יום שני, 15 ביוני 2009

איך התגעגעתי לגיל הזה...או שלא!

הפרש הגילאים בין הגורים שלי הוא די גדול, 8 שנים...זה לא מעט זמן כדי להספיק לשכוח ולהתגעגע לדברים מסוימים...
אבל אני מודה שלאחרונה הגורה הקטנה מגלה ומבצעת בדיוק את אותם דברים שאני לא ממש מתגעגעת אליהם ושדווקא הייתי שמחה לשכוח! ואם נהיה כנים, באופן כללי יום במחיצתה יכול להתיש גם את הקשוחים באדם.


הגברת אמנם רק בת שנה ושלושה חודשים (כמעט), אבל זה לא מונע ממנה להתחיל ולהתאמן על הטנטרומים של גיל שנתיים...
אומרים שהילדים של היום מתבגרים מוקדם יותר...אבל באמת שלא מתחשק לי לעמוד באמצע החנות עם פצלוחה קטנה שעושה לי סימפוזיון שלם של צרחות, בעיטות באויר והנפות ידיים עצבניות רק בגלל שלא הרשיתי לה למשוך מהמדף איזה מכנס שנורא התחשק לה ללעוס.
ושלא תחשבו, זה לא הצגות פומביות בלבד, גם בבית כשאין לה ממש קהל שיתעלף מהחמידות שלה (מתעלפים, בטח מתעלפים, אבל כשהיא לא רואה)...היא מראה לנו מי הבוס ...
* בכורי היקר, כדאי שתתחיל לעבוד חזק יותר על מעמדך כשליט הבלתי מעורער בבית, הקטנה עוקפת אותך בסיבוב!

לא משנה כמה משחקים מצ'וכללים נקנה לה (במקרה שלה נוריד מהבוידעם, תסמונת הילד השני...מקבלת הכל יד שניה), היא תמיד תרצה את העט של אמא, את הדיסק של אבא ואת הקלמר של אחיה...בקיצור, את כל הדברים שאסור!
וכשהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה, היא נכנסת ל-MODE העצבני, נעמדת על הברכיים, קופצת אגרופים, מקמטת את האף הקטנטן שלה ומתחילה לנבוח עליי "ניה-ניה מאם, ניה-ניה מאם" (לא שברור לי כל כך מה היא אומרת שם, אבל הטון לא משאיר סימני שאלה)...

צווחות הקריזה שלה גורמות לשכנים להרים גבה כשהם פוגשים אותי בחדר המדרגות, כאילו תוהים...מה המג'נונה עושה למתוקה הזו? (אחחחח...אם רק היו יודעים איזו מכשפונת היא!)


אחרי שנרגעות הרוחות והיא מסכימה להתפשר על הקלמר הריק של אמא או על דיסק שאין לו שימוש...היא מחליטה שמיצתה את המלחמה וכבר לא כל כך מעניין לה וזוחלת במהירות של ג'וק במנוסה, אל הסלון...(כן, עדיין זוחלת הגורה...בניגוד לאחיה שכבר התכונן לריצת המרתון שלו בגיל הזה, היא לא ממש ממהרת להתהלך על שניים)...


ובסלון מה רבים הפיתויים...כביסה שבדיוק קופלה ועוד לא הספיקה להכנס לארונות נמשכת בהינף יד אחד ומתפזרת על כל הרצפה, כמה כיף להתפלש בתוכה!
שלט הטלויזיה שהושאר בטעות פטאלית על השולחן, הופך למטרה והקטנה שלי...דבקה במטרותיה! היא מתרוממת על קצות האצבעות, מותחת את עצמה עד קצה גבול היכולת וכשמבינה שזה לא הולך, היא פשוט מושכת את המפה עם השלט אליה! Mission acomplished!!

אחרי שפירקה את השלט ובדקה איך הוא עובד (עד שהוא כבר לא!) היא מחליטה שלשחק מחבואים עם עצמה יכול להיות מאוד מעניין... בזוית העין היא קולטת את השמיכה שלה מונחת מקופלת על הלול, בזריזות היא זוחלת ומושכת את השמיכה...אממה, השמיכה קצת גדולה והגברת הולכת לאיבוד מתחתיה...
מאבק עיקש עם השמיכה, כמה המהומי מצוקה והיא מוצאת את דרכה החוצה, משאירה אחריה שביל של בלגן...

היא פונה אל מגדל הכוסות שבניתי לה בינתיים על השטיח, כולה חיוכים ומבטים זדוניים, צ'פחה אחת וכל המגדל מתעופף לכל פינה...כוס אחת פוגעת במזנון לקול צהלותיה של הגורה, השניה מתגלגלת עמוק מתחת לספה ואלו שסתם נשארו על השטיח נזרקות ונדחפות באופן מכוון אל מתחת לשולחן...סתם כי בא לה!

בזמן שאני עושה זחילת פזצטה כדי לשלוף את כוסות המשחק מתחת לספות ולשולחן, הגורה ממשיכה במסע ההרס ומגיעה אל כוננית הספרים, היא מזיזה את הפופים שתקעתי ליד הכוננית (שערי ברזל אני צריכה לשים שם, לא פופים!) נעמדת ליד הכוננית ומתחילה לשלוף ספר אחרי ספר...
הילדה שלי מאוד מלומדת, לא קוראת ספרים של ילדים (אותם היא אוכלת בדרך כלל!) אל הרצפה צונחים ספרים לאילוף וגידול כלבים, מדריך טיולים ואוכל בארץ, כמה מגזינים של רשות הטבע והגנים ואפילו ספר לגידול ילדים!
היא מתיישבת לה בתוך הערימה, מדפדפת בעניין (היא אוהבת במיוחד את ספרי הכלבים, נטייה טבעית שכזו) מביעה דיעה או שתיים על אופן האילוף ועוברת הלאה, למוקד הבא...
היא תופסת את נרתיק משקפי השחיה של אחיה, מצמידה אותו לעורף (יש לה בעיה קלה בהתמצאות במרחב, עורף-אוזן, מה זה חשוב?) ומתחילה לג'ברש "אבא, מהניי?" והכל באינטונציות מתאימות...אם מישהו יראה אותה, יחשוב שזו גרסה מוקטנת שלי...אחרי שהיא מסיימת את השיחה המרתקת, היא משאירה את נרתיק המשקפיים וממשיכה בדרכה.

בשלב הזה הבית נראה כאילו גנבים עשו עליו סיבוב...ולא משנה שחמש דקות קודם לכן אספתי הכל למקום וסידרתי בפעם החמישית מהבוקר את כל הברדק (סורי, לא יכולה להסתדר עם חפצים מתגלגלים בין הרגליים, חייבת סדר מינימלי).

אני קוראת לה אליי אל המטבח...בזמן שאני עומלת על הכנת האוכל, הגברת הקטנה גוררת את כסא האוכל שלה הלוך ושוב, סתם בשביל הקטע...הרעש כנראה עושה לה נעים...כשאני מזיזה את הכסא חזרה למקומו, היא מחליטה לנקום וגוררת על הרצפה את צב הפלסטיק שחורק בקול מחריש אוזניים! (דמיינו ציפורן על הלוח).
שניה לפני שאני מתעלפת מהרעש הצורם, גם הצב נלקח ממנה והיא פונה לאכול את הכסא...טעם הסקיי וספוג המילוי מאוד מעניינים...אני מרימה אותה על הידיים ושולפת לה מהפה רצועת סקיי, כאילו היתה קליוסטרו במופע שליפת הממחטות מגרונו.
אני תוקעת אותה בכסא האוכל, מכאן היא כבר לא תוכל להזיק...אני מסובבת את הראש ושומעת קול צניחה, הילדה החליטה שהכוס שלה מפריעה והשליכה אותה באלגנטיות...אני מרימה, מסובבת את הראש...בום! הכוס שוב על הרצפה, אני מסתכלת על המכשפה הג'ינגי'ת, היא מסתכלת עליי בחזרה במבט מתפלא כאילו אומרת "אופס...איך הכוס הגיעה לרצפה?", הכוס מורחקת מהמגרש עד לתום המשחק.
בהמשך גם האוכל יגיע לרצפה והפעם אין כלב שיאסוף אחריה (עם הבכור, זה היה פתרון אידיאלי, שואב אבק כלבי...), את מה שהיא כן מכניסה לפה היא בולעת בלי ללעוס וכמעט נחנקת או לחילופין מעווה פרצופה כאילו נתתי לה לאכול את הדבר המגעיל ביותר שאתם יכולים לדמיין.
בין לבין אחיה עושה לה פרצופים, היא מחזירה לו בחיקוי מדהים...רק שאצלה זה נראה חמוד ואצלו זה נראה כאילו זז לו בורג או שניים.

גם כשמגיע הערב ואני כבר חושבת שהנה אוטוטו אפשר לנוח, הקטנה מראה לי שאין מצב ואין סיכוי!
היא מוכנסת לאמבטיה ועוד לפני שאני מספיקה להתרחק ולתפוס מרחק בטחון היא דופקת בשתי ידיה על המים ומתיזה אותם עד למקלחת של השכנים.
הבכור בשלב הזה מאוד מבסוט, נכנס "לעזור לנו עם המקלחת"...נעמד ליד אחותו שמתגלגלת מצחוק ומאפשר לה להרטיב אותו מכף רגל ועד חולצה...
הוא נוטף מההשפרצות, הקטנה ממשיכה לדפוק על המים ולצחוק, האמבטיה כולה מוצפת ואני הולכת לחפש משוטים שיעזרו לי לחצות את האמבטיה...

אחרי שצלחנו את הכנרת הפרטית שלנו, צריך להתלבש...למה? בשביל מה זה טוב??
כי ערומים אי אפשר להשאר...הגורה פותחת את החיתול שוב ושוב ושוב ואני מבינה שאין ברירה...מוכרחים להלביש אותה, היא מבחינתה בטוחה שמדובר במופע האבקות מקצועי ומראה לי את מיטב תרגילי ההחלצות שלה תוך צווחות מחאה...עוד שניה אני תולשת שערות!

עוד וי סומן על מטלה יומיומית פשוטה לכאורה, אני שולפת מסרק, מנסה לסרק את התלתלים החמודים, היא מתעצבנת, שולחת ידיים למסרק עד שהיא אוחזת בו, מעבירה אותו בשיער ואז נעצרת, מסתכלת בי במבט מעורר רחמים ואני קולטת שהנסיונות שלה להיות עצמאית עולים לה במשיכת שיער וכאב...אני באה להצלתה (ולהצלתו של המסרק) ומשכיבה אותה לישון.

איזה גיל מקסים זה!!
(מעניין מה עוד מחכה לי.....)

4 תגובות:

  1. איזה כיף לקרא את מה שאת כותבת! ממש מצחיק! וכל כך מוכר משום מה... ;)

    השבמחק
  2. נכון שיש בזה קצת נחמה, לדעת שזה קורה גם אצל אחרים? ;-)

    השבמחק
  3. רשומה מקסימה ומצחיקה ונהדרת

    צריך להפנות אליה את כל אילו ששואלים בפורום אם זה נורמלי מה שהילד שלהם עושה בגיל הזה.

    הרשומה הזו טובה יותר מכל תשובת מומחים

    השבמחק
  4. ענת, בדיוק חשבתי על זה היום כשהצצתי בפורום וקראתי את ההודעה הדרמטית והמודאגת משהו של אחת האמהות...
    יחד עם זאת אני יכולה להבין בעיקר הורים "מבכירים", שעוד לא ממש יודעים איך "מפעילים" את הדבר הזה שחזרו איתו מביה"ח ומה צריך ומה לא.
    בנוסף, היום עם כל האבחונים וההשוואות והדירוגים, כולם נהיו קצת לחוצים.
    אני עם היד על הדופק בגלל הבכור ושלל "ענייניו" אבל לוקחת את ההורות שלה הרבה יותר רגוע ובכיף...
    סה"כ היא ילדה כיפית :-)

    השבמחק

תודה שקפצתם לבקר ולקרוא...
אשמח לתגובותיכם :)