היה מפגש משפחתי, עם דודים שמאחרים כרונית (ואמא אחת שלא לומדת אף פעם ולא משכילה להזמין אותם שעתיים קודם כדי שבאמת יגיעו בזמן!) היה הרבה רעש, אוכל, ילדונת שלא מבינה מה רוצים מהחיים שלה וסבאים וסבתות שהתחרו ביניהם, את מי הקטנה מעדיפה יותר!
במילים אחרות, מפגש טיפוסי ביותר במשפחתי.
אבל לא על זה אני רוצה לספר...בפוסט הקודם הבטחתי תמונה של המתנה שאבא הכין לקטנה (כן, כן..הכין! במו ידיו, עם מסור רגיל כמו של פעם, עם כל מיני חתיכות עצים שמצא בעבודה והרבה אהבה לקטנטונת שלו).
זה התחיל מזה שבסיבוב האחרון באיקאה ראיתי את נדנדת האייל שהם מוכרים...זה נראה כל כך חמוד, אבל הבעל אמר שחבל על הכסף ושרק אתן לו זמן והוא יבנה לה...חיכיתי וחיכיתי, הזמן עבר והבנתי שאם היא רוצה סוס, כדאי שתחכה לאביר, כי לאבא אין זמן וסוס נדנדה כנראה לא יהיה לה.
אבל ביום ההולדת, אבא הפתיע ונכנס הביתה עם איל נדנדה מעץ (ממש כמו בקטלוג של איקאה)...אמנם הוא זקוק לגימור וצבע (כי אבא לא הספיק), אבל הוא בהחלט עשה זאת.
ופה אתוודה וידוי קטן...באחד הימים לפני יום ההולדת, נכנסתי למחסן שלנו לחפש איזו מראה שהיתה ברכב הנרצח והוכנסה לקופסא גדולה יחד עם כל שאר החפצים שהיו שייכים לנרצח...המחסן היה צפוף, בקושי הצלחתי להכנס ולכן ויתרתי על החיפוש, אבל בזוית העין קלטתי משהו שנראה כמו איל מעץ בהתהוות...מאחר והבעל לא סיפר לי שהוא כבר בתהליכי בניה, החלטתי לשתף פעולה ולא גיליתי לו שאני יודעת...באותו בוקר של יום ההולדת, כשהעלה את "פינוקיו" שלנו הביתה, העמדתי פני מופתעת...אבל עליי לומר שהייתי באמת מופתעת מהדיוק של החיתוכים והעבודה הנקיה...אז בעלי היקר, מצטערת אם אני הורסת לך עכשיו...יחד עם זאת, אני יודעת שאתה בכלל לא קורא אותי ;-)
אחרי פסח, אצבע את הבחור (את האיל, לא את הבעל!)...ועכשיו לתמונות...
על פניו, יכולתי להעלות את הפוסט הזה כבר ביום ראשון, אבל חיכיתי עוד קצת.כבר לפני כחודשיים, קצת אחרי שהכנתי את אלבום המכונית לבכור, ידעתי שאכין גם לקטנה אלבום, ליום הולדתה הראשון...אלבום של נסיכות, אלבום בצורת כרכרה! ציירתי את דגם הכרכרה בתוכנה הגרפית, הדפסתי את הסקיצה וחיכיתי לזמן פנוי כדי לחתוך את האלבום מקרטון אפור...
איך שהוא לא מצאתי את הזמן...את האלבום עצמו חתכתי כיומיים לפני יום ההולדת. רק תהליך החיתוך לקח לי יומיים! קרטון אפור הוא קרטון קשיח מאוד, קשה לחתוך בו קוים ישרים, שלא לדבר על קוים מעוגלים כמו שאני ציירתי בסקיצה...אבל ידעתי שאני מוכרחה אלבום כרכרה לנסיכה הקטנה ולא ויתרתי...
אלא שלצערי לא הספקתי להכין אותו עד ליום הולדתה (אי אפשר להכין גם אלבום, גם עוגת יום הולדת וגם שאר מטעמים...כשיש נסיכה שצריכה תשומת לב כל הזמן)...אז התפשרתי ואמרתי לעצמי שלא אפרסם את הפוסט עד שאסיים את האלבום...מאחר וידעתי שלא אוכל להחזיק זמן רב בלי לקשקש...ידעתי שאין לי הרבה ברירה וכך ביומיים האחרונים ישבתי על האלבום הזה...(להרגע, לא לקח לי יומיים שלמים לעצב אותו)...
אני חושבת שהוא צבעוני הרבה מעבר למה שאני רגילה (אני די סולידית בדרך כלל), אבל ידעתי שזה אמור להיות אלבום לנסיכה קטנה ולכן רציתי הרבה צבע וקיטש ואני חייבת לומר שאני מאוווווד מרוצה מהתוצאה (ומי שמכיר אותי יודע, שאני סופר ביקורתית וגם לא ממש מפרגנת לעצמי).
אז במקום להמשיך לקשקש, אתן לתמונות לדבר בעד עצמן...(אם תלחצו על התמונות תוכלו לראות אותן גדולות יותר).
אגב, הלכלוך מסביב לדפי האלבום הוא צבע אקרילי וזה צבוע כך במכוון...רציתי לשבור קצת את המתקתקות...לא בטוחה שהצלחתי :-)
ולפני סיום, אספר שהבוקר ליווינו את הבכור למבחן שלב ב' לאיתור מחוננים, מקווה בשבילו שיתקבל לתוכנית ההעשרה...לי אישית זה כל כך לא חשוב או משנה, אני יודעת מי הוא ומה הוא יכול לעשות ולמה הוא מסוגל והמבחן הזה, אם יעבור אותו או לא, לא ישנה כלום מבחינתי...ניסיתי אפילו לגרום לו לוותר, הוא לא צריך את הלחץ הנוסף הזה...
אבל הוא כל כך רוצה, בני הדודים שלו מחוננים ומספרים לו סיפורי אלף לילה ולילה על החוגים בהם הם משתתפים במסגרת ההעשרה הזו...הוא לא מפסיק לדבר על זה! אז רק בגלל זה, אני מקווה בשבילו שעבור ויתקבל...
ובנימה אופטימית זו אסיים הפעם...
