ועברו סדנת הדפס בחריטה, את זה כבר יכולתי לצלם...

הילדים התבקשו להביא תמונות, אותם צילמה המורה והדפיסה בשחור לבן...
השלב הראשון בסדנה: "מעתיקים" את התמונה אל לוח פלסטי שקוף בעזרת חריטה במכשיר חד

השלב השני: לובשים סינר וכפפות ומורחים דיו שמנוני שחור על פני התמונה החרוטה
(למי שתהה לשונית, בדקתי...כפפות לובשים ולפעמים עוטים)

השלב השלישי: מנגבים את שאריות הדיו כדי להכניס אותו היטב פנימה לחריצים ותוך כדי מנקים את שאר התמונה

השלב הרביעי: טובלים בריסטול באמבטיית מים, מוציאים ומייבשים בין דפי נייר

 

 

השלב החמישי: מניחים את הדף הפלסטי החרוט והמרוח בדיו על הבריסטול הלח ומניחים על המכבש

השלב השישי: מסובבים את ידית המכבש ובכך מעבירים את ההדפס של החריטה אל הבריסטול

השלב השביעי: משוויצים בתוצר הסופי

 

 

זו התמונה המקורית שאותה העתיק יובל (היא יוצאת תמונת ראי אלא אם כן הופכים אותה לפני החריטה)

 

 

 

כשהגענו הביתה וסיפרנו בהתלהבות על היום האמנותי שלנו, הבעל העלה את האפשרות לעשות הדפס עם הקאטלבאג: זה לא כמו מכבש? הוא שאל ואני אמרתי וואלה, כמה טוב שהתחתנתי!

אז החלטתי לעשות נסיון ועל הדרך צילמתי הדרכה...אבל הפוסט הזה כבר מספיק ארוך, אז ההדרכה איך לעשות הדפס תחריט לבד...בפוסט הבא :)