יעלה ויבוא חתן בר המצווה...

בשבת האחרונה הדרמנו כדי לחגוג לאחיין של הבעל את בר המצווה בבית הכנסת (זה התחיל בפוסט הקודם בטיול למצדה והסתיים בעליה לתורה בשבת)...
היה משפחתי ומרגש...לא רק בגלל שזה האחיין של הבעל, אלא גם בגלל שבין יובל שלי לבן דודו יש הפרש של 9.5 חודשים...מה שאומר ש..."בקרוב אצלינו!"

אני עדיין חושבת על הקונספט...
ברור לי שזה לא יהיה באולם עם פרגית ממולאת על מצע של חסה מוקרמת ומאות קרובי משפחה שאני אפילו לא מכירה ולא ממש רוצה להכיר... ובהמשך ל"נאום הרב" בביהכנ"ס בשבת האחרונה, אני גם לא בטוחה שזה יהיה בבית כנסת אורתודוקסי...כי איך לומר, הוא קצת עלה לי על העצבים!

מן הסתם אני רוצה לחגוג בצורה מיוחדת, אחרי הכל לא מגיעים לגיל 13 בכל יום...אז אני מתלבטת ביני לבין עצמי (כי מבחינת הבעל, שיעלה לתורה בביכנ"ס הקרוב ביותר לבית...העיקר שיפטר כבר מעונשו של זה!)...
חשבתי על טיול משפחתי לחו"ל...ככה נהרוג שתי ציפורים - נחגוג בר מצווה ליובל ויום הולדת 40 לאמא (בהנחה שעד אז אעשה טובה ואפטר מחרדת הטיסות...ולכבוד יום ההולדת העגול אעלה לראשונה על מטוס)...

אבל מה עם המשפחה הקרובה? סבא-סבתא יסתפקו בעליה לתורה בביכנ"ס ובצימס עם עוף? אולי כן, אבל הם בטח לא ישכחו לי את זה לעולם...אז צריך לחשוב על משהו נוסף...
בהתחלה השתעשעתי במחשבה על בר מצווה אתגרי (יובל התלהב...ברור!) אבל קשה לי לדמיין את סבתא עושה בנג'י או סנפלינג...ואם שמרתי על יחסים תקינים עם החמות עד עכשיו, למה להרוס את זה, במיוחד כשאני עדיין צריכה ביביסיטר מדי פעם...

חשבתי גם על טקס רפורמי או עליה לתורה בצפת או ציפורי (או בכל מקום "עתיק" אחר...זה יכול להיות גם באתר החפירות הארכאולוגיות שגילו אצלינו ליד המאפיה המקומית)...
בקיצור, זה שלב החשיבה של מה ואיפה...אם למישהו מכם יש נסיון או מכיר בר מצוות "אחרות" אני אשמח לשמוע :)

בכל מקרה, על אף ולמרות שאין לי כוונה לעשות כנס משפחתי לדורותיו על גב בן המצווה שלי, רציתי להכין לו אלבום בר מצווה...כזה שאוסף תמונות נבחרות ממהלך חייו ואותו יוכל לחלוק עם ילדיו ("אתה רואה חמוד, בתמונה הזו אבא היה תינוק ואכל ספגטי עם האוזן...ועם העין...ועם השיער...וגם הכלב היה שותף פעיל")...אבל הבעל הודיע שאין מצב להכין אלבום בר מצווה לפני הבר מצווה (אמנות טפלות מישהו?) ופיצץ בשניה את בלון ההתלהבות שכבר ניפחתי...

אמ-מה, הוא לא אמר כלום על מיני אלבום! ואחרי שלא עיצבתי בנייר קרוב לשנה, האצבעות כבר לא דגדגו, הן בערו! אז החלטתי שאם לא אלבום בר מצווה, אז מיני אלבום בנושא מסוים, שיצטרף לשאר המיני אלבומים שכבר הכנתי ליובל...
ואחרי ההקדמה...הנה המיני...

ליובל יש נטיה לעשות פרצופים, עם מצלמה, בלי מצלמה (ירש את זה ממישהי...)
כך שהיה לי ברור שזה יהיה נושא האלבום: "הילד בעל אלף הפרצופים" ומאחר ואין שם עדיין תמונות של אלף פרצופים, האלבום יוכל להמשיך ולגדול  ;-)

וחוב קטן מהפוסט הקודם...עכשיו כשהחישוק הגיע ליעדו אפשר לפרסם גם תמונה...
החישוק שהכנתי לאחיינית החדשה של מנדי...מותאם לצבעים בהם מעוצב החדר שלה...

ואם בחישוקים עסקינן...ניסיתי לחשוב על רעיונות אחרים לביצוע עם חישוקי הרקמה...וזה מה שיצא מהניסוי...

אחרי שהוא היה מוכן, חשבתי שהוא מזכיר לי קצת את הזרים שמכינים בארה"ב לדלתות הבית, צילמתי אותו ריק ועם בובת פייה, כי היה נדמה לי שכשהוא "מלא" במשהו הוא נראה אחר...
אז מה אתם אומרים? יש "לייק" לביצוע חישוקים כאלו עבור החנויות שלי? עם דמות או בלי דמות?

כבר חושבת על רעיונות לשבועות...החגים באים אחד אחרי השני בקצב מטורף!

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת...

השיר הזה תקוע לי בראש ולא בגלל שאני אוהבת אותו (האמת שהוא עושה לי אסוציאציה של ילדים משחקים בלגו או פליימוביל..."אני בניתי בית...אז יש לנו גשר ויש לנו כביש ויש לנו עץ ויש לנו בית..." ועכשיו אפשר לשחק במשחק דמיון!) הוא תקוע לי בראש כי אתמול שמענו אותו בלופ בערך מליון פעם (יחד עם עוד כמה שירי "ארץ ישראל" שעשו לי אסוציאציות לא מי יודע כמה...)

את יום העצמאות של מדינתינו חגגנו כבר שלושה ימים קודם בחגיגת יום העצמאות המסורתית לילדי הגנים בעיר...
כמו בכל שנה, כ-ל ילדי הגנים קיבלו חולצות לבנות מודפסות והתבקשו להגיע לפארק העירוני בשעה היעודה...
בתוכנית: נאום ראש העיר, נאום "האחראית על מופע יום העצמאות לגני הילדים שתקועה בתפקיד עוד מאז שיובל היה בגן פרטי", מופעי זאטוטים (כלומר ילדי גנים נבחרים) ומופע הזאטוט המגודל - יובל המבולבל (ההוא מהטלויזיה, לא זה שלי) שגרר לפארק גם כמה תושבי חוץ שהחליטו להנות על חשבוננו...
לא ארחיב, כי באמת שאין מה (הורים שעומדים ומסתירים, הורים שעומדים ומדברים כששרים את ההמנון, ילדים שמדקלמים את שירי יובל המבולבל בטירוף חושים שאותי אישית הפחיד מאוד...) אז קבלו מקבצון תמונות...

יומיים אח"כ, טקס יום הזכרון בביה"ס...יובל כמו תמיד מקבל תפקיד שירה שבדיעבד היה עדיף לו לא קיבל אותו...להכנס ללחץ ולמצב רגשי לא פשוט שעשה פה לא מעט בלגן, בשביל לשיר מילה בכל בית (הוא שר את תפקיד הפצוע ב"בלדה לחובש"), זה ממש לא שווה את זה! (Note to self לפעמים הבאות).

את חגיגות יום העצמאות הרגילות שלנו שכוללות בדרך כלל צפיה בטקס המרכזי בהר הרצל בטלויזיה, יציאה מהבית לצורך התפעלות מהזיקוקים, ניווט חזרה הביתה תוך התחמקות לוליינית ממטחי קצף, עשן מנגלים, סתם ילדים שמחליטים להתנהג כמו חיות חסרות רסן כלפי כל מה שנקרה בדרכם וטיול ארץ ישראלי בטבע החלפנו השנה בחגיגה אחרת, מיוחדת...בת/בר מצוה במצדה!

לי אישית מאוד קשה כשכופים עליי משהו ובמיוחד כשמדובר על משהו שכולל שינה מחוץ לבית, אבל הרבה ברירה לא היתה, בכל זאת אלו האחיינים (התאומים) של הבעל...אז ארזתי את בגדינו, ילדינו וקיטוריי ויצאנו לנסיעה של שלוש שעות דרומה...לא בניתי על החום שתפס אותנו שם - הבדל של עשר מעלות! אבל הנוף היה עוצר נשימה! התעלפנו מחום, אבל נהנינו מהמראות הכל כך שונים מהצפון...במיוחד אלו כשעשינו עצירות פיפי/שחרור עצמות/תצפית...

בערב יום העצמאות חגגנו את סיום שנת בת המצוה של האחיינית בארוחת ערב חגיגית, נאום חוצב דמעות, מצגת משעשעת ומשחק בינגו/טריוויה מדליק שזיכה את כולנו בפרס - כובע מצחיה "משפחתי".

לעומת זאת, בר המצוה של אחיה שצוין למחרת היה סוג של גיבושון (ואני לא מדברת דווקא על הסוג המשפחתי)...טיפסנו על המצדה (הגברים, הצעירים והצעירות, כל השאר זכו בפריווילגיה של הצטופפות ברכבל יחד עם עוד מיליארד סינים, כמה נורבגים ואחד מפעיל רכבל), קיבלנו סיור מודרך באתר מילד בר המצוה, חווינו קריאת ספר תורה על המצדה וקינחנו בארוחת צהריים באחד המלונות בים המלח...

בין לבין הילדים התרוצצו בהתלהבות בין סבא, סבתא ובני דודים, יובל שממילא מצליח למצוא דרכי תקשורת ייחודיות עם בני הדודים הלא נורמטיביים שלו, התלהב במיוחד מהעובדה שכל ילדי הצד השני של המשפחה הם דוברי אנגלית כשפת אם, מה שאפשר לו לתקשר איתם באנגלית בלי להרגיש מוזר או לחטוף הערות ומבטים מכל כיוון (אין ספק שהוא פורח בסביבות חברתיות מהסוג הזה)...

אם נסכם הכל, היה שונה ומתיש, הילדים חזרו שפוכים ולא הצליחו לקום בבוקר לבי"ס/גן, אני חזרתי חולה מעולפת...אבל בשביל חוויה של פעם ב...היה שווה!

מאחר ואין לי אישור להעלות תמונות של המשפחה המורחבת, תאלצו לדמיין את רוב התיאורים שלי ולקבל בעיקר תמונות נוף...

ובתחום היצירתי, יש בעיקר הרבה רעיונות שנכתבים/מצוירים במחברת הסקיצות, חלקם יצאו לפועל ועלו לחנויות כמו החישוק הזה שמשלים את חישוק גשם הלבבות...(אבל פחות פופולרי ממנו, אולי בגלל הצבעים?)

חלקם נגנזו ונתלו על קירות הבית במקום בחנויות (בשל חוסר שביעות רצון מהתוצאה הסופית ולכן גם לא טרחתי  אפילו לצלם)...

וחלקם נוצרו כמתנות שטרם הגיעו ליעדן (כמו חישוק מתוק לתינוקת יפייפיה שנולדה לא מזמן והפכה את מנדי גיסתי לדודה באופן רשמי :)) ולכן אי אפשר עדיין להראות תמונות...בקצב הכתיבה שלי זה כנראה יקרה בפוסט הבא...

ואיך עבר עליכם יום העצמאות של מדינתינו??

סקירת מוצרים - MUSTELA

לפני כמה שבועות קיבלתי מייל ובו הצעה לקבל ערכת התנסות של MUSTELA ולכתוב עליה סיקור קצר... אמרתי למה לא והמתנתי למוצרים...

MUSTELA הוא מותג דרמו-קוסמטי צרפתי ייעודי לתינוקות, לילדים ולנשים הרות ולאחר לידה.
(אני יודעת...בכלל לא בכיוון של מוצרי יצירה :))

מאז שנת 1950 מוסטלה הוא מותג הדגל של Laboratoires Expanscience , חברה שמתמחה בפיתוחם של מוצרים לשוק הבריאות וה-well-being  ומתמחה בתחומי הדרמו-קוסמטיקה, הראומטולוגיה, הדרמטולוגיה ותחום בריאות הפה והשיניים.

מוצרי מוסטלה מפותחים במעבדות החברה בשיתוף פעולה עם רופאים מומחים, ביניהם: דרמטולוגים, מומחים לאלרגיות, רופאי ילדים, רופאי נשים ועוד.

בתהליך הפיתוח ישנה העדפה לשימוש ברכיבים ייחודים ממקור טבעי אשר נבחרו בקפידה. בהתאם לכך,  מוצרי מוסטלה מכילים בממוצע 80% רכיבים טבעיים, חלקם רשומים כפטנט. בנוסף, מוצרי מוסטלה אינם מכילים פרבנים, פנוקסיתאנול (חומרים משמרים) ופתלטים, רכיבים אשר ישנה דרישה הולכת וגדלה בקרב צרכנים ברחבי העולם שלא להשתמש בהם.

ערכת ההתנסות שקיבלתי כללה 4 מוצרי טיפוח לתינוקות וילדים בגודל מוקטן (אידיאלי כערכת נסיעות או למי שרוצה להתנסות במוצרים טרם רכישתם בגודלם הטבעי)...
בערכה היו הפריטים הבאים:

Hydra Bébé - קרם גוף לתינוקות ולילדים לשימוש יומיומי להגנה על עורו העדין של התינוק. הקרם מכיל שילוב ייחודי של מגוון רכיבים שנבדקו והוכחו כיעילים להגנה ושימור הלחות של עור התינוק, ביניהם שמן חוחובה המקנה לחות מתמשכת לעור וחמאת שיאה המרככת ומזינה את העור בלחות. עוד הוא מכיל ויטמינים F ו- E השומרים ומאזנים את הלחות בעור.

Dermo Cleansing- ג'ל רחצה דרמו קוסמטי לגוף ולשיער המיועד לתינוקות ולילדים. הג'ל מורכב מנוסחה ייחודית, אשר נבדקה ונמצאה כבטוחה לשימוש יומיומי לניקוי הקרקפת והגוף של תינוקות וילדים, כבר מהאמבטיה הראשונה. ג'ל הרחצה הוא בעל רכיבים טבעיים ביניהם שמן ממיצוי של אגוז קוקוס וויטמין B5.

Massage Oil- שמן עיסוי מרגיע לעור התינוק המגן על עורו העדין, המכיל שמן גרעיני חמניות העשיר בחומצות שומן.

Vitamin barrier cream- משחת החתלה לשימוש יומיומי, לטיפול ומניעה של תפרחת חיתולים.  הקרם מכיל ZINC OXIDE – לחיזוק מחסום העור, ויטמין B5 וויטמין F המרגיעים ומשככים גירויים בעור, ומסייעים בהפחתת אדמומיות, וכן חמאת שיאה המרככת ומזינה את העור בלחות.  

המוצרים נוסו על ארנבת הנסיונות הפרטית שלי...גאיה...שמאוד התלהבה מהעניין...אבל כדי לבדוק אותם לעומק, ניסיתי אותם גם על עצמי (טוב, סתם חיפשתי תירוץ להתפנק בריחות משכרים של טבע).

לג'ל הרחצה ריח נפלא של נקיון טבעי (מעבר לזה שהוא כמובן עשה את עבודת הנקיון)...

קרם הגוף מאוד נעים למגע, אינו שמנוני ובעל אותו ריח טבעי ונעים כמו של הג'ל...כאמור, ניסיתי אותו גם על עצמי...תענוג!

שמן העיסוי נספג נהדר בעור ומשאיר אותו נעים למגע ו...ריחני :)

את משחת ההחתלה לא יכולתי לנסות באופן אישי, לא על גאיה שכבר נגמלה מזמן ובטח לא על עצמי...אז גייסתי לצורך המשימה את התינוק המשפחתי התורן (תמיד טוב שיש כאלו במשפחה)...
הדיווחים מהשטח דיברו על משחה שאינה משאירה כתמים, מרגיעה את העור האדמומי ואיך לא...בעלת ריח טבעי נפלא...

בקיצור, על סמך ההתנסות שלי, אני בהחלט ממליצה על המוצרים של חברת MUSTELA. 


 

פסח - חג החירות...האמנם?

אני עדיין מנסה להבין את הקטע הזה של "ויצאתם מעבדות לחירות" ומתי בדיוק זה אמור לקרות...

על פי הנקיונות של לפני הפסח, העמידה הבלתי נגמרת במטבח במטרה להוציא משהו אכיל ומגוון מתפריט מצומצם של תפו"א/ביצה וקמח מצה או הריצה המתישה אחרי זנבותיהם של הילדודס לפסטיבלים שונים או  סתם מחוץ לבית כדי שלא יטריפו לנו את הדעת...אני לא ממש רואה איך כל האמור לעיל מתקשר לחירות!
אני מרגישה יותר כמו יו"ר ועד העבדים!

מאחר ויש לי מוניטין של אמא טובה (זה חתיכת עול הדבר הזה! כל הזמן צריך לעמוד בציפיות!) היה ברור שאקח את ילדיי לאיזה פסטיבל/תערוכה/אירוע תרבותי כלשהו והפור נפל על תערוכת הפרחים בחיפה...
לפני כמה שנים כשעוד הייתי נטולת ילדים, ביקרתי בתערוכה כזו שהתקיימה בתל אביב וזה נשאר אצלי בזכרון כמשהו חוויתי במיוחד...
אחרי שראיתי את הפרסומים האינטראקטיביים של התערוכה הנוכחית (ולא נשכח את המוניטין עליו צריך לשמור) היה ברור לי שאנחנו נוסעים...כרטיסים הוזמנו, אישרתי השתתפות בדף הפייסבוק של האירוע (אני מחכה לרגע שאמצא את דף האירוע ההזוי ביותר בפייסבוק!  אתם מוזמנים לעזור לי) ואז...נפלה עליי הבאסה!

התגובות בדף האירוע היו איך לומר...לא מעודדות!
אנשים דיברו על צפיפות קשה, דחיפות, דוחק, חום בלתי נסבל...לרגע חשבתי שאני קוראת על תור לרופא מתנדב באיזה כפר בסומליה...עד שראיתי תמונות והבנתי שמדברים על התערוכה...
בסדר, זה לא חוכמה חשבתי...יום ראשון של התערוכה, גם חג, גם שבת...כל עם ישראל יוצא בהמוניו (יציאת מצרים או לא?), בטח שיהיה צפוף ועמוס, החלטתי להמשיך לעקוב...
ביום השני התגובות היו דומות, ביום השלישי קיבלנו אפילו אישור ממקורבים שהיו במקום והמליצו בחום "אל תתקרבו!"...אז לא התקרבנו וביטלנו את הכרטיסים...

אבל אבא כבר לקח יום חופש ולי היה ברור שמוכרחים לצאת מהבית, כי רעש השיפוצים בקומה מעליי כבר איים להביא אותי לאשפוז מרצון לכל החיים וגם הילדים כבר התחילו להתנהג כמו חתול ועכבר (או במקרה שלנו כמו שתי חתולות צ'ילבות) וכך פניתי ליועץ הקבוע שלי...האינטרנט!

באתר קק"ל מצאתי את התשובה...מסלולי הפתעות!
שיטוט קצר הבהיר לי שלא מדובר בסתם טיול, אלא טיול עם משימות ואתגרים בדרך, בינגו! זה בדיוק מה שיובל אוהב...הדפסנו את דפי המשימות מהאתר, הכנו את כל הפריטים הדרושים ויצאנו לדרך...
(ממליצה לכם להכנס לאתר ולהציץ בדפי המשימות של המסלולים השונים, אם זה ישאיר אתכם אדישים לטיול, אז אתם כנראה לא אנשי טיולים והרפתקאות)...

המסלול הנבחר שלנו היה תל יודפת, לא ארחיב יותר מדי (יש תמונות, זה מסביר המון), רק אומר שהיה יום שמשי חמים ונהדר, מעולה לטיול שכזה! והנוף הגלילי...אחחח...הייתי עוברת לגור שם מחר, עם אוהל!
מתל יודפת המשכנו לפיקניק (או בשפתה של גאיה - פניקניק) ביער שגב באיזור...כל מה שהיינו צריכים זו מחצלת, קצת אוכל ואויר טוב...
בקיצור, לראשונה מאז הוכרז כל עניין "מעבדות לחירות" הזה הרגשתי חירות מהי ונהניתי מכל רגע...

ולמשהו אחר לגמרי, ביומיים האחרונים זכיתי לפרגון בשני בלוגים...
האחד ישראלי, בלוג של היוצרת דנה העומדת מאחורי המותג הצבעוני Pitoti שפרגנה לי ולעוד כמה יוצרות ישראליות...הפוסט שלה נפתח במילים אלו: "נשים הן מדהימות. באמת. זו דעתי הסובייקטיבית בעליל, ואני דובקת בה. הן (כלומר אנחנו) יצירתיות, אינטואיטיביות, יוזמות, רב ערוציות, חושבות למרחקים ארוכים, מטפלות ב- ומכילות את כל מי שעובר לידינו, שמות לב להכול ומתחשבות בכולם, והרשימה עוד נמשכת ונמשכת. אבל מפרגנות… לא. כלומר לא כולן, לא תמיד. מה שבטוח, זה שהעניין הזה בא לנו קצת קשה. "
אני מוכרחה לומר שאני מסכימה איתה ולכן אני מפרגנת לה פה בחזרה :)
אתם מוזמנים לקפוץ לחנות הצבעונית שלה במרמלדה מרקט ולקרוא את הפוסט המפרגן שלה עליי ועל יוצרות נפלאות נוספות מהמרקט...


הבלוג השני שפרגן לי בענק הוא בלוג אמריקאי אותו פתחה אנדראה ממש לאחרונה...ונקרא Indie maven
את אנדראה הכרתי בזכות קורי, יוצרת מופלאה שפגשתי באטסי ועליה עוד אספר בעתיד...
אנדראה ערכה איתי ראיון ואני מוכרחה לומר שמאוד הוחמאתי מהסופרלטיבים שלה עליי...אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג שלה, לקרוא את הראיון איתי ולהמשיך לעקוב אחרי יוצרים נוספים שיתארחו ויתראיינו אצל אנדראה בבלוג...

בימים הקרובים אני מקווה לחזור ליצור ולהראות לכם גם עבודות חדשות...

שיהיה לכולכם חג פסח שמח ונפלא!

צעצוע של סיפור או סיפורו של צעצוע

אם ראיתם את הראשון בסדרת הסרטים "צעצוע של סיפור" אז אתם מכירים את הילד המרושע ההוא - סיד...
זה שפירק את הצעצועים שלו, חיבר אותם חזרה והפך אותם לתפלצות שקמות לנקום בו (זה סרט לילדים? עד היום יש לי סיוטים מבובת ה"צ'אקי" על גלגלים שרודפת אחריו)...

ובכן, יש לי וידוי...
מסתבר ש"סיד" הוא כנראה הילד שלי...ואם נדייק...הילדה שלי!
(למה יש לי תחושה שהייתם בטוחים שמדובר ביובל??)

אז כן, "סידה" הקטנה גדלה אצלי בבית, אמנם ההתפתחות שלה בתחום קצת איטית והיא עוד לא הגיעה לשלב ה"מתקדמים" (זה השלב שבו ממש מפרקים צעצועים עד לקישקעס שלהם ומחברים אותם חיבור פרמננטי ליצירת ה"תפלצעצוע" האולטימטיבי)...אבל היא בהחלט בדרך!

כרגע היא בשלב ה-"פירוק לא קטלני של צעצוע, שימוש בחלקיו עם צעצוע אחר ומשחק בתפלצת הזמנית" (לפחות עד שאמא באה ועושה סדר עולמי חדש...)

אבל תדעו שהיא לא רק מפרקת צעצועים, היא גם עושה בהם שימוש "יצירתי" אחר וככה בשעת ערב כשצריך לאסוף את המשחקים, אני מוצאת את עצמי מסתובבת בבית אחוזת אמוק, פותחת דלתות בארון, מרימה מפות ועושה פזצט"א מתחת למיטה במסע לחיפוש המטמון כי העדשות של המשקפת שפורקו קודם לכן, משמשות עכשיו כתחתיות לביצי המשחק בתוך הקופסה שלהן וקליפות הביצים משמשות עכשיו מתקן הרמה למשאית שהמכולה שלה פורקה ומשמשת עכשיו קורה לברבי שעשתה הסבה ועכשיו היא מתמודדת אולימפית בהתעמלות מכשירים (וזה בטח יקבל כיוון אחר עד שהיא תגיע לשחק בזה באמת)...

פסח זה כנראה החג הכי מבאס בשבילה...במיוחד כשאני עוברת בבית ונפטרת מכל העב"מים שעליהם אני דורכת בטעות ובכך מפחיתה משמעותית את חומרי הגלם שלה...

נכון שאפשר להסתכל על זה מהזוית החיובית של ילדה עם דמיון, מעוף וחוש התנסות מפותח ולקוות שכל מעלליה נובעים אולי מאיזה חלום שלה להיות מהנדסת חלל או משהו שכזה...אבל כשאני צריכה לעבור אחריה ולהתחיל לעשות פאזלים מכל חלקי המשחקים במשך שעה, או לנסות לתקן את המשחק היקר שנחנך רגע קודם וכבר מוצא את עצמו במצבו ההתחלתי כמו במפעל הצעצועים...אני לא רואה שום זוית חיובית!

אבל מה אני רוצה ממנה?
מי שמתפללת במשך כל ההריון שלא תצא לה ילדה חננה מפונקת ומגדילה לעשות בכך שקוראת לה מכשפה שניה אחרי ששולפים אותה החוצה...שלא תתפלא שיוצאת לה ילדה שנראית תמימה ועדינה אבל מתנהגת כמו טום-בוי!

ובכל זאת, על אף ולמרות...היא קיבלה שפע משחקים חדשים ליום הולדתה הרביעי שנחגג בשבוע שעבר (כי אני עדיין תומכת בה ובשאיפות המקצועיות שלה לעתיד - מהנדסת משהו...אמרנו?)

ובכל מקרה אני מתה עליה (אם יש בכלל ספק למישהו)